יום עצמאות קדמון / דניאל שילה

 

 הדגשים המקובלים כיום לגבי נס חנוכה אינם עולים בקנה אחד עם עשרות רבות של מקורות בספרות ההלכה. הדגש על ניצחון החשמונאים וכינון הריבונות היהודית אינו המצאה ציונית

חשמונאים מכריזים על מרד, 1872

מגן הילדים ואילך מועבר חנוכה במסר משובש. הסביבון, הסופגנייה והלביבה, ולאחריהם "דמי חנוכה", מאפילים על עומק הלקחים של החג. לאחר מכן מופיע נס פך השמן כדבר מרכזי, וכל תשומת הלב והידור המצווה נתונים בו בלבד, ללא בירור מקומו בתוך שאר מרכיבי החג.

השאלה האמורה להישאל היא מה היה הצורך בנס זה בכלל? כך שואל מהר"ל מפראג:

ואם תאמר, וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, שלא תהיה בטלה ההדלקה, היו קובעין חנוכה?
כי מה שחייב להודות ולהלל זהו כאשר נעשה לו נס בשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצווה.

הניסים המופיעים בתורה, כמו עשר המכות, קריעת ים סוף, הבאר והמן, נעשו לצורך הצלה. לא מצאנו ניסים לצורך מצווה. מי שאין בידו לקיים מצווה, הרי הוא פטור ממנה ולא ידע דבר רע, מה שלא ניתן לומר במקרים אחרים. מי שאין לו אוכל אינו פטור מלאכול. הוא כן צריך נס. הנה כך, כל הנולדים במדבר סיני לא נימולו מחשש סכנת הדרך. לא נעשה שום נס כדי לאפשר את המצווה הזו, על אף חשיבותה הרבה! כך גם כמובן לגבי הדלקת הנרות במנורת המקדש. יתרה מזו: אם אין שמן טהור, ידליקו בשמן טמא כדברי הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין פרק ג).

תשובתו של המהר"ל היא שנס זה נעשה לא כדי לאפשר את קיום המצווה, אלא כדי לחזק את עמדתם של ישראל למסור את נפשם על קיום התורה. כך גם אומר פרשן התלמוד ה"פני יהושע" (שבת דף כא עמוד ב):  "…לכך נראה דעיקר הנס לא נעשה אלא להודיע להם חיבת המקום עליהם".

מתוך שאלות אלו, מגיעים חכמים שונים למסקנה שחג החנוכה נוסד בעיקרו בגין הניצחון על היוונים, ונס פך השמן איננו אלא משני לו, והוא שקבע את משך ימי ההלל וההודאה. לדעת המהר"ל הבעיה בנס הניצחון היא שאינו נראה כנס. נס המנורה אמור להאציל מאורו על נס הניצחון כדי שיהיו הכול מכירים בנס:

… רק שלא היה נראה שהיה כאן ניצחון הזה על ידי נס שעשה זה השם יתברך ולא היה זה מכוחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל היה מן השם יתברך.

גאולה שלמה

דגש אחר, קודם לכול, מוסיף הרמב"ם ב"יד החזקה" (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה א):

בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות […] עד שריחם עליהם א-להי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.

דברי הרמב"ם הללו מובאים בספרי ההלכה בדורות האחרונים, בחיי אדם, בקיצור שולחן ערוך ובמשנה ברורה.

הרמב"ם מדגיש את חזרת המלכות לישראל, עוד בטרם נגע בנס פך השמן. במה חשיבות הדבר?

במאה ושמונים השנים הראשונות של בית שני לא היה בארץ שלטון יהודי. שלטו כאן הפרסים ולאחר מכן היוונים. אולם, לא על כך יצאו המקבים למלחמה. מה ראה אפוא הרמב"ם לציין זאת? האם הסתמך על מקור שקדם לו?

ב"מגילת אנטיוכוס", שיש אומרים שהיא "מגילת בית חשמונאי" אשר נכתבה על ידי זקני בית הלל וזקני בית שמאי ותורגמה מארמית על ידי רבנו סעדיה גאון, נכתב כך: "ומן העת ההוא לא היה שם למלכות יון. ויקבלו המלכות בני חשמונאי ובני בניהם מהעת הזאת ועד חורבן בית א-להים מאתיים ושש שנים". ובפירוש "משך חכמה" לתורה, כותב רבי מאיר שמחה מדווינסק, מחשובי מפרשי הרמב"ם: "והנה עיקר הנס היה לנצחון מלכות אנטיוכוס וישראל קבלו מלוכה מאתים שנה (רמב"ם ה' חנוכה רפ"ג) ולזכרון צריך להאיר נרות". 

מה חשיבותו של עניין זה לחגיגת חנוכה?

במסכת מגילה נידונה השאלה מפני מה אין אומרים הלל בפורים. ישנן כמה הצעות. ההצעה המסכמת היא של רבא, מאחרוני האמוראים. היא אומרת שלא ניתן לומר הלל בפורים, כי גם אחר ההצלה מהמן עדיין נשארנו נתיניו של אחשוורוש, ובמצב כזה לא ניתן לומר הלל. ספר ה"כל בו", אחד מספרי הראשונים המצוטטים ביותר בשולחן ערוך, כותב על אודות הלל בפורים – "שבאותו הזמן היו בגלות עדיין תחת יד אותו רשע ואין לומר הלל כי אם על הגאולה שלמה כגון יציאת מצרים ונס חנוכה שחזרה להם המלכות".

את  קבלת השלטון מחדש הוא מכנה בשם "גאולה שלמה", כלומר מוחלטת. העובדה שמשיח עדיין לא בא לא מונעת בעדו. יתרה מכן, אף אופיו של השלטון לא מונע, שכן הכוהנים אינם ראויים למלוך מלכתחילה, ובתוך אותם מאתיים שנה היו גם שישים שנות אלכסנדר ינאי והורדוס, אשר היו עוינים את נושאי התורה בעת ההיא.

להלל

בדורנו נדרש לשאלות אלו גם הגרש"ז אויערבך זצ"ל. הרב נבנצל שליט"א מביא בשמו: "שלא על נס פך השמן תיקנו לנו חז"ל להלל ולהודות בחנוכה!… סוף סוף אין כאן אלא קיום מצווה פרטית אחת, ועל כך לא היו חז"ל מתקנים שמונה ימי הלל והודאה לדורות… התקנה הייתה בהכרח על נס הניצחון במלחמה". אלמלא הוא לא יכולנו להמשיך ולשמור את התורה.

מוסיף הרב נבנצל ואומר כי הרמב"ם הזכיר את עניין המלכות, מפני שאלמלא חזרה מלכות לא היינו יכולים לומר הלל, גם לו בטלו הגזרות. עצם היכולת לומר הלל מלמדת מה חשיבותה של עצמאות מדינית, שה"כל בו" כינה אותה בשם "גאולה שלמה"!

כך מצאנו במגילת תענית: "ומה ראו לגמר בהם את ההלל, ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל הם מקדימין לפניו בהלל ובשבח". עם ישראל קיבל את מצוות ההדלקה באהבה ובחיבה גדולה, וההידור בה הוא נחלת הכלל בחנוכיות יקרות ובשמן יקר. ה"הלל" לעומת זאת נאמר בבית הכנסת ללא השראה ולפעמים אף ביובש. גם בהלל ראוי להדר ואף בו לחגוג.

הרב דניאל שילה הוא רב ביישוב קדומים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בכסלו תשע"ב, 23.12.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 בדצמבר 2011, ב-גיליון מקץ (חנוכה) תשע"ב - 750 ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: