יוסף מוותר על החלום / אורה קראוס

 

התגשמותם של החלומות הוא גם רגע התנפצותם: אחיו לא משתחווים ליוסף, אלא לשליט מצרים. זהו הרגע בו יוסף מבין ששגה כשחלם 'להם'

עובדיה אגסי, חלום יוסף

בפגישה הראשונה של יוסף עם אחיו משתחווים האחים ליוסף. לדעת הרמב"ן, ובניגוד לדעת רש"י, פגישה זו עדיין איננה מגשימה את חלומות יוסף, שכן בנימין חסר מן המעמד. כדי להגשים את החלום טווה יוסף את עלילת הריגול שתביא אליו את בנימין. במקביל, וזו הסיבה לעלילת הגביע, מנסה יוסף לבדוק את יחסם של האחים כלפי בנימין מחששו שיפגעו בו בדרכם חזרה. לשיטת הרמב"ן, הרצון להגשים את החלומות במלואם ולבדוק את יחסם לבנימין הוא גם הסיבה להימנעות יוסף מלהודיע לאביו על שהוא חי, בכל ימי שבתו במצרים. לולא שתי סיבות אלו הייתה התעלמות יוסף מאביו במשך כל השנים הללו חטא נורא.

בדברים הבאים אבקש לצעוד בעקבות פירושו של הרמב"ן, אבחן מחדש את חלומותיו של יוסף, מיקומם ופתרונם, ואציע ראייה מחודשת על התהליך שעוברים יוסף ואחיו בפרשיות אלו.

חלם להם

יוסף נזכר בחלומותיו בפגישתו הראשונה עם אחיו, כמובא בפסוק "ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם". לשון הפסוק קשה: המילה 'להם' הבאה בסופו מיותרת לכאורה. וכי מה היינו חסרים לו היה הפסוק אומר: ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם? אלא שחלומותיו של יוסף אכן נחלמו על האחים ואולי אף בשבילם. בניגוד לשאר החלומות בספר בראשית, שבהם הסיטואציה המתוארת הינה פרטית – החולם חולם בלילה ובבוקר הוא מתעורר נפעם ומנסה לפענח את חלומו – חלומותיו של יוסף נטועים מלכתחילה בתוך המרחב המשפחתי והדינמיקה הלא פשוטה שבינו ובין אחיו. יותר מאשר את החלום ופתרונו, מדגישה התורה את להיטותו לשתף את אחיו בחלומותיו, כביכול עדיין לא התעורר וכבר רץ לספר אותם למשפחתו: "ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו..", "ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו… ויספר אל אביו ואל אחיו" (לז, ה-י).

האם היו החלומות חלומות נבואיים? גרעין של נבואה בוודאי היה בהם; יוסף מזהה נכונה את פוטנציאל הנהגת העם הטמון בו. אולם מאווייו של יוסף הם אלו ההופכים את כישרון ההנהגה לתמונת האלומות וגרמי השמים המשתחווים לו. אין צורך בפותר חלומות מקצועי במקרה זה ואף האחים המזהים את רצונו של יוסף למלוך אומרים: "המלך תמלך עלינו?".

מדוע לא שלח מכתב ליעקב אביו? תשובתו של הרמב"ן, גם אם קשה לקבלה כצידוק למעשה זה, מתאימה לדמותו של יוסף. יוסף הוא אכן "בעל החלומות" כפי שמתארים אותו אחיו. אין בתורה דמות נוספת שחייה רצופים חלומות ופתרונות כיוסף. הוא מאמין בחלומותיו ומנסה לארגן את חייו (ואף את חיי ממלכתו) על פיהם. אין עוד דמות כיוסף שבה מתבררת לעומקה אמירת חז"ל כי החלום הולך אחר פתרונו.

והם לא הכירוהו

נקודת המפנה חלה בפגישה הראשונה של יוסף עם אחיו. שלוש פעמים בשני פסוקים חוזרת התורה ומדגישה כי יוסף הכיר את אחיו והם לא הכירוהו: "וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם… ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו…", ואז "ויזכר יוסף את החלומות…" (מב, ח-ט).

הפועל ויכר בסיפור זה אינו מקרי. בפועל זה השתמשו האחים להטעות את יעקב ובאותו "הכר נא" השתמשה תמר כדי לבחון את תגובת יהודה. אף כאן, "ויכר יוסף" היא נקודת מפנה ומבחן. ברגע זה, שבו לכאורה מתגשמים החלומות, מכיר יוסף באופן אבסורדי כי אין תוחלת בהתגשמותם. גם אם אכן היו החלומות ביטוי לשאיפות ההנהגה של יוסף ואף ביטוי אמיתי לפוטנציאל הטמון בו, הרי שאקט ההשתחוויה אינו מבטא את קבלתם אותו כמנהיג. יוסף מכיר את אחיו אך הם אינם מכירים אותו! הם מקבלים את מרותו כשליט זר אך לא כמנהיג.

עתה יוסף מבין שמנהיגות אינה נקנית מבחוץ, לא כמסר משמים ולא מתוך עוצמה שלטונית. אפשר להשתמש בכוח השלטון להשגת מרות, כוח וציות. יוסף יכול להכניס את אחיו לכלא ולהוציאם ממנו. אך לא זו משמעותה של המנהיגות שהוא חיפש ושעליה חלם. נקודת זמן זו היא גם נקודת מבחן שכן יוסף נמצא בסיטואציה שבה יש בידו כוח לנקום או לחלופין להביא לאיחוד המשפחה, ונראה שאף לו ההכרעה אינה פשוטה.

אם נכונה הצעתי, שרק כעת מתמודד יוסף עם ההבנה האמיתית של חלקו בפרשת המכירה, עקב התנשאותו, ניתן יהיה להבין את התנהלותו עם אחיו עד ההתגלות בפרשת ויגש.

רש"י אומר על המילה "ויתנכר": "נעשה להם כנכרי לדבר קשות", אך בפסוק הבא הוא מביא מדרש אגדה: "ויכר יוסף – כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו ורחם עליהם…". כיצד שני הפסוקים הצמודים מתפרשים מבחינה רגשית באופן שונה לחלוטין? אכן כן, יוסף מתלבט ומתחבט ביחסו לאחיו, בהבנתו את עצמו, את מאווייו הכמוסים ואת חלומותיו, ולכן פועל בצורה לא עקבית. הוא מציע לאחים לשלוח אחד מהם אל אביהם אך מיד אחר כך אוסר את כולם, משחררם לאחר שלושת ימים ואז בצעד של נדיבות שולח את כולם, לבד משמעון, ומחזיר את כספם. מעניין שאף האחים אינם מתוודים על חטא המכירה ביושבם שלושה ימים בבית הסוהר אלא דווקא לאחר ששוחררו. נראה שהתנהגותו הראשונית של יוסף נדמית להם כאכזריות לשמה ולכן אינה מעוררת אותם לתשובה. דווקא גילוי טוב הלב וההתחשבות מביאים אותם לחשבון הנפש שגורם ליוסף מצידו טלטלה נפשית מחודשת המקדמת אותו בתהליך הנפשי שהוא עובר.

מפגש של ויתורים

הסיפור מגיע לשיאו בנאומו חוצב הלהבות של יהודה, וכאן מתגלה גדולתם של שני האחים – יהודה ויוסף, שני מלכים כלשון המדרש.

סיפור מכירת יוסף הוא סיפור מאבק ההנהגה וסיפור עיצובם של י"ב השבטים כעם אחד. מצד אחד יוסף וחלומותיו ומן הצד השני ראובן ויהודה. יהודה צומח לאורך השנים כמנהיג ראוי שיודע להכיר בחטא ולשוב בתשובה. הוא המוביל את האחים גם כעת ועליו סומך יעקב בהפקידו בידיו את בנימין. בניגוד ליוסף, קנה יהודה בעבודה מאומצת בשטח את מעמדו כמנהיג.

כשיהודה עומד מול יוסף אף יוסף עצמו מכיר בתהליך שעבר על יהודה. הוא מבין כי התגלות לאחיו משמעותה ויתור על התגשמות החלום למען איחוד המשפחה, וכאן גדלותו. יוסף מכיר בכך כי לעם ישראל צמחה הנהגה חדשה בשנות היעדרותו הארוכות. הוא יוכל לאחוז בפן מסוים של ההנהגה אך בודאי לא יהיה מנהיג יחיד כפי שחלם.

שני מנהיגים היו מוכנים לותר על מנהיגותם בשיחה זו: יהודה כשהציע עצמו לעבד, ויוסף כשהתגלה לאחיו. שניהם עברו תהליך עמוק של תיקון והבנה מה משמעותה של הנהגה אמיתית וכיצד קונים אותה, ושניהם זכו למנהיגות נצח, מלכות יהודה ומלכות ישראל, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

הרבנית אורה קראוס היא שליחת 'תורה מציון' בפרת', אוסטרליה

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ד' בטבת תשע"ב, 30.12.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-29 בדצמבר 2011, ב-גיליון ויגש תשע"ב - 751 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: