אוטובוס בשבת לחשיבה הלכתית / עידו פכטר

"דומה שיש איזושהי הסכמה שבשתיקה בקרב הציבור הדתי בכל התחומים שנוגעים לדת ומדינה – החל מהחרד"לים ועד בית הלל. כולם מעדיפים להתחבא מאחורי אותו סטטוס-קוו שכבר מזמן איננו מקודש ופשוט לשמר את המצב הקיים, שלא יכביד על התפיסה ההלכתית שלנו, שלא יעיק על יחסינו למדינה. שב ואל תעשה עדיף."

עם כל הקושי שלי, כיהודי מאמין ושומר מצוות, לשמוע אנשים הבועטים במאפיינים הדתיים של מדינת ישראל ומבקשים להנהיג תחבורה ציבורית בשבת – היה בחדשות הללו גם משהו מעודד. הנה מתרחש משהו; הרוב הדומם אינו מסכים לשתוק עוד והוא דורש את זכויותיו גם בשבת. בינינו, לא רחוק היה היום שבו הדבר יקרה, במיוחד בעיר כמו תל אביב, והנה הוא קרה.

עם החדשות ניטעה שוב התקווה שאולי סוף סוף יקרה במדינה הזאת משהו; אולי סוף סוף ייפתח כאן דיון ציבורי, עמוק ומשמעותי, על אופייה של השבת, על ערכיה, על הרלוונטיות שלה והחשיבות שבה בעולם מודרני-דמוקרטי. אך לשווא. דומה שיש איזושהי הסכמה שבשתיקה בקרב הציבור הדתי בכל התחומים שנוגעים לדת ומדינה – החל מהחרד"לים ועד בית הלל. כולם מעדיפים להתחבא מאחורי אותו סטטוס-קוו שכבר מזמן איננו מקודש ופשוט לשמר את המצב הקיים, שלא יכביד על התפיסה ההלכתית שלנו, שלא יעיק על יחסינו למדינה. שב ואל תעשה עדיף.

ואכן, לכאורה השתיקה השתלמה. לא לקח הרבה זמן עד שהכנסת הפילה את יוזמת העירייה בתל אביב. הכנסת תילחם לכם ואתם תחרישון. והנה לנו התפספסה עוד הזדמנות.

רק מי שרואה כיצד נושאים חשובים כאלה חולפים להם מעל בימת הדיון הציבורי בלי להשאיר איזה חותם או רושם מסוגל להבין את העובדה התמוהה שמאז פולמוס נריה-ליבוביץ' אי שם בשנות החמישים, לא היה שום דיון ציבורי משמעותי בסוגיות של הלכה, מדינה ומודרנה. אולי פה ושם מאמרים בתחומין, אולי מאמר מקומם בצופה, אבל מעבר לכך שום דבר משמעותי. עולם התורה וההלכה מצוי הרחק בהיסטוריה היהודית; כאילו לא קמה מדינה, כאילו לא זכינו לריבונות, כאילו אין רוב יהודי מול מיעוט ערבי, כאילו אין חילונים. סליחה, כאילו יש חילונים אבל הם לא באמת פקטור. צריך רק לגרום להם להיעלם – או באמצעות הגידול הדמוגרפי (ותאמינו או לא יש רבנים שבאמת ובתמים סוברים שזו התשובה לאתגרים שמציב החילון בפנינו) או באמצעות ההחזרה בתשובה. יש שעושים זאת בעזרת דוכנים ברחובות, ויש שעושים זאת בצורה יותר מעודנת, של קירוב לבבות. אך התפיסה משותפת לכולם – החילונות הינה בעיה חברתית וזמנית שתיפתר. וכך הציבור הדתי מסתגר ומסתגר בתוך שלו, מצפה לעולם שכולו טוב; בטוח שרק אם תינתן לו ההזדמנות להגיע למקומות הנכונים – הבעיות תיפתרנה.

ולא היא. יש בעיה שורשית בתפיסה הדתית-הלכתית של ימינו שאינה מאפשרת את הדיון בנושאים הללו. רוב הרבנים הנמנעים מדיון אינם עושים זאת מפני שהם מפחדים מהתוצאות, אלא משום שאין להם באמת מה לומר. אין כלים לעולם ההלכה השגרתי כדי להתמודד עם אתגרי המדינה, המודרנה והחילון. שכן מה יועילו כל התירוצים שבעולם לעומת הלכות הכתובות שחור על גבי לבן בשולחן ערוך? גבולות הגזרה הם מאד ברורים – מי שירים ידו על פסקי השולחן או 'המפה' יאבד את הלגיטימיות שלו. וזו רק דוגמה אחת להגבלה שכובלת את ידי הפוסק; בדומה לה יש עוד תפיסות יסודיות שתוקעות לכל  שינוי נצרך מקלות בגלגלים. בלית ברירה פונים לפתרונות חלופיים, סוג של הערמות – כמעשה גויים או פתרונות הלכה-טכניים המבוססים על גרמות למיניהן. אך בכך רק בורחים מן הבעיה ולא מתמודדים איתה.

כמה עמל ויזע משקיעים למשל במכון צומ"ת כדי לעקוף איסורים, כמה תשובות נכתבו על השאלות כיצד מתמודדים עם חילוני ששואל כיצד לנסוע למקום מסוים בשבת, ומנגד – הראו נא לי תשובה אחת מן הדור האחרון, מלבד הציטוטים של הרב עובדיה, שדנה בשאלה הפשוטה – מה גדרי החיוב שלנו היום לפסקי השו"ע והרמ"א? האם מישהו העלה את השאלה הפשוטה מה פתאום שנהיה מחויבים לפסקי הרמ"א שמבוססים ברובם על מנהגי פולין? והרי שינינו את מקומנו לאזור שלא היה נהוג בו כך? או למשל מה הגדר של 'קבלת כלל' ישראל המצוטטת כיום לרוב כיסוד למחויבות שלנו לפסקי השו"ע והאם לפי זה ייתכן שתהיה כפירה של כלל ישראל? אלו הן רק שאלות ספורות אך יסודיות שדורשות ליבון, ואין מי שמתעסק בהן. ואם אף אחד לא שואל את השאלות הנכונות כיצד יתפתח דיון כלשהו?

אל תתפלאו אם גם בפרובוקציה הבאה עולם התורה ישתוק ויתחבא מאחורי הסטטוס-קוו. נוח לו שם, לחיות בעולם דמיוני שכולו טוב. הרי בעולם הזה אתה גם יכול להרגיש שהאמת אצלך וגם אתה לא באמת נותן למציאות להטריד אותך. רק שצריך להבין – המציאות לא דורשת בהכרח תשובות; לעת עתה, גם בשאילת שאלות באופן כן ורגיש היא תסתפק.

______________

הכותב הינו חבר מערכת 'שבת' ומוסמך לרבנות.

מודעות פרסומת

פורסמה ב-29 בפברואר 2012, ב-בלוג שוטף ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 12 תגובות.

  1. לא הבינותיף הכותב מתיימר כמוסמך לרבנות, ולדידו איסור תחבורה בשבת הוא מנהג פולין?!

  2. כתבה זו היא למעלה מבינתי: לדידיה המתיימר לכושר רבני: איסור תחבורה בשבת, מקורו במנהג פולין?!

    • עלון מסביב לשולחן

      יחיאל, דומני שלא הבנת אותי נכון. ח"ו מלומר שתחבורה בשבת היא ממנהגי פולין ואינני לוקח את האשמה אלא עליי שלא דייקתי בדברים. כשדברתי על השאלות השונות ביחס למחויבות לפסקי המפה הצגתי דוגמה בלבד לשאלה עקרונית הקשורה להתפתחות ההלכה והכובלת את ידי מי שמבקש להתמודד עם סוגיות דת, מדינה ומודרנה. לא טענתי שפתרון שאלה זו יפתור ממילא את שאלת התחבורה.
      מה שכן יכול להשפיע על השיח לעומת זאת היא השאלה העקרונית השנייה שהבאתי אודות היחס לחילונים. בטוחני שדיון מעמיק בתופעת החילון בימינו והמשמעויות שלה יעצב אחרת את תמונת השבת במדינת ישראל.
      ואל תיפול למלכודת: אני רוצה יותר שאלות עקרוניות כפי שנגעו בהן מקצת מגדולי הדור הקודם, כמו הרב אונטרמן והרב גורן זכרונם לברכה. פחות מעניינות אותי כרגע התשובות.

      • עדו פכטר, באמת שאני לא מבין אותך אם הפוסקים לא עושים כלום מאשימים אותם בחוסר מעש ואם הם כן עושים והם מנסים למצוא פתרונות לאור ההלכה הקיימת כמו מכון צומת אז הם גם לא בסדר

        אז מה הם אמורים לעשות? להמציא הלכה יש מאין?

        הרי כך דרכה של הלכה להוציא יש מיש ולדמות מילתא למילתא ולפסוק בבעיות השעה

        ולעניין קבלת השו"ע והרמ"א:כידוע אין זו קבלה גמורה ומוחלטת כמו קבלת התלמוד הבבלי ויש פעמים שלא פוסקים כמותם ובוודאי ובוודאי שיש מקרים הצריכים פיתרון שאין להם מענה בשו"ע או הרמ"א גדולי הפוסקים עושים זאת בעזרת שימוש בים הפוסקים האחרים מבין רבותינו הראשונים

        לגבי קבלת השו"ע יעויין במאמרו של הרב שלמה דייכובסקי שליט"א בתחומין ל "דעת תורה בהלכה" שם הוא מבהיר את הדברים היטב.

  3. מדובר בסוגיה מסובכת שאין לה פתרון קל

  4. והנה שוב סניפיו של יואב שורק יוצאים למלחמת התרבות תוך שימוש בנשקם האויפייני – בכיינות , סטיראוטיפים ודמגוגיה.
    מי קבע מיהו "הרוב הדומם"? מערכת הארץ?
    מי קבע שהתפיסה הדתית ההלכתי של ימינו "אינה מאפשרת את הדיון בנושאים הללו" ?
    זו הרי קלישאה מקוממת שיסודה הכללה פראית .
    הרי קיימים דיונים הלכתיים שכוללים הירהורים ועירעורים ,גם על הבית יוסף וכן הלאה.
    אני בעצמי שמעתי באוזני רבנים אדוקים מהאורתודוקסיה הקיצונית שבלי ניד עפעף ביטלו הלכות מפורשות בשו"ע ,מפני צורך השעה.
    אממה, גם אחרים , לא מוכנים לשעבד את היצירה הרוחנית שלהם, לטובת מלחמת "זכות הקיום" של אותה שכבה נרגנת של פסאודו דתיים ,איטלקטואלים בעיני עצמם ,שמבצעים פעם אחר פעם את אותו "מה יפיתי" משמים מול משקפיה הלועגות של האוליגרכיה החילונית.

  5. היעדר תחבורה ציבורית בשבת היא עניין של איכות חיים לתושבי מרכז הערים הגדולות שבמשך כל השבוע נושמים אבק האוטובוסים ובשבת יש קצת שקט לשמוע את צפצוף הציפורים. כל הנושא של תחבורה ציבורית בשבת הוא נסיון של מר"צ בכל הארץ לכפות את דעתם על כלל הציבור שלא מעוניין בהם.

    כמובן שהם ואנשיהם אינם גרים במרכזי הערים ולא יישאו בתוצאות החמורות של פגיעה בסטטוס קוו.
    לעתים החרדים מבלי משים מגנים עליהם תושבים תמימים של מרכזי הערים שכביכול לוחמים נגד כפיה דתית אבל לא שמים שבזכות אלו שלוחמים נגדם יש גם לחילונים שבת שקטה להתענג בה

    הפתרון הוא מוניות שירות מוזלות. מתנס"ים שיפעילו פעילות תרבותית בחינם. לא תחבורה ציבורית שאחריה יבואו פתיחת חנויות בשבת גם כן.

  6. א. מה אתה רוצה תכל'ס לא הבנתי? תן דוגמא בעניין השבת ואדה לך
    ב. לא אהבתי את הזלזול הזה ברב עובדיה – "ציטוטים"

  7. בואו נודה על האמת: יש ציבור עצום, הרבה מעבר לאלו המזדהים כדתיים, שנמנעים מנסיעה בשבת.
    התמיכה הזו מקצה המחנה ועד קצהו, בעד מנוחת התחבורה הציבורית בשבת היא טובה, בריאה וטבעית.

    יום השבת הוא היום הלאומי של הריאות הנקיות. היום שבו איננו מעשנים ואיננו מזהמים את האויר. הוא יום ההקשבה והמנוחה. יום המשפחה הלאומי – של ההשארות בבית ובסביבתך. זהו יום המפגש הקהילתי הלאומי – של טקסי תפילה וסעודה משותפים. הוא היום הלאומי של הצמחים ובעלי החיים, לא קוטפים בו פרחים ולא דורכים בו על נמלים.

    הפעילות למען התחבורה הציבורית בשבת אינו בא מצורך אמיתי אלא מהמשך המלחמה בין המחנות בארץ, וביחוד אלו שאינם מעוניינים בצביון לאומי כלשהו בארצנו. כפי שכל אנשי ההי-טק ומורי "מיקור חוץ" חוו בעת חתימת החוזים שלהם, כשחוק העבודה והמנוחה משמש יותר ויותר כהמלצה (באתר רפורמי-אמיתי ההומוריסטי המנוח כתבו על "עשרת ההמלצות" המחליפים את עשרת הדברות). המלחמה על השפה, על פרסום החוצות, על תוכן העיתונים ואפילו על המוסר – כפי שראינו בהתייצבות רבבות ב"תערוכה מעניינת" בה הוצגו אבריהם של נרצחים חפים מפשע, וביחס מעורר פלצות של מערכת המשפט לכך.

    אני זוכר לפני כעשור בכנס על תחבורה בת-קיימא, נציג החברה להגנת הטבע קם ודיבר על הצורך בתחבורה ציבורית בשבת. באופן דומה התבטא עומרי שרון, ראש הלובי הירוק בכנסת.

    בתגובה, סיפרתי לו אל מול הקהל הרב, שעליו לבקר בסידני (הוא הסכים בהתלהבות) ולראות את האזורים היפהפיים הנקיים מעשן ומזוהמה, כשרק לפני יובל היו מפוייחים ומטונפים כמו התחנה המרכזית הישנה של תל אביב. אחת לשבוע הרחובות נסגרים שם, ואין כל תחבורה כלל. כך גם בבוגוטה, כפי שסיפר לי האדריכל אוטו פרידמן, ביום השבת שלהם – הוא יום ראשון, נפתחים הכבישים לתנועת הולכי רגל, כחלק מ"התפיסה העירונית החדשה" ונאסרת תנועת כלי רכב מכל סוג שהוא.

    בארץ ישנם מתחמים עירוניים שלמים הנסגרים לתחבורת כלי רכב, ונותרים לתנועת הולכי רגל, כך אמרתי, וכדאי ללמוד מהם. עומרי ושאר הקהל הביטו בי בתמיהה. על מה אתה מדבר? שאל. לדוגמא שבי-ציון, עניתי, קיבוץ יבנה, בני ברק ומאה שערים…

    סיפרתי לו ולקהל שבכל בוקר, אך רק בשנים האחרונות, מביתי בבית שמש נראה פס שחור ארוך מעל המקום שבו היתה נראית פעם רצועה דקה כחולה ובוהקת. בכל שבוע במהלך יום השבת, הפס מאפיר וכמעט נעלם, ורק יום אחד בשנה באופן קבוע על פי תאריך עברי הפס מתנקה לחלוטין – בעשרה בתשרי – יום כיפור.

    התפלאתי על כך שנציג החברה להגנת הטבע אינו מעודד דווקא את ההימנעות מנסיעה במשך יום אחד בשבוע.

    בזמנו, בעת חרם הנפט, ומיד לאחר מלחמת יום הכיפורים (ה'תשל"ד) כל אחד בישראל נדרש לרשום על מכוניתו יום בשבוע שבו לא יסע. כמובן שלפחות מחצית תושבי המדינה שמו את המדבקה עם האות ש' על שמשת המכונית. אני זוכר את אבי גאה במדבקה זו.

    נראה שיותר ממחצית התושבים היהודים במדינה נמנעים מנסיעה ברכב, ורבים עוד יותר נמנעים מנהיגה ברכב בשבת.

    יום השבת לפי המסורת הוא גם יום המנוחה וההתאוששות הלאומי של הגנים הלאומיים ושמורות הטבע מהתנפלות המונית. זהו יום החיוך והדיבור פנים אל פנים, באופן טבעי נטול טכנולוגיות. בואו נעודד את היום הלאומי שהוא גם סמל בינלאומי. את היום הלאומי של שוויון מעמדות ושל שוויון בעלי ההון והשררה עם אחרון הקבצנים – דווקא בגלל הימנעותם המשותפת מהשימוש בכלי העבודה הכבדים.

    לכן, דעתי שצריך לעזור דווקא לגופים הירוקים, ולעודד את הציבור היהודי כולו לתמוך במנוחת התחבורה הציבורית. לעודד את היחס לשבת כיום הלאומי המסורתי של שמחה, שקט וטבע.

  8. בהחלט יש תחבורה ציבורית בשבת.

    כל תחבורה כמעט היא ציבורית: אולי הרכב פרטי, אבל הכביש ציבורי, הרמזור ציבורי, שוטר התנועה ציבורי, תחנת הדלק – הפתוחה בשבת – ציבורית, המצלמות בכבישי האגרה השונים ציבוריות, שירותי הגרר ציבוריים.

    מה שקיים כרגע הוא אפלייה בוטה של הציבור העני, יהודי ושאינו יהודי, שאין ידו משגת לרכב פרטי או מונית והוא כלוא בביתו נגד רצונו בשבת וחג.

    • מה שקיים הוא בכיינות של עשירים יהודים המעוניינים בשינוי צביון המדינה, על ציבור עני שצריך כביכול לנסוע באוטובוסים בשבת וחג. שום חשיבה על המסורת הנהדרת, שכה רבים עדיין שומרים. שום בדיקה "מיהם הציבור העני" שכביכול סובל.

      שום מילה על שוטרי התנועה ועובדי תחנות הדלק, שבדרישה מצומצת יהנו מיום שבתון לאומי.

      חפש במרשתת את הראיון עם נהג קו 405 מהתקפת המחבל בתשמ"ט. תקשיב למה שהוא מספר על חובת הנסיעה שלו בשבת כשהיה בקו ערד, ועל מסירות הנפש שלו (כן זו מסירות נפש כשאתה מסתכן בפיטורין) למען השבת, כשעדיין לא היה "דתי".

      פעם ביקשתי לעשות עסק עם תחנת הדלק דור אנרגיה, בסמוך לבית שמש, הסגורה בשבת. התחנה היתה במקור פינתית, מחוץ לכביש הראשי. להפתעתי פגשתי באשה חילונית חשופת כתפיים, שניהלה את התחנה. שאלתי אותה איך הגיעה לנהל תחנה שומרת שבת, כשכל התחנות מסביב דווקא פתחו בשבת ברגע שהשלטון נכבש בחזרה במהפך של רבין, שולמית אלוני, ומפלגת העבודה מתשנ"ב. ועוד בחברת דור אנרגיה, הראשונים שפתחו את תחנות הדלק שלהם בשבת (בכביש ת"א חיפה)!

      תשובתה היתה מעניינת ומפתיעה. מישהו בשם עוזי מזרחי (כיום פעיל מאוד סביב נוער בבית שמש) החליט לפתוח את התחנה במקום. הוא בדיוק החל לחזור בתשובה, ודרש כתנאי שהתחנה תשמור שבת. בדור אנרגיה לא האמינו שהוא יצליח, שהרי התחנה לא נמצאת על הכביש הראשי, מי ירצה לבוא. אך התחנה זכתה להצלחה גדולה, בגלל נהגים שמחפשים את התחנה ששומרת שבת. הוא העביר לנו את הזכיינות בתנאי שנמשיך לשמור שבת. אני אגיד לך את האמת, אני באה מניהול תחנות שעובדות בשבת. אחרי הניסיון שלי ושל העובדים, אפילו אם זה לא היה רווחי, לא הייתי מסכימה בחיים לחזור ולעבוד בשבת.

      בשיחה עם עוזי מאוחר יותר אמר: הכל בזכות השבת. יש כל כך הרבה שרוצים לחזק את השבת וחיפשו דווקא תחנה שומרת שבת. מאז רוב התחנות באזור סוגרות את שעריהן בשבת, בתחרות אחר הנהגים הללו.

      עם מעט יותר אמפטיה ומחשבה אמיתית על אחרים ועל המרחב הציבורי, היית משקיע מזמנך במחשבה על עידוד הצעירים לפעילות פחות מוחצנת ויותר מעמיקה ועל הפצת תעמולה שתעודד את יום המנוחה הלאומי, יום החיוך, יום המשפחה, יום ההקשבה, יום הטבע, ויום השקט הלאומי. במקום לעודד אוטובוסים, עשן, צפיפות וחובת העבודה לנהגים, המבקרים, וכן, לתחנות הדלק הפתוחות בשבת.

  9. מאמר מעניין בנושא אוטובוסים בשבת, מומלץ לקרוא.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: