הגדת שלושה וארבעה / יואל רפל

ההגדה חוזרת שוב ושוב על חלוקה טיפולוגית לשלוש ולארבע. החל מתקופת המשנה ועד לזמננו היו שניסו לתת טעם לחלוקה זו. שתי הספרות כקוד הגנטי של עם ישראל

סדר ליל פסח הינו האירוע המשפחתי ביותר בלוח השנה היהודי, והנפוץ ביותר בחברה הישראלית. קריאת ההגדה של פסח מלווה במאבק להסבת תשומת לבם של המשתתפים בסדר, הנושאים עיניהם אל המטבח וצפונותיו. בקרב מי שמרוכז בתוכן עלולה לצוץ שאלה מטרידה: מדוע חוזרים בחלקה הראשון של ההגדה פעמים כה רבות המספרים שלוש וארבע? האם זוהי חזרה מקרית, או שמא כוונת מכוון?

המספר ארבע בולט מאוד בכתוב, ולמעשה הוא לוז ההגדה כולה: ארבע כוסות יין, ארבע קושיות, ארבעה בנים. המספר שלוש אף הוא שכיח: 'כל מי שלא אמר שלושה אלה לא יצא ידי חובה: פסח, מצה ומרור', על שולחן הסדר שלוש מצות, הערב בנוי משלושה חלקים: השלבים שלפני הסעודה, הסעודה עצמה והטקס שלאחריה. עיון במקורות המוקדמים של ההגדה מגלה כי לא פעם שלוש וארבע התחלפו. בעבר היו שלוש קושיות ב'מה נשתנה' ולא ארבע כפי שמצוי לפנינו. נהגו שלוש נטילות ידיים, ברכת המזון כללה רק שלוש ברכות, מספר הבנים היה שלושה ולא ארבעה. בשורות הבאות ברצוני להביא את המופעים השונים, ואף להציע רעיון שיענה, ולו באופן חלקי, על שאלת המספרים החוזרים.

תכנית השלבים

ההסבר השכיח ביותר לארבע כוסות היין מבוסס על שני פסוקים בספר שמות:

"לכן אמור לבני ישראל אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם… והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב" (שמות ו, ו-ח).

מן הקריאה עולה שמדובר, לפחות לכאורה, בחמש לשונות גאולה ולא בארבע. חז"ל העלו סיבות שונות מדוע 'והבאתי' אינו נכלל בלשונות. במעשה רוקח (סימן ס') נאמר: "ויש אומרים שארבע כוסות כנגד ד' גלויות, והחמישי כנגד גאולה". הכוס החמישית היא פתיחת פרק חדש, ולא המשך לתהליך המתנהל.

ארבע לשונות הגאולה הן שלבים בתוכנית הא-לוהית לגאולת עם ישראל. לדעת רבי יוחנן בירושלמי, בעת שאנו מקיימים את סדר הפסח וקוראים בהגדה עלינו להרחיב בתיאור הגאולה, שיציאת מצרים היא מודל מובהק שלה. הלשון החמישית, 'והבאתי', היא כבר מימוש וקיום של הגאולה.

האמורא רבא אומר: "ארבע כוסות תיקנו רבנן דרך חירות, כל אחת ואחת נקיים בה מצווה" (בבלי, פסחים קיז ע"ב, תרגום חופשי). לדעת רבא, ארבע הכוסות אינן רק סמל של חירות, אלא הן בעצמן הדרך לגאולה. בשתיית היין יש משום אמצעי לתחושת שחרור, לחופש, לחירות. אותה תחושה שבין שכרות לפיכחון חייבת להיות מורגשת אצל כל מי שמקיים את סדר הפסח כזיכרון ליציאת מצרים.

בתלמוד הירושלמי לא מסתפקים בהסברו של רבי יוחנן שהובא לעיל, ונדרשים למצוא תשובות נוספות. "רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד ארבע כוסות של פרעה". המילה 'כוס' נזכרת ארבע פעמים בסיפור חלום שר המשקים ופתרונו על ידי יוסף."וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה… ונתת כוס פרעה בידו" (בראשית מ, יא-יג). יוסף מבקש משר המשקים: "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה" (שם, יד). זהו מקרה קלאסי של גאולה פרטית ולא גאולה לאומית.

הסבר נוסף הוא של רבי לוי, שאמר כי שותים ארבע כוסות יין "כנגד ארבע מלכויות" ששעבדו את ישראל: אשור, בבל, יוון ואדום היא רומא. חכמים מוסיפים פירוש רביעי: "כנגד ארבע כוסות של פורענויות שהקב"ה עתיד להשקות את ישראל".

התלמוד מתיייחס לשני פסוקים מספר ירמיהו ושניים מספר תהילים: "כי כה אמר ה' א-לוהי ישראל אלי: קח את כוס היין החמה" (ירמיהו כה, טו); "כוס זהב בבל ביד ה'"(שם נא, ז); "כי כוס ביד ה'" (תהילים עה, ט); "ימטר על רשעים פחים אש וגופרית ורוח זלעפות מנת כוסם" (שם יא, ו). בכל אחד מהפסוקים מובאת נבואה על 'כוס פורענות' שתפגע באומות העולם, "כנגד ד' כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם הצוררות את ישראל".

אף הסבר אינו שלם

לא רק התלמודים והקדמונים עסקו במתן הסברים שונים לשתיית ארבע כוסות. הגאון מווילנא, בפירושו להגדה, נותן טעם וקובע כי כל ענייני הלילה הם 'בארבע', זאת כנגד ארבעה שצריכים להודות: יורדי הים, חולה שנתרפא, יוצא מבית האסורים והולכי מדבריות – שכולם התקיימו ביוצאי מצרים (ברכות נד, ע"ב). אלה גם נזכרים במזמור ק"ז שבתהילים, שנאמר בפסח (בזמננו, קבעה הרבנות הראשית שייאמר בפתיחת תפילות יום העצמאות).

טעמים נוספים רבים נאמרו במרוצת הדורות: ארבעה מנהגים טובים שהיו בישראל בעת גלותם במצרים – "לא שינו את שמם, לא שינו לשונם, לא גילו מיסתורין שלהם, לא ביטלו את המילה" (מדרש שוחר טוב קי"ד). המהר"ל מציין כי ארבע כוסות הן כנגד ארבע אמהות, שבזכות צדקותן נגאלו ישראל ממצרים. כמו כן, מצוות סיפור יציאת מצרים נזכרת ארבע פעמים בתורה.

נראה שחכמי ישראל שעסקו בעריכת ההגדה לא העסיקו עצמם בשאלה כיצד להסביר את ארבע כוסות היין, שהרי אם כן היו משקעים את ההסבר בטקסט ההגדה. על כל פנים, נראה שקיומם של נימוקים שונים הוא עדות לכך שאף אחד מההסברים אינו שלם ואינו מספק תשובה מוחלטת.

המספר שלוש חוזר גם הוא כמה וכמה פעמים, כנזכר לעיל. ההסברים הקלאסיים מציינים כי שלוש המצות הן כנגד כהן, לוי וישראל. הסבר אחר, שנותן גם המהר"ל, קושר את המצות בשלושת אבות האומה. בולטת מאוד אמירתו-אזהרתו של רבן גמליאל דיבנה כי "כל שלא אמר שלושה דברים לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור". ראוי לשים לב כי שלושת הדברים שמזכיר רבן גמליאל תואמים לשלוש קושיות ה'מה נשתנה'.

ההגדה כמגילת העצמאות

מכאן בחזרה אל שאלת היסוד של המאמר: מדוע חוזרים בהגדה המספרים שלוש וארבע? החוקרים נחלקו בכך.

פרופ' תבורי אומר כי למרות ההופעות הרבות של המספר ארבע, אין הוא רואה בכך כוונת מכוון. "ברור לי שהמספר ארבע אינו מכוון, אם כי יש אפשרות שאחרי שהופיעו מספר רביעיות מקריות נעשו צעדים כדי להגדיל את מספר הרביעיות בתוך ההגדה. במחקר שלי מצאתי דוגמאות רבות לכך שרביעיות היו במקורן שלישיות". לדעתו, "כאשר אנו מתבוננים בהגדה דומה שאנו יכולים לראות מבנה ותכנון – אם כי ברור שראייה זו היא הלבשה שלנו על היצירה. כך הוא הטבע האנושי, המבקש לראות סדר ותוכנית גם בדברים שנוצרו באקראי" (פסח דורות, עמ' 378). על ההסברים למשמעות המספרים הוא אומר כי הדבר "עוזר לנו ליצור תובנות המועילות לנו ועוזרות לנו לתפוס את העולם".

דעה אחרת מעלה החוקר ד"ר מאיר בן שחר, שעסק בסוגיה זו בעבודת הדוקטור שכתב. "השאלה הקשה היא השאלה ההיסטורית. ארבע כוסות, ארבע קושיות וארבעה בנים כבר נמצאים בספרות התנאית. לכאורה הדבר מעיד על יצירה בחדא מחתא, היינו, כאשר גובש ליל הסדר סודר מבנה מרובע המתייחס הן למבנה הסעודה, הן לתכניה והן למשתתפיה". לשלושת המרכיבים שציין ראוי להוסיף כי סדר הפסח כולל ארבע מצוות, שתיים מן התורה ושתיים מדברי חכמים. בכך נוצר גם מרובע דתי שמשלים מבנה של "ארבע על ארבע" – ארבע קטגוריות בנות ארבעה סעיפים.

להבנתי, המספרים שלוש וארבע היו, זה מכבר, למספרים טיפולוגיים. לא רק משום 'שלושה אבות' ו'ארבע אמהות', אלא שצירוף שני המספרים נותן את מספר היסוד ביהדות (3+4=7), והכפלת שני המספרים נותנת את כלל שבטי ישראל (3X4=12). למעשה, על יסוד שני המספרים ניתן לבנות ולתאר כמעט את כל אורח החיים היהודי. ההגדה של פסח היא מגילת העצמאות של עם ישראל, שכל מרכיביו נמצאים בתוכה.

פרופ' זאב ספראי – שב'הגדת חז"ל' שכתב עם אביו, פרופ' שמואל ספראי ז"ל, הזכיר את הקשר בין ארבע כוסות היין לבין סדר הארוחה ההלניסטית, שגם בה נכללה שתיית ארבע כוסות יין – מוסיף כי "ההלכה חשובה והיא המסגרת הטכנית – אבל הקביעות ההלכתיות הן לא רק תוצאה של סדרי משפט, אלא גם של שיקולים רעיוניים ואפילו טקסיים, כלומר, עצם הצורך ליצור טקס מרשים במיוחד". על ההסבר שהעליתי בפניו אמר: "הפרשנות שלך בהחלט נראית מושרשת בתוך נוהגי חג הפסח".

חזרתם של המספרים שלוש וארבע בהגדה אינה מקרית. האם המטרה בהטמעתם הייתה רק יצירת טקס? האם זוהי בניית מתכונת מסודרת לנושא שהתפתח באקראי? ואולי יש מאחורי חזרה זו כוונת מכוון, שאף שאינה מוצהרת הרי המבנה והתוכן מעלים אותה שוב ושוב? קריאה חוזרת בסדר ההגדה מחדשת, מדי שנה בשנה, את חידושיה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד בניסן תשע"ב, 6.4.2012 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 באפריל 2012, ב-גיליון פסח תשע"ב - 765 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: