יודעים ולא יודעים / שלום רוזנברג (לפרשת מקץ)

 

על פי דרכו הפרשנית של רשב"ם, מכירת יוסף נעשתה בלי ידיעת אחיו, שתודעת האשמה נותרה בהם על שהותירוהו בבור. גם ליעקב לא סופר הסיפור עד מותו

איור: מנחם הלברשטט

ב'מקץ' הגענו ללב לבו של סיפור יוסף ואחיו. כדי שנוכל להתייחס אליו מבקש אני לחזור אחורה, לדברים שכתב רבי שמואל בן מאיר, הרשב"ם, בראשית פרשת 'וישב' (בראשית לז, ב). הרשב"ם, נכדו של רש"י, מכניס בפירושו מבוא קצרצר על עקרונות הפרשנות. "עיקרה של תורה באה ללמדנו" בדרכים מיוחדות הלכות ודינים. אולם "ישכילו ויבינו אוהבי שֵכֶל מה שלימדונו רבותינו: 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו'". עלינו להשתדל ולהגיע ל'פשט' זה.

הרשב"ם מספר על שיחות שהיו לו עם סבו: "וגם רבנו שלמה אבי אמי, מאיר עיני גולה, שפירש תורה נביאים וכתובים, נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני… נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום".

מדוע כתב הרשב"ם מבוא זה באמצע ספר בראשית ולא בתחילתו? לדעתי, כי הוא הרגיש שפירושו לסיפור יוסף הוא נועז ומפתיע. בשורות שנזכרו לעיל הוא כאילו מבקש סליחה מסבו. הוא עומד להציע אלטרנטיבה פרשנית, דוגמה מופלאה ל"פשט המתחדש". ננסה להציג אותה כאן.

לידת המצפון

את המפגש בדותן בין יוסף והאחים ניתן לתאר כדרמה בארבע תמונות. תמונה ראשונה: כמה מהאחים – כנראה שמעון ביניהם – רוצים להרוג את יוסף: "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת". תמונה שנייה: ראובן משתדל להצילו. ברור לו שאחיו האקטיביסטים לא ישמעו לו, ולפיכך הוא מציע בערמה תוכנית אחרת: "אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ". התורה מעידה שראובן עושה זאת "לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו". האחים לא יודעים את כוונתו הנסתרת, ומקבלים את הצעתו. יוסף הושם בבור.

תמונה שלישית: "וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם", האחים מתרחקים מהבור, כדי לא להמשיך לשמוע את צעקות יוסף. והנה הם רואים כיצד שיירה של ישמעאלים יורדת לאיטה מהגלעד ומתקרבת אליהם. או אז אומר יהודה לאחים: "מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ". לא רק הריגת אדם, גם גרימת מותו בבור היא רצח, "וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא". אמנם כן, אף אחד לא יחשוד בהם, אולם 'מַה בֶּצַע?', מה הרווחנו אם אשמתנו לא תיוודע. רצח הוא רצח. א-להים יודע זאת. זו הייתה לידתו של המצפון שעדיין מהסס. הרצח יוחלף במכירה לעבד לישמעאלים שסחרו בבשמים אך לא מנעו את עצמם מלסחור בעבדים.

התמונה הרביעית לא ברורה. מאז גן הילדים רגילים אנו לספר, כרש"י, שהאחים הוציאו את יוסף מהבור ומכרו אותו למדיינים. לא כך חושב הרשב"ם. הוא מדייק בקריאת הפסוק:  "'וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים…', ובתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו, ומכרוהו המדיינים לישמעאלים".

הילד איננו

הבה ננסה לקרוא לאור זאת את ההמשך. האחים חושבים שיוסף עדיין בבור. ראובן הולך לבור של יוסף "לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו", להציל את יוסף אף ממכירתו לעבד, והנה הופתע: "וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר". המדיינים כבר הוציאו אותו. ראובן נשבר: "וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא". או אז טובלים האחים את כתונת הפסים בדם, ושולחים שליחים להראות אותה ליעקב: "זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִיא, אִם לֹא". יעקב מזהה את הכותונת: "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף". ובינתיים, "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתו – באמצעות הישמעאלים -ֹ אֶל מִצְרָיִם".

מסקנתו של הרשב"ם: "ויש לומר שהאחים לא ידעו" מה קרה ליוסף. ואכן, מאוחר יותר, בדברם ליוסף-המשנה-למלך, הם יאמרו על יוסף-הילד: "הָאֶחָד אֵינֶנּוּ". "אֵינֶנּוּ", זה כל מה שידעו. ראובן שיער שהוא נרצח, ולפיכך הוא אומר (מב, כב): "וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ". האחים לא יודעים שהוא נמכר כעבד, ויוסף יודע שאין הם יודעים. דבר זה מאפשר לנו להבין את אחת הפעולות המוזרות של יוסף. בחזרתם ארצה מגלים האחים לתדהמתם כי כספם הושב, "וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹהִים לָנוּ". בהחזרת הכסף רומז יוסף שהוא נמכר לעבד, והם אחראים לכך.

לידת התשובה

ועתה ליעקב. נראה לי שהפסוקים רומזים לכך שאף אחרי שיעקב הגיע למצרים לא סופר לו שהאחים היו אשמים בהיעלמו של יוסף. היה זה מעשה חסד נפלא. האמת הייתה מאמללת את יעקב לכל שארית ימיו.

מנין אני יודע? בפרשת 'ויחי' קוראים אנו שאחרי מות יעקב שולחים האחים אנשים, שכאילו נשלחו על ידי אביהם, המוסרים מסר מיעקב ואומרים ליוסף: "אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ". יוסף מגיב בבכי: "וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו", למה? נראה לי שיוסף ובעקבותיו האחים לא סיפרו לאביהם את הסיפור המלא של מה שהתרחש. והנה, לפי המסר שיוסף קיבל אביו ידע בסופו של דבר מה שהתרחש, "וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו", בכי על צער אביו.

אגב, למה שתק יוסף? למה לא חיפש קשר עם אביו? נראה לי שהטראומה שלו הייתה חזקה מדי, ויוסף רצה לשכוח כל מה שקרה. רומז לכך שם בנו בכורו, מנשה: "כִּי נַשַּׁנִי (השכיחני) אֱ-לֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי". אולם, התוכנית המסתורית רודפת אחריו. כשבאים האחים זוכר יוסף "אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם". או אז מתגלגלים הדברים עד השיא בפרשת 'ויגש'. האחים עומדים שוב בפני ניסיון, הפעם עם בנימין. אלא שעתה אין האחים בוגדים, ולא מפקירים את אחיהם להיות קרבן לעלילת שווא. יהודה מוכן להפוך לעבד במקום בנימין, ומתוך כך הוא מתקן את הבגידה ביוסף, כי שומר אחיו הוא. זאת הייתה לידתה של התשובה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בכסלו תשע"ב, 23.12.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 בדצמבר 2011, ב-גיליון מקץ (חנוכה) תשע"ב - 750 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: