הַמַּפַּאי ממדריד / עינת טלמון

לאחרונה התארח בארץ מטעם מכון סרוונטס, האמון על קידום תרבות ספרד, המחזאי הספרדי הבולט ביותר מקרב בני דורו, חואן מיורגה, יליד מדריד, 1965.

את דרכו החל מיורגה באקדמיה, ואת הדוקטורט שלו בחר לכתוב על וולטר בנימין. לדבריו, למשיכתו לעולם היהודי אין דבר וחצי דבר עם שורשים יהודיים במשפחה (מנת חלקם של כ-10% מהספרדים, כארבעה מיליון במספר). מיורגה מספר שבילדותו, בדרכו לספרייה העירונית בשכונת מגוריו במדריד, הוא ראה בניין שלפניו עמדה תמיד ניידת משטרה. כששאל מהו המקום, נענה שזה בניין הקהילה היהודית. אז החלה לנבוט במחשבתו של הילד הרגיש התהייה מה יש בהם ביהודים שהם נזקקים להגנה, מדוע הם מאוימים ומי הוא המאיים עליהם. בהמשך הבין לדבריו שיש קו מחבר בין כל ההוגים, האמנים, ואנשי הרוח היהודים שעליהם שמע.

מיורגה עוסק רבות במחזותיו ביהודים, ושניים מהם עוסקים ישירות בשואה. "המפאי" (הקרטוגרף) הוא ניסיון התחקות של אישה ספרדייה שחוותה בעצמה אובדן קשה מנשוא אחר שורשיה של האגדה (שגם היא פרי דמיונו של מיורגה) על המפאי שהתיימר לשרטט בזמן אמת את מפת גטו ורשה, בהיותו ספון בחדרו. את משימת השלמת הפרטים הנדרשים לשרטוט המפה הפקיד בידיה של נכדתו הקטנה, בשיטוטיה ברחבי הגטו. זוהי המפה של המובסים, למען הדורות הבאים. האין מדובר במשימה שנדונה מראש לכישלון?

ב"המפאי", כבכל מחזותיו, מעלה מיורגה – מאמין גדול בכוחו של התיאטרון – שאלות פילוסופיות. כמו כן ראוי לציון המחקר ההיסטורי המהימן שעשה לקראת הכתיבה לצד הרגישות הנדירה, שכלל איננה מובנת מאליה, שמפגין יוצר צעיר שנולד אחרי המלחמה ההיא במדינה שהייתה ניטרלית לכאורה ושלא מושרשת בה מסורת של לימודי שואה.

מחזהו הידוע והמטלטל ביותר הוא "הימלווג" (דרך השמים). הוא תורגם לשפות רבות, הועלה בניו יורק וזכה לשבחי הביקורת (היה חביב הביקורת של 'הניו יורק טיימס'). הימלווג מבוסס על סיפורו האמיתי של נציג מהצלב האדום שנשלח ל"גטו לדוגמה" טרזינשטאט, ששימש כעלה תאנה של הנאצים נוכח העולם.  הנציג שבא בכוונה להוקיע את הנאצים ולהגן על הקרבנות התיישב אחרי ביקורו והוציא מתחת ידיו דו"ח בשבחי הנאצים. המחזה, שתורגם לעברית על ידי איש התיאטרון יעקב קאופמן, נפתח במונולוג הכאה על חטא של האיש, שנים רבות לאחר כתיבת הדו"ח. מיורגה נמשך לדמות משום שלדעתו כולנו היינו יכולים להיות האיש הזה, כולנו היינו יכולים למצוא את עצמנו מגִנים על הרוע, ועל כך הוא מתריע.

במחזה נחשף נציג הצלב האדום בביקורו בגטו לסצנה אידילית לכאורה, או לפחות שגרתית, של עיר נורמלית עם ילדים משחקים, זוגות השקועים בעיצומה של פעולת חיזור, זקנים מטיילים בנחת  וכו', ועיניו טחו מראות מה "לא בסדר" במראה המתעתע שמול עיניו. שנים רבות יחלפו עד שיבין.

המחזה מקלף את השכבות מעל הסצנה שמוצגת למבקרים מן החוץ ונכנס בעובי הקורה לתהליך שמתחיל עם "בקשתו" של מפקד המחנה מגוטפריד, נציג היהודים, לשתף פעולה בכתיבת התסריט ובליהוק השחקנים מקרב יהודי הגטו לסרט התעמולה הגרמני.

קטעים מן המחזה הוקראו במפגש שנערך עם חואן מיורגה באוניברסיטה העברית, וכן ביום העיון "אמנויות הבמה בטרזין" שהתקיים ביד ושם ביוזמת אתר התיאטרון היהודי הלאומי, שמחזותיו של מיורגה נכללים באוסף 'תיאטרון השואה און ליין' שלו.

מיורגה הוא חבר בקבוצת המחקר "היהדות, מסורת נשכחת באירופה" ו"הפילוסופיה לאחר השואה" בראשות פרופ' רייס מאטה במכון לפילוסופיה של המועצה העליונה למחקרים מדעיים בספרד. נקודת המוצא של צוות החוקרים היא שאחרי השואה לא ניתן בשום אופן לגשת לכתבי הפילוסופים הגדולים כאילו לא אירע דבר. לטענתו של מיורגה, אושוויץ הוא מעין תעודת ביטוח לחוסנה המוסרי של אירופה, לכך שהדברים לא יתרחשו יותר.

 עינת טלמון היא ראש מחלקת תרבות של מכון סרוונטס בתל אביב, ומתרגמת ספרות ספרדית ולטינו-אמריקנית

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"א בניסן תשע"ב, 13.4.2012

פורסמה ב-16 באפריל 2012, ב-גיליון שמיני תשע"ב - 766 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: