הא-ל הטוב אינו כול-יכול? / איתמר מרילוס

 

שאלת הרוע בעולם וההתמודדות עם תוצאותיו העסיקה את האנושות מאז ומעולם. בעקבות מות בנו מבקש הרולד קושנר, דמות רבנית בולטת בארה"ב, להציע מענה משלו

כשדברים רעים קורים לאנשים טובים, הרולד קושנר; מאנגלית: אברהם בורג, דביר, תשע"א, 157 עמ'

הרב ד"ר הרולד קושנר ובני ביתו נאלצו להתמודד עם המוות כבר מיום לידת בנם אהרון שחלה במחלה נדירה וחשוכת מרפא. מסע הלוויה הארוך העמיד בפני הרב קושנר את השאלה עתיקת היומין: איפה אלוהים היה בשעת אסוני. הרב קושנר מעיד על עצמו שהפצע שהותיר בו מותו של בנו לא היה מגליד אלמלא היה מוצא את הכוח לשאול שאלה זו.

הקריאה בספר הותירה אותי נבוך במידת מה. ספרו של הרב קושנר, כך נדמה לי, נופל מעט בין הכיסאות כאשר הוא מנסה לתת מענה לשתי שאלות משדות תוכן אחרים לחלוטין: השאלה הראשונה היא פילוסופית – "איך ניתן להסביר את התרחשותם של אירועים רעים לאנשים טובים". השאלה השנייה היא חינוכית-התנהגותית – "איך ניתן למצוא נחמה כשאירועים רעים קורים לאנשים טובים".

חוסר ההבחנה  גורם לדעתי לרב קושנר שלא לטפל בכל סוגיה בעמקות ההכרחית. כך למשל, הרב קושנר מעלה שלוש הנחות ביחס לקושיה הפילוסופית לשאלת הרוע, והוא עושה זאת באמצעות סיפורו של איוב (עמ' 60):

א. אלוהים הוא כול יכול והוא המחולל את המתרחש בעולם.

ב. אלוהים הוא הגון ואוהב צדק, ומקפיד שבני אדם יקבלו את המגיע להם על פי מעשיהם.

ג. איוב הוא איש טוב.

הרב קושנר סבור שדעתו של מחבר ספר איוב היא שאם טענות א' ו-ב' נכונות הרי שטענה ג' בהכרח לא אפשרית. שהרי אם אלוהים כול יכול והוא הגון, איוב הוא איש חוטא. הקביעה של הרב קושנר מניחה כי לא ייתכן שאיוב היה איש רע מפני שרוב בני האדם אינם רעים באופן שיגרום לאלוהים להכות בהם בצורה כזו, ולכן בהכרח אחת משתי הטענות הנותרות איננה נכונה. הרב קושנר מבקש לטעון כי טענה ב' נכונה אף היא, ואם כן הדרך היחידה שתשמר את היותו של איוב איש טוב היא לקבל שטענה א' אינה אפשרית. כלומר: אלוהים אינו כול יכול, וזו הדרך היחידה להסביר מדוע חרף היותו של אלוהים טוב וחרף היותו של איוב טוב הוא נפגע בסופו של דבר. לכן כאשר אדם סובל, אין לו לראות את אלוהים כאחראי לסבל אלא מדובר בסיטואציה שרירותית שבה אין אשמים.

אלא שישנה בעיה פילוסופית בגישה זו: למה להניח שאלוהים הוא הטוב המושלם אך לא כול יכול מושלם? הטענה שלפי האינטואיציה האנושית רוב בני האדם טובים ולכן גם סביר להניח שאיוב אדם טוב היא סבירה מכיוון שהיא מתבססת על גבולות ההכרה האנושית את עצמנו, לפחות במידת מה. אך להניח ביחס לאלוהים שהוא טוב אך מוגבל ביכולת השפעתו, שווה בעיניי לטענה ההפוכה כי אלוהים הוא כול יכול אך מוגבל בטובו. אין לנו הכלים הפילוסופיים לבסס טיעונים מעין אלה. אלו טענות מטאפיזיות. אם הרב קושנר היה קוהרנטי, ומחייב או דוחה טענות מטאפיזיות באופן גורף, החרשתי, אבל לדחות את טענת מושלמות יכולותיו של האל בגלל התנסותנו בעולם (לשיטתו) ולחייב את טענת טובו המוסרי של האל בעולם על בסיס קביעה מטאפיזית, זוהי קביעה נעדרת היגיון.

הרב קושנר מתמודד אומנם באופן מוצלח למדי עם טענות רבות בספר, הטוענות כי ייתכן שהאדם אינו טוב, אך אינו מתעמת עם התשובה הקלאסית בעלת ההיגיון הפילוסופי והדתי כאחד המרחיקה את דרכיו של האל מאיתנו וגורסת כי איננו יכולים לתפוס דברים על "הדבר כפי שהוא לעצמו", מכיוון שאנו כבולים לקיומנו בגבולות החלל והזמן. או במילים אחרות: אין לנו יכולת לדעת כיצד טובו של האל מתיישב עם המציאות של רוע בעולם. ראוי לשים לב שתשובה זו אינה מתחמקת (היא לא תיאולוגית אלא פילוסופית), אלא מציגה את הקושי האובייקטיבי לאסוף נתונים שיעזרו לנו להכריע בפתרון השאלה.

השאלה השנייה בספר נוגעת לא להסבר של הרוע בעולם, אלא להתמודדותנו לאחר ההיחשפות אליו. הרב קושנר מביא לא מעט דוגמאות לדרך שבה הוא, כרב המטפל בבני קהילתו, מציע להתמודד עם סוגיית הרוע. בפרק הנקרא "אלוהים עוזר לאלה החדלים לפגוע בעצמם" מובאות שלל עצות על בסיס מקרים שבהם נתקל הרב קושנר בתפקידו כרב. עצות דוגמת "לא לגרום לאדם להאשים את עצמו" הן ודאי נכונות, אבל אם השאלה היא כיצד לגרום לאדם לחוש טוב עם עצמו, הרי שכדאי להעלות את השאלה האם טענה כמו "אבא נמצא במקום טוב יותר" (עמ' 114) היא טענה כל כך גרועה במידה שהיא עוזרת לאדם האבל על אביו, כחלק מתהליך הריפוי, גם אם היא שקר מוחלט לדעת הרב קושנר? הרב קושנר טוען שתשובה כזו בהכרח תגרום ל"הדחקת רגשות", אך לטעמי ייתכן כי לאנשים רבים תשובה כזו עשויה לגרום לתחושה טובה יותר. יתרה מזו, רוב המחקרים מעידים כי אנשים דתיים מתמודדים עם מוות ושכול יותר טוב מאשר חילונים, חרף (וכנראה בגלל) התפיסה התיאולוגית שלהם את המוות.

למרות זאת, נדמה שחלקו החינוכי-התנהגותי של הספר מוצלח יותר. הדגש שניתן על אודות החובה להמשיך הלאה ביום שאחרי הרעה ולהתרכז בעשייה המתמדת הוא נכון ומדויק. ניכר שלרב קושנר באמת אכפת מאנשים, והאמפתיה ביחס למצוקות הזולת בולטת בכל דף ודף בספר.

התרגום של אברהם בורג הוא מצוין, קולח ורהוט. בורג מצליח, כפי שהוא כותב במבוא, "לשמור על השפה המדוברת שבה נכתב הספר, אנגלית יומיומית". מה שהצליח לערער את שלוותי במידת מה הוא המבוא שכתב בורג. המבוא נפתח דווקא ברושם חיובי, כאשר בורג מדבר על כך שהוא דיבר עם אביו (יוסף בורג המנוח) בימיו האחרונים על כל הנושאים שלא דיברו עליהם במהלך השנים, כיאה למשפחה יקית, ומתאר את התרפקותם איש על כתפי רעהו כפי שלא עשו מעולם. אבל בהמשך המבוא בורג מצליח בכוח לקעקע את הרושם החיובי שיצר.

קושנר טוען אומנם שלמוות אין משמעות טרנסצנדנטית משום שאלוהים לא אחראי לו, אבל כאשר הוא מגיע לשאלת התפילה (מדוע על חבריו של האדם הנתון בצרה להתפלל אם אלוהים אינו יכול לעזור) הוא עונה כי יש ערך לידיעה כי הקהילה התומכת והאוהדת נמצאת סביבו ומגלה אמפתיה. בורג לעומת זאת בוחר להעלות את שאלת מותם של חיילי צה"ל ובמקום להתרכז בשאלה כיצד ממשיכים ביום שאחרי, הוא בוחר כמעט לאורך כל המבוא לתמוה על האל שמאפשר מציאות זו ועל מוסדות המדינה והטקסים הממלכתיים שלא מביעים לשיטתו הזדהות עם האבל האישי כלל וכלל. כלומר, בניגוד לאופציה שקושנר מציע, להתרכז בתקווה האפשרית ובחשיבות התמיכה הקהילתית, בורג בוחר להתעסק בביקורת ולטעון כי הטקסים בישראל סבילים ולא מייצגים שכול פרטי בכלל ומתעלם מכך שסביר להניח שהטקסים הממלכתיים תורמים במידת מה לתחושת המשמעות של מי שיקיריהם נהרגו. בנוסף הוא בוחר להציג את ישראל כ"חברת כל עצוביה" (עמ' 17). מדהים כמה ספר אופטימי ומלא תקווה המבקש לעסוק בשאלה "כיצד ממשיכים הלאה" יכול לעבור טוויסט פוליטי, רק בשל מה שנדמה כרצון להתנגח בחברה הישראלית.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ד' בטבת תשע"ב, 30.12.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-29 בדצמבר 2011, ב-גיליון ויגש תשע"ב - 751, יהדות ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: