ארץ ישראל לא ניתנה לתושבי מגרון / דודי ליפשיץ

 

ההרס האלים בגוש קטיף ובעמונה, והזלזול בממון המתיישבים, היוו חילול ה' שהחליש את אחיזתנו בארץ. אסור לחזור על כך

בתי היישוב קטיף לאחר הריסתו, אוגוסט 2005. צילום: מיכאל יעקובסון

לא למדנו כלום.

לא למדנו כלום מפינוי הבתים לאחרונה במגרון.

לא למדנו כלום מפינוי עמונה.

לא למדנו כלום מחורבן גוש קטיף.

לא למדנו כלום מחורבן בית ראשון ושני.

אני קורא את עמדותיהם וטיעוניהם של המתנגדים לכל פשרה או הידברות בנושא מגרון והתחושה הראשונה שמנקרת במוחי היא שלא למדנו כלום.

אין כאן קידוש ה'

אני מבקש להתייחס לסוגיה בשני רבדים המשלימים זה את זה. ברובד הפנימי, המהותי, העמוק, המברר את עצם אחיזתנו ברגבי אדמת הקודש, ארץ ישראל לא ניתנה לתושבי מגרון ולתלמידי "הר המור". ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל, המהווה חטיבה אורגנית עצמאית, היונקת את כוחה כ"כנסת ישראל". לא אני צריך ללמד את תלמידי הרב טאו שליט"א מה משמעות המושג העמוק והפנימי של "כנסת ישראל" בראשונים (ראו רמב"ן בראשית כד, א) ובכתבי הראי"ה זצ"ל (אורות ישראל, פרק א).

הלא זו הבשורה המרעננת, המיוחדת, שהשיקה בכנפיה תורת הראי"ה ובנו; איננו באים כבודדים וכיחידים לתפוס נתחים מארץ ישראל תחת שלטון זר כדוגמת עליית תלמידי הגר"א והבאים אחריהם. באים אנו כציבור, כאומה, כחטיבה אחת גדולה, בשמה של מדינת ישראל, שהיא 'יסוד כיסא ד' בעולם' ("מסע המחנות" לראי"ה; שיחות הרצי"ה לספר בראשית, עמ' 149; מתוך התורה הגואלת ד, עג). היאחזותנו באדמת הקודש היא ביטוי לתחייתה של האומה בכללותה.

והנה, ככל שתושבי מגרון מהווים שליחים של עם ישראל, עליהם להביט לאחור ולבדוק מה עמדת משלחיהם. האם יש ערך של תחייה בהיאחזות באדמת הקודש שלא בשליחות עם ישראל? האם יש ערך של תחייה במעשה התיישבות העומד בהתרסה ובמחלוקת עמוקה כנגד מוסדות המדינה? האם יש ערך של תחייה במעשה התיישבות הנתפס כחילול השם חמור וקיצוני בעיני חלק גדול מהעם שבשמו מבוצע מעשה ההתיישבות?

אם תאבד הלגיטימיות הציבורית של מתיישבי מגרון הם ייחשבו לשליח שמעל בשליחותו. במקרה כזה, מעלת יישוב ארץ ישראל לא תכשיר את המעשה הפסול.

בבית כנסת תל-אביבי ותיק ביותר שבו התפללתי בצעירותי, היה מתפלל זקן אחד ניצול שואה שהפך ברבות הימים לידיד אישי. אותו איש סח לי בעבר "אתה חושב שאדמו"רים ותלמידי חכמים שנרצחו בשואה מתו על קידוש השם? – לא! זה היה חילול השם! רצח של תלמידי חכמים, אדמו"רים זכים וצדיקים הוא חילול השם!".

להבדיל אלף אלפי הבדלות; מוראות פינוי גוש קטיף ועמונה אינן קידוש השם, כביכול, מצד ציבור המתפנים. זהו חילול השם! כמובן, לא ההתנהגות הטבעית המתנגדת לעקירה היא חילול השם – על כך אין להתלונן והדבר טבעי ומובן. עצם העובדה שיהודים פונו מחלקי ארץ ישראל באלימות, בכוח, בדורסנות – היא חילול השם. אל לנו לחזור על אותם מראות. מי שחושב שמגרון לא תפונה בחודש מרץ הקרוב, ולפיכך מתעלם מההשלכות הקשות שבפינוי המתקרב ובא, יגרום לחילול השם! ולהפך, אם ניתן להביא לאותה תוצאה בהידברות ובשלום, יהיה זה קידוש השם!

חלום באספמיה

פן נוסף שברצוני להאיר הוא הפן הפרקטי-כלכלי. הכתובת לפני פינוי גוש קטיף היתה חרותה על הקיר בסכין חריפה. ובכל זאת, היה מי שיזם ערב הגירוש את קרן "מאמין וזורע", פרויקט שלטעמי היה ההיפך מקידוש השם וההיפך מאמונה! הפרויקט סבר לספק שביב של תקווה לתושבי גוש קטיף ולכל תומכיהם, אך בפועל התעלם מהכתובת שהייתה רשומה על הקיר. רבבות רבות תרמו מכספם ומהונם, מתוך ניסיון לעשות 'כל שניתן' למנוע את פינוי הגוש. לקרן נאספו 10 מיליון ש"ח, אך רק 3 מיליון ש"ח שנותרו בה שימשו לסייע למפונים. 7 מיליון ש"ח (!) שתרמו אנשים תמימים ירדו לטמיון.

גם אם היה ספק שמא אולי בעז"ה הגוש לא יפונה, האם בשל ספק כזה יש היתר הלכתי לגרום לאנשים כה רבים להשליך לאשפה ממון כה רב?! כבר באותה העת, בעניותי, לא הבנתי מאין יוזמי הפרויקט מהינים  ליטול על עצמם אחריות כה עצומה, גם אם מבחינה הלכתית-משפטית טהורה הפעולות היו כשרות – כל תורם ידע שמדובר בתרומה שלא תחזור (מעטים כן קיבלו את כספם בחזרה) וכל תורם ידע שייתכן שהגוש יפונה ואז יתברר כי כספו נקבר תחת עצים ואבנים. אך מבחינה כוללת, לטעמי, מדובר היה בפרויקט חסר אחריות, מנותק מהמציאות ומנוגד לערכי התורה. מי יחזיר לכל אותם התורמים את כספם שנהרס ונקבר בדחפורי הפינוי ובהתפרעויות הערבים?!

גם כעת, במגרון, לא למדנו כלום גם בנושא זה. היינו כחולמים. חורבן מגרון עלול להביא ל"ע לחורבן כלכלי למשפחות ותיקות ונפלאות. הממון הרב שהושקע ומושקע בבתי היישוב הוותיקים אינו צריך לרדת לטמיון באישון ליל, וחלקו לפחות יכול להינצל לו הפינוי יהיה מתואם עם שלטונות הצבא. מהיכן באה הקלות הבלתי נסבלת של זלזול בכסף וברכוש?! התעלמות מההשלכות הכלכליות של תוצאות ההרס הקרב ובא אינה ביטוי לנאמנות ולאמונה בארץ ישראל. זה פשוט חילול השם, כפירה וזלזול בחסדי השם בעבר והשלכתם אחר הגו.

דבריי מכוונים למנהיגי הציבור, לא לציבור עצמו. היכן האחריות על ממונם ורכושם של תושבי מגרון? האם גם לגבי מגרון תאמרו "היה לא תהיה"?

אני קורא קריאה נואשת לרבנים, למחנכים, למנהיגי הציבור – אל תחזרו על חילול השם הנורא שהיה בגוש קטיף ובעמונה. הכתובת על הקיר. אם יש סיכוי להידברות עם הממשלה או הצבא, הידברו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ה בטבת תשע"ב, 20.1.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-19 בינואר 2012, ב-גיליון וארא תשע"ב - 754 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. כהמשך ללמדניות של מקור ראשון מהשבועות האחרונים כעיתון שמחזיק בדעת 'המפלגה' ולא כעיתון עם ריבוי דעות, אז הנה עוד מאמר שמטרתו להחליש את המאבק מבלי להכיר את העובדות. יתכבד הכותב וידבר עם תושבי מגרון וידע אחריות ציבורית מה היא וחילול ה' מה הוא. תושבי מגרון מייצגים את ההפך הגמור ולכן הם נתמכים על ראשי הציבור כמו הרב דרוקמן רבני הר המור ראש המועצה האזורית הנהלת מועצת יש"ע ועוד ועוד.

    • שמחתי לקרוא את תגובתו המנומסת של מר סט. אולם לא מועיל ולא ראוי להגיב בטיעונים מסוג אד הומינם – התבססות על זהות הטוען ולא על הטיעון. אנא הסבר במילותיך אתה כיצד התנהגות המתיישבים נוגדת את תיאור בעל הכתבה מבלי להטריחנו לשוחח עימם או עם כב` הרב דרוקמן.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: