סידור טורבו / יואב שורק

 

 הסידור החדש של 'קורן' מציע חבילה שקשה להתחרות בה. לעומתו, 'אליך תפילתי' מאיר פנים למתפלל שזו אינה שפת אמו. דור שלישי, גרסת הסידור

 

סידור אליך תפילתי [נוסח ספרד], ערוך ומבואר בידי הרב אברהם דוידוביץ'; ראובן מס, תשע"א, 810 עמ'

סידור קורן [אשכנז, ספרד, ע"מ], הלכות בעריכת הרב דוד פוקס; קורן, תשע"א

סידורי תפילה שייכים לסוגה בעלת האופי החמקמק של מי שמתעדים מציאות ויוצרים אותה בה בשעה. מצד אחד, סידור טוב אמור להיות כזה שמהווה שיקוף נאמן של המתרחש-ממילא בבית הכנסת; מצד שני, הסידורים עצמם יוצרים האחדה ו'השטחה' של הנוסחים והמנהגים, בכך שהם נתפסים כבעלי סמכות שבהם מוצגת התפילה ה'נכונה' או לפחות המכנה המשותף הרווח.

מבחינות אלה, הסידורים הם אחיהם החוקיים של המילונים: אלה כאלה מואשמים בדילול העושר התרבותי – הן על ידי העלמת נישות ייחודיות, והן על ידי קיבועו של החי, הפיכתו מ'תורה שבעל פה' ל'תורה שבכתב'.

ובכל זאת, על פי רוב הסידורים מותירים מקום לתורה שבעל פה. הם כוללים בעיקר את הטקסטים, ומי שלא מורגל באורחות בית הכנסת לא יכול להשתמש בהם בצורה נכונה ויעילה. ואין הכוונה רק למחוות הבלתי-מילוליות – מתי יושבים ומתי עומדים, היכן ממתינים לחזן והיכן לא – אלא אפילו לטקסטים עצמם: הסידור הרגיל מכיל טקסטים שלא אומרים אותם, או שרק מתי מעט אומרים, אבל לא מספר לנו; במילים פשוטות, הוא יותר 'מקראה' מאשר מדריך-מלווה למתפלל.

כך, אגב, לא רק בסידורים המסורתיים, שבהם פרקים כאלה ואחרים של התפילה מופיעים באות גדולה או קטנה, ללא כל חוקיות, אלא גם בסידורים בעלי האופי הלוגי-מודרני (ויש שיאמרו: חסרי האופי), כמו 'רינת ישראל' ו'קורן' בגרסה הקודמת (ולאוהבי הנוסטלגיה: 'שירה חדשה'). גם שם, למרות ההקדמות, הסדר ומילות ההסבר הקצרות, מי שאינו בן בית בבית הכנסת לא יוכל להסתדר.

 על רקע זה, הפגישה עם שני סידורים שמבקשים לעגן בכתב את כל התורה שבעל-פה הזו היא אמביוולנטית. מצד אחד, למה לקבע את הגמיש, למה לנסח את הבלתי מנוסח, למה ליצור עוד נקודת-התייחסות טקסטואלית שמעניקה הוראות במקום לתת למסורת ולשכל הישר לעשות את שלהם. מצד אחר, מצווה גדולה להפוך את התפילה לנגישה לקהלים חדשים, כאלה שלא גדלו על הקודים הפנימיים; ומצווה גדולה אחרת היא להרבות דעת לגבי שורשי מנהגי התפילה, הרקע התלמודי לאמירה כזו או אחרת, התנאים ההלכתיים הנדרשים וכן הלאה.

שני הסידורים הנסקרים כאן נבדלים זה מזה. סידורו של הרב דוידוביץ' מעניק למשתמש בו את הכלים של מדריך-מלווה לתפילה, ועושה זאת בראש ובראשונה בעבור אותם הקהלים החדשים. בכתיבה של הוראותיו ומבואיו ברור שמטרתו לא לקבע את מנהגי התפילה ולזקק אותם על פי ה'אמת' ההלכתית, אלא להנהיר אותם עבור מי שזו אינה שפת אמו, ולאפשר לו לחוש בבית בבית הכנסת. כל זה ניכר בסימנים המודגשים של 'ישיבה' ו'עמידה', בדחיקת הדיון ביחס למקורות התפילה אל שולי הדף, ובצירוף של מבוא מאיר עיניים לתולדות התפילה בכלל – מבוא שלא נכתב ליודעי ח"ן אלא לכל קורא משכיל – ונספח ובו מידע בסיסי על האישים, המושגים והספרים המוזכרים בביאורים השוטפים.

לעומתו, סידור 'קורן' נועד לא למתקשים אלא דווקא למיטיבי הלכת. זהו ה'רולס רויס' של סידורי התפילה, המעניק לפוקד בית הכנסת את כל מה שתמיד חלם עליו: ראשית, חמש המגילות, ששוב אין צורך לתור אחריהן בכל מועד; ספר תהלים; והקריאות לחגים (שמשום מה אהבו המדפיסים להשמיט אותן – אולי כדי שהמתפלל ירכוש 'מחזור' לסוכות או לפסח, אחת ההמצאות הפחות יעילות בעולם עזרי-התפילה). אל אלה מתווסף מדריך הלכתי מפורט, ה'תוקף' את מכלול ענייני ההלכה והמנהג הכרוכים בתפילה ובכל הנעשה בבית הכנסת – מדריך שאליו מפנים מתוך הספר בכל מקום שיש בו עניין לענות בו.

כמו ב'אליך תפילתי', אף כאן שולבו הערות רבות שנועדו לסייע למתפלל לפעול 'נכון' בבית הכנסת; ביסודן היו אלה ההוראות שנכתבו בעבר רק בגרסאות הדו-לשוניות של הסידור, שנועדו לפוקדי בתי הכנסת בגולה, שבה הבלתי-מתמצאים מגיעים יותר לבתי הכנסת. למרות הזהות לכאורה, ניכר שההערות בסידור קורן פונות, בסופו של דבר, יותר למתפלל הרגיל והבקי, המעוניין לדייק ולהעשיר את הידע; מבחינה זו, זהו בעיניי יותר בגדר ניסיון בעייתי לקבע את המנהג מאשר ניסיון מבורך להנגיש את התפילה.

את תחושת חוסר הנחת מההנחיות חשתי בעיקר בשני מאפיינים שלהן: הראשון הוא הרצון לעגן כל משפט במקור סמכותי, שיוצר הכבדה מיותרת (מילא כשהמקור הוא 'שו"ע', אבל כאשר הוא 'בית יוסף בשם הרשב"א' זה כבר מטריד). אין בכך כדי לגרוע מההערכה ללמדנות הרבה שמשוקעת בהערות שב'קורן', ולניסוח המוקפד והקצר שבו מועבר מידע רב הנוגע לתולדות התפילה, למעמדה ההלכתי ולמקורותיה. ב'אליך תפילתי', לעומת זאת, המקורות מובאים בתחתית העמוד ובנספחים (חבל רק שהוסיפו ריבוע שחור על כל מושג המוסבר בסוף הספר: הסימון מבלבל ומטריד).

המרכיב השני היוצר אווירה של הצקה הוא הרצון האופייני כל כך ל'קורן' לייחד סימנים למחוות גופניות בכל דבר ועניין: בכל מקום שבו מופיע המשולש הקטן יש להשתחוות; בכל מקום שבו יש עיגול קטן יש לעמוד על הבהונות, וכל כיוצא באלה.

אינני יכול שלא להתייחס גם לשאלת הדינמיות של טקסט הסידור לנוכח ישועות זמננו. שני הסידורים ממשיכים את קו הקיבוע של הנורמה הדתית-לאומית, המקדשת את הוספת ה'תפילה לשלום המדינה' והתפילה לשלום חיילי צה"ל, כמו גם ההלל ביום העצמאות וביום חירות ירושלים, ורואה בהם את מיצוי השינויים הנדרשים בעת הזאת. הרב דוידוביץ' קובע, בסיום הקדמתו, שסידור התפילה הוא ספר שכתיבתו טרם הסתיימה, ומביא כראיה לכך את השינויים הללו שנקבעו בעקבות תקומת ישראל. אמירה זו כמו מזמינה לתהות על כל מה שנותר על כנו, ושכנראה לא יעורער על ידי מו"לי סידורים בקרוב: התחנונים הנואשים להפסק הסתרת הפנים, ולסיום המציאות הנוראה של שפלות ישראל, הנתונים לחרפה בגלות ונחשבים כצאן לטבח.

*

שני הסידורים מתהדרים בזוג שרוכי-סימניה, ובטיפוגרפיה נאה שיסודה – גם ב'אליך תפילתי' – בחידושיו המקוריים של אליהו קורן, שהביא לסידור התפילה לא רק את אות 'קורן' אלא גם את החלוקה לשורות קצרות המדגישות את המקצב השירי-פיוטי של פרקי התפילה השונים. למרות הזהות בטיפוגרפיה הבסיסית, נהנה סידור 'קורן' מהידור רב יותר בזכות הנייר הצהוב ובזכות עימוד נאה ושילוב מדויק, מבחינה אסתטית, של ההנחיות עם הטקסט הרץ, המרווחים והשוליים.

ברכה רבה יש בשני הסידורים הללו. 'אליך תפילתי' הוא דבר בעתו, כלי חיוני לאותם בתי תפילה (מעטים מדי) המבקשים להכיל גם את מי שאינם מורגלים בסדרי בית הכנסת. לאלה מאיר הסידור הזה פניו ומהווה כלי מכובד ומתאים לקירוב הלבבות אל התפילה ולהבנתה, וכל זאת בלי להפחית מיעילותו כסידור למתפלל הבקי והרגיל, שגם הוא ימצא בו חומר רקע רב, שבזכות היותו בתחתית העמוד אינו מפריע לרצף התפילה. סידור 'קורן' החדש, לעומתו, מביא סטנדרט חדש לבתי הכנסת ה'רגילים', המבקשים סידור מהודר ומאיר עיניים, בעל מפרט עשיר – ולא פחות חשוב, כריכה מחוזקת. לאלה, אגב, מומלץ לרכוש לא את מהדורת 'בית הכנסת' – הגדולה מדי עבור דוכני בית הכנסת הסטנדרטיים – אלא את המהדורה הקטנה והנוחה יותר. 

 ———————————————————————————————————————-

 סידור אורח חיים / אורי שלומאי

 סידור חדש, הנושא את שמו של הרב חיים קנייבסקי, מהווה שער כניסה מרתק לעולם החרדי-ליטאי-בני ברקי. הקפדה הלכתית וחלחולם של סגולות וגינונים חסידיים

שיח תפלה [נוסח אשכנז], עורך: הרב יעקב חלופסקי; מאיר עיניים, תשע"א

מדורי הספרות אינם רוויים בביקורות ספרים על סידור תפילה שיצא לאור. גם אין להתפעל יתר על המידה מסידורי תפילה היוצאים לאור חדשים לבקרים על פי הנוסח של כל עדה ודעה ותת עדה בעם ישראל. הסידור "שיח תפלה", שיצא זה לא מכבר לאור, ראוי לסקירה לא מפני שנתחדשו בו או שהוסרו ממנו תפילות וברכות ולא מפני שגוללה בו סקירה היסטורית-מדעית של סידור התפילה, אלא בגלל אופיו הלא שגרתי בעליל.

סידור התפילה נושא את שמו של הרב חיים קנייבסקי, אחד מגדולי רבני הזרם החרדי-ליטאי דהיום, בנו של הרב ישראל יעקב קנייבסקי (הסטייפלר) ובן אחותו של החזון אי"ש (שם הסידור שי"ח תפילה מזכיר בראשי תיבות את שמו הפרטי של הרב קנייבסקי, שמריהו יוסף חיים), ומצויים בו מאות הערות ופסקי הלכה שלוקטו מספריו ומכתביו. בשנים האחרונות אנו עדים לסידורי תפילה הנושאים את שמם של רבנים ספרדים כגון הרב מרדכי אליהו והרב משאש זצ"ל וייבל"א הרב עובדיה יוסף, כולם נוסח עדות המזרח וס"ט, אולם סידור בנוסח אשכנז הנושא את שמו של רב ליטאי מובהק הוא אירוע המצדיק התייחסות. יש לתת קרדיט לסידור שזכה להסכמתו של הרב קנייבסקי, הידוע כקצרן בדברים וכל מוצא פיו זוכה לתילי תילים של פרשנויות.

כידוע, ישנם הבדלים רבים בין שני הסניפים המרכזיים של הזרם הליטאי, הסניף הבני ברקי והסניף הירושלמי. למרות שדומה כי הפערים הצטמצמו לכיוון הלך הרוח הבני ברקי, עוד לא נס לחם של החידודים והבדיחות שנתחברו על חשבון ההקפדה הבני ברקית אל מול השובבות הירושלמית. כבר בדבריהם של העורך ושל הרב קנייבסקי בעמודים הראשונים של הסידור ניתן לזהות את הטון של הסניף הבני ברקי. השניים חוזרים ומדגישים שאין לסמוך על האמור בו הלכה למעשה "והרוצה לסמוך יברר היטב" כדבריו של הרב קנייבסקי בהסכמתו. אזהרה דומה גם נכתבה בספרו ההלכתי של הרב קנייבסקי "שונה הלכות", על אף שהיא חריגה יחסית ביתר ספרי ההלכה והשו"ת שנכתבו. אינני יודע מה הטעם בכתיבת ספרים הלכתיים שלא למעשה ומסופקני עד כמה הציבור הרחב נשמע לאזהרות הללו, אבל ניחא.

סיפור לא מוסמך ממקור לא מוסמך מספר על אב שהגיע נרגש לרב קנייבסקי וסיפר לו על "מויפת" שאירע בביתו, כשבנו בן השנתיים הניח את קוביות הלגו על ידו השמאלית ועל ראשו כמו הנחת תפילין. ר' חיים קנייבסקי הפנה מבטו לאב הנרגש ובקרות ליטאית אופיינית השיב לו: איני יודע מה זה אומר על בנך, אבל אתה, תפסיק להתפלל שחרית בבית. על רקע סיפור זה (שהיה או שלא היה) קיימת עוד אופטימיות זהירה שהאנליטיות הליטאית עודנה שוררת בביתו של הגדול הליטאי, אך מבין עמודי הסידור מתגלית הרוח החסידית-קבלית שנושבת בדור האחרון גם בקרב צאן מרעיתו.

למעיין בסידור, שאינו מכיר בתמורות שחלו בזרם הליטאי, ייראה מוזר שבסידור מופיעות סגולות לזרע של קיימא כמו שתייה מיין ההבדלה, ובשמו של החזון אי"ש (!) גם מובאת סגולה לבדוק את המזוזות שבבית (!). בסוף הסידור נדפס "קונטרס השמות" שסידר הרב קנייבסקי על פי סגולה של השל"ה הקדוש, לומר בכל יום לאחר התפילה פסוק המתחיל ומסתיים באותיות השם הפרטי. הסגולה מובאת בסידורים רבים, גם בנוסח אשכנז וספרד, ובסידור שלפנינו אף נתחברו הלכות מיוחדות לעניין זה, כגון באיזה מקום בתפילה יש לומר את הפסוק (אחרי "יהיו לרצון") ומה דינו של אדם שיש לו שני שמות (יש לו לומר שלושה פסוקים נפרדים). קונטרס נוסף שנדפס בסוף הסידור הוא "מאמר תפילה" שבו דרשות מוסר וכיבושין בעניינה של תפילה (לדוגמה, בעמ' 567, מי שיוצא באמצע התפילה לעתיד לבוא יגרשוהו מבית המקדש ומי שאינו נכנס לבית הכנסת אינו נכנס לעולם הבא), וגם בו מצויות הלכות המבוססות על דברי קבלה וסוד (בעמ' 568, מי שמדלג על פסוקי דזימרא "מהפך את צינורות התפילה").

בסידור רצופות הנהגות והלכות מעניינות וכדי לסבר את האוזן אביא מקצת הדברים שצדו את עיניי: דעתו של החזון אי"ש לא הייתה נוחה מהמנהג לצבוע בתכלת את פתילי הציציות והוא אף לגלג על מי שביקש לעשות כן (עמ' 10); איטר יד ימינו שצריך להניח תפילין של יד על ידו הימנית, אם מניח גם על ידו השמאלית תבוא עליו הברכה (עמ' 14); בשם החזון אי"ש נאמר שאין לשניים לומר ביחד קדיש (עמ' 42); גם באמצע תפילת שמונה עשרה מותר להפסיק ולשמוע קריאת התורה (עמ' 77); יש ליפול נפילת אפיים במקום שיש שם ספרי קודש הגם שאין ספר תורה (עמ' 105); מובא בספרו של הרב קנייבסקי שאין לעשות את בית המזוזה מברזל (עמ' 150); מנהגו של הרב ששליח הציבור קורא הלל מספר תהילים הכתוב על גבי קלף כשר (עמ' 357); הלכה למעשה יש לקרוא בבני ברק את מגילת אסתר גם בט"ו מפני שהיא סמוכה ליפו (עמ' 424).

ליקוטי ההלכות וההנהגות שבסידור מהווים שער כניסה מרתק לתוך העולם החרדי-ליטאי-בני ברקי, בדגש על המיקום הגיאוגרפי, שהשפעתו על העולם החרדי בל תשוער. די לשוטט מעט באתרי האינטרנט החרדיים כדי להבין את גודל השפעתו של הרב קנייבסקי על הציבור החרדי, ולא ירחק היום שבו גם מהחצר הבני ברקית יֵצאו הוראות לנציגי הזרם הליטאי בכנסת כפי שנעשה היום מביתו של חותנו ממאה שערים, הרב אלישיב.

הסידור הוא גם מראה לתהפוכות שעובר הציבור החרדי-ליטאי הנוהג עם רבותיו בגינוני אדמו"רות. הציבור החרדי ליטאי של היום איננו כפי שתואר לפני שלושים-ארבעים שנה. הציבור, כולל רבניו, כבר אינו בז לברכות, ליין קדוש או לטעימה של ריבה שנרקחה מאתרוג שנטל אותו "גדול", וגם הלמדנים מביניהם לא מהססים לשאול את הרב בעניינים לא הלכתיים. הרבנים לא תמיד מבינים מה ה"חסידים" רוצים מהם אך ברוב הפעמים משתפים פעולה גם אם בלית ברירה. השערה לא מופרכת היא שהסידור "שיח תפלה" יצא לאור כדי לספק לחסידיו של הרב קנייבסקי עוד ידיעות, מעט רכילותיות, על אורחותיו של הרב בחיי היום-יום, והעתיד הקרוב-רחוק יורה לנו האם אכן יצאה מבני ברק דרך חדשה של אדמו"רות ליטאית שלא שיערו אבותם.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ה בטבת תשע"ב, 20.1.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 בינואר 2012, ב-גיליון וארא תשע"ב - 754, יהדות ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. יואב, איך יפה אמרת את מה שאני חושב כל שני וחמישי – "אמירה זו כמו מזמינה לתהות על כל מה שנותר על כנו, ושכנראה לא יעורער על ידי מו"לי סידורים בקרוב: התחנונים הנואשים להפסק הסתרת הפנים, ולסיום המציאות הנוראה של שפלות ישראל, הנתונים לחרפה בגלות ונחשבים כצאן לטבח"…

    הפתרון שלי, כשאני עובר לפני התיבה, הוא לטוס דרך המלמלת הזו במהירות שיא. דקה ועשרים שניות ואנחנו כבר לא כצאן לטבח…

  2. נהניתי מאוד.

    שתי הערות –
    ראשית, לא ברור לי מדוע הלכה כמו זו לגבי שני אומרי קדיש היא מפתיעה. זו הלכה ישנה של "תרי קלי" וגם היישום שלה לעניין קדיש מצוי כבר בדברי רע"א והיעב"ץ ובוודאי שאיננו מנהג של החזו"א דווקא. הסיבה היחידה שההלכה הזו מפתיעה היא, שכיום בגלל המודעות (המבורכת כשלעצמה) לרגישות שמגלים יהודים לעניין אמירת קדיש, בקהילות רבות הרבנים מאפשרים לאמירת הקדיש להתנהל מעצמה (מן הסתם מתוך הסתמכות על הטעמים לקולא שיש בעניין).

    שנית, אמנם התחנונים בשני וחמישי נראים זרים כשהם ניצבים מול השינויים שנעשו בתפילה אך כדאי לשים לב לכמה דקויות.
    א. קל יותר, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה רעיונית להוסיף מאשר לגרוע.
    ב. גם לדעת המחמירים ביותר בענייני אתחלתא דגאולה קשה לומר שאפשר לסגור את הדלת ולהשאיר מאחורינו את הצער על עונש הגלות. עד כמה המרחק בינינו לבין סכנות הגלות גדול מהמרחק שהיה בין הסכנות הללו לבין היהודים שהיו נתונים בגלות "טובה"? התחנונים הללו, לענ"ד, לא נועדו רק עבור קהילות נרדפות אלא לכל מצב שבו עמישראל עדיין לא הניח מאחוריו לחלוטין את הגלות. קביעה כזו היא קביעה מאוד רדיקלית.
    ג. גם בלי לחוות דעה על סוגיות בוערות, קל מצוא מקומות בהם עם ישראל נתון בשפלות עצומה. יהיו שיאמרו שדווקא מקומות אלו הם העדות הנאמנה ודווקא השאר הם מסיחים.
    ד. בעיני, אמנם לא לכך כיוונו מנסחי התחינות, אך העובדה שהתחינות הללו מצויות באותו סידור עם התפילה לשלום המדינה מעניקה לסידור (ולתפילה) עומק וחן.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: