מלחמת כבוד ה' / מתן גרינגר (לפרשת בשלח)

 

מתקפת העורף שבאה בתזמון מדויק עם משבר אמוני במחנה ישראל הביאה את מחיית עמלק להיקשר לגילוי מלכות ה' ולמבחנם של מלכי ישראל לדורות

איור: מנחם הלברשטט

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר

וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ

כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.

ידועה התמיהה שפסוק זה מעורר: במה גדל חטאו של עמלק מכל העמים שנלחמו עם ישראל? ואנו אף נוסיף: אם אכן חטאו של עמלק כה גדול, מפני מה לא הפליא בו ה' את אותן המכות שהפליא במצרים? מדוע 'הסתפק' ה' בהוראה למשה לשים את שבועת הנקמה הזו בספר ובאוזני יהושע?  

פחד מעייפות

הבה נפנה החוצה, על מנת לבחון את נסיבותיה של המתקפה העמלקית. נקדים ונאמר; בתורה לא נתפרש מה היה המניע של עמלק לצאת למלחמה נגד ישראל. ייתכן שעמלק חש איום על מחייתו ועל מקורות פרנסתו עם כניסת ישראל למעגל הנדודים במדבר. מה שכן נתפרש הוא מטרת המתקפה. ניתן ללמוד זאת מתיאור הלוחמה בספר דברים: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶרֶךְ וַיְזַנֵב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים". מדוע זינב עמלק בנחשלים אחר המחנה?

צורת המתקפה העמלקית חוזרת שוב בשעה שדוד ואנשיו בורחים מפני אבשלום. לאחר שאבשלום הגיע לירושלים הוא גילה שדוד כבר חצה את נחל קדרון וברח עם אנשיו אל המדבר. לכן הוא קורא אליו את אחיתופל להתייעצות. אחיתופל ידע שבדומה לישראל אשר יצאו ממצרים ללא צדה – "וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם" – גם אנשי דוד ברחו מירושלים ללא צדה והיו יגעים בלב המדבר: "כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר". במצב עניינים שכזה, אחיתופל מייעץ לאבשלום כך:

וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה. וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ.

היציאה למדבר ללא צדה הביאה בפרשתנו לחשש ממלחמה: "וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה". גם אחיתופל הבין שכאשר אנשי דוד רעבים ועייפים אבשלום יהיה מסוגל להבהיל בקלות רבה גם את העז שבלוחמים. לכן הוא יעץ לאבשלום שלא לארגן מלחמה חזיתית בדוד, אשר לא תותיר לאנשיו ברירה אלא להילחם נגדו, אלא להפך – למהר ולהבהיל את אנשי דוד מהמארב, ובכך לבודד את המלך ולהכותו. כידוע, אבשלום טעה בכך שלא פעל לבסוף כעצת אחיתופל, אך עמלק פעל בדיוק כך.

עמלק לא ניהל מלחמת הגנה חזיתית בישראל, או מלחמה לשם כיבוש, אלא התאים את צורת המתקפה לעיתוי שלה – הוא ביקש לנצל את הרעב והעייפות של ישראל על מנת להבהיל ולהבריח אותם חזרה לבית העבדים במצרים, מפחד קולות המלחמה. מטרת המתקפה העמלקית הייתה, אפוא, להפיץ לכל עבר את עם ה' שהחל להתגבש לנגד עיניו במדבר.

בעוון המרד

אשר על כן, על פי העיקרון של "עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד…עִם נָבָר תִּתָּבָר", נשבע ה' לנקום בעמלק – מידה כנגד מידה. נגד כוונת עמלק 'למחות' את זכר עם ישראל מתוך המדבר – נשבע ה': "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם". אך מדוע לא עשה זאת באופן ניסי?

כאן אנו פונים פנימה, לבחון את הנסיבות הפנימיות שהתרחשו במחנה ישראל באותה שעה:

וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן.

וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.

שאלת העם "היש ה' בקרבנו אם אין" היא ניסיון למרוד במלכות ה', שהרי "מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ה' בְּקִרְבֵּךְ". נמצא שבסמיכות הכתובים קושרת התורה את התזמון של המתקפה העמלקית למרד הפנימי של ישראל במלכות ה' עליהם. ואם בשעה שה' יצא למלחמה עבור ישראל במצרים הוא עשה זאת מתוקף מלכותו עליהם – "ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ… ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד", הרי שכאשר ישראל מורדים במלכותו, הוא נמנע מלצאת עבורם במלחמה גלויה באויביהם.

לאור זאת יתברר שהנקמה בעמלק לא נועדה רק להביא לתוצאה המיוחלת של 'מחיית עמלק', אלא היא מהווה אמצעי לתיקון פגם המרד ברפידים שמנע את ההתגלות השלמה של מלכות ה'. לפיכך, ה' מורה למשה בפרשתנו: "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם". הציווי לכתוב שבועה זו 'זיכרון בספר' מעידה על כך שהנקמה בעמלק נקשרה דווקא ליראת ה', כדברי הנביא מלאכי: "וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ". ברפידים, הנאמנות של ישראל למלכות ה' והמלחמה בעמלק נקשרו יחד – לשעה ולדורות.

מבחן המלוכה

במהלך ההיסטוריה, עם ישראל קיבל על עצמו את עול המלוכה רק בשעת משבר. גם בשעת המלחמה ברפידים, עם ישראל קיבל עליו עול מלכות שמים רק כאשר נוכח לדעת שניצחונו תלוי בכך. במהלך מסעותיו העמיד ה' את ישראל בניסיונות אשר מטרתם עולה מהמשמעויות החיוביות של המילה 'ניסיון', היינו – 'נשיאה', 'נס', ו'דגל'. אילו ישראל היו עומדים ב'ניסיון' הוא היה 'נושא' ומניף בקרבם את 'נס מלכות ה", ומוכיח את נאמנותם ואת ביטחונם בהנהגתו. ברם, ישראל לא הפכו את הניסיון ל'נס', ולפיכך משה נאלץ להורות מיוזמתו על המלחמה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק", ולהניף את ידו בכוחות טבעיים: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל". באותה שעה, ישראל ניצחו בזכות ידו המונפת של משה, אשר הייתה להם 'נס' ו'דגל' היראה ואמונה במלכות ה', ככתוב: "עַל הַר נִשְׁפֶּה שְׂאוּ נֵס הָרִימוּ קוֹל לָהֶם הָנִיפוּ יָד".

גם לדורות, נקשר הקשר בין הנאמנות למלכות ה' ובין המלחמה בעמלק. מדד החטאים והמצוות הוא מדד פרטי והקב"ה אינו בוחן לפיו מיהו הראוי להיות מלך על ישראל. מבחנו של מלך ישראל, אשר לפיו הוא נמצא ראוי למלוכה – הוא מבחן הנאמנות למלכות ה' הנמדדת גם בעת מלחמתו בעמלק. מבחן זה נערך למלך ישראל הראשון, כדבר שמואל לשאול: "אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ… וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה'. כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק", ומשנכשל בו, ניטלה ממנו המלוכה וניתנה לדוד – שנקם בעמלק ועמד במבחן הנאמנות למלכות ה'.

על אף ששאול נכשל רק באחת – הוא נמאס מהמלוכה, מפני שביקש לפאר עצמו במלוכה שאינה שלו: "וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד". אולם, משעה שדוד נענה לצו הנקמה בעמלק, ותיקן את פגם המרד ברפידים – נתגלתה נאמנותו השלמה, ונכונותו להשפיל את מלכותו כדי לפאר את מלכות ה'. לפיכך, למרות שדוד נכשל בשתיים (יומא כב ע"ב; מות אוריה ומניין ישראל) הוא זכה, מידה כנגד מידה, בהבטחת המלוכה לעולם: "כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי. עַד עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' בשבט תשע"ב, 3.2.2012 

 

פורסמה ב-2 בפברואר 2012, ב-גיליון בשלח תשע"ב - 756 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: