חלקה של הציונות הרביזיוניסטית, שנגרע מעט מההיסטוריוגרפיה הישראלית, מתמלא לאחרונה על ידי חיבורים חדשים וביניהם מחקר על שנותיה המכריעות של התנועה

"נשבעים לחסל את הגלות"-התנועה הרביזיוניסטית מסוף מלחמת העולם השנייה ועד הקמת המדינה, אסתר שטיין אשכנזי;  מכון ז'בוטינסקי בישראל, 2011, 262 עמ'

בשנים האחרונות אנו נחשפים למספר רב של חיבורים חדשים העוסקים בציונות הרביזיוניסטית, על ההיסטוריה הפוליטית והאידיאולוגית שלה. בין חיבורים אלה ניתן למנות את ממחתרת לוחמת למפלגה פוליטית – הקמתה של תנועת החרות 1949-1947, מאת פרופ' יחיעם וייץ (המרכז למורשת בן גוריון, 2003), את אוסף המאמרים הרחב מאלטלנה עד הנה: גלגולה של תנועה, מחרות לליכוד, בעריכת פרופ' אברהם דיסקין (הוצאת כרמל ומרכז מורשת מנחם בגין, 2011) ואת הביוגרפיות: בגין 1992-1913, מאת אבי שילון (עם עובד, 2007) ומנחם בגין, דיוקנו של מנהיג לעפר גרוזברד (רסלינג, 2006). לחיבורים אלה מצטרף כעת ספרה של ד"ר אסתר שטיין אשכנזי "נשבעים לחסל את הגלות": התנועה הרביזיוניסטית מסוף מלחמת העולם השנייה ועד הקמת המדינה. ד"ר אשכנזי היא חוקרת בתחום ההיסטוריה, אשר תחת שמה נרשמו חיבורים שונים העוסקים בתולדות התנועה הרביזיוניסטית.

חיבורה של שטיין אשכנזי מצייר תמונה ממצה ומפורטת של התנועה הרביזיוניסטית בתקופה הנקובה, על גלגוליה הארגוניים הרבים, האתגרים שעמדו בפניה והנפשות המרכזיות שעמדו בראשה. הספר מתחיל בשחרור המחנות בגרמניה ובמרכז אירופה בתקופה שלקראת סוף המלחמה, ומסתיים בתקופה שמיד לאחר הקמת המדינה. מבחינה פוליטית, היו אלה שנים מכריעות בתולדות התנועה הרביזיוניסטית: מהשיבה לפעולה במסגרת המוסדות הציוניים המרכזיים ועד פירוק ארגוני המחתרת והקמת חרות כמפלגה לגיטימית. המחברת סוקרת לעומק את ההחלטות שהובילו למהלכים אלה ואת התהליכים שהניעו אותן.

זאב ז'בוטינסקי

שטיין אשכנזי מרחיבה על אודות היחסים המתוחים, ואף העוינים, ששררו בין הרביזיוניסטים לבין הזרמים האחרים של התנועה הציונית, ובפרט זרמי השמאל הסוציאליסטי, מתיחות אשר לא נפתרה לאורך כל התקופה המסוקרת. כך למשל היא כותבת על אודות הסירוב של המנהיגים הציוניים לאפשר הצגה של סמלים שהיו מזוהים עם התנועה הרביזיוניסטית במחנות העקורים, ותולה סירוב זה בחששם מפני התעצמות הכוחות הרביזיוניסטים (עמ' 40). הספר אכן סוקר לעומק את הפוליטיקה סביב מחנות העקורים, כגון למשל בשאלת הרכבו של הקונגרס היהודי בשטחים המשוחררים, תהליך בחירות שלווה במניפולציות לא מעטות (עמ' 111). למתיחות זו התלווה הקונפליקט בארץ ישראל, בין ארגון ההגנה לבין האצ"ל, שזוכה גם הוא לטיפול.

עניין נוסף החוזר ועולה בספר הוא הקונפליקט הפנימי בתוך התנועה, בעיקר בין ארגון בית"ר העולמי לבין האצ"ל. קונפליקט זה החל עוד בימיו של זאב ז'בוטינסקי, ונבע בין השאר מאופיו המחתרתי של האצ"ל, אשר ריכז את פעולותיו בלחימה בבריטים בארץ ישראל, דבר שעמד בניגוד לאופיה הפומבי של בית"ר, אשר עסקה בפעילויות דיפלומטיות, חינוכיות והכשרתיות בחו"ל. חילוקי דעות אלה הגיעו להתכתשות תדירה בין הארגונים, בעיקר בתקופה שסביב קבלת תוכנית החלוקה. באופן כללי בית"ר מתוארת כתנועה מתונה יותר, בזמן שהאצ"ל שאף להתבדלות בנושאים שונים (עמ' 201-200). שיאה של המריבה היה בניסיונות השתלטות של האצ"ל על סניפי בית"ר (עמ' 201). לבסוף היה זה האצ"ל שפנה להקמת תנועת חרות, לעומת בית"ר וברית הציונים הרביזיוניסטים (הצה"ר), שהקימו רשימה עצמאית אך כשלו בבחירות לכנסת. השתלשלות זו מתוארת לאורך הספר, כאשר דמותו של מנחם בגין שבה ומופיעה בתפקיד המנהיג השקול הנוטה לפשרות, אשר מנע למעשה מלחמת אחים בתוך התנועה.

הקו החוזר ומופיע בספר הוא של תיאור התנועה הרביזיוניסטית כאכולת טינה ונוטה לקיצוניות אידיאולוגית. כך למשל הספר מפריך כמה מטענותיהם של הרביזיוניסטים על אודות תכנית החלוקה, אשר לדידם התקבלה בזכות הלחץ הבלתי מתפשר שהפעילו לכיוון המקסימליזם הטריטוריאלי (עמ' 139). המחברת מציגה טיעון זה כפרובוקציה גרידא, המופיעה מצד תנועה שלא הייתה שותפה למהלכים המדיניים החשובים סביב תוכנית החלוקה. מכאן, בין השאר, נובע הטון הביקורתי שלה בחלקים מסוימים של הטקסט על התנהלות התנועה ועל הרטוריקה שאימצה ביחס לבני הפלוגתא הפוליטיים שלה.

ספרה של אסתר שטיין אשכנזי, אם כן, מייצג מחקר מעמיק על אודות התנועה הרביזיוניסטית בנקודת זמן מכריעה זו. הוא מצטרף ליבול של ספרים על אודות התנועה הרביזיוניסטית, העומד באופן מנוגד ליובש המחקרי היחסי ששרר ביחס לנושא בשנים עברו. ככזה הוא מסייע רבות במילוי הפער בתיעוד ובדיון על אודות תנועה זו ועל חשיבותה הרבה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' באדר תשע"ב, 2.3.2012