סכנה למדינת ישראל / יואב שורק

 

 התקשורת הישראלית מפקירה את תפקידה החיוני ומזיקה למפעל המשותף של רבים וטובים. זה רע, לא הכרחי ולא לגיטימי

בשבועות האחרונים נגרמו נזקים גדולים לצמח הרך והיקר הנקרא החברה הישראלית. מהומת 'תג מחיר' ופסטיבל 'הדרת הנשים' חיזקו את המפריד והחלישו את המשותף, טיפחו שנאת חינם וביטאו רוח של הפקרות וחוסר אחריות. לאיש משני הצדדים הניצים, מסתבר, לא היה אכפת באמת מהעתיד שלנו, מהשרידות שלנו, מהצמיחה שלנו כחברה.

אלא ששני הצדדים אינם שווים. בצד אחד של המשוואה – הן בבית שמש והן בתג מחיר – נמצאים אנרכיסטים, אנשי-קצה שמייצגים רק את עצמם. הם אולי נהנים, במקרים מסוימים, מרוח גבית קלה, אך גם סופגים הסתייגות כבדה ועקבית מראשי הציבור. כך או כך, מדובר באנשים שמדינת ישראל והחברה הישראלית אינה חשובה להם. אין הם מדברים בשמה, ואין הם מבקשים את טובתה.  

בצד השני של המשוואה עומד הזרם המרכזי, ההמוני, של התקשורת הישראלית; חלקים מהמגזר השלישי, ו'תופסי טרמפ' מקצועיים מהאופוזיציה. וכל אלה, המתיימרים לפעול למענה של החברה הישראלית וכגורם מרכזי בתוכה, בוגדים בתפקידם ומטפחים, באגרסיביות, בקיצוניות וללא בושה, שיח של שנאה. כל מי שקורא את התגוביות באתרי האינטרנט אינו יכול שלא להיבהל מהכמויות האדירות של בורות, שקר ושנאה שצפים במרחב הציבורי כנגד חרדים וכנגד מתנחלים. לא, אין זה מקרה ואין זו תופעה שולית: זוהי תוצאה ישירה של שיח ציבורי מושחת ומעוות, פרי עיוורונה והטייתה של התקשורת.  

למרבה הכאב, במשחק המסוכן הזה, המביא אותנו לסיפה של מלחמת אחים, תקשורת ההמונים אינה נוהגת כמבוגר האחראי. אם יש כאן מבוגר אחראי , הרי זה – למרבה הפלא – המערכת הפוליטית. כאן, במקום בו יש ייצוג אמיתי של החברה הישראלית, אכן פועלים איזונים.

*

אלא שלא די בכך. אם חפצי חיים אנו, כמדינה וכחברה, אנו זקוקים לתקשורת אמיתית. מי שמתבונן בהתנהלות התקשורתית של השנה האחרונה מתקשה לראות משהו מבעד לענן של טרנדים וספינים, שבהם כלי התקשורת המרכזיים לא רק משמיעים קול אחיד עד כדי ניוון ושעמום, אלא גם מנהלים מערכת תעמולה אגרסיבית.

לפעמים זה תולדה של העדר חדשות אמיתיות, לפעמים זו תולדה של אג'נדה פוליטית או אידיאולוגית – כך או כך, אין לזה מקום או הצדקה בחברה בריאה.

*

ולא, זה אינו עניין של מה בכך. אנשי תקשורת נהנים להגן על עצמם בטענה שהם רק משקפים את המציאות, ומי שלא אוהב את התקשורת אוהב לחשוב ש'הכלבים ינבחו והשיירה תעבור', אבל אלו תירוצים. האמת היא, שבחברת המונים יש לתקשורת תפקיד חשוב ובעל השפעה מכרעת. הציבור אינו נפגש עם המציאות, אלא עם שיקופה בתקשורת. מקבלי ההחלטות מושפעים מהציבור, וגם הם לא פעם ניזונים יותר מהרושם התקשורתי מאשר מהעובדות האמיתיות. ולכל אלה השלכה על סדרי עדיפויות לאומיים, על הכרעות גדולות, על חיים ומוות – ועל שרידותנו כחברה.

חז"ל, באגדת קמצא ובר קמצא ובאגדות נוספות, תלו את החורבן בימי בית שני בהתנהלותם של החכמים. הם לא היו הכל, אך הם היו פני הדור. בעולם המודרני, בחברת ההמונים, השיח התקשורתי הוא פני הדור. הוא מבטא את ערכיו, הוא מבטא את התנוונותו. אנו צריכים מצביאים טובים ומנהיגים מצויינים; אבל אסור לנו, כחברה, לוותר על תקשורת שעושה את תפקידה נאמנה. אפשר, וצריך, לדרוש ממנה הגינות ומקצועיות, גיוון וענייניות.

אפשר, וצריך, גם לדרוש ממנה לחזק את החברה ולא ללבות את שסעיה, האמיתיים והדמיוניים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'א בטבת תשע"ב, 6.1.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 בינואר 2012, ב-גיליון ויחי תשע"ב - 752 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: