הון, שלטון ופרולטריון / שלום רוזנברג (לפרשת ויצא)

 

 יעקב הוא אב טיפוס לעובד הקבלן העשוק, אך גם למנהיג בעל אחריות לצאנו. העושק לא יתוקן בפעילות לא מוסרית של העובד

איור: מנחם הלברשטט

באחד הקטעים שבפרשתנו נשמעת תלונתו של אחד מפועלי הקבלן באותם הימים, יעקב: עבודתי הייתה נאמנה, הוא טוען נגד בעל ההון. "רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ, וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי", כי אני רק רועה ולא בעל העדר. אף במקרים שבהם לא הייתי מסוגל למנוע אובדן שה, הוטלה עליי אחריות, "טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ". ובמקרים של גניבה? "גְנֻבְתִי לָיְלָה", שילמתי את השה האבוד במקרה שנגנב על ידי גנב זעיר, ולפיכך "וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" כדי למנוע זאת. כרועה הייתי מה שבני בני עתידים לקרוא 'שומר שכר', הפטור באונסים. אך קנסות הוטלו עליי כאלה המוטלים על מי 'שכל ההנאה שלו'. הוטל עליי לשלם גם את "גְּנֻבְתִי יוֹם", מה שנגזל על ידי מה שבני בני עתידים לכנות – חצי ביוונית וחצי בעברית – "ליסטים מזוין". החמולות, ובני לבן בתוכם – היו חייבים לשרש כנופיות אלו מן היסוד. ותנאי עבודתי? מגורים ראויים לא ניתנו לי, שוב הייתי יושב אוהלים, "בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה".

תלונתו של יעקב מובילה אותנו לפרשת משפטים (שמות כב), לעקרונות שבהם הגה יעקב בימי עבודתו. הוא למד אז תורה! וכך נולד התיקון לניצול. הרבה דפים מוקדשים לכך במסכת בבא מציעא, והדינים סוכמו במשנה (שבועות ח, א): "נוֹשֵׂא שָׂכָר [הרועים]… נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה [ופטורים מתשלום], וּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה". אלא שהחוט השוזר את הנושאים לא מפסיק כאן. הוא מוביל אותנו הלאה ליחזקאל (לד), כשהרועה הופך סמל לשלטון.

שבועת הפוליטיקאי

הרשו לי להקדים מבוא קצר. 'חוות החיות' לג'ורג' אורוול היא פנינה קטנה בספרות העולמית, סאטירה המתארת את המציאות הפוליטית במחצית המאה העשרים באמצעות משל על החיות והבהמות שבחווה המורדות נגד בעל החווה, בעל הון רוסי, כמעט תמיד במצב של שכרות. לפנינו יצירה אנטי-קומוניסטית המתארת מה קורה אחרי המהפכה, כשהחזירים הסטליניסטים והכלבים של הקג"ב משתלטים על החווה. משל מודרני שכבר היה לעולמים. אלפי שנה לפניו, הנביא יחזקאל ניבא נבואה פוליטית על העדר, כלומר העם, על הרועים, ועל היחסים הפנימיים בין אילי הצאן. הקב"ה ידרוש דין וחשבון מן הרועים הרעים. "אֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי", אומר יעקב, כי הוא רועה ולא בעל העדר. ורועי העם הפוליטיים? "אֶת הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ… אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם, וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם, וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם, וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם". וזאת, עד כדי רודנות, "וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ".

הפוליטיקאי איננו בעל העדר, הוא רועה בלבד, שומר שכר. בעדר יש צֹאן קָדָשִׁים (לו, לח). האם זוכרים אנו בשמחת תורה כשאנו צועקים ביטוי זה, שלפנינו הכרזה פוליטית על מלכות שמים? הרועה, שומר שכר, פוטר את עצמו מתשלומים אם הוא נשבע. על מה? כדי לענות על כך, נחזור לבבא מציעא: "שלש שבועות משביעין אותו, שבועה שלא פשעתי בה, שבועה שלא שלחתי בה יד, שבועה שאינה ברשותי" (ב"מ ו ע"א).

אלו שלוש השבועות שגם הפוליטיקאים חייבים בהן. "שלא פשעתי בה", ידעתי לשמור על העדר משיניהם הטורפות של הזאבים, ואף מהשועלים הסובבים אותו בכחש ובמרמה. "שלא שלחתי בה יד", יכול אני לומר כשמואל (ש"א יב, ג): שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי… וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי… חשבונית פיקטיבית מי מילאתי, וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר או שוחד.  רב הונא לימד אותנו שהשומר חייב גם בשבועה שלישית: "שאינה ברשותי". לפעמים מוכן השומר לשלם כדי להישאר עם הכבשה. יכול הפוליטיקאי לתמרן בין קורי העכביש של החוקים כדי להגיע לשלטון או להתמיד בו. הוא לא עובר על 'לא תגנוב', אך הוא עובר על 'לא תחמוד', חמדת השלטון. מכאן השבועה השלישית שבה מחויב הפוליטיקאי. "שאינה ברשותי": לא לשלטון נולדתי, לא בעירייה, לא בכנסת ואף לא בכיסאות המשפט. לא אני, ואף לא המשועתקים ממני.

בין זכויות למוסר

המחשבה הסוציאליסטית הפכה את המאבק נגד עושק הפועלים ובעד הצדק החברתי לערכי יסוד של תודעתנו המודרנית. השחתת אידיאלים אלה בסטליניזם וקריסת האשליות הקומוניסטיות הביאו לריאקציה איומה. חברה וכלכלה הפכו תרתי דסתרי: הדאגה החברתית נתפסת כסותרת את הרווחה הכלכלית. הצדיק החברתי – בטלן הוא, רק הרשע האגואיסט, החושב רק על עצמו – טוענים כלכלנים רבים מדי – מסוגל בעזרת יד נעלמה להביא שגשוג כלכלי. אך בינתיים העוני גובר. האיזון בין המטרות מופר וחוזר ומופר, כל פעם מהקצה האחר. הוא מטולטל בין הרס הכלכלה בשם הטבה אשלייתית של הפרולטריון הסובל לבין העשרת המעטים בשם אלילי ההפרטה, רודנים כלכליים חדשים, היחידים שלכאורה יכולים להושיע לנו. יחזקאל מביא לנו את דבר ה' אשר ישפוט בֵּין שֶׂה בִרְיָה וּבֵין שֶׂה רָזָה. הטייקונים, הכבשים השמנים, "הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם תִּרְמְסוּ בְּרַגְלֵיכֶם וּמִשְׁקַע מַיִם תִּשְׁתּוּ וְאֵת [המים] הַנּוֹתָרִים בְּרַגְלֵיכֶם תִּרְפֹּשׂוּן".

במציאות שבה אנו חיים מהדהדים דברי קהלת (ד, א): "וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם", כי אף המנחמים, הקומוניסטים והאנרכיסטים, תרמו למצוקות שבחיינו. מתוך כך אנו מטולטלים בין עושק החלשים שלא מקבלים את שכרם במשך חודשים לבין שביתות הוועדים החזקים שלא מהססים לפגוע בכלל האומה כדי לקדם את האינטרסים שלהם. זאת טלטלה בין זכויות העובדים לבין מוסר עבודה, בין העזרה למשפחות מרובות ילדים לבין האחריות הכלכלית והחברתית שגם עליהן לקחת על עצמם.

לא רק ההון והשלטון חייבים באתיקה. גם הפרולטריון. יעקב הרועה התמים מסתכל על רועי חרן, ותמה: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ. וַיֹּאמְרוּ [הרועים] לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר". יעקב ראה את רחל, הוקסם, "וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר". כיצד הצליח יעקב לעשות מה שרועים רבים לא יכלו? האומנם כל כך חזק הוא היה? ההיה זה נס? ואולי האמת שונה. ארשה לעצמי להוסיף עוד אגדה, בעייתית במידת מה, אם תרצו קחו אותה כחידוד ולא יותר. קראתי אותה ב'שירת ר"ש', אחד הספרים הרבים שנשארו בכתב יד. "לֹא נוּכַל" לא היה אלא המצאה של איגוד הרועים, שהצליחו על ידי זה ליצור חלון של חופש בעבודה היומית. יעקב לא ידע זאת, ניסה ולתימהונו הצליח. חרן-בלוף נוסף!

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ו' בכסלו תשע"ב, 2.12.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-1 בדצמבר 2011, ב-גיליון ויצא תשע"ב - 747 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: