האם זכינו למדי צה"ל בזכות הוויתור על הלבוש היהודי המסורתי? מחשבות ביוגרפיות על זהות ומסורת

שרוליק של דוש

על סבא ז"ל, שאת שמו אני נושא, יודע אני רק דרך סיפורי אבא ז"ל. מתוכם למדתי להעריץ אותו, חכם ותלמיד חכם, נצר לשרשרת רבת דורות של רבנים ולמדנים. הוא עסק בתורה ובקמח, בקמח – פשוטו כמשמעו, ולא רצה להתפרנס מהרבנות. פעמים רבות מסתכל אני על תמונתו שבסלון ביתי, תוך געגועים אליו, וצער על חידושי התורה שלו שאבדו בשואה יחד עם יהדות גליציה האהובה.

הקריאה על בגדי הכהונה מעלה בזיכרוני סיפור שאבי סיפר לי. אבא, אז צעיר מתבגר, ישב ולמד בבית המדרש, אך היה גם חבר בקבוצת צעירים שדבקו בציונות ובדיבור עברי. באחד הימים ההם, אולי בהשפעת חבריו בקבוצה, קיצר אבי במקצת את בגדיו המסורתיים. סבא התעצב עד עומק נשמתו מפעולת מודרניזציה זאת. סבתי ניסתה להגן על בנה: האם סנטימטרים מועטים אלה הם אסון וטרגדיה? סבא חשב שכן, הוא פנה לאבא ואמר לו: "לפניך גן מוגן בגדר שכולו קנים. הקנים קשורים חזק זה בזה, ובקשר זה נעוצה עמידתם וחוזקם. הוצאת קנה אחד, לכאורה, דבר של מה בכך. אך בכך התרופפו הקשרים כולם. החלשת את הגדר. היא עלולה להיהרס".

אני בטוח, ואין זאת מליצה ריקה, שסבא לא היה שמח עם כל פרטי התנהגותי. ולמרות זאת, ממרחק של כמאה שנה, שנות אור והרבה שנות חושך, מבקש אני בחוצפה רבה לדבר איתו, ולהסביר את עצמי:

– אינני מאמין שאשכנע אותך, סבא היקר, אך מבקש אני להגן על עצמי, על כך שאינני לובש את הבגדים שאתה לבשת. תמכתי יסודותיי בדבריו של רבי יוסף דב סולובייצ'יק (במאמרו 'מסירות נפש יהודית', דברי השקפה, 191). אנסח זאת בניסוח משלי: מסורת הבגדים אינה בבחינת מצוות 'עשה', היא 'לאו', 'לא תעשה' הלבוש כ'עשה'. פעמים רבות ביטאו תרבויות את אמונותיהן בבגדים שהן לבשו, בבגדי הכמורה למשל. לא רק כמרים אלא גם מאמינים סתם. לבישת בגדים אלה היא "בגידה", בריחה מהיהדות, הזדהות סמלית עם עולם דתי או תרבותי שעלינו לדחות. זהו טעם האיסור. מכאן, הוסיף הרב סולובייצ'יק, ש"לאחר שהפסיקו הבריות להשתמש בחיי היום-יום במלבושיהם הלאומיים המיוחדים, אף היהודים אינם חוששים עוד ברובם להתלבש כדרך העולם". אין כאן בריחה מהזהות היהודית. הבגדים שאנו לובשים הם ניטרליים. אינני מאמין שהיית משנה את דעתך, אך, סבא היקר! דע שלא "בגדנו" בבגדים.

זהות בעולם עוין

עברו שנים. סבא נפטר טרם זמנו. אבא ז"ל החליט לעזוב את פולין, ארץ המצוקה והאנטישמיות.  האנטישמיות הפולנית הצילה אותו מהאנטישמיות הנאצית. סרטיפיקט להגיע לארץ לא יכול היה להשיג. הוא מצא מקלט בארץ רחוקה, ומשם הוא עזר למשפחתו. הוא הציל אחות ומשפחתה ואת אח אמי. אותה ארץ רחוקה הייתה גם רחוקה מאוד מההווי היהודי. שומרי מצוות היו בה מועטים; כמעט היה בלתי אפשרי לשמור שבת. או אז הופיע סבי אליו בחלום וחזר והופיע, וביקש או תבע ממנו לא להתרחק. אבי אכן חזר וחינך אותנו בדרך היהדות, באותו עולם זר ועוין. אבא היה אומר: "אני יודע מה האנשים יגידו: 'זה לא היה סבא, זאת הייתה דמותו שבתת-מודע שלך'. אבל מה זה משנה?"

אני מאמין שזאת לא הייתה דמות דיוקנך, אלא אתה, סבא. על החלום ועל הישנות החלום, אני אסיר תודה לך מאז ועד היום.

כמו רבים, שייך אני לדור ביניים, דור מאושר שזכה לראות נכדים ונכדות שיחיו, דור אומלל שלא זכה לראות סבים וסבתות. "המחותנים" שלך, סבי וסבתי מצד אמי מורתי ז"ל, נרצחו בשואה, ויחד איתם משפחתם הענפה. אתה נפטרת לפני השואה. סבתא ז"ל עברה את השואה במחנות בטרנסניסטריה. היא שרדה, אך לא זכתה להגיע לארץ. האנגלים דאגו לכך.

בגידה וגן עדן

אך מבקש אני לחזור לבגדים ולהוסיף כמה הרהורים "פילוסופיים". מה משמעותם של בגדים מיוחדים, שונים בצורה בוטה? כיסוי הראש והציציות מהווים סמל לזהותנו. הבגדים השונים מהווים סמל ואמצעי לניכור מן העולם, וכשמחברים אליהם גם איסור שפה זרה, נבנות חומות גטו שאינן מאפשרות מעבר. אני מאמין שיש להתגבר על הניכור הזה, כיחידים וכעם. כיחיד, בן העולם המודרני, וכמדינה היכולה להעניק ויזות ופספורטים.

ומתוך כך, סבא היקר, תפרנו בגדים ישראליים. יעקב הגיע לאביו לבוש בבגדי החמודות של עשו. הבגדים מטעים את יצחק, והכתוב מדגיש (כז, כז): "וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ". יצחק מנשק את בנו ומוסיף: "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'". חכמים רבים לימדו אותנו שהריח המופלא הזה בא מן הבגדים. מקורו בגן עדן, ומשם הגיע כדי להתלוות ליעקב כשבא לאביו.

רבי זירא, אוהב ישראל על צדיקיו ופושעיו (סנהדרין לז ע"א), הלך בכיוון אחר: "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, אל תיקרי בְּגָדָיו אלא בוֹגְדיו". ברור. ה'בוגדים' הם אלה שהתרחקו, לפעמים הרבה, מתורה ומצוות, ולבי דווי על כך. אולם אני בטוח שאתה סבא, כיצחק אבינו שנעקד על המזבח, מריח את ריח בגדיהם "כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'" ומברכם. בגדים אלה הם מדי צה"ל, שלא היו בטרנסניסטריה. כן סבא היקר! זהו ריח הגן-עדן של אחיי אוהבי ישראל, אחיי לבניין אף אם הם אינם בוחרים, עדיין, להיות אחי למניין.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' באדר תשע"ב, 2.3.2012