עדות לידיעה נוכחת / מתן גרינגר (לפרשת ויקהל-פקודי)

 

 עיון במבנה המשכן מגלה זיקה ברורה בין צורתו, חומריו וכליו ובין שלוש החטיבות הראשונות של ספר שמות. ידיעת ה' ובריתו זוכות לעדות מוחשית

איור: מנחם הלברשטט

פרשיות ויקהל-פקודי עוסקות בביצוע של המפרט הטכני שעליו נצטוו ישראל בבניית המשכן. באמצע המדבר, בלב מחנה ישראל, נבנים כרובים, מנורה, שולחן, מזבח, ארון וכיו"ב. המטרה הכללית של הבנייה הזו מפורשת בכתוב: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם".

אכן, מערכת היחסים הדתית האידילית היא זו אשר בה ישראל יודעים שה' א-לוהיהם וה' יודע שישראל הם עמו, כפי שמתאר הנביא יחזקאל באחרית הימים: "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם אִתָּם וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲ-דֹנָי ה'". אולם עדיין אנו שואלים: מה הקשר בין מבנה המשכן וכליו לבין הגשמת המטרה הכללית – הידיעה שה' הוא הא-לוהים? בדברים הבאים נבקש לעסוק בשאלה זו – לתת טעם לציוויים המסוימים של תבנית המשכן וכליו, ולהראות כי תבנית המשכן ועבודתו עשויות להועיל לקידום מערכת יחסים אידילית שכזו.

דמיון ליציאה

למעשה, באמצעות הדגש שנתַנו על המטרה הכללית של בניית המשכן, 'וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם', חילקנו מבלי משים את ספר שמות לארבע חטיבות נפרדות: יציאת מצרים, המסעות והניסיונות במדבר, מעמד הר סיני ובניית המשכן. כשם שבבניית המשכן מפורשת מטרתו הכללית כאמור – כך גם מנוסחת המטרה הכללית של כל אחת מהחטיבות האלה, בידיעה הזו שה' הוא א-לוהי ישראל. יוצא אפוא שהמטרה הכללית, אשר אותה המפרט הטכני של תבנית המשכן וכליו נועד להגשים – נלמדת דווקא בתור התוצאה של האירועים הקודמים לה. נפרט את הדברים אחד לאחד.

התורה מציינת במפורש כי המטרה של החלק הראשון בספר שמות היא הידיעה כי 'ה' הוא א-לוהי ישראל'. ידיעה זו מתגלה גם באמצעות הוצאת ישראל מתחת סבלות מצרים: "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם", וגם באמצעות הושבת ישראל בסוכות: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם".

ידיעה זו נוכחת כבר בציווי הראשון בבניית המשכן: "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים". הציווי לבנות את המשכן מחומרים יקרים אלה אינו משמש רק לתפארת המשכן, שהרי ישראל לקחו חומרים אלה במסעם במדבר מתוך השלל שהעלו מיציאת מצרים: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת". נמצא שבאמצעות בניין המשכן דווקא מחומרים אלה הפך המשכן לעדות קיימת ליציאת מצרים, שבה נתגלה שה' הוא הא-לוהים.

באותו האופן, נוכחת תמיד במשכן הידיעה שה' הוא הא-לוהים שהושיב את ישראל בסוכות ביציאת מצרים. ידיעה זו נוכחת באמצעות המבנה חסר הגג של המשכן המחופה בעורות מלמעלה: "וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה", מבנה שהוא למעשה סוכה, בדומה לסוכת העור שה' עתיד לעשות לצדיקים. על סוכה המחופה עור למדנו מהכתוב בספר איוב: "הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ", ותבנית אוהל המשכן הפכה אותו ל'סוכת' ה' – כדברי הנביא ישעיהו: "וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ… כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה. וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם".

גם בחלק השני של ספר שמות, התורה מציינת במפורש כי ה' שם לו למטרה להביא את ישראל לידיעה כי הוא א-לוהיהם. ידיעה זו מתגלה גם באמצעות מסעות ישראל במדבר: "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר… לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם", וגם באמצעות ההיענות של ה' לניסיונות של ישראל: "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם".

הידיעה שה' הוא הא-לוהים המסיע את ישראל במדבר נוכחת בציווי על ישראל לעשות למשכן ולכליו טבעות ולולאות ובדים – המשוות להם את אופי המסע והנדודים. בכך, המשכן וכליו מנכיחים בתוך המחנה החונה בדרך את הידיעה שה' הוא הא-לוהים המוליך אותם במדבר: "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם… וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת". גם הידיעה שה' הוא הא-לוהים הנענה לניסיונות במדבר באה לידי ביטוי במשכן, בציווי של משה לאהרון: "קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה' לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם". צנצנת המן היא עדות להיענות הא-להים לקשיי המדבר, ולכך שהוא שומר את ישראל בדרך.

זיכרון המעמד

מטרתו של החלק השלישי בספר – מעמד הר סיני – ברורה: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ". בהר סיני ה' הראה לישראל את א-לוהותו, ועל ידי הברית קיבלו ישראל על עצמם להיות לו לעם. הרמב"ן כבר עמד בפירושו על כך שהמשכן וכליו מהווים מכשיר להתמדת מעמד הר סיני. ראיה לכך מהתיאור הדומה בלשון הכתוב, בין השראת השכינה על המשכן בסוף פרשת פקודי – "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" – לבין השראת השכינה על הר סיני בפרשת משפטים: "וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר. וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי". נמצא ששני הצדדים של ברית סיני – הידיעה שה' הוא הא-לוהים, והידיעה שישראל הם עמו – נוכחים במחנה ישראל במדבר באופן תמידי, באמצעות תבנית המשכן וכליו.

וביתר פירוט: צד ה' בברית – הידיעה שה' הוא הא-לוהים הנראה עליהם בהר סיני – נוכח באופן תמידי במשכן, באמצעות הציווי על עשיית הקטורת ובניית המנורה, הכרובים והשולחן. נקל לראות כיצד ענן הקטורת ואש המנורה מנכיחים בתוך תבנית המשכן את המראה שמתוכו ה' נגלה על ישראל בהר סיני: "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן… וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". קשר זה מתהדק עוד יותר באמצעות הציווי על בניית הכרובים למשכן. בהר סיני ה' נודע לנציגי העם באמצעות מראה הכרובים תחת רגליו, שלאחריו אכלו לחם לפני ה': "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר… וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱ-לֹהִים וַיֹּאכְלוּ". מראה 'לבנת הספיר' הוא מראה ה'כרובים'. כך למדנו מדברי הנביא: "וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר", ומושבם הוא תחת רגלי ה': "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו. וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב". נמצא שהציווי לעשות במשכן את תבנית הכרובים, השולחן ללחם ה', הקטורת והמנורה, הרי הם עדות הנוכחת תמיד בתוך מחנה ישראל לידיעה מברית סיני שה' הוא הא-לוהים.

גם הצד של ישראל בברית – הידיעה שהם נעשו לעם ה' במעמד הר סיני – נוכח באופן תמידי במשכן. תבנית בגדי הכהונה נועדה לעורר ידיעה זו – להיות לזיכרון לפני ה'. ה' מצווה על עשיית החושן לאהרון הכהן: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ. לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד". שתים עשרה האבנים המשובצות בחושן מהוות עדות תמידית למצבת שתים עשרה האבנים של ברית סיני: "וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".

הידיעה המתמשכת הזו, הנוכחת תמידית בחושן ובציץ – נועדה לכפר על החטא. שכחת ידיעת ה' שבמקור החטא מצטיירת בתור חוזק מצח וקשיות הלב – כדבר הנביא יחזקאל: "וּבֵית יִשְׂרָאֵל לֹא יֹאבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלֶיךָ… כִּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל חִזְקֵי מֵצַח וּקְשֵׁי לֵב הֵמָּה". נמצא שבאמצעות הציווי על עשיית החושן, ונתינתו דווקא על לב אהרון, ובהנחת הציץ דווקא על מצחו – מתעורר ונוכח תמיד הזיכרון המכפר של הר סיני – שבבריתו נודע לפני ה' שישראל הם עמו.

הידיעה המכפרת הזו באה לידי ביטוי גם בבניית המזבח ובכפרה של זריקת הדם בעבודת הקרבנות. בסיני, כרתו ישראל ברית להיות לעם ה' על ידי בניית מזבח, הקרבת קרבנות וזריקת דם: "וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר… וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים… וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ… וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה". נמצא שבאמצעות זריקת הדם לפני ה' על מזבח המשכן, המקריב המכפר על חטאיו מעורר את הזיכרון הטוב של ברית סיני, ומנכיח מחדש את ידיעת הברית לפני ה', שבה זריקת דם הברית הביאה את ישראל להיות לה' לעם.

מזכרת עוון

מתוך הבנה זו ניתן לתת טעם לכך שמשה שבר את הלוחות הראשונים לאחר שראה את ישראל חוטאים בעגל הזהב. התורה מקבילה בלשונה בין תיאור מעשה עגל הזהב לבין תיאור פרשת אישה סוטה. כך השוותה גם הגמרא, שהקבילה בין השקיית החוטאים במי שרפת העגל לבין בדיקת הסוטה בהשקיית המים המאררים (ע"ז מד ע"א): "הרי הוא אומר 'ויזר על פני המים וישק את בני ישראל' – לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות".

הטעם לתקבולת ברור: בדומה לטענת הבעל על האישה הסוטה – גם ישראל בגדו בה' במעשה עגל הזהב בברית סיני. כפי שביארנו לעיל, המשכן וכליו – ובכלל זה הלוחות הראשונים – נועדו לשמש עדות תמידית לפני ה' ולעורר לפניו את הזיכרון הטוב של ידיעת הברית. ברם, הבגידה של ישראל בחטא העגל הפכה את שני הלוחות הראשונים שבידי משה מעדות קיימת של זיכרון טוב לעדות תמידית של 'מזכרת עוון' ישראל.

על קרבן האישה הסוטה מצווה הכהן שלא לתת לבונה: "וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ…לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה". ריח הלבונה בקרבן, שנועד לעלות לזיכרון טוב למקריב, עלול לעורר לפני ה', חלילה, מזכרת עוון: "כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָו‍ֹן". המשכן ותכולתו נועדו לשמש עדות תמידית לידיעת הברית שישראל הם עם ה'. לפיכך, הנחת הלוחות הראשונים במשכן לזיכרון תמידי הייתה עלולה להפוך ל'מזכרת עוון'. בכך שמשה שבר את הלוחות הראשונים נפגמה 'מזכרת העוון', וניתן פתח למחילה ולשכחת החטא. כך פירשו חז"ל בשמות רבה (מג, יא): 'כך עשה משה, אמר – אם אין אני משבר את הלוחות, אין לישראל עמידה, שנאמר 'זובח לאלהים יחרם'. מה עשה? שברם'.

מתברר, אם כן, כי תבנית המשכן ותכולתו נועדו לשמש עדות נוכחת לידיעה שנתגבשה במהלך ספר שמות ולשמש מכשיר לכינון יחסים אידיליים – בין ה' ובין ישראל. המפרט הטכני של המשכן היה לישראל עדות המעוררת אותם לידיעה שה' הוא הא-לוהים המוציא אותם ממצרים, השומר אותם בדרך, המוריד להם מן והכורת איתם ברית בסיני. מצד שני, עבודת המשכן אפשרה לישראל לכפר על חטאיהם באמצעות ההזכרה לפני ה' שישראל באו בברית להיות לו לעם.

*

תמה מלאכת המשכן, ותמה קצובת המאמרים שנתבקשתי לכתוב לספר שמות. תפילתי היא שלא ביישתי בדבריי את האכסניה המכובדת של מוסף 'שבת', ותודתי נתונה לה על שניאותה לתת לי מקום להתגדר בו – הגם שלא תרמתי לה כותרת של תואר או שם הידוע לציבור. ביקשתי להאיר במעט את המקומות שבהם חיבת החידוש ופשוטו של מקרא אוהבים זה את זה. הלוואי וצלחה דרכי, ותקוותי שלפחות כוונתי נשאה הד, לעורר בלב הקורא מחשבה טובה בעסק התורה.

לתגובות והערות: matger@walla.co.il

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ב באדר תשע"ב, 16.3.2012 

 

פורסמה ב-15 במרץ 2012, ב-גיליון ויקהל פקודי תשע"ב - 762 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: