בתגובה ל'גוזלים ליד "הצפרדע"' מאת איתמר חייקין, גליון פרשת וישלח

 

המוסר הטבעי מחייב גם שמירה על כבוד השואל / אוריאל בנר

אינני מבין כיצד קריאתו של הרב איתמר חייקין שלא לאפשר ליראת השמים שתדחק את המוסר הטבעי – שעמה קשה שלא להסכים – מתיישבת עם שלל ההאשמות (גאווה, זלזול בהורים ועוד) שהטיח בכתיבה צינית באותו בחור ישיבה שפתח מסיבה עניינית או לשונית את שאלתו על אודות שילוח הקן במילים "קודם כול, אני בחור ישיבה". לטעמי, באותה מידה שבה ה"טבעיות הפשוטה" דואגת לגורלם של הגוזלים שלקח אותו בחור עלום שם, היא מחייבת שמירה על כבודו ואוסרת לפקפק בכוונותיו הטובות של "זן" שלם של בחורי ישיבה אותו הרב חייקין מאשים.

הערה נוספת על דבריו של הרב חייקין- -נדמה שטענת הדתיות הסותרת את הטבעיות היא טענה ממוחזרת המופיעה על דפי מוסף זה ובבמות אחרות השכם והערב. לכן לא ברור מה טעם יש בחזרה שכזו, במיוחד כאשר היא נאמרת על גבו של "נאשם" מדומה.

דבריו של הרב חייקין מצטרפים לרושם הכללי שנוצר לאחרונה, ולפיו חלק מהדוגלים בנתינת המקום לדרך ארץ ולמוסר הטבעי מבקשים ליישם זאת עד שהדבר מגיע לפתחם, כלומר למאמריהם. אזכיר שתי דוגמאות: רב אחד, המשמש ברבנות כיובל שנים ושקומם את אותו פלג הנותן מקום למוסר הטבעי, זכה להשמטת תוארו במאמר אחד ולהגדרה שתורתו היא תורה של שנאה במאמר אחר. רב אחר וישיבתו כונו על ידי מאן דהוא הדואג לדרך ארץ – כת.

דעה לא מבוטלת

ולגופו של עניין: סוגיית שילוח הקן עומדת במחלוקת בין גדולי האחרונים, ודברי הזוהר אינם אלא סייעתא לדבריהם. ואף אם ניתן משקל מרכזי לדברי הזוהר, דומני ששאלת הכוח של הנסתר להשפיע על ההלכה רחבה מדי בשביל לפוטרה באמירה חותכת.

האם אפוא זו דרכה של תורת המוסר הטבעי להכריע בהינף יד בין שני פוסקים על פי עיקרון שהיה ודאי ידוע גם לשני והוא כלל לא התעלם ממנו? מה עוד שה'פתחי תשובה', ה"מאסף לכל המחנות", הביא בשאלה זו רק את דברי החוות יאיר ואף הוסיף מובאה בכיוונו מספר משנת חכמים ואילו את דעת החת"ס כלל לא הזכיר (דבר המצריך בירור מצד עצמו)!

עוד נציין בהקשר זה שגם ה"בן איש חי" (שו"ת תורה לשמה סימן רעז) הנוקט בפשטות שלא כחוות יאיר אינו רואה בכך שום בעיה מוסרית אלא רק מעשה מיותר: "מצוה זו לא אמרה רחמנא אלא היכא שתבא לידינו בדרך מקרה דכתיב כי יקרא ולא רצה שאנחנו נחזר ונחפש אחריה כדי למצוא אותה… ולפי זה אותם המתחסדים לחזר בהרים וגבעות כדי למצוא שלוח הקן הם עושים הפך דברי הברייתא הנזכרת כי אין צריכים לקיים מצוה זו אלא אם כן היא תבא לידם מאליה".

נמצא שמבט פשוט מורה שאין דעתו של החוות יאיר דעה תמוהה או חסרת משקל כלל, וממילא דעה שקולה ומתונה צריכה הייתה להשיב לבחור כך:

"יפה שאלת, וכיוונת בעשייתך לדעה רווחת בהלכה, כך שאינך צריך להיות מוטרד ממה שעשית. אינך צריך להעמיס על שכמך שאלות משאלות שונות כאשר אתה נוהג כהלכה הפסוקה, וגם אם מדובר בספק הרי כבר אמר החוות יאיר: 'ראוי לחוש ולהחמיר בכל דבר כמו שכתב החסיד רבנו יונה'. ואם יאמר לך מישהו ש'אתה אוסף מצוות' ויראה בכך גנאי, אל תיבהל, הכול עניין של מנגינה. ניכר שאתה רוצה לעשות טוב בעולם ולעשות רצון בוראך, ועל כך ראוי אתה לשבח.

"ודע לך, כי התעוררותו של הצד האחר בשיקול דעתך מעידה על מוסריותך. ולא זו בלבד, אילו אותו צד היה מחשבתך הראשונה הייתי חושד שהוא בא מתוך 'טרנד' המבקש לחפש איפה יש התנגשות בין ההלכה למוסר והייתי חושד בכנותו. אך כעת, כשהוא צץ ככינור שני, אני מזדהה איתו הרבה יותר ואשמח לדון בו. גם חיפושיך אחר מקורות וחתירתך לבירור ממצה של העניין מרשימים ומעידים על בריאותך הנפשית והרוחנית, חזק ואמץ".

ואסיים את דבריי בנקודה למחשבה: האם יכול להיות שיש הבדל בין בעלי חיים לאדם בשאלת ההחמרה כדי לעורר רחמי השכינה על ישראל, כך שכל עוד מדובר באדם סובל לא נחמיר ואילו כשמדובר בבעל חי מבטנו המוסרי יהיה שונה? דומני ששאלה זו צריכה להישאל על ידי כל מי שמוסריותו רחבה אך גם ערה לחילוקי הדרגות בעולם בין דומם, צומח, חי ואדם.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ד' בטבת תשע"ב, 30.12.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-29 בדצמבר 2011, ב-גיליון ויגש תשע"ב - 751, תגובות ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: