הבשר והדם / איתמר אלדר (לפרשת ויקרא)

 

 בחינת חלוקת עבודות הקרבן בין הבעלים לכהן חושפת את מהותו של הקרבן. האדם מביא אל המקדש את יסודות החומר והרוח שבו, ושם הם מועלים לה'

איור: מנחם הלברשטט

יהודי קם בבוקר ברמת הגולן, פותח את חלונו ורואה בעדו את עדר הפרים שלו ואת פרותיו, את כבשיו וכבשותיו. כולם מטיילים להם בנחת בשדה הפתוח. על שולחן המטבח נותרה מאמש קערה מלאה בסולת משובחת שבררה אשתו לחלות השבת. הוא נושם נשימה עמוקה של עונג, שמחה ונחת, ולפתע הוא מתמלא בלהט ובחפץ לעלות על רכבו, לנסוע לירושלים, להר הבית, ולהביא קרבן לה' – "אדם כי יקריב מכם"!

פרשת ויקרא פותחת בתיאור של שלושה סוגי קרבנות נדבה: עולה, מנחה ושלמים. לאחריהם באים שני סוגי קרבנות חובה: חטאת ואשם. ההבדל המהותי ביניהם הוא שאת החטאת והאשם חייב האדם להביא בעקבות חטא, בעוד העולה, המנחה והשלמים המתוארים בפרשה הם קרבנות וולונטריים לחלוטין – "לרצונו".

פותח, אם כן, היהודי שלנו מרמת הגולן, את פרשת ויקרא, קורא את פרקים א-ג, וצריך להחליט איזה קרבן להביא. מבחינת החומרים המצויים בביתו – כל האופציות פתוחות. כבש או פר לעולה? אולי עוף? לשלמים הוא גם יכול להביא פרה, כבשה. או אולי בכלל ללכת על צמחוני? וגם אם כן, איזו מנחה? מאפה תנור, מחבת, מרחשת? הכול פתוח. הכול אפשרי. התורה איננה מורה לאדם המבקש להביא קרבן נדבה מה להביא ובאיזה מצב. ההכרעה נתונה בידיו בלבד.

תורת המחשבה

הנחת היסוד של עיוננו היא שהבאת קרבנות הנדבה בימי המקדש לא הייתה שרירותית, והבחירה של היהודי הפשוט לנדב דווקא קרבן זה או אחר לא הייתה רק פועל יוצא של "מה שיש לי בחצר" או "כמה זה עולה לי". שהרי לעתים יש גם וגם, ואותו הפר יכול להיות לעולה או לשלמים, ואותה חבילת סולת יכולה לבוא כמנחת מחבת, מרחשת או מאפה תנור. כיצד אם כן יֵדע האדם מה להקריב?

נראה שההלכות המפורטות והמדויקות כל כך לכל קרבן וקרבן מציירות ציור עדין ומפורט של רעיון, אידיאה, מבע דתי ועמדה רוחנית של התייצבות לפני ה'. הבאת פר ולא כבש איננה רק שיקול כספי כי אם גם סוג אחר של מחווה (שגם השיקול הכספי הוא חלק ממנה). עולה או שלמים – כל אחד מהם יוצר אווירה שונה, אמירה שונה ומערכת יחסים שונה בין המקריב לבין בוראו.

להבנתי, אדם שהקריב עולה, מנחה או שלמים ביטא תחושה מסוימת שבערה בו, תחושה שביקש להביעה לה' יתברך דרך קרבן או לחלופין תחושה שביקש ליצור בקרבו מכוח הקרבת הקרבן המבטא אותה.

לתובנה זו השלכה דרמטית על לימודנו את תורת הקרבנות, שהרי המעשה הגשמי כיום נעדר (ויהיו שיגידו שטוב שכך…), אך המחווה, המבע, העמדה הנפשית – במקומם עומדים. במילים אחרות, תורת הקרבנות היא היא ספר המחשבה מבין חמשת חומשי התורה, בהיותה מלמדת על מבעים דתיים שונים, על עמדות נפשיות שונות, על סוגים שונים של תפילות, שהרי תפילות כנגד תמידין תיקנום (ברכות כ"ו ע"ב).

במסגרת קצרה זו, לא נוכל לבחון כל קרבן על כל פרטיו ולנסות להבין כיצד הפרטים כולם נשזרים לציור שלם המבטא רעיון מדויק – מסוג הבהמה, דרך מקום השחיטה, צורת הזאת הדם, החלקים המוקרבים ושאינם מוקרבים, דיני אכילת הנותר, ועד הצורה הספרותית שהתורה בחרה להתנסח בה בכל קרבן. אך ננסה להטעים במעט את הגילוי המופלא שיש בסוג כזה של התבוננות בתורת הקרבנות, תוך התמקדות בקרבן העולה ובניתוח מהלך הקרבתו.

הנכחה עצמית

מעקב אחר תיאור סדר הקרבת קרבן העולה כפי שהוא עולה מפשט הכתובים מלמד שהפעולות הנדרשות מתחלקות בין האדם המקריב לבין הכהנים. סמיכת הידיים על ראש הקרבן ושחיטתו נעשות על ידי הבעלים (חז"ל מיתנו קביעה זו באומרם שהשחיטה כשרה בזר, אך לא מוכרחת), ואילו קבלת הדם מצוואר הבהמה לאחר השחיטה, הולכתו והזאתו על המזבח נעשות על ידי הכהנים. הפשטת הקרבן, ניתוחו וכנראה גם הדחת האיברים במים שוב נעשים על ידי הבעלים (או לכל הפחות כשרים בהם – על פי חז"ל) ואילו הקטרת הבשר על המזבח נעשית על ידי הכהן.

נראה מכאן שישנם שני מוקדים בהקרבת הקרבן, ובכל אחד מהם ראשיתו של התהליך על ידי הבעלים ואחריתו על ידי הכהנים. המוקד הראשון הוא עבודת הדם. ראשיתה בשחיטה הנעשית על ידי הבעלים (או לכל הפחות מותרת לבעלים) ואחריתה בהזאת הדם על המזבח על ידי הכהנים. המוקד השני הוא עבודת הבשר. ראשיתה בהפשטה, בניתוח ובהדחה שנעשים על ידי הבעלים, ואחריתה בהקטרה על המזבח שנעשית על ידי הכהנים.

מה מסמל כל אחד מן המוקדים הללו? הבשר מסמל את החומר, את החומריות, את הגוף. הדם מסמל את הנפש: "כי הדם הוא הנפש" (דברים יב, כג); "כי נפש הבשר בדם היא" (ויקרא יז,יא). מסיבה זו מתוארת רציחת הנפש בתורה כשפיכת דם.

הבעלים שוחט את הבהמה, נוטל את חייה ממנה (מובא בזוהר הקדוש ששחיטה צריכה להיעשות דווקא על ידי זר [נשא קכד ע"א]. אף על פי שההנמקה שם קשורה לטעמים שבסוד שמא נאמר כי פעולת הרג, על פי הזוהר, לא אמורה להיעשות על ידי הכהנים), אך רגע לפני שהדם נשפך על הארץ והופך את הפעולה הזו למוות, מגיע הכהן ומקבל את הדם לכלי. במקום שיישפך על הארץ הוא מועלה למעלה ומוזה על המזבח: "כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם". כך הכהנים, בעבודת הדם המוקדשת להם, הופכים את השחיטה של הבעלים מ"רצח" ל"העלאה" (אינני בטוח שהבחנה זו תעמוד במבחן האגודות להגנת בעלי החיים…).

יחס דומה מצוי בעבודת הבשר. הבעלים מפשיטים, מנתחים ומדיחים את הבשר. אלו פעולות שנעשות גם כשאדם מבקש לאכול בשר, לתת מקום לחומר, לחומריות. אך אז מגיע הכהן, לוקח את הבשר ומקטירו. הקטרה משמעותה "לעשן" (כמו הקטורת). הבשר נהפך לעשן, החומר נהפך לרוח ועולה אל ה'.

נמצא שהבעלים אינם יכולים לעשות את פעולת ההעלאה עצמה אולם הם אלו המביאים את החומר והרוח של בהמתם, את הדם והבשר, ובעצם מנכיחים את שני היסודות הללו, הקיימים אצלם דרך בהמתם, דרך השחיטה והעבודה עם הבשר. את פעולת החיבור של החומר והרוח אל ה', על ידי הבאת הדם והבשר אל המזבח, כבר עושים הכהנים המקשרים בין הקב"ה לבין בני ישראל.

הנה כי כן, הקרבת קרבן פירושה נטילה של שני היסודות המרכיבים את האדם – הרוח והחומר – והעלאתם לה'. אלא שכאן צריך לשאול, האם האדם בעבודתו את ה' צריך להעלות את כל רוחו ואת כל גופו? האם אין מקום כלל לקיום של חומר והכול צריך להפוך לעשן, לרוח? האם יש צורות שונות ודרכים שונות לרצון למסור את הנפש לה'? נראה כי ההבחנות שבין עבודת הדם ועבודת הבשר מקרבן לקרבן הן הכלי לענות על השאלות הללו, ומעט מזעיר ננסה להעלות בעז"ה בשבת הבאה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ט באדר תשע"ב, 23.3.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 במרץ 2012, ב-גיליון ויקרא תשע"ב - 763 ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. יפה.

    מעניין, שכשהאדם שוחט בכדי לאכול, הוא נותן לדם ליפול ארצה, כביכול, עפ"י הפירוש המוצע במאמר, הוא "רוצח" את הבהמה. זה מסתדר עפ"י הרב בחזון הצמחונות והשלום שאומר שאכילת הבשר באה בכדי לעדן את הנטיות הרצחניות באדם ולתעל אותם כלפי החיות, אך כמובן תוך סייגים וגדרים בכדי שזה לא יצא מכלל שליטה. ובאמת לעתיד לבוא כשאנושות תתוקן, אומר הרב, יקריבו קורבנות רק מהצומח, לא נצטרך את ההפיכה מ"רצח" ל"העלאה", עפ"י המאמר.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: