על הבושה והאשמה / שלום רוזנברג (לפרשת וישב)

 

הבושה מחזקת את ערכיה של החברה, אך לעתים יכולה להיות מפלטו של הנבל. אפילו הקול הפנימי של המצפון אינו נקי תמיד מאינטרסים. הכרעתו של יהודה מעידה שיש מעבר לזה

איור: מנחם הלברשטט

המילה 'אֶתּוֹס' רווחת כיום בשיח, וארשה לעצמי אפוא לנסות להסביר אותה לקוראיי. נראה לי שהיא מנסה לציין את התנהגותה של תרבות, או את רוחה של תרבות המכתיבה את התנהגות אנשיה. מכאן ההבדל בין 'אתוס' לבין 'אתיקה'. אתיקה מציינת את המערכת שלפיה אנו חייבים להתנהג, האתוס את המערכת של העמדות והחוקים שלפיה החברה מתנהגת בפועל. האתיקה מחייבת; האתוס מתאר. האתיקה מאמינה באוניברסליות של קביעותיה, האתוס מדגיש את הייחודיות שבכל תרבות. עבור האתיקה, לא תרצח קודם ללא תגנוב. האתוס מורה שבחברות מסוימות חמורה גניבת סוס מהריגת אדם, שעשויה להיות לגיטימית למשל בתגובה לעלבון.

הקדמתי שורות אלו כדי שאוכל לטעון שקיימת מעין חלוקה לסוגי אתוס שונים, בכל הנוגע למה שהייתי רוצה לכנות הביטוי הפסיכולוגי של האתוס. מה מולידים בנו העוונות או השגיאות: בושה או אשמה? הבושה נולדת מתגובת החברה או מתגובתם של אנשים הקרובים אליי למעשינו הבעייתיים. הבושה היא יחס בין אדם לרעיו, לחברה. האשמה – היא תופעה פרטית שבין אדם להקב"ה, או בין אדם לעצמו.

כשאין בושה

חז"ל העריכו את הבושה, לדעתי בגין הכוח הרב שיש לה בשמירה על ההתנהגות התקינה (יבמות עט ע"א): "שלושה סימנים יש באומה זו [ישראל], הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים". הוסיפו החכמים שאלו הם תנאי היסוד של כל גיור: "כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להידבק באומה זו".

מנין לנו? ערך הרחמנות וחשיבות גמילות החסדים נוכחים במקרא במקומות רבים, אך היכן מצויה הבושה? בתשובתם מפנים אותנו חז"ל לפסוק (שמות כ, יז): "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ". יראה שעל הפנים? כן, הסומק המופיע בפנים, כאשר העוון שעברנו התגלה ברבים. אכן, הפָּנים מבטאים את הפְּנים, את עולמו הפנימי של האדם. הסומק הוא שגרירה של הבושה.

אלא שהשפה המקראית גילתה לנו שבפנים ובראש מופיעים גם שגרירים של ישויות שליליות, המנוגדות לבושה. קשיות העורף מבטאת את חוסר האפשרות לשנות דרך, להרכין ראש, להודות בשגיאה או בחטא. עזות המצח – היא הביטוי לכך שהעיניים והמצח אינם מגיבים אפילו כשהאדם מופתע במצבים מביכים: "וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ, מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם" (ירמיה ג, ג). עזות המצח, אי ההתחשבות בזולת, אובדן הבושה החברתית היא הרסנית.

אולם יש תכסיס מופלא נוסף של הכבוד היוצר שקר ואשליה, והוא 'העמדת הפנים'. זהו ביטוי נפלא שמקורו בספר מלכים ב (ח, יא) ובו מדובר על רגשותיו הנוגים של אלישע הנביא בפגשו את חזאל, העתיד להיות מלך ארם ואויב קשוח של מלכות ישראל. "וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו". אלישע עצר, שיתק את ביטויי פניו, השתדל – לשווא – לא להסגיר את רגשותיו. העמדת הפנים מתארת רמאות מופלאה. ראובן ושמעון נפגשים. ראובן יודע ששמעון אדם מתועב, שמעון יודע שראובן יודע זאת, ראובן יודע ששמעון יודע שראובן יודע זאת. ולמרות זאת הם מתנהגים תוך יצירת אשליה שהכול כתיקונו ושמעון אדם הגון. במשחקים כאלה הופכת הבושה קליפה ריקה, משחק של כבוד מזויף.

מעתה עלינו להיעזר ברגש האשמה, הרגש המוליד את המצפון. המצפון המוסרי מלמד אותנו לשפוט את מעשינו, ומעשי הזולת, לא מתוך לחץ החברה, ואף לא מחיפוש מעמד חברתי או כבוד הבריות. מכאן הדרישה לפעול לפי החובה והאחריות שהאדם מרגיש, כנגד הדעה המקובלת שבחברה. המצפון מלמד אותנו להרגיש אשמה אף שאין החברה מאשימה אותנו, הוא מלמד אותנו שלפעמים עלינו לעמוד על דעתנו ועל צדקתנו אף כנגד דעת הרוב, כדברי איוב: "בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּה" (איוב כז, ו). כך מועמדות זו מול זו הבושה והאשמה. הבושה משקפת את האתוס, את רוחה של החברה, ואם החברה מושחתת הבושה תהיה מעוותת. מולה מצויה האשמה המחפשת את האתיקה, מעבר לאתוס החברתי.

מצפון חשוד

המסורת היהודית לימדה אותנו כלל גדול: "כבדהו וחשדהו!". עלינו לכבד את המצפון אך גם לחשוד בו. לא תמיד הקולות הבוקעים מהמצפון תמימים הם. פעמים רבות מה שנשמע כקולו של המצפון אינו אלא הפנמה של ערכים שליליים שבחברה. הבושה ניצחה את האשמה מבפנים.

הקלברי פין (Hucklberry Finn), אחד מגיבורי סיפוריו של מרק טווין,  נקרע בין דרישותיו של "המצפון" להסגיר את העבד ג'ים שברח מאדוניו לבין חיבתו אליו. המצפון הפנים כאן את ציפיותיה של החברה, של המשפחה, של קבוצת הגיל, של המעמד החברתי-כלכלי. זהו וירוס התוקף אפילו סרבנות ואף עמדות פוליטיות מצפוניות. המצפון יכול לצאת נגד קונצנזוס של החברה הלאומית, אך מוצא הוא עוגן נוח בדעתן של קבוצות זרות או בינלאומיות המחבקות אותו. חבר פרלמנט טוען שהצביע נגד הוראות מפלגתו בהצבעה "מצפונית", אך מאחורי הצבעה זו מסתתרים לפעמים מניעים שפלים. כמו כל דבר נעלה יכול גם המצפון להפוך כסות לחולשה, השחתה, אינטרסים כלכליים או שוחד פסיכולוגי. ה'מצפון' הוא שגרירו של המוסר בלבו של האדם, בממלכת היחיד. אך פעמים רבות מדי בוגד השגריר, ממשיך להחזיק בכתב ההאמנה שלו, אך הופך להיות משרתם של אדונים אחרים, אינטרסים זרים, לפעמים גסים ולפעמים מעודנים. איך נאמר על כך בפרסומת: היזהרו מחיקויים!

העימות בין בושה לאשמה הגיע לשיאו בפרשתנו בסיפור יהודה ותמר. תמר מואשמת ש"הָרָה לִזְנוּנִים", אך אין הדבר כך. מבלי שידע, יהודה הוא האב האלמוני. תמר שולחת ליהודה לאמר: "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה… הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (בר' לח, כה). דילמה קשה עומדת בפני יהודה: הודאתו תמיט עליו קלון, כדבריו: "פֶּן נִהְיֶה לָבוּז" (לח, כג). אם הוא לא יודה – תוצא תמר להורג. תמר אינה מאשימה את יהודה במפורש, על כל פנים יכול היה יהודה לכפור בעובדות. גדלותו של יהודה באה לידי ביטוי ברגע הקריטי: "וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי" (שם, כו). רגשי האשמה ניצחו את הבושה. יהודה הוכיח שהוא ראוי למלכות.  

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' בכסלו תשע"ב, 16.12.2011 

                                                                                                                                                     

פורסמה ב-17 בדצמבר 2011, ב-גיליון וישב תשע"ב - 749 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. גדול ודגול אתה ממני ואף על פי כן אומר דברי:
    על פי הפשט אומר יהודה "פן נהיה לבוז", משום שלא שילם את שכרה, ולא משום שחושש מגילוי שבא אל זונה. לטעמי, אין אשמה בביאתו ואין בה בושה. אשם שמנע ממנה את שלה (תרתי משמע), וכמו האשים אותה במות בניו, אבל היה זה אלוהינו שהרגם, ולא היא. גזר עליה דין מוות, שמנע ממנה פריה ורביה, ולאחר מכן גזר דינה למוות על ש"הרתה לזנונים". שני דיני מוות, כנגד שני בניו. ושלה לא שלה הוא. יהודה שלה הוא. ומהם יוצאת מלכות. ואין בושה בסיפור זה, אלא אמת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: