הר הקסמים ממשיך לקסום / רבקה שאול בן-צבי

 

תומאס מאן רקח את תהליך צלילתה של אירופה אל המלחמה בדרמה אנושית תוססת ורבת תהפוכות. קריאה אישית ביצירת המופת 

בית החלמה באירופה

אני לא בטוחה במספר השנים, אבל הן סובבות את המספר המכובד הזה, חמישים, ואת המחרוזת הארוכה והצבעונית המחברת את גיל הנעורים אל תקופת חיי הנוכחית. במרוצת השנים הרבות הללו, חזרתי וקראתי רומנים אחרים של תומאס מאן, אך משום מה לא חזרתי ל"הר הקסמים". ההייתה זאת הדמות האנטיפתית של נפטא, או אולי זיכרון העומס ההגותי שגרמו לי להתרחק מהיצירה. אבל הנה הגיע היום, ואש הגעגוע ניצתה בגדול: חברו יחד חוויית קריאה מתפעלת של מישהו ממכריי, עם הפרק המרתק על "הר הקסמים" בספרו של חיים באר "תולעת ספרים" (2011).

ולא שקטתי ולא נחתי עד שהתחלתי לקרוא את הרומן טיפין טיפין, ואחר כך בסערה, ולאחר מכן לא יכולתי לקרוא רומן אחר. ועדיין בלתי אפשרי לי, בשעת כתיבת הדברים האלה, כאילו משהו בתוכי עדיין ממשיך לבעור באש המוזרה של הרומן. התרגום, אגב, מיושן עד מאוד. ארכאי אפשר לומר. אבל הוא אינו אמור להוות בעיה למי שמסוגל לקרוא את עגנון ללא תרגום, ולא במקרה הזכרתי את עגנון שאחד מחוטי "הר הקסמים" כמו קשור אליו באופן פנימי ועוד אחזור לעניין. על כל פנים, התרגום של מרדכי אבי שאול, המתרגם הדגול של כתבי מאן, יפה להפליא בעתיקותו.

שקיעתה של אירופה

ניתן לקרוא את היצירה בשני מסלולים שמצטלבים זה בזה ואף חופפים הרבה מאוד. האחד הוא סיפור הגותי עם נופך אלגורי על אירופה הדקדנטית, אי שם בראשית המאה העשרים, אירופה הנפרדת מהמאה התשע עשרה רבת האשליות, ועדיין חיה חלקית בתוך מוסכמותיה. וב"ברגהוף", בית ההחלמה שעל ראש הר נישא, נוצר מעין מיקרוקוסמוס של התרבות המערבית-אירופית, מקום בינלאומי כמשמעו. שם אנו מוצאים את החולי הממשי – שמתגלה גם כחולי מוסרי – הבא לידי ביטוי בהתנהגויות שלוחות רסן, אהבהבים פרועים, זלילה וסביאה. אך עם זאת רוחשות שם גם אהבות מעודנות ומאופקות. הכול בכול נמצא שם, בערב רב של גילאים, מחלות, מעמדות וסוגי אישיות.

על כל המהומה הזאת, התחומה בכללים הנוקשים של בית ההחלמה, מנצח הרופא הראשי ד"ר בירנס, חולה בעצמו, דמות דמונית אמביוולנטית ומורכבת, שכינויה רדמנתוס, כשמו של אחד משלושת השופטים בשדות אליסיום, המקום בעולם הבא שאליו מגיעות הנשמות ההגונות. בירנס מתפקד כ"שירת הסירנה" המפתה אורחים ומחלימים פוטנציאליים להישאר בבית ההחלמה הזה, שכמו הים עשוי להטביע את קרבנותיו בקסם המחלה כבריחה מתביעות החיים.

המלכודת מורכבת ממדידות חום יומיומיות, ממזון רב עומסים שמפיג את מרץ העשייה ומשקיע את הגיבור בעייפות רבה. וגם מנוחות החובה וההתכרבלות העוברית בשמיכות, אף הן מוציאות את המחלים מעולם המעשים התובעני. לא בכדי נמלט על נפשו דודו של הגיבור, שבא לחלצו ממקום טובעני זה. אף הוא, הסוחר הנמרץ, חש בצביון הממלכד, שאינו מותיר מקום לנמרצות, יוזמה, העזה. רק מנוחה ומנוחה. אחד משישים של מוות. עוד לפני מותם הממשי רבים מן המחלימים הם כבר בבחינת נפטרים בבריחתם מחובות החיים ובהיאחזותם בהדוניזם ריק. 

חדש לוחם בישן

לאורך הרומן כולו נטושה מחלוקת אידיאולוגית בין שני מלומדים גבוהי מצח: סטמבריני ונפטא. במבט של ימינו, כבר אין תוקף למחלוקת הזאת; שני הגיבורים הללו הם כמו צללים של עולמות שאינם, אך במושגי אותם הימים היו אלו מחלוקות הרות גורל. נפטא מייצג ישועיות לוחמנית החולמת על עולם נוצרי ריאקציונרי ברוח ימי הביניים. למרבה האירוניה הוא יהודי. אך בהיפוך מחזונו זה, וברלוונטיות עצומה לזמננו ולעברנו, הוא מדבר גם על קומוניזם ועל שלטון של טרור שעומד בפתח, שירסק את כל האשליות המתוקות על קִדמה והומניזם.

במיוחד מתנגד נפטא לסטמבריני, מייצג רוח הרנסנס וההשכלה, איש ספרות המייחס ערך הומני נעלה ליפי הניסוח, מאמין בקדמה ושוגה באשליות על ביעור הסבל האנושי. אבל אפילו הוא נדבק מעט ברוח הלאומנית של פרוץ מלחמת העולם הראשונה, "הטמטום הגדול" ככינויה בפי מאן בפרק הקרוי בשם זה. בין סטמבריני הלבבי, האופטימי והאסתטי לבין נפטא הזדוני, רע המראה ינסטינקט  מתפתחים קרבות מילוליים ולאחר מכן קרב אישי של ממש שסופו טראגי.

אהדת הקורא נתונה כמובן לסטמבריני המלבב, הנושא בגאון ובאסתטיות את בגדיו הבלויים, האיש שרעיונותיו אמנם מצלצלים בגיחוכם, נוכח המבט המפוכח של ימינו, אך האישיות עצמה אינה מגוחכת, אם כי מבט זדוני יגלה בה קומיות. דמותו עשויה ביד אמן: ההופעה, הדיבור, הפדגוגיות המודגשת, מחוות סמליות במודע. מאן הוא גאון בעיצוב דמויות. מעטים הגיעו לדרגתו בכל ימיה של הספרות. כתיבתו הריאליסטית-מימטית מביאה את הדמויות להיחוות בכל ממשותן. בשונה מסופרים בינוניים וגרועים שדמויותיהם עשויות מילים.

סערת ה"בינוני"

מסלול קריאה שני של הספר יתמקד בסיפור האישי, הפרטי, של גיבור הסיפור, הנס קסטורפ. "הר הקסמים" הוא גם סיפור על האפשרויות הנפשיות האינסופיות, ודווקא בגיבור ראשי שנראה כה רגיל, בשר מבשרה של החברה הבורגנית בגרמניה של טרום מלחמת העולם הראשונה. הנס מוכרז כ"בינוני" בראשית היצירה, אבל אין צורך לקבל הצהרה זאת כפשוטה, שהרי הבורגני הקטן משיל מעליו את הרגלי מחשבתו בתהליך מרתק שהוא ציר הסיפור, של היפתחות אל כל ההשפעות הניחתות עליו מהכיוונים הפיסיים, הרפואיים, הארוטיים, הרוחניים, הפדגוגיים, כאשר גם נפטא וגם סטמבריני מנסים לאלפו דעת וחכמה. "בן אונים לחיים" מכונה הנס ביצירה, במובן של אדם סובל, מי שנקלע למחלה ונותק מכור מחצבתו ומהחיים הנורמליים והסתבך ברשת הנחשית המפותלת של בית ההחלמה. דמות חלשה-חזקה, צייתנית-מרדנית, שנבלעת בסערת אפשרויותיה הנפשיות שהיו בלומות קודם לכן.

לפני בואו ל"ברגהוף" היו חייו של הנס פשוטים וכללו הכנות לקריירה של מהנדס אוניות וכושר הנאה עצום של גיל התבגרות מאושר. אבל ברקע האחורי נרמזים גורמים המוציאים את הדברים מידי פשוטם: אובדן שני הוריו במחלת ריאות; קשיים קלים או כבדים במילוי משימותיו הלימודיות; יכולת חווייתית עזה המתבטאת במגעיו השונים עם סבו הנערץ, הוויטאלי ורב הביטחון. הנס אינו "מת" על ההנדסה אבל כן מתלהב משרטוט/ציור ספינות ומצליח מאוד בכך. מה שמצביע על נטיות אסתטיות יותר מאשר טכנולוגיות. מלכתחילה ניכר בהנס עידון קל, שאצל מאן הוא תמיד סימן דקדנטי. 

הסופרת אליס מונרו אמרה שמעולם לא נתקלה באדם רגיל. הסופרים הגדולים ידעו תמיד לחשוף את העושר המצוי מתחת לפני השטח, מתחת לחזות הפושרת של "סתם אדם". והנה, המנוחה הכפויה במצב של התכרבלות עוברית; האקלים החריג המטשטש את תחושת הזמן; החברה ההטרוגנית, השיחות, הטיולים וההרפתקאות בשלג; כל אלה מוציאים לפועל את האפשרויות הנפשיות והרוחניות של מי שאולי לא באמת נועד להיות מהנדס, שאינו דומה כלל לחברו יואכים צימסן, איש הצבא, גבר חזק ושקט, מעודן בהתנהגותו, שנרתע מדברים חריגים ומוזרים כמו אנליזה פסיכואנליטית, ומנסה לשמור על צביונו האותנטי באווירה הממיתה של בית ההחלמה, ועם זאת אין דמותו פשוטה כלל, ותיאורה מצמרר.

בכרך הראשון עדיין מתנהלים הדברים על מי מנוחות: הנס חולם על מאדאם שושא בלי לנסות לחזר אחריה, וסטמבריני מנסה לעצב את הנס על פי הרוח ההומניסטית. לקראת סוף הכרך מעז הנס לפנות אל אהובת לבו, למגינת לבו של סטמבריני, הרואה בצדק באישה היפה והמרושלת דמות המסכנת את חניכו. דו שיח סוער בין הנס למאדאם שושא מבשר את הכרך הבא, הדרמטי מאוד: הופעת נפטא, ועלילותיו של מינהר פיפרקורן, האיש המבוגר והוויטאלי המושך אליו את שושא, לילית ולא חוה, המתמגנטת לכיוון הכוח הגברי האי רציונלי.

על-זמניות היצירה

אולי בכך הרלוונטיות העמוקה של היצירה: העיסוק במהויות כמו חיים ומוות, גוף ונפש, גבריות ונשיות, בורגנות ופשטות, רציונליות והשכלה מול ינסטינקט ואליות וחושניות. בית ההחלמה הוא כמו מעבדה אנושית המאפשרת השתחררות של כוחות בלומים. ויש מי שגולש במדרון ומי שבוחר לפרוש מהמקום אבל כולם ייבלעו במוות. ולא בכדי מסתיים הרומן במלחמת העולם הראשונה. וכך, במהומה, בדמדומים, בגשם, הוא נעלם מנגד עיניו.

נחתום בפסקת הסיום של "הר הקסמים", הממזגת את הקונטקסט ההיסטורי הרחב של הסיפור עם פרידה מאותו איש פרטי, היכול להיות בקלות אדם בן זמננו:

חיה בטוב, הנס קסטורפ, בן אונים לחיים, בן לבב נאמן! תם ונשלם סיפורך. סיפרנו אותו עד הסוף; הוא לא היה קצר ולא היה ארוך, הוא היה סיפור הרמטי. סיפרנו אותו למען עצמו, לא למענך, כי הרי אתה צנוע היית. שלום עליך – – – אם תחיה ואם שם אחריתך! סיכוייך אינם טובים; אותו תענוג מחולות, שאליו נגררת, יימשך עוד כמה שנים קטנות, עמוסות חטא, ולא היינו נכונים לערוב במחיר גבוה לשובך בשלום. – – – הרפתקאות בשר ורוח, שהעלו את פשטותך לדרגה גבוהה, הן יקיימוך ברוח עד מעבר לזמן אשר אתה כבשר-ודם, ספק אם תוכל להגיע אליו. הגיעו בחייך רגעים, בהם צמח לך, מתוך המוות ופריצות הגדר הגופנית חלום-אהבה מלא-חזון ורב-ממשל. האמנם תעלה פעם גם מקרב חג-המוות העולמי הזה, מתוך אש-קדחת זדונית זו, שהציתה מסביב את רקיע הערב המוריד גשמים, האם תעלה ותבוא פעם גם מכאן האהבה?

———————————————————————————————————————–

צייתן ונורמטיבי אבל רק מבחוץ / רשב"צ

ב'סיפור פשוט' של עגנון, בדומה למצוי אצל מאן, הגיבור מסתייג מחיי הבורגנות המסואבים אך נכנע לתכתיבי החברה. הטרגדיה של האיש הפשוט

במהלך הקריאה עלתה בי מפעם לפעם דמותו של הירשל הורוביץ מ"סיפור פשוט" של עגנון. אף הוא בינוני. לא מוגדר; לא סוחר מובהק ולא איש רוח אלא מישהו שנתקע בין לבין. שונה מחבריו ביתר עידון ורגישות ואף יתר חולשה. שניהם משוללי תמיכה הורית, אם בשל מוות בגיל הילדות אצל הנס, או בעיות שבאישיות אצל הורי הירשל: אם סרסנית ואב פאסיבי.

מעבר לשוני שבין קהילה יהודית בגליציה לחברה של גויים בעיר גרמנית, בולט דמיון בערכים הבורגניים המקיפים אותם. בהיותו בבית ההחלמה משקיף הנס על עירו בעיניים ביקורתיות, ורואה את אנשיה כ"תקיפים ושקטים", וכפרשנותו, נוטים לאכזריות המדירה כל מי שאין ממון בכיסו. הנס מספר לסטמבריני שמי שאין שולחנו משופע ביינות יקרים, ספק אם יוכל להשיא את בנותיו שתימקנה בבתוליהן. הכסף הוא הקריטריון הדומיננטי ליחסים בין אנשים. מוטיב הסעודה דומיננטי ב"סיפור פשוט", כידוע, וגם ב"הר הקסמים" הוא תופס מקום חשוב. וכך, מראשית היצירה מוצג הירשל כמי שלבו אינו שלם עם מי שטוב אליו ורע לאחרים.

ככל שמתעמק המשבר הופך יחסו הפנימי לחברה לעוין יותר ויותר, אם כי אין בכוחו למרוד אלא דרך השיגעון. "רשות אחרים עלינו" הוא חוזר ואומר למינה בכניעה מזעזעת, שאין לה כל מקום בדור שמתאפיין דווקא בתמורות חברתיות. כניעה שהיא תוצאה של מבנה אישיות. כל אחד מהם בורח בדרכו: הנס אל המחלה ואל חיים מתוחמים ומוגנים מפני תביעות החברה, והירשל אל המצב המאפשר לו להביע את מחאתו המופנמת. אך בשונה מ'רדמינתוס' הדמוני המצטייר בעיניי כרב כלאי מתוחכם, הירשל נתקל ברופא המסייע לו להשלים עם עולמו ולחזור לחיים הבורגניים, מה שלא הצליח סטמבריני לגרום להנס.

בפתיחות של הרומנים הללו מופיעים לפנינו שני גברים צעירים מאוד, נאים ולכאורה 'נורמטיביים', אבל עם מטען תורשתי מבשר רעות, עם חולשה קלה, עולם פנימי מעט שונה ברגישותו, ללא מרי של גיל התבגרות. נטייה לעצב ולצייתנות מבשרת רעות אצל הירשל יחד עם מטען תורשתי מדאיג וסודי. מטען מדאיג קיים גם אצל הנס קסטורפ שהוריו מתו עליו עקב מחלת ריאות, והרופא בבית ההחלמה מזהה גם אצלו "נקודה לחה" בריאות, מוקד דלקתי, שהופך לסמל של עדינותו ואף חולשתו.

ייתכן שזו הסיבה לכך ששני הגברים הצעירים מושפעים עמוקות מנשים בעלות קסם בלתי שכיח ונוכחות עזה. בלומה נאחט ב"סיפור פשוט" וקלוודיה שושא ב "הר הקסמים", אם כי נדרש להבדיל בין בלומה המאופקת והטהורה לבין מאדאם שושא פורצת הגדרות. שני הגיבורים נזקקים לנסיבות חריגות על מנת לצאת מהפאסיביות שלהם כלפי אהובות נפשם. הירידה הנפשית מאפשרת להירשל את שיטוטי הלילה שלו ואת ההתרפקות על כפות המנעול. חגיגה הוללת מאפשרת להנס לפנות למאדאם שושא, למגינת לבו של מחנכו.

הנס והירשל, שני "בינונים" לכאורה עם עולם פנימי עשיר. בורגנים לא מובהקים שהאחד חוזר אל "חנותה חוננת דעת" של צירל, והשני נופל למלחמת העולם הראשונה ונרמז לנו שסיכוייו להישאר בחיים מועטים. "הר הקסמים" נכתב לפני "סיפור פשוט", והדמיון בין הדמויות הראשיות וקורותיהן, בלי לשכוח את ההבדלים הסביבתיים החשובים, נובע מן הסתם מהפריחה הבורגנית שהצמיחה את אותו עידון נפשי הרה אסון שלעולם הוא מקור לסבל ולהיות של אדם "בן אונים לחיים".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ה בטבת תשע"ב, 20.1.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-19 בינואר 2012, ב-גיליון וארא תשע"ב - 754 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. אהבתי את המאמר המיטיב לתאר את מה שכינית כעין מעבדה אנושית.בית ההחלמה בו יש את כל אופציות החיים. אפשר גם לראות את בית ההבראה כמשל לחיים עצמם.הפיתויים,האפשרויות.היחס לרכוש ולממון.ודברים הגורמים לנו להיות עצלים או חסרי יכולת.אולי המאבק הפנימי בין טוב לרע.היצר הטוב והיצר הרע.לא קל היה כנראה לקחת רומן הנחשב קשה מורכב וכבד ולהנגיש אותו בבהירות רבה כפי שהפלאת לעשות.תודה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: