הפרדה מגדרית בארם נהריים / גדי גבריהו

 

אילו נפסקה בתקופת האבות הפרדה בין נשים לגברים סביב הבאר ספק אם עם ישראל היה קם. הרהור עכשווי על העבר

הבארות בימי קדם היו מקום המפגש של השואבות והרועים והרבה אהבות ושידוכים נרקמו סביבן. נניח שהיו קמים זקני העדה של אותה התקופה ומורים על הפרדה מגדרית סמוך לבארות:

בכדי למנוע פריצות ומעשי תועבה  סמוך לבארות המים, הרינו להודיע כי בין השעות 8 בבוקר ועד 12:00 בצהריים תותר שאיבת מים אך ורק לרועים גברים ומהשעה 13:00 ועד 17:00 תותר השאיבה לרועות בלבד. השאיבה בלילה תיאסר לשני המינים. 

לכאורה רעיון מצוין, אלא שעיון חטוף בפסוקי המקרא מלמדנו שאילו תוקנה הפרדה מגדרית בתקופת לבן ורבקה, לא היה מתקיים המפגש שבין עבד אברהם ורבקה; רחל לא הייתה נפגשת עם יעקב; ומשה לא היה מכיר את ציפורה. ללא מפגש בין רבקה ויצחק לא היה מגיע יעקב לעולם ובעצם עם ישראל כולו לא היה קיים והכול בשל הפרדה מגדרית.

 עבד אברהם יוצא בפקודת אדונו למצוא אישה לבנו יצחק בעיר חרן אשר בארם נהריים. העבד מתקרב לאחת מבארות המים שמחוץ לעיר ואומר את הדברים הידועים הבאים: "הנה אנוכי ניצב על עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים. והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני". והנה, טרם כילה לדבר ורבקה מגיעה וכדה על שכמה. התורה מקפידה לתאר את רבקה כפי שראה אותה אליעזר: "והנערה טובת מראה מאוד, בתולה ואיש לא ידעה, ותרד העינה ותמלא כדה ותעל". אילו הייתה רבקה מכוסה באותה עת בצעיף בסגנון הטליבאן, לא הייתה כותבת התורה את הפסוק המתאר את יופייה. אילו הצליחו זקני ארם נהריים לבצע הפרדה מגדרית ליד הבאר הסמוכה לעיר חרן, לא היה העבד פוגש את רבקה ויצחק היה נשאר בגפו או מתחתן עם אישה כנענית.

 בפרשת ויצא מסופר על פגישתו של יעקב אבינו עם רחל וכך נאמר: "עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא. ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו. וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך" (בראשית, כ"ט, ט'-י"ב). הרמב"ן מסביר כי רחל הייתה קטנה והנשיקה של יעקב ניתנה על ראשה או על כתפה. 

יעקב מצליח להסיר את האבן מעל פי הבאר לנוכח ההתרגשות שאחזה בו במפגש עם רחל. המפגש המסעיר שבין רחל ויעקב, שגרם למיליוני קוראים בתנ"ך במשך מאות שנים להתרגש ולהזיל דמעה יחד עם יעקב, לא היה מתרחש אילו זקני ארם נהריים היו גוזרים הפרדה מגדרית סמוך לבארות.  וכך כותב רד"ק על הפסוק "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה":

… ויעקב אבינו בחר ברחל לפי שהייתה יפת תואר ועבד בה שבע שנים והתרעם בלבו על שנתן לו לאה תמורתה לפי שלא הייתה יפה כמו רחל… וצריך שיהיה האדם שמח בעולמו ובחלקו שנתן לו הא-ל, כי הא-לוהים מענה בשמחת לבו ומזמין לצדיק אישה יפה, כמו שעשה לאבות ולשאר הצדיקים שיהיו שמחים בחלקם ומולידים בנים כמותם. 

החזקוני מפרש 'ויאהב יעקב את רחל': "כבר נתן עיניו בה". רד"ק וחזקוני לא היו תמימים והבינו  שליד הבאר בחרן התרחש מפגש בין האישה רחל, שהייתה יפת תואר ויפת מראה, לבין יעקב שהפגין את כישוריו הגבריים.

הרב שמשון רפאל הירש חולק על גישה זו וכותב:

שלוש פעמים מדגיש הכתוב שלבן היה אחי אמו של יעקב. מעשיו של יעקב כאן היו מודרכים מזכר אמו, שדמות דיוקנה נראתה לו ברחל. הן מיד אחר כך הוא אומר: "וישק יעקב לרחל". אלמלא אותו רמז חוזר ונשנה, היינו דנים את התנהגותו של יעקב כמעשה אבירות לנערה יפה… השינוי הבולט במין הכינויים מוציא מדעתה של השקפה מעין זו, וחוזר ומאשר שלא משיכה מינית, כי אם חוש הצדק העירני הוא שהדריך את מעשיו… הדמעה מראה כי הנשיקה הייתה מוסרית כולה, וגם בשעה שדאג לצאן, רק כיבד את אימו.

גם לדעת הרש"ר הירש לא היה כל פסול במפגש שבין רחל ויעקב, אלא שהוא מייחס את החיבה שהפגין יעקב כלפי רחל לגעגועים לאמו ולדמיון שבין רחל ורבקה.

אילו הונהגה הפרדה מגדרית בבארות של מדין, משה לא היה נפגש עם שבע בנותיו של רעואל ולא היה מכיר את ציפורה רעייתו. "ויבואו הרועים ויגרשום (את בנות רעואל) ויקום משה ויושיען וישק את הצאן" (שמות ב' י"ז). חזקוני מפרש: ציפורה שרצה כציפור לקרוא למשה, או שהייתה יפה כמו הבוקר (צפרא).

כמה טוב שבתקופת רבקה, רחל וציפורה לא נמצאו מי שפסקו בעניין שירת נשים, כיתת יורים, הפרדה מגדרית באוטובוסים, הימנעות מתמונות נשים צנועות במרחב הציבורי, הימנעות מבחירת נשים למשרות ציבוריות, וכולנו נוכל להמשיך ולהתרגש לנוכח הכתובים, הפירושים והמדרשים הנפלאים על המפגשים הטהורים והמוסריים של אבותינו ואמהותינו סמוך לבאר.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ג בכסלו תשע"ב, 9.12.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 בדצמבר 2011, ב-גיליון וישלח תשע"ב - 748 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. כ"כ רדוד, כ"כ צפוי

  2. אין ספק שמדובר באחת הכתבות המטופשות שפורסמו ב'שבת'. רק בגלל זהות הכותב? יותר מתאים לחילונים בורים לכתוב כך

  3. כל כך צפוי ונכון, אהבתי. 🙂

  4. ש.צ. לוינגר

    בס"ד כ"ב בתמוז ע"ב

    'לעת צאת השואבות' – זמני שאיבה נפרדים לגברים ולנשים בבאר שבחרן

    הרב אלחנן סמט (בהרצאה באחד מכינוסי התנ"ך בישיבת הר עציון) העלה את הרעיון שהיתה עת נפרדת לשואבים ולשואבות. בכך יישב הרב סמט את התמיהה: מדוע היה צריך אליעזר לבקש מרבקה לשאוב ולא שאב בעצמו? עתה הדבר מובן: אליעזר הגיע 'לעת צאת השואבות' ולכן לא היה רשאי לגשת אל הבאר. מציאות זו – זמני שאיבה נפרדים לגברים ולנשים – ראה הרב סמט בכפר ערבי שטייל בו, וכידוע נשתמרו אצל בני דודינו מנהגים עתיקי יומין.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: