מסורת לא מסורתית / עשהאל אבלמן

 

דורות של חילון גידלו הוגי דעות רבים. מן הספר המוקדש להם עולה דיון בפרשנות מחודשת למושגים דתיים, לצד רשימה, חסרה למדי, של גברים, בעיקר אשכנזים

לא בשמים-מסורת המחשבה היהודית החילונית, דוד ביאל; מאנגלית: דוד שחם, מכון הרטמן וכתר, תשע"ב 2011, 270 עמ'

ספרו של דוד ביאל סוקר את הדרך שבה הביעו הוגים יהודים יחס חילוני אל היהדות והגיעו למסקנות שאינן הולמות את דרך החשיבה המסורתית. במוקד החשיבה המסורתית עומדים אלוהים, התורה ועם ישראל, וכלפי כל אחד מגורמים אלו פותחה במשך דורות מעין 'מסורת שכנגד' ולה, כהגדרתו של ביאל, 'שושלת יוחסין אינטלקטואלית משלה' (עמ' 29). מתוך כתביהם של ההוגים הנסקרים בספר זה, האל האישי של המקרא והמדרש הופך לפילוסופי-מופשט ולטבע; המקרא מפסיק לייצג את קשר ההתגלות הדתית בין האל ליהודים והופך למסמך היסטורי, תרבותי ולאומי ואילו דמותו ומשמעותו של עם ישראל כעם סגולה או גוי קדוש מקבלות משמעויות חדשות בהקשר של גזע, לאומיות ומדינה.

ביאל מקפיד להדגיש ולהדגים לאורך פרקי הספר כי שורשיה של מה שהוא מכנה 'מסורת המחשבה החילונית' טמונים בכתבים קדמוניים שהם לכאורה 'דתיים'. ובמילים אחרות, 'החילוניות היהודית היא מסורת בעלת אופי ייחודי משלה והיא נטועה במקורותיה הקדם מודרניים' (עמ' 19). מתוך תפיסה זו, פסוקים מקראיים, רעיונות של חז"ל וניסוחים של פילוסופים ופרשנים מימי הביניים ממוקמים בספר כמי שהביעו בצורות שונות רעיונות 'חילוניים' ביחס לאבני היסוד של תרבות עם ישראל.

ויחד עם זאת, עיקר משקלו של הספר מוטה לכיוונם של הזמנים המודרניים. בעידן החדש ששינה את כל מערכות החיים בעולם המערבי ובעקבות כך בעולם כולו, התרחש התהליך של 'הסרת הקסם מהעולם', אובדן התמימות ביחס לאמיתותה, מלאותה ושלמותה של הדת ומתן אפשרויות בלתי מוגבלות לספק, לפירוק והרכבה מחדש או לדחייה מוחלטת של עולם המושגים והמחויבות הדתית.

המסורת של הוגי הדעות היהודים החילוניים מוצגת בכל אחד מפרקי הספר. הנה למשל הפרק הראשון על אלוהים. אבי אבות המסורת החילונית המודרנית הוא כמובן שפינוזה, ואחריו מופיע אחד מגיבורי תנועת ההשכלה, שלמה מימון. אחרי מימון מובא הרומנטיקן השיגעוני והמקסים היינריך היינה (על שפינוזה ואלוהיו הוא כתב בשנת 1823: 'היהודי הקטן מאמסטרדם יוכל ללחוש באוזנו במידת מה של היגיון: בינינו לבין עצמנו, אדוני, אינך קיים' [עמ' 57]), ואחר כך מוצגים פרויד ואיינשטיין בחילופי המאות התשע עשרה והעשרים. המאה העשרים מביאה עמה את שיאה של הלאומיות היהודית החילונית וגדולי המסורת שלה מתמודדים אף הם עם משמעותו החדשה של אלוהים. ראשון למסורת מוצג חיים נחמן ביאליק, אחריו מועלים לדיון גרשום שלום וקפקא המיסטיים ומאגף אחר מוסברים רעיונותיהם של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ושאול טשרניחובסקי, תלמידי ניטשה העבריים. מתוך כתביהם של כל אלו מוסבר כיצד מתעצבת תפיסה פילוסופית, לשונית, לאומית ורומנטית מורכבת של האל. בפרקים הבאים, העוסקים כאמור בתורה ובעם ישראל, נלוות לרשימה זו דמויות ידועות נוספות, כל אחת בהקשרה ובפולמוסה. הבולטים שבאישים הם משה מנדלסון, משה הס, הרצל, ברנאר לזאר, אחד העם, ברנר ודוד בן גוריון. 

אכן, שלדו של הספר מבוסס על דמויות ודעותיהן ומתוך כך נמשכת העין אל כריכתו הקדמית שבה מוצגים תריסר מגדולי המסורת האינטלקטואלית החילונית שהשתתפו בפעולת הסרת הקסם מעולם המושגים היהודי (אם כי עטפו אותו, אולי, בקסם מסוג אחר). על גלריית דמויות זו ניתן לומר כמה דברים.

ראשית, עשרה מגדולי המסורת המוצגים בכריכה הם גברים ושתי הנשים המוצגות בה אינן תופסות מקום נכבד ומרכזי לאורכו של הספר. עולה על הדעת כי הן נמצאות בכריכה כמס כלשהו. ביאל עצמו כותב בצער כי 'בעיקר גברים הם שעיצבו את המסורת האינטלקטואלית של החילוניות היהודית' (עמ' 12). שנית, מבין התריסר, תשעה הנם יהודים שמקורם בתרבות הגרמנית. שלושת האחרים מוצאם מהולנד, ניו יורק ורוסיה. מובן אפוא, וזו הנקודה השלישית, כי מבין השנים עשר אין ישראלי אחד או בן ליהדות צפון אפריקה והים התיכון. רביעית, אין בין הדמויות מישהו או מישהי שייצגו את התיאטרון, הציור, המוסיקה הישראלית והקולנוע, דרכי ביטוי שתרמו רבות לעיצוב המודרני והחילוני של היהדות, בוודאי בעשרות השנים האחרונות.

דומה שבהצגת דעותיהן של הדמויות שנבחרו להיות מוצגות בכריכת הספר ושל הדמויות האחרות שלהן ניתן פתחון פה לכל אורכו אין די כדי להציג את מלוא היריעה של עניינו. כמו כן, אין מנוס מלציין כי הדרך שבה מציג הספר את המסורת החילונית היא דרך בטוחה, שבמובנים רבים כבר נכבשה ולא מעטים כבר הילכו לאורך תחנותיה. המחבר בעצמו מודה כי עבודה מורכבת ורבת פנים של סוגיית החילון היא 'מקפת מדי ביחס לשאיפותיי […] שאני מודה במוגבלותן' (עמ' 12), אך נראה כי הקוראים דווקא היו יוצאים נשכרים מסקירה מקפת יותר.

הטלת שמות אישים לדיון (פעולה המכונה name dropping) ראויה פעמים רבות לגנאי, ואולם במקרה של ספר זה, הנשען כולו על הצגת אישים והשקפותיהם, חשוב לציין דמויות החסרות בדרך להציג תמונה מורכבת ומקפת של הנושא הנדון. יודגש כי אין הכוונה כאן לשמות שעשויים להתפרש כ'דמויות שוליים' של המסורת החילונית, אלא ליוצרים וליוצרות שקשה מאוד להבהיר את מלוא ההיקף של המסורת הזו ונוכחותה בחיינו בלעדיהם.

על הציר שבין הוויית ההתפקרות המזרח אירופאית לבין החוויה היהודית החילונית באמריקה חסרים ביותר בספר האחים ישראל יהושע ויצחק בשביס זינגר וחסר גם חברם הקרוב אהרון צייטלין. חסרים גם חיים גראדה, חיים פוטוק, הרמן ווק ווודי אלן וחסרים הציירים מאוריצי גוטליב ומארק שאגאל.

השואה מוזכרת מספר פעמים לאורכו של הספר, אך בשום מקום אין היא מתוארת כאירוע מעצב של הזהות היהודית החילונית החדשה. זהו דבר שיש לתת עליו את הדעת. האם ניתן להעמיק בשאלת המחשבה החילונית היהודית ללא התמקדות בהשפעת השואה עליה וללא עיסוק מעמיק באורחות החיים, ההגות והיצירה של אישים כמארק אדלמן, אהרון אפלפלד, שמואל בק, אורי צבי גרינברג, אלי ויזל, קלוד לנצמן, אידה פינק, יאנוש קורצ'ק ואבא קובנר?    

הזירה הישראלית אף היא ראויה להרחבה. לקראת סוף הספר מוזכרים עמוס עוז ויהודה עמיחי כנציגי הרוח היהודית החילונית הישראלית החדשה, אך בציטוטים המובאים בשמם נעשה כבר שימוש רב. בעשרות השנים האחרונות גועש בתרבות הישראלית שיח טעון על אודות מסורת המחשבה החילונית הלובשת פנים מורכבות של התרסה, חיפוש דרך, מתן משמעות מחודשת ללשון ולמושגים קדומים, פסיחה על שתי הסעיפים, גילויים של רליגיוזיות והשלמה עם המסורת הקלאסית ואף שיבה אליה. כל אלו חסרים מהספר ולשווא תחפשו בו אחר רשימה ארוכה אפשרית של משוררים, סופרים ומחזאים בישראל.

כיוון שהספר מציג הוגי דעות ואנשי מחקר שהיו למעצבי זהות יהודית חילונית הרי שחובה להזכיר דמויות שנושאי מחקרן, תוכן כתיבתן, דרך הוראתן ואורחות חייהן בוודאי עיצבו ומעצבים מחשבה יהודית חילונית ולפחות מחשבה הנעה במורכבת עמוקה בין זהות דתית לחילונית. בספר אין אזכור ליוסף בן שלמה, שמואל הוגו ברגמן, יחזקאל קויפמן (המוזכר בספר אך ורק כבר פלוגתא של דוד בן גוריון, אך חשיבות כתיבתו בוודאי חורגת מהקשר זה), ישעיהו תשבי וייבדלו לחיים ארוכים מאיר בוזגלו, יוסף דן ואליעזר שביד.

דמות ישראלית כבדת משקל בהקשר של המחשבה היהודית החילונית, הנעדרת מהספר והייתה ראויה, לדעתי, להופיע בכריכתו, היא של חיים כהן. פרשת חייו ודרכי מחשבתו של יהודי זה, שר המשפטים, פרקליט המדינה, יועץ משפטי לממשלה ומשנה לנשיא בית המשפט העליון, מהוות ביטוי מובהק להתגלמותה של מחשבה יהודית חילונית. כמה פרקים מרכזיים מספרו האוטוביוגרפי 'מבוא אישי' יכולים לשמש כאחד המניפסטים הבהירים והנחרצים ביותר של צורת מחשבה זו. נראה כי תמונתו יכולה הייתה להחליף, למשל, את תמונתו של גרשום שלום שאמר פעם: 'החילוניות איננה אפשרית והיא לא תתגשם. אינני מאמין שנחסל את עצמנו […] אם היהודים ינסו להסביר את עצמם רק מתוך מימד היסטורי, הם יהיו מוכרחים להגיע למחשבת חיסוך והרס גמור' (דברים בגו, א, עמ' 41).

וכאמור, חסרים בספר יהודים מצפון אפריקה ומארצות המזרח התיכון. להם לא ניתן כאן ייצוג. האם הם לא נתקלו כלל בשאלה זו של יצירת מסורת של חילון? האם לא תרמו לה דבר? ובמילים אחרות, האם כל העניין הזה לא היה עניין או בעיה של אשכנזים? (וזו כמובן ביקורת אפשרית על מרבית השמות שהוטלו כאן לזירה).

סיכומו של דבר. לשבחו של הספר ניתן לומר כי הוא קולח ובהיר ומלא ציטוטים יפים וסקירה מעמיקה של מקורות ראשוניים ומחקריים. כביקורת עליו יש לכתוב שהוא מעלה רק היבטים מסוימים בהתפתחות מסורת המחשבה היהודית החילונית, בייחוד אצל גברים יהודים ממוצא מרכז אירופאי ובעיקר לאורך העשורים הראשונים של המאה העשרים.

המחשבה היהודית החילונית היא הוויה עשירה ורבת פנים. במדינת ישראל וכן ברחבי העולם יש לה היבטים עמוקים בפוליטיקה, בתקשורת, בחברה ובכל ענפי התרבות הגבוהה והפופולרית. גם אם מבקש ספר זה להפנות אותנו אל ארון הספרים, הרי שהוא מעלה לדיון דמויות חשובות שעליהן ניתן להוסיף עוד רבים.     

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט'ו באדר תשע"ב, 9.3.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-9 במרץ 2012, ב-גיליון כי תשא תשע"ב - 761, יהדות, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. מעניין. האוניברסיטה הפתוחה הוציאה לאחרונה ספרי חדשים (וקורס חדש אותו אלמד) 'תהליכי חילון בעם היהודי בעת החדשה' ובו פרק נכבד על החילון בקרב יוצאי ארצות האסלם ובין השאר בחינת דמותה של ז'קלין כהנוב. והקורס גם מתחיל בבחינת שתי עדויות על חילון אחת של גבר (ההיסטוריון דובנוב) ואחת של אישה (הסופרת איטה קאליש נכדת האדמו"ר מוורקא.

  1. פינגבק: מסורת לא מסורתית: ביקורת ספר על "לא בשמים - מסורת המחשבה היהודית החילונית" מאת דוד ביאל (2013) - המרכז האקדמי שלם

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: