הרהורים של ייאוש / חנה קהת

 

גיליון עולם הישיבות שנעדר כל התייחסות לתלמודן של נשים מעורר מחשבות פסימיות אודות השתלבותן בעולם התורה. מי שייפגע מכך היא האורתודוכסיה בכללותה

מתוך אתר: סטנדר

קראתי בשבת פרשת ויקהל-פקודי את מוסף השבת המצוין. הנושא המרכזי היה עולם הישיבות, והמוסף כלל גם סקירה של תמורות ושינויים המתחוללים בעולם השיבות. אך מי לא הוזכר בכלל? עולם הישיבות של הנשים, המדרשות. כאילו הן לא חלק מהעניין. חשתי לראשונה זה זמן רב שאולי המיואשות צודקות, אולי אין תקווה ללימוד התורה של הנשים, אולי באמת לא יהא בכוחו לפרוץ את חומות הפלדה שמבדילות בין נשים לגברים בחברה הדתית.

את האמירה הזו, שבחברה האורתודוקסית נשים למדניות נתקלות בחומות ברזל, מבוצרות יותר מן הבסטיליה, שמעתי לאחרונה מאחת הרבניות הוותיקות באורתודוקסיה המודרנית בארה"ב, אחת מאלו שהובילה שם את מהפכת הלימוד הנשי והייתה בין המייסדות של "דרישה". היא לימדה גמרא שנים רבות, ולאחרונה, כך סיפרה לי, הרימה ידיים. "לא יצא מזה כלום. אנחנו משלות נשים צעירות כאילו יש להן עתיד בעולמה של תורה. הן מוכשרות, מסורות, נלהבות – אך הן נתקעות לא בתקרת זכוכית, אלא בחומות של ברזל", העידה בפניי.

שוגות באשליות

חזרתי לאחרונה ממסע ארוך שבו יצאתי לראשונה להציג את 'קולך' לפני יהדות ארה"ב. ערכתי עשרות מפגשים עם קבוצות של מנהיגים רוחניים: רבנים, רבות ומנהלות חינוכיות של בתי כנסת שונים, ונתתי שיעורים רבים במסגרות חינוכיות כמו מרכזי הלל בהרווארד וקולומביה, בתי המדרש של דרישה, הדר מהר"ת ובתי כנסת שונים ומגוונים במנהטן, בריברדיל, בטינק, בבוסטון, בווי פלנטס ובוושינגטון.

מצאתי הרבה דאגה ורוח פסימית. מצד אחד הנשים המצויות בבתי המדרש מתקשות "לראות עתיד" כמשתלבות במנהיגות התורנית, ומצד שני בלבן דאגה רבה על אודות המתרחש בישראל בנושא זכויות נשים. רובם המכריע של האנשים והנשים לא הכירו את העבודה הרבה שנעשית על ידינו בקולך ועל ידי ארגונים נוספים במאבק נגד ההקצנה בהתייחסות לנשים. הייתה כמיהה להבין יותר לעומק את התהליכים המורכבים ברבדים השונים בחברה בישראל ולגלות פתחי תקווה ואופטימיות. אני מקווה שהצלחתי לסייע בכך.

אולם האופטימיות שניסיתי לשדר לגבי עתידן של מנהיגות דתיות בחברה הדתית נראית לי במבט לאחור מופרזת. גיליון השבת האחרון טפח על פניי ועורר בי מועקה קשה שאולי אנו שוגות באשליות. נשים דתיות מצליחות לנהל מאבקים משפטיים ופוליטיים נגד פגיעה בזכויות נשים בממסד הדתי, אולם הן לא הצליחו עדיין ליצור את השינוי בהכרה בהן כלומדות תורה. אין הן נחשבות חלק מעולם התורה, ואין מקום, אפילו קטן, עמוד אחד לרפואה, שידבר על המדרשות לנשים – שבחלקן יש תוכניות הסדר של מספר שנים.

גם ד"ר רותי פויכטונגר טוענת בעבודת הדיסרטציה שלה על "נשים דתיות למדניות" כי עבור נשים קיים פער בין ידע למדני לבין מעמד כלמדנית. עובדה זו מתבטאת בכך שלנשים אין עדיין תואר מקביל לרב, המבטא למדנות ומכיר בה. המשמעות הפרקטית של הפער בין ידע ומעמד היא שקשה לנשים להתפרנס מידע תורני, שכן התפקידים הפתוחים בפניהן מוגבלים בעיקר להוראה, ואפילו בהוראה במוסדות לנשים הן מתחרות עם גברים על היצע המשרות המצומצם.

פויכטונגר כותבת במחקרה: "כל עוד לא ישכיל הציבור הדתי לתת מקום לנשים הלמדניות, ההפסד הגדול של העם היהודי, שעליו כתבה סינטיה אוזיק, יימשך, ולא משנה כמה נשים שנפשן חפצה בתורה תקדשנה את חייהן לעמלה".

האמת היא שהתלמוד אינו המפעל הקיבוצי של העם היהודי כולו, אלא רק של מחציתו הגברית […] הלא זהו אובדן שהיקפו המספרי גדול מזה של מאה פוגרומים, אך הספרות היהודית וההיסטוריה היהודית אינן מייחדות אף לא קינה אחת, אף לא דמעה אחת […] על אבדן כושר היצירה הנשי (אוזיק סינטיה, 1989. "הערות לשם מציאת השאלה הנכונה", בתוך הפנינה: ספר זיכרון לפנינה רפל: האשה היהודית בחינוך, במשפחה ובחברה, בעריכת דב רפל, ירושלים).

ימצאו דרך אחרת

פרופ' יהודה אליצור ז"ל טען בצדק במאמרו המפורסם "האשה במקורות היהדות" (תשמ"ג) כי את מהפכת החילון במאה הי"ט באירופה הובילו הנשים, שבעקבות דחיקתן מלימוד התורה ומן החינוך הדתי הראוי הגשימו את עצמן ללא זהות יהודית מעמיקה כנשים משכילות וגררו עמן את ילדיהן מחוץ לעולם היהודי. דברים דומים עולים מתוך מחקרה המקיף של  פרופ' איריס פרוש בספרה "שוליותן? של נשים". גם שם היא מוכיחה איך דחיקתן ההיסטורית של הנשים היהודיות לשולי הדת הקנתה להן את יתרון החופש והפכה אותן למניעות של תהליך החילון.

בימינו, נוסף לאתגר ההשכלה והתרבות אתגר הערכים הליברליים. רב-תרבותיות, שוויון בין בני אדם, חרות אישית, אוטונומיות ואותנטיות הם ערכים עמוקים ומשמעותיים בחוויה הקיומית של כל צעיר וצעירה מערביים, גם דתיים. המשך האפליה המגדרית בתוך הקהילה האורתודוקסית מציב שאלה גדולה על סיכויי הישרדותה ועל אופייה. נשים יחפשו דרכים אחרות להגשים את יהדות ואת זהותן הדתית. ללא שוויון זכויות וללא סיכויים שווים כיום להגשים את רוחניותן ומנהיגותן של נשים, עלולה להתעורר תנועה דומה לתנועה של המאה הי"ט. ייאוש מן הסיכוי לחולל את השינוי הנדרש בתוך הקהילה הדתית, תחושה של עלבון, פגיעות ואף בוז מן ה"אפרטהייד" שבו דבקים הגברים האורתודוקסים – כל אלו הם כתובות על הקיר של החברה הדתית. מוטב לה שתתעורר להקדים צדק ושוויון מגדריים לשבר שאורב בפינה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' בניסן תשע"ב, 30.3.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-1 באפריל 2012, ב-גיליון צו (שבת הגדול) תשע"ב - 764, תגובות ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 5 תגובות.

  1. א. אין שום סימן שנשים עוזבות את העולם האורתודוקסי יותר מגברים. העולם האורתודוקסי כיום משגשג, כולל בכמות הנשים.
    ב. אם היית כותבת מאמר על מדרשות, מן הסתם הוא היה מתקבל לאותו גליון. היו הרבה נושאים שלא דנו בהם, והעובדה שלא התפרסם משהו על מדרשות אינו מעיד על אפליה.
    ג. כשם שהיה לגיטימי לכתוב גיליון על מדרשות, ללא אזכור ישיבות לגברים, כך לגיטימי לעשות להפך
    ד. אחותי מלמדת באחת המדרשות הלמדניות, שבהן הבנות לומדות גמרא באופן רציני (יחסית למדרשות), והיא טוענת שהבנות הן אלה שלא רוצות להיות למדניות, למרות שההנהלה מנסה לדחוף אותן לשם
    ה. כמו הADL והNAACP בארצות הברית, קולך לא עושה הרבה. זה ארגון שמתבכיין הרבה ומקבל כספים וחושב שהוא חשוב, ומתבטא בדברים שלא קשורים כלל למטרותיו
    ו. אחת הטעויות הפמיניסטיות השכיחות (שלא תבינו אותי לא נכון: יש להן גם זכויות, לא רק טעויות) היא ללמוד כל הזמן ממה שלא הוזכר. כמו שבארכיאולוגיה, קשה להסיק מסקנות ממה שלא נמצא וצריך לעבוד עם מה שנמצא, כך היעדרות של אזכור של נשים אינה תמיד מעידה על אפליה, כשם שחנה לא הזכירה את המאבק החברתי, את האפליה נגד אתיופים, את העובדה שלא הזכירו את האקדמיה בתוך הגיליון על הישיבות וגם לא היה שם מאמר על ישיבות חב"ד, ולא משום אפליה
    ז. ועם כל זה, אני הייתי שמח, כמו חנה קהת, לראות יותר נשים למדניות ברמה של תלמידי חכמים בארץ

  2. ואולי כל האידיאל הלמדני אינו משקף בהכרח את היהדות ההיסטורית? ואולי הוא משקף רק אידיאלים שעוצבו בדמות הגבריות שהתגבשו בספר נפש החיים בתקופת המאבק בחסידות.

    כל האידיאל הלמדני בקושי מתאים לגברים (לא במובן של כשירות אלא במובן שרק גברים מוכנים להתעלם מכל היבטי החיים ולצלול אל תחום מסויים בהתמסרות מוחלטת ואילו נשים לשמחתנו בד"כ לא סובלות מהאוטיסטיות המאפשרת לכל מיני ר' חיים קנייבסקים ללמוד יומם ולילה ולא לדעת איך פותחים שקית חלב) ואינני מבין את הצורך העצום להחיל אותו גם על ציבור הנשים.

    הגיעה העת שנגמל מההגמוניה הליטאית שחילחלה לציבור הדת"ל דרך דרך תלמידי וולוזין (הרב קוק) ובריסק (הרי'דס) ונפנים מערכות ערכים אלטרנטיביות כחסידות שאינן מעלות את ערך "לימוד התיירה" כערך האולטימיטיבי שהעולם עומד עליו.

  3. ואולי רק להמחיש אספר לכם את הסיפור הבא:

    אביה של חנה קהת לומד שעות ספון בחדרו ולומד בעמידה יומם ולילה במסירות נפש. אתם בטח מתלהבים? וכנראה גם חנה קהת. אני דווקא לא מתלהב.

    וכך דרש ר' שלמה על הפסוק "מה יפו פעמייך בנעלים".

    מעשה שהיה כך היה. בצעירותו, ר' שלמה פישר היה עני כעכבר ספינות ולא סיפק בידו לרכוש נעליים חדשות לילדיו. מהון להון אשתו קבלה סכום מסויים שהיה בו בכדי לקנות נעליים חדשות לילדים ובמקום זה היא קנתה לבעלה הגדול סט חזון איש שאליו התאווה כל השנים. אתם וודאי מצקצקים בלשונכם בהתפעלות על "המתאכזר לבניו כעורב", ובאם רבעצין חנה קהת רוצה להגיע לדרגה הזאת אני לא יעזור לה. אני מעדיף רבנים שלומדים פחות, מוותרים על החזון האיש (הספרים והאיש) וקונים נעליים לילדיהם. ואם צריך לעבוד אז יוצאים לעבוד.

    בשלב הראשון "קולך" רוצים שיהיה ר' שלמות פישריות, בשלב השני הן יתחילו להתבטל רוב הבחורים באיתרי, היכן שהקתדרה של ר' שלמה פישר ממוקמת בימים אלו.

  4. הבעיה לא היתה עם אשתו של הרב פישר (שהרי אם היתה קונה נעליים לילדים בעלה לא היה,מן הסתם,ר' שלמה פישר של היום שיכל לקנות נעליים גם לנכדים ולנינים)אלא הבעייה היא בנטל שמהווה חבורת הלומדים החרדית על הציבור הכללי הן מבחינת צבא והן מבחינה כלכלית.

  1. פינגבק: חברות לסדר « האחות הגדולה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: