שליחות של ימי התום / ניצה פרילוק (על 'מעות קטנות')

 

 את 'מעות קטנות' מוטב לקרוא כפרק אוטוביוגרפי יותר מאשר כיצירת פרוזה. הסיפור הקטן מאיר את יחסו המורכב של טשרניחובסקי אל המסורת ואת החותם שהותירו בו הוריו  

 

עמוד בכתב ידו של שאול טשרניחובסקי ל"מעות קטנות" אוסף מכון "גנזים"

"…ברוסיה היתה מטבע קטנה, שערכה ערך מיל אחד, וקראו לה 'קוֹפֵּיקה'.

לפני המלחמה הראשונה, בילדותי, הכל היה זול ברוסיה וב'קופיקה' כזו אפשר היה לקנות שתי סוכריות, שני כעכים, חצי הליטרה ענבים, מלוא החופן עַפְיָנים, אבטיח לא גדול. לא הרבה.

עכשיו שערו לכם מטבע קטנה, שהיא רביעית המיל, רביעית הקופיקה; מה אפשר לקנות במעות כאלו?"

בשאלה פיננסית זו נפתח הסיפור האוטוביוגרפי "מעות קטנות". שאול טשרניחובסקי מעלה בו זיכרונות ילדות מכפר הולדתו מיכאלובקה אשר ברוסיה הצארית (כיום אוקראינה). ומתברר כי לאותן מטבעות היה תפקיד בתהליך חניכתו ובהתבגרותו. דווקא הן, מהתחום הגשמי מכל, קשורות בניסיונותיו כילד להגדיר את זהותו כיהודי, ולתחום את מהלכיו ואחריותו בעולם האמונה. הסיפור ראה אור לראשונה, לאחר מותו של טשרניחובסקי, בכתב העת "מאזנים" (תל אביב 1944), בחוברת שהוקדשה לזכרו של המשורר, שעוטר שם בכינוי "העברי החדש". מאז ועד גיליון זה לא הודפס הסיפור שוב, אף לא כונס בספר; הוא נותר בין דפיו המצהיבים של כתב העת.

בית וחוץ

הטקסט, בגוף ראשון, פורש פרקי הווי ומוביל לאפיזודה סיפורית מרכזית. המבנה דיפוזי, ומשולב בהסברים שיטתיים – היסטוריים וחברתיים. עיקרו של הטקסט אינו באירוע דרמטי, אלא באידאות ובמשתמע מהן: אמונות עממיות, מסורת וערכים יהודיים. עולם הילדות, הנשקף מהסיפור, עתיר סתירות בכל הנוגע לדת, ורחוק משלמות והרמוניה. מה שנגלה לילד ברחוב ובבית הספר על סדרי החיים היהודיים לא תאם את אורחותיהם של ההורים, שראה בבית. הדואליות הזו של חוץ ופנים משמשת ציר בסיפור.

על המזון והמאכלים שבבית מסופר שם: "אבי ירא שמים, ואולם בשעת הצורך אנו קונים לחם אצל הטורקי – לחם מחמיץ (…) וכעכים מכל הבא אל היד. וכשאנו הילדים רוצים דווקא ב'לחם שחור', אמא לוקחת אצל הגויה לחם שיפון ריחני. אבי אינו מוחה בידה ונהנה מן הלחם". ועוד: "אמא קונה זִבדה, חמאה וחלב אצל גויות ובכלים של גויים. ואבא מעולם לא מיחה בידה, אף-על-פי שבביתנו הכל כשר בתכלית."

לבושם והופעתם החיצונית של ההורים מתוארים כך: "אבא מקצר בעליונים ומאריך בתחתונים, אינו מתלבש כמו הרב והשוחט והשַמש ר' אהרן או הקַצב הזקן (…) עונב עניבה ככל האפיקורסים שלנו"; "יושב בגילוי ראש, כשהוא נפגש עם מכריו הגרמנים בביתו. איננו הולך להתפלל יום-יום בבית המדרש כמו שעושים רבים". "אמא יוצאת בשערהּ שלה, ראשהּ גלוי, ונראה לי שמעולם לא גזזה שערה ולא כיסתה ראשה בפאה או במטפחת כמעשי אשת הרב או השוחט."

העלילה, המעוגנת בשלהי המאה התשע-עשרה, נמסרת מפיו של מספר גלוי וישיר, המתפקד כגיבור סיפור ילדותו, והיוצר רצף של זהות בין ה"אני" הבוגר ל"אני" הילדי. הסיפור נפתח ברטוריקה קלסית – שאלה ותשובה לה, ומסתיים בפואנטה דידקטית – האב מלמד את בנו מוסר ודרך ארץ.

מאבק הנחושת בזהב

בגוף הטקסט, באה סקירה פרשנית על הסיבה להטבעת מטבע כה קטן כרביעית הקופיקה. אנו שומעים על הרגלי השתייה של העם הרוסי, שרובו אינו יודע קרוא וכתוב, ואין בידו דבר להפיג את שיממונו, אלא כוס היי"ש. הנפקת המעה הקטנה נועדה לאפשר מתן עודף לקונים את קנקן המשקה הזעיר ביותר. היהודים מצאו שימוש במטבעות קטנים אלה: הם הוענקו לילדי הגויים בחגי ראשית השנה שלהם, עת כנופיות ילדים היו נוהגות לעבור מבית לבית, לזרות מן הדגן שבידם, ולברך את יושביו בציפייה לזכות בגמול כספי. מנהג זה מתואר גם בסיפור אחר של טשרניחובסקי, "אשכנזים" (תרפ"ב). אף המספר גילה את חִנן, והיה אוגר מטבעות נחושת ככל שיכול למימוש "פרויקט דתי", שלקח על עצמו.

בכפר ניצבה כנסייה נאה, וחזיתה מעוטרת בתמונת אלוה ומלאכים. היא שכנה בסמוך לשוק, במרכז הכפר. ומול פתח הכנסייה – ביתו של המספר. בתקופה בה חש הילד התעוררות דתית וביקש להקפיד על קיום המצוות, שמע מחבריו סוד: אם יצליח אדם להעיף מעה קטנה למעלה מן הצלב שבצריח הכנסייה, תשקע הכנסייה באדמה ותיבלע בה. מאמצים רבים ומעות לא מעטות השקיע הילד בניסיונותיו לבצע משימה על-טבעית זו. אותו "אני" ילדי מצטייר בסיפור בדימויו העצמי החיובי: גאה בכושרו הפיזי ובזריזותו, חייב להצטיין במשימה שנטל על עצמו, ומוכן להתמיד עוד ועוד. הרצון להיות גיבור, מושיע עמו, נשזר במעשה הפלא שהוא מבקש לחולל לעיני כל.

מאין צץ הדחף העז לסלק את הכנסייה מחיי הכפר ומחייו, ומה מקורה של אותה קנאות דתית? לשם תשובה יש לחזור לביוגרפיה של טשרניחובסקי ולבית הספר מחולל השינוי. שני מורים ליטאים היו במיכאלובקה. האחד, לוין, לימד ברוסית את בני ה"אריסטוקרטים", שעמם נמנה הילד שאול, והשני הרביץ תורה, ביידיש, לילדי הדלים. עם עזיבת הראשון, עבר טשרניחובסקי אל המורה סופמאן, ושם נפגש עם ילדים ממעמד חברתי וכלכלי שונה, בעלי פאות ו"ארבע כנפות". כן למד, בגיל עשר, דברים שקודם לכן לא ידע על יהדות: ברכה לפני האכילה, לימוד "הפטרה" ועוד.

"אימה חשכה נפלה עליי: כמה עבֵרות אני דש בעקביי! באתי לאמא ודרשתי שתעשה לי 'ארבע כנפות' – עשתה. התחלתי להיות מקפיד על כיסוי ראש בשעת אכילה. לא מחו בידי. נטילת ידיים כהלכה – יפה. אבל כשדרשתי שלא ייגעו בפאותיי, התקוממה אמי". ואז החל אורב לדרכי האב והאם, וכמסופר – מה שראה, לא מצא חן בעיניו.

בסצנת הסיום של הסיפור, שומע הבן מפי אביו שיעור באהבת הבריות ובכיבוד הדת האחרת על פי העיקרון מידה כנגד מידה. והוא מבין שהרחיק לכת במשחק המעות הקטנות. עם זאת, מתברר לו כי לא מן הנמנע שמשאלת לבו תתגשם בדרך אחרת, רֵאליסטית. האב מסכם את תוכחתו ברעיון מריר, מבריק בחריפותו: הכנסיות תיעלמנה מן הארץ כאשר הבריות יעדיפו את הממון על הדת; ובלשונו המטפורית: "ביום שיעלה בעיניהם-שלהם ערכה של מטבע נחושת על ערכו של צלב הזהב – ממילא ישקע בית היראה, ישקע מעצמו". כך, בעקבות אפיזודת המשחק היומיומי של ילדוּת, מתגלגל ומגיע המיתוס הנצחי של מאבק הנחושת (החומרי) בזהב (הרוחני).

זיכרונות בשני נוסחים

מאיר גור אריה, דיוקן שאול טשרניחובסקי, חיתוך עץ, ירושלים 1941, אוסף מכון "גנזים"

באיזה אופן יש לקרוא את הטקסט "מעות קטנות": כיצירת ספרות או כתיעוד ביוגרפי? בביבליוגרפיה ליצירת שאול טשרניחובסקי, שהכינו ז' גולן וח' יונאי (אוניברסיטת תל-אביב 1980), הוגדרה הסוגה שלו – סיפור. אולם דרך הכתיבה – הסדורה, הדיווחית, העניינית, וכן היעדר צבעוניות וסער בעלילה – בונים טקסט המצליח לשכנע כי לפנינו פרקי זיכרונות אותנטיים של הכותב, שעוצבו בפורמט של מֵעין סיפור.

תימוכין מוצקים לרושם זה מגיעים מאוטוביוגרפיות, שרשם טשרניחובסקי ב-1904 בלוזֵאן ובערוב ימיו ב-1941-1942 בארץ-ישראל (פורסמו ב"השילוח" 1918 בידי י' קלוזנר, וב-1994 ב"מחקרים ותעודות" בעריכת ב' ערפלי. ארבעה דפי זיכרונות אצל א' חרמוני, "ביצרון" תש"ה). ברשימות אלו יש תיאורים ופרטים, הזהים לאלה שבסיפור "מעות קטנות". לפנינו, אפוא, כפל גרסאות לאותן חוויות שעלו בזיכרון: הכפר ובנייניו, ההורים ואורחותיהם, משחקי ילדים ובית הספר. הפרשייה, המתוארת ב"מעות קטנות", אינה נזכרת כלל באוטוביוגרפיה.

להלן דוגמאות משוות אחדות ("מעות קטנות" – מ"ק; "מעין אוטוביוגרפיה" – מ"א).

א. חזית הכנסייה הפרבוסלאבית. מראות מבניית הכנסייה – חבלים, פעמונים ושירת הפועלים – נחקקו בזיכרונו של טשרניחובסקי הפעוט (מ-1880 בערך). במקום, שבו עמדה הכנסייה עשורים אחדים, משתרע עתה גן שעשועים. בגן הוקמה אנדרטה לזכר קורבנות הרעב (1933-1930), ועליה תחריט זעיר של הכנסייה הנושנה, ובראשו – הפעמונים הגדולים. המקום נשאר מקודש לאנשי הכפר (על פי רוחמה אלבג, שביקרה שם בקיץ האחרון, "הארץ", "תרבות וספרות", ט' בתשרי תשע"ב). מעבר לכביש נבנתה וניצבת הכנסייה החדשה של מיכאלובקה.

הנה ב"מעות קטנות": "אפריזה שעל גבי ארבעת עמודי האַתיק הדרומי, ששם היתה תמונתו של 'אלֹהי צבאות', תבנית זקן מופלג ושערותיו לבנות, ארוכות ופרועות, וזקנו ארוך ולבן גם כן, מתנופף מתוך הסערה. ועשרות מלאכים קטנים, שאך ראש ושתי כנפיים להם, עוטרים אותו – לחייהם מוורידות ועיניהם גדולות שחורות – ספק הוא נישא עליהם, ספק הם תומכים בו" (עמ' 9).

ובמקביל – ב"מעין-אוטוביוגרפיה": "אותי עניינו התמונות על גבי השערים: זה שפנה כלפינו, אלֹהי צבאות מרחף על פני תהום ומלאכים סביב לו, ידעתי ש[אותן] צייר לבלר בית הפקידות" (עמ' 31).

ב. משחקי ילדים. בילדותו, היה שאול להוט אחר צעצועים, כתב יוסף קלוזנר ("שאול טשרניחובסקי: האדם והמשורר", תש"ז). הרבה קיבל מאמו ומדודתו והרבה התקין  בעצמו. בייחוד אהב לעשות כלי מלחמה ולשחק בחיילים. גם כלי ציד הכין לו לצוד אריות ונמרים בערבות אפריקה, כביכול. ב"מעות קטנות" הוא מעיד על עצמו שהיטיב לקלוע באבן, והייתה לו טביעת עין מרחבית. זאת למד במשחקים שונים ובמשחק ה"קרסולים". את עצמות רגל הפרה למשחק זה לקח ממטבחה של אמו:

"קרסולים קראנו לעצמות 'הערקוב' שבכף רגל בהמה גסה (…) ב'קרסולי החזירים' זכיתי מתוך משחק עם שקצים. ואני יודע סוד מילוא עצם בעופרת, כדי לעשותה יותר כבדה, שבּה מטיבים לשחק" (מ"ק, עמ' 9). והנה במ"א: "ואחרי כן קיבלנו משחק בקרסולי-חזירים [ ]. לשם זה צריך שתהיה בידך עצם כבדה. אני ידעתי איך קודחים בה וממלאים אותה עופרת" (מ"א, עמ' 44).

ג. הביקור אצל הגרמנים. הגרמנים, המוזכרים באוטוביוגרפיה ובסיפור, גרו במושבה המרוחקת כחמישה קילומטרים ממיכאלובקה. כחצי מיליון גרמנים התיישבו בדרום רוסיה, בחצי האי קרים ולחופי הים השחור (נ' שטינברג, "היסטוריה", אלול תשס"ב) בעקבות מנשָר של יקתרינה "הגדולה" ב-1763, שהזמין זרים להתיישב בתחומי רוסיה. רובם היו לותרנים, והובטח להם שלטון עצמי וחירות הפולחן הדתי.

"אמנם אבא ואמא אינם אוכלים אצל הגרמנים, כשאנו באים לבקר אותם בימי חגא גדולים, אבל לנו נותנים מנות גדולות של Plannkuchen – טעם גן עדן – עם שכבות הבצק, הסוכר הגבינה והקינמון" (מ"ק, עמ' 8). "היינו נוסעים לשם ביקור אל הגרמנים ש[ב] מושבה רייכֶנפלד, שמִן הטחנה הגדולה שלהם קיבל אבא את הקמח למסחרו. אבא ואמא שתו קפה שלהם ולא נגעו במאכלים, ואנו הילדים התענגנו על מיני ה'קוכען' שהיו מעמיסים על קערותינו" (מ"א, עמ' 85).

ועוד מספר טשרניחובסקי שלא תמיד הקפידה האם על כשרותם של מאפים ומזונות שבבית, והאב לא התערב ולא העיר דבר. תיאור זה מופיע במודגש ב"מעות קטנות" (הובא לעיל). ב"מעין אוטוביוגרפיה" נזהר טשרניחובסקי בכבודה של האם באשר להלכות הדת, והפעיל, כנראה, צנזורה עצמית על הזיכרונות. "ואמא עוד דואגת שתהיה לה גם זִבדה משלה, גבינה משלה, וגם חמאה משלה". (…) "אמנם כבר היו בכפרנו מאפייה יוונית וטורקית, וגם הכפריות היו מוציאות לחם תנורן למכירה, אך עקרת בית הגונה לא היתה יכולה להרשות לעצמה לאכול פִתם של נוכרים. ורק באין-ברֵרה, כשאפס פתאום הלחם מן הבית, היו קונים מן המוכן. לפעמים עשו זאת לבקשת הילדים, שרצו דווקא לחם חיטה 'שחור', משום טעמו היפה" (מ"א, עמ' 39-40). לחם השיפון השחור מוזכר גם בסיפורו של טשרניחובסקי "איך נשארתי בלי מצות לפסח" ("דבר לילדים", י"ב בניסן תש"ב). האם מציעה לבן, לארוחת בוקר, פרוסות מִלחם זה – המוגדר בפיה לחם חיילים – בתוספת חלב טרי וקר.

ברור, שכתיבת יצירת ספרות בגוף ראשון אינה סַמן לחומרים ביוגרפיים; וידוע כי חיקוי של תבניות, המשמשות במציאות לשם תיעוד (יומן, מכתבים, זיכרונות), חודר ליצירות ספרות בדיוניות. אין זה המקרה של "מעות קטנות". בין שמֵימרת החכמה החותמת את הפרשייה אכן זכורה למְספר מפי אביו ובין שזו תוספת מאוחרת – "מעות קטנות" מציע לקורא טקסט וידויי, לא-בדיוני; כרוניקה של ילדוּת המגלה פנים חדשות של הכותב-עצמו.

בעולמי הפנימי לא אגע

את "מעות קטנות" כתב טשרניחובסקי במאי 1943. כנייר שימשו לו דפים מתוך יומן שנה מסחרי מ-1936 (12.5×20 ס"מ הדף). כתב היד מצוי בארכיון טשרניחובסקי במכון "גנזים", בשני נוסחים (מס' 23720, 33736). נוסח אחד הותקן על ידו לדפוס: הכתב ברור ונאה והכותרת מנוקדת. השינויים בין הנוסחים הם קטנים; מילה או סדר המילים במשפט. מחיקות ושינויים נוספים, שסומנו בצבע אדום, בוצעו מן הסתם במערכת "מאזנים".

היצירה בפרוזה של שאול טשרניחובסקי היא כחמישית ממכלול כתיבתו, ומכוונת למבוגרים ואף לילדים. סיפוריו כונסו בקבצים, ומשוקעים בהם יסודות אוטוביוגרפיים, כמעט דוקומנטריים לעתים ("סיפורים", דביר 1922; "שלושים ושלושה סיפורים", שוקן 1941; "אשר היה ולא היה", יבנה 1942, לילדים). הסיפורים הורחקו על ידי מבקרי הספרות, ואף הקוראים לא גילו בהם עניין רב. מציאות החיים העולה בהם כאובה, אפרורית, "שטוחה" בדמויותיה. הישגיו בשדה הסיפור מוגבלים, חרץ פרופסור גרשון שקד. ועם זאת, דווקא סיפור – "מעות קטנות" – נקבע על ידי צבי ויסלבסקי ויעקב שטיינברג, עורכי "מאזנים", כיצירת פרֵדה מהמשורר האהוב.

כסיפור, "מעות קטנות" חיוור ואינו מהודק בעלילתו, אך כפרק באוטוביוגרפיה, הטקסט מלבב בגילוי הלב של המספר, בתחושת השליחות שלו כילד ובמסירותו לרעיון חדש. מסתבר כי שביעות הרצון שלנו כקוראים קשורה, בין השאר, בציפיות שלנו מהסוגה של הטקסט. לכולנו יש מאגר של מוסכמות ז'אנריות – מודע או לא מודע, דל או נרחב – וגם לפיהן אנו שופטים את הטקסט המסוים. מאפיינים, שאנו דורשים מסיפור קצר טוב, הרי לא נחפש באוטוביוגרפיה.

העמדת פרקי תיאור משתי הסוגות ובחינתם זה בצד זה מבהירה, שוב, כיצד אותו זיכרון מתנסח במילים, ביותר מדרך אחת – במיוחד בזמנים שונים ולמטרות שונות. הבניית פיסות העבר הרחוק כרוכה בבחירות עקרוניות בדבר דרך הכתיבה ובהתחשב בנמען הצפוי, כגון: מידת החשיפה, ביטוי רגשות, היקף הפירוט, תוספת השערות ולקחים.  שאול טשרניחובסקי הצעיר ניסח את גישתו לכתיבת ה"אבטוביוגרפיה" שלו, בהערה שצירף לרשימות ששלח ליוסף קלוזנר: "אהיה אובייקטיבי במידה שאוכל. בעולמי הפנימי לא אגע".

"מעות קטנות" מציע מסמך נרטיבי מעודן, העשוי להצטרף לאוטוביוגרפיות שכתב שאול טשרניחובסקי. ובכך עיקר חשיבותו.

הסיפור 'מעות קטנות' נמצא כאן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בכסלו תשע"ב, 23.12.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 בדצמבר 2011, ב-גיליון שבת הגדול 1 - טבת תשע"ב ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: