מועדון סגור / אלעד קפלן

 

 התעלמות רבני "בית הלל" ממורשת יהדות המזרח מעלה חשש כי הארגון יהפוך בית לתפיסה האשכנזית ובכך יבדיל את עצמו מכלל החברה הישראלית

כנס היסוד של 'בית הלל'. צילום: יוסי זליגר

"בית הלל" יכול להיות הקול הרבני שהיה כה חסר בשיח הציבורי בשנים האחרונות. התאגדות של רבנים קשובים לחברה, שסולדים מהחמרות מרחיקות ומהקצנה המונעת מפחד. היוזמה מעוררת בי אמונה ותקווה גדולה, אך גם חששות ישנים-חדשים.

מי שפותח את עמוד הבית של "בית הלל" נתקל מיד בפניהם של שלושה רבנים. הראשון הוא הראי"ה קוק, שהפך לפנים המזוהות ביותר עם הציונות הדתית; השני הוא הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, שמהווה השראה עבור רבים מהרבנים המתונים, והשלישי הוא הרב שמואל מוהליבר, ממייסדי תנועת 'חיבת ציון' ומאבות הציונות הדתית. דמותו של הרב מוהליבר היא בחירה טובה וראויה, בזכות תפיסתו החברתית והציונית וגישתו החיובית כלפי ההשכלה. עם זאת, בחירתו לעמוד בחזית, לפני עשרות דמויות אחרות מההיסטוריה היהודית, אינה הכרחית ואולי אף מעט מפתיעה, במיוחד לאור כך שהארגון בחר בתמונותיהם של שלושה רבנים בלבד.

הכינוי "בית הלל" תואם את פועלם של רבנים ואנשי רוח רבים. דוגמאות לכך לא חסרות ונדמה שיותר מכולם הוא מתאר את גישתם של רבים מגדולי התורה של ארצות המזרח במאה העשרים. כך ניתן למנות, בין השאר, ענקי רוח כמו הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הרב שלום משאש והרב חיים דוד הלוי.

לא סוד הוא כי בעידן הרשת, עמוד הבית של אתר האינטרנט הוא למעשה פני התנועה. אם כך, מוכרחים להפנים את המשמעות התמוהה של הצבת שלושה רבנים אשכנזים ממוצא מזרח אירופאי בחזית. בבחירתם, רבני בית הלל מביעים ערגה לציונות הדתית של פעם. אך האם אנו מעוניינים לחזור על הטעויות והעוולות של הציונות הדתית, אשר לא תמיד השכילה לתת ליהדות המזרח את המקום הראוי לה בקדמת הבמה?

למעשה, ארגון רבנים הצבוע "לבן" אינו יכול להוות תנועה רעיונית הפונה לכלל החברה הישראלית. התעלמות מרוח "בית הלל" של יהדות המזרח, שציונות ומתינות הן חלק בלתי נפרד ממנה, אינה הולמת תנועה הנקראת "בית הלל", שם שמהותו קירוב ושותפות ולא ריחוק ופירוד. חוסר המודעות לאמירה העומדת בבסיס בחירת רבני הדגל מעלה בי חשש כי הארגון החשוב הזה, שאני תולה בו תקוות כה רבות, עלול להפוך למועדון סגור לאשכנזים ומשתכנזים בלבד.

כמובן, שותפות אינה מסתיימת בתמונה או כותרת. יש לשאוף לשלב ולשתף את בני כל העדות בכל הרבדים של הארגון ובעיקר בזהות תלמידי החכמים ותלמידות החכמים השותפים בו. עם זאת, כאשר שמים על הדלת שלט "ארגון לבן", אף אחד לא יכול להיות מופתע שהוא נראה כזה גם מבפנים. מה שמציק לי עוד יותר הוא שהשותפות הזאת נראית בעיניי טבעית ואינה צריכה לנבוע מהכרח מאולץ. הרבנים של המאות האחרונות בני עדות המזרח אינם "מזרחי מחמד" אלא ענקי רוח, שהיו קשובים ונוחים לבריות לא פחות מהרבנים של הציונות הדתית "הקלאסית".

"בית הלל" הוא ארגון המורכב מאנשים נפלאים, שפועלים מתוך תחושת שליחות עמוקה. דווקא משום כך, אני מצפה מהם להביט סביב ולראות את כלל החברה הישראלית וצרכיה. אם נתעקש לבקר כל הזמן רק בבית של סבא וסבתא מליטא, אנחנו לא נגיע רחוק.

אלעד קפלן הוא פעיל חברתי שעוסק בשיח היהודי-דמוקרטי. כותב את מדור "פרשה בחקירה" באתר 'נענע-10', ובו הוא עוסק בפרשת השבוע מנקודת מבט חברתית ואקטואלית

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' באדר תשע"ב, 24.2.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 בפברואר 2012, ב-גיליון תרומה תשע"ב - 759 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: