כשחרדיות נהפכת לחרדה / חיים אמסלם

 

הציבור החרדי נתון היום תחת מתקפה אלימה של חומרות הבאות מצד גורמי שוליים ומשתלטות על הזרם המרכזי. בהיעדר יכולת מצד גדולי הדור להילחם בתופעה, על השינוי לבוא מלמטה

צילום: מרים צחי

"חרדים", השם שניתן למגזר חשוב בעם ישראל, מקורו ככל הנראה בפסוק בישעיהו (סו, ה) "שמעו אל דבר ה' החרדים אל דברו". משמעות הפסוק ברורה והיא מתייחסת לרצון העז לקיים את דבר ה' שמגיע עד כדי פחד. כמו אב ואם החרדים אל בנם ומלאים דאגה ורצון להעניק לו כל שהוא מבקש, כך גם הציבור החרדי מבקש להגדיר את עצמו על פי היחס שלו אל דבר ה', קיום מצוותיו ולימוד תורתו.

אך בזמן האחרון אנו רואים כי החרדיות הפכה לעתים לחרדה של ממש. בחברה החרדית החלו לצוץ, חדשים לבקרים, תופעות קיצוניות, שונות ומשונות, שמעולם לא היו מקובלות בה. הפרדה באוטובוסים ובמדרכות מאה שערים, איסור על השמעת אישה מדברת ברדיו ומניעת תיקון פיצוץ צינור מים בשבת על ידי גוי הם רק הדוגמאות האחרונות והמפורסמות. ככל שהזמן חולף נראה שההקצנה מתגברת, וההרגשה היא שאנו נמצאים במדרון תלול מבלי יכולת לבלום ולטפס חזרה. מי שמצוי בתוככי החברה החרדית יודע כי מקורן של התופעות האלו הוא לא בזרם המרכזי של הציבור החרדי. גורמי שוליים קיצוניים ומתבדלים הם אלה שמטפחים את המנהגים המוזרים. אך השפעת השוליים חודרת אט-אט גם ללבו של הזרם המרכזי ומשתלטת עליו. הם מבקשים לקבוע ולהגדיר בעצמם מיהו חרדי. לשם כך הם מוכנים להשתמש בכוח הזרוע או בכוח הלשון והפשקוויל ולכופף את כל מי שמעז לחשוב באופן שונה מהם.

תיאוריית הספסל

לקביעת חומרות חדשות ולהשלטתן בציבור יש תהליך מסודר ועקבי. אחרי השלב הראשוני של הגדרת החומרה, פונים לגייס רבנים כדי שייתנו את הסכמתם. בשיחה קצרה של כמה דקות עם רב ישיש ובגיבוי המשמשים שלו מבקשים את חתימתו על מכתב המורה לקיים את החומרה. בדרך כלל, לאחר שהושגה חתימתו של רב גדול אחד הדרך אל השאר הופכת קלה ומהירה. די להגיד להם שרב פלוני חתם ורובם יצרפו את חתימתם מיד. את המכתב החתום עם שמות הרבנים מפרסמים בכל מקום ומעל כל פיסת קיר פנויה ברחוב החרדי. העיתונות האפקטיבית ביותר בעולם פועלת את פעולתה וחומרה חדשה באה לעולם. במידה שיקומו מערערים למיניהם, מיד יופנואליהם חיצי ביקורת לא עניינית, המתעלמת לגמרי מכללי הלכה ופסיקה מקובלים. המשפט המשומש ביותר יהיה "איך אתה מעז לפסוק כנגד הרב הגדול שחתם על המכתב?". בפשקווילים ישתמשו בביטויים מלאי זעזוע ומטילי מורא כנגד כל מי שיעז לעבור על החומרה החדשה ולחרוג מהקו החדש. רבנים ומנהיגי ציבור שחושבים אחרת ייאלמו דום ולא יעזו להשמיע קול כנגד העיוות החדש.

בהקשר אחר, שמעתי פעם על תיאוריית הספסל. נדמיין אדם היושב על ספסל לבדו. לפתע מגיע אדם נוסף ומתיישב לשמאלו. הוא מיד זז מעט ימינה כדי לפנות לו מקום. כשיגיע אדם נוסף, שלישי, ויתיישב משמאלו של האדם השני, יזוז היושב הראשון עוד ימינה. כך, בכל פעם, הוא יתאים את עצמו לדוחפים משמאל. זה בדיוק מה שקורה לזרם המרכזי של הציבור החרדי. בכל פעם מגיע מישהו מהשוליים ודוחף אותו עוד ועוד. אותו זרם לא יכול להתנגד וכל ניסיון לחזור למקומו הראשון כרוך בעימות עם המצטרפים החדשים.

אין ספק שהרוב החרדי השפוי מצוי כעת במלכוד מסוכן. אמנם נושא ההקצנה מקבל כותרות וביקורת רבה דווקא במגזר החילוני, אבל הסובלים העיקריים ממנו אלה החרדים עצמם. אלו שמושפעים במידה הרבה ביותר מאותה הקצנה אינם יכולים לקום נגדה ולזעוק. תו התקן החרדי הופך למחמיר יותר ויותר וכל מי שיסטה ממנו עלול למצוא את עצמו נזרק מחוץ למחנה.

אם נתייחס לעניין החומרות עצמן, נראה שבמקרים רבים הן עומדות בסתירה מוחלטת להלכה ולכל הפחות מנוגדות למסורת הפסיקה המקובלת. מקורות הלכתיים רבים מציינים את האיסור לגזור על הציבור גזרה שאין הוא יכול לעמוד בה.  מקורות אחרים מזכירים חומרות שאסור לגזור על הכלל כדי שלא יבואו לידי מחלוקת ומריבה, או כדי שהמחמיר לא ייראה כבעל גאווה. ידוע כי גדולי הרבנים בדורות קודמים וגם בדור שלנו מחמירים על עצמם ועל בני ביתם בחומרות שונות, אך לקהל ולציבור השומע לפסיקותיהם הם משתדלים להקל. כיום נוצרה מציאות שבה כל אחד חושב שהוא לפחות גדול הדור ומחמיר על עצמו בחומרות שרק גדולים וקדושים היו נוהגים בהן, אך בניגוד אליהם, הוא גם דורש מסביבתו הרחוקה לנהוג כך.

תגובת נגד

לתופעת ההקצנה מספר הסברים. הסבר אחד נעוץ בתפיסה שכאשר מסביב הכול סוער, צריך לבצר את החומות ולהסתגר מאחוריהן. ההרגשה שהמצב ברחוב הולך ומתדרדר יוצרת אצל חלק מהחרדים תחושה של נרדפות ורצון להגביה את המחיצות. החומרות מסייעות להם להבדיל בינם לבין שאר הציבור, הבדלה מהציבור החילוני-הכללי וגם מהציבור הדתי והחרדי שמקפיד פחות מהם. מכיוון שמקור ההחמרה הזאת הוא בתחושת הנרדפות, על כל ניסיון לערער עליה מוכרזת מלחמת קודש חסרת פשרות.

הסבר נוסף ומקיף יותר לתופעה ניתן לראות בעיוות שנוצר בקרב החברה החרדית בעשרות השנים האחרונות. כדי לשקם את עולם התורה שחרב בשואה גויסו כל המשאבים והכוחות כדי להצמיחו מחדש. אם לפני השואה באירופה היו שכבות שונות, שחלקן עסקו במסחר ובפרנסה ומיעוטן עסקו אך ורק בתורה, הרי שלאחר קום המדינה התהפכו היוצרות. הרוב המכריע של הציבור החרדי מיועד ללמוד תורה כל ימיו בישיבה ובכולל, ואילו החלק הקטן, בלית ברירה וללא לגיטימיות, עוסק בפרנסה. העיוות הזה גרם לתפיסה המשובשת שלפיה כולם צריכים לנהוג כתלמידי חכמים ובני תורה ולאמץ את ההנהגות והנורמות ההלכתיות המחמירות.

סיבה נוספת קשורה לתהליכי העומק השקטים שעוברים על החברה החרדית. רוב הציבור החרדי מבין כי אי אפשר להפטיר כאשתקד. המצוקה הכלכלית אל מול תרבות השפע והצריכה, בעיות הנשירה של הנוער מהמסגרות והאופציות המוצעות לחרדים במסגרת צה"ל או בלימודים אקדמיים מחוללות שינוי בחברה החרדית. גם אם עדיין אין לגיטימציה מלאה לשירות צבאי או ללימודי תואר, רבים מהצעירים החרדים שמים אליהם את פניהם. החומרות וההקצנה הן חלק מרכזי בתגובת הנגד של הקיצונים. באמצעותן הם מהדקים את אחיזתם בחברה החרדית ומצמצמים את הגבולות.

הפתרון בשטח

פתרון בעיית ההקצנה בחברה החרדית מוטל בראש ובראשונה על כתפיהם של הרבנים, גדולי הדור. הם אלה שצריכים לצאת בקול נגד התופעות החמורות שאנו נתקלים בהן כמעט מדי שבוע. אמירה ברורה שלהם, המבוססת על גדלותם בתורה ובהלכה, יכולה לעצור את הסחף ולשנות את המגמה. לצערי, אני לא חושב שדבר כזה יכול לקרות. גדולי הדור הנוכחיים כבר ישישים מדי בשביל לצאת למלחמה הזו. גם אם היו רוצים בכך, קרוביהם ומשמשיהם לא ייתנו להם לסכן את היוקרה שלהם נוכח ההתקפות הצפויות. באין ברירה, השינוי צריך לבוא ממקום אחר.

אנשים רבים בחברה החרדית שנפגעים מהמצב הקיים מחפשים אדם שיהיה להם לפה. מסה של אנשים שתצבור כוח פוליטי ותילחם על רצונה לחיות אורח חיים חרדי ושפוי תצליח לשבור את ההשתלטות המהירה של גורמי השוליים על לב לבו של הציבור החרדי. בדיוק לשם כך הקמתי את תנועת 'עם שלם', שתיאבק על החזרת השפיות ועל שיבה למסורת הפסיקה המקובלת בכל הדורות בדרכי נועם ובנתיבות שלום. אם התיקון לא יבוא מלמעלה, הוא מוכרח לבוא מלמטה. ואף על פי שיתמהמה, בוא יבוא.    

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' בכסלו תשע"ב, 16.12.2011 

             

פורסמה ב-17 בדצמבר 2011, ב-גיליון וישב תשע"ב - 749 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. ישראל לבקוביץ.

    כל מילה פנינה
    ונקוה שבוא יבוא התיקון, מלמעלה או מלמטה – העיקר שיבוא.
    בכל אופן, ר' חיים, אם תרוץ לכנסת – קולי מובטח לך, ואני מבטיח גם שאעשה ככל האפשר [כמובן בהגבלות שמטילה עלי זהותי החרדית], לשכנע אחרים להצביע למפלגתך.

  2. אמירות מבורכות אשר כנראה נאמרות מעל במה זו כי לממסד החרדי כבר אין אוזן קשבת אליהן…

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: