מהפכה באספקלריה של ילדוּת / אסתר מלחי

 

עיון בספרות הילדים והנוער החרדית מספק הצצה נדירה לתמורות שעובר המגזר ביחסו למצוקות היומיום ולערכי המשפחה. אפילו ההיבט הנשי זוכה להתייחסות

צילום: מרים צחי

רבים הם המעיינים, החוקרים והכותבים על התהליכים שעוברת החברה החרדית ביחסה אל המדינה, ועל השתלבותה בלימודים גבוהים ובעבודה. רבים הם גם הנדרשים לפן הכלכלי שבמערכת היחסים הזו ולמצוקות הנובעות ממנו. בדברים הבאים אבקש להפנות מבט לנעשה בתוככי החברה והמשפחה החרדית, וזאת מתוך עיון בז'אנר ספרות הילדים והנוער החרדית.

מגמה חינוכית

ניתן להתייחס לספרות ילדים ונוער חרדית כז'אנר נבדל מספרות הילדים העברית החל מראשית שנות השבעים. לא כאן המקום להאריך, אך תהליכים תרבותיים וחברתיים שעברה החברה הישראלית הטביעו את חותמם על ספרות הילדים העברית והביאו לנטישתה על ידי המחנכים וההורים החרדים שספרות זו לא התאימה להם יותר ולא ביטאה את הווי חייהם. מתוך השטח קמה תנועה של כותבים שביקשו למלא את הצרכים בחומר ספרותי מתאים. תחילה היה זה בהססנות מה, אך עם השנים התפתח פרץ של יצירה עשירה ומגוונת. היצירות נכתבו על ידי כותבים חרדים עבור קהל נמענים חרדי תוך הבעת תכנים וערכים המתאימים לחברה זאת. מובן שגם השפה נבררה בהתאם לנמענים.

בתחילה ספרות זו לקחה חלק במערך החינוך החרדי. תפקידה היה לחנך, לשקף את נורמות התקופה שבה היא נכתבת ולהציג דמויות מופת שלרמתן יש לשאוף. את הילד היא ראתה ככלי קיבול לערכי החברה, הקולקטיב, שאותם יש להעביר כמו בכל חברה מסורתית מדור לדור.

הייתה זו "ספרות דידקטית". במרכז ניצבה המטרה ומסביבה נרקמת העלילה (לעתים בצורה מאולצת). רבים מהסופרים אף הצהירו על כוונתם זאת מפורשות בהקדמה או ב"תעודות ההכשר" המופיעות בשערי הספרים. היוצר כתב מתוך עמדה שופטת, כשלפניו המודל הרצוי שממנו יילמד 'מוסר השכל', בדרך כלל בצורה גלויה ומפורשת.

ואולם, בשנים האחרונות משנה ספרות זאת קמעא קמעא את פניה והופכת להיות ספרות שרושמת דיוקנאות של החיים – הלך המחשבה, הקונפליקטים, ההתנהגויות של החברה והתהליכים שהיא עוברת. לפנינו ייחשף שינוי עמוק ויסודי של אופן הסיפורים בפרט ושל ערכי התרבות בכלל.

משפחה לא מושלמת

כמקרה מבחן ניקח נושא מרכזי בכל ספרות ילדים – המשפחה. נושא זה הוא בבת עינה של החברה החרדית. בתחילת דרכה הציבה הספרות החרדית דמויות סטריאוטיפיות ופלקטיות שתפקידן היה לשמש מודל לחיקוי: סבא שמתואר כתלמיד חכם בעל עיני תכלת וזקן לבן, החיוך אינו מש משפתיו ומעיניו הטובות, והוא תמיד נכון להסביר, ללמד, לתפקד כראש משפחה. סבתא שמחלקת סוכריות, אוהבת ומלטפת. אבא שלומד תורה כל היום, מלמד, מסביר ומחנך ומהווה דוגמה אישית. אמא שמנהלת בית עמוס בילדים, תמיד בחיוך ובסבלנות אין קץ, ובמקביל מתפללת ועוזרת לכל נזקק (מעניין שכמעט לא מופיעה דמות של אישה עובדת, למרות ששיעור ניכר מהנשים החרדיות מפרנסות בעבודתן את הבית). הילדים טובים, מתחשבים, אין קנאה ותחרות, הגדולים אוהבים את הקטנים, אין ילדים חריגים וכדומה. המשפחה תמיד שלמה וכולה מתנהלת על פי תבנית ידועה מראש. אם נוצרת אי הבנה היא מיד מתוקנת והסיום תמיד יהיה בגדר "הפי-אנד". על נושאים אחרים, כגון גירושין, ברוגז, אלימות, מוות, זקנה קשה, חוסר כבוד, פגיעה בשלמות המשפחה, כישלון חינוכי וכדומה, אסור היה לכתוב.

היום, לעומת זאת, המצב שונה. ספרות הילדים והנוער החרדית עוסקת כמעט בכל הנושאים שפעם לא הוזכרו. כך לדוגמה, הזקנה מתוארת בכל קשייה בספר "מכתבים מבית אבות" (נ' בלאק). האמא הזקנה בסיפור מועברת לבית אבות וכותבת על קשייה, על בעיות הזיכרון ועל חוסר היכולת שלה לתקשר עם ילדיה. קשה לה להגדיר את הזמן, והזקנים מכונים בפיה "שברי לוחות". בספר אחר, "אפשר לקרוא לך אמא" (לאה פריד), מתוארות בעיות של נישואים שניים: שתי משפחות חד הוריות מנסות לבנות חיים משותפים. הדוברת היא ילדה המתקשה להסתגל למצב החדש. היא עוברת תהליך משמעותי ועמוק עד להשלמה עם זיכרון האם האמיתית וקבלת "האם החדשה". בעיות של שידוכים שמופרעים על ידי שמועות, בעיות משפחתיות, בעיות גיור שאינו על פי ההלכה וכדומה ניתן למצוא בספריהן של חוה רוזנברג, א' פרידמן ואחרות. קנאה בין אחים מתוארת בספר "פקעת" (חוה רוזנברג), שם דווקא הבת הלא מוצלחת, המתקשה, מגלה את אישיותה החיובית, ואילו הבת הגדולה, המתנשאת, המוצלחת, נכשלת בדרכה. בכל הסיפורים הללו הדמויות משתנות, מתפתחות ועוברות תהליך.

והלאה. בעיותיה, קשייה, מעמדה וסבלה של האישה החרדית מובעים באופן גלוי וישיר בספרה של יוכבד סקס "אם ובית", הכולל סיפורים קצרים מחיי נשים. אפשר לכנות ספר זה כפורץ דרך, כספרות פמיניסטית חרדית שכתבה אישה על נשים. על עולמם של ילדים מתלבטים ומתקשים המביעים רגשות עמוקים, לעתים שליליים, ניתן לקרוא בספרים "שלך מוישלה" ו"יומנו של דניאל", וכמובן בספריו של חיים ולדר.

מפעם לפעם ניתן למצוא אף רמזים להיפוך תפקידים במשפחה ולערעור הסדר הקיים. הילדים אינם מקבלים כמובן מאליו את כל מה שההורים עושים, עד שבספרות הילדים לגיל הרך שואלת הילדה המתוסכלת: "אמא, תגידי, פעם גם את זרקת כריות ועשית בלגן?". יש לציין שבשלב זה התופעה היא בקנה מידה מצומצם ובלבוש מעט הומוריסטי ולא בהתרסה.

לחשוף ולהתמודד

יתר על כן, כיום ספרות הילדים החרדית נוטה לפנות אל העולמות הפנימיים והרגשיים של הילד. היא מעלה אל פני השטח התנהגויות ורגשות שאינם חיוביים, כגון קנאה, פרידה, פחדים, געגועים וכדומה, מתוך הבנה שניתן ללמוד מעצם העלאתם. הדבר בולט בספריו של חיים ולדר שנחשב לפורץ דרך בגישתו. כך הוא מתאר זאת בהקדמות לסדרת "תחושות" שבעריכתו: הסדרה "מפגישה ילדים עם תחושות ומצבים מחיי היום יום ומסייעת לקורא לאמץ רעיונות ודרכי פעולה שיסייעו לו להתגבר ולהצליח מול מצבים ותחושות אלה". ובהמשך: "אף אחד לא הצליח לפתור שום בעיה על ידי כך שהוא ברח ממנה, טבען של בעיות שהן תמשכנה לרדוף אחר הבורח" (מתוך הספר "חשפחדן האמיץ"). כלומר, לפנינו הכרה בכך שהליכה לכיוון הטיפולי מחייבת חשיפה וכניסה לרבדים עמוקים בנפש.

כך גם מובא בהקדמה לספר "חוויה משפחתית" (רחל גולן ורבקה לנדא): "החיים מספקים לנו – הורים וילדים – אפיזודות רבות: חלקן צפויות, חלקן מפתיעות. כל אירוע שאנחנו חווים – מטביע חותם! הבחירה נתונה בידינו אם להביט בו, ללמוד אותו ולצמוח ממנו, או להניח לו לפעפע בתוכנו  ולהשפיע באופן בלתי מבוקר. כאשר האדם מעבד נכון את האירועים, הם נחרטים בתוכו באופן קונסטרוקטיבי כנדבכים ביצירת אישיותו, וכתורמים לבניין נפשו". כמובן, כדי להגיע למצב שהכותבות מתארות יש לחשוף ולכתוב את התחושות והרבדים השונים שבנפש.

ניתן אפוא לומר בבירור כי מעמדו של הילד בחברה החרדית השתנה: הוא ועולמו עומדים ביצירות שונות במרכז, יש מודעות לצרכיו, לקשייו, לרגשותיו. אין מדברים "אל" או "על" הילד אלא נותנים לו את רשות הדיבור. יש הכרה באינדיבידואליות שלו. יש הכרה בשונה ובחריג. נקודת ראותו של הילד ביחס למשפחה, לחברה ולסובב היא המסופרת. הדמויות הפכו לאקטיביות יותר. הן שואלות, בודקות ובוחנות, עוברות תהליכי השתנות. ניכר המעבר מהקולקטיבי אל הפרט, מצמצום הנושאים אל ההרחבה והפתיחות.

שינויי סגנון

שינוי זה והתפתחות זו ביחס למעמד הילד, ומגוון הנושאים שנפתחו עקב כך לדיון, מחייבים כמובן שינויים בתבניות הכתיבה. הדו-שיח בין התוכן לצורה מנחה את הכותבים לתבניות אחרות. ואכן, ניתן לזהות תת-ז'אנרים ותבניות חדשות: מן הסיפור והשיר הקצר (סיפורים ריאליים, סיפורי צדיקים וכדומה) עברה הספרות לסיפורים ארוכים, ריאליים או היסטוריים, ולאחר מכן לספרות רחבת הקף של עלילות מורכבות לבני-הנעורים שבהן העלילה משתרעת על פני ימים וארצות, כולל עלילות ריגול הנעזרות במיטב כלי הנשק והטכנולוגיה. כאן ניכרת השפעת הספרות העברית ואולי גם ספרות העולם על סוגה ספרותית זו.

בצד זה מתפתח ז'אנר של יומנים אישיים של ילדים המספרים את מצוקות לבם, וכל זה בכתיבה אישית, בגוף ראשון, הנושאת אופי של וידוי: "יש לי חברים, יש לי אחים ואחות, גם הורים נפלאים, אך עדיין אני צריך אותך, יומן חדש שלי, כי בלילה בלילה כאשר אני שוכב לישון, אחרי תפילת 'המפיל', כאשר אסור לי כבר לדבר, ממש באותם רגעים, מתחילות המחשבות הקטנות – אותן אלה שבמשך היום נדחקות למחסן הלב – לצוף למעלה ולהעסיק אותי…" (מתוך "שלך מוישלה – יומן חיים"). בדומה לו נמצא גם מעט ספרי מכתבים שמטבע אופיים יש בהם חשיפה אישית, הצצה לעולם פרטי של הכותב.

התופעה האחרונה שהשתלטה על ספרות הילדים החרדית היא ספרות הקומיקס. תופעה זאת זרה ליסודותיה של החברה החרדית. הרעיון שלפיו למילה הכתובה יש חשיבות ייחודית בשפת הקודש, השאיפה להעשיר את שפת הילדים ואת אוצר המילים שלהם – כל אלה אינם באים לידי ביטוי באופן משמעותי בספרות הקומיקס שבחלקה מדגישה את מהירות העלילה, את הקצנת הדמויות, את חדות המאבקים ואת העדפת האיור (שלעתים מוגזם בהבעותיו) על פני ההבעה הלשונית. מטבע הדברים יש בסגנון זה מוגבלות בהבעת ערכים ורגשות.

אין ספק שעיון  בז'אנר "תמים" זה של ספרות ילדים מסוגל לשקף תהליכים ערכיים, תרבותיים וחברתיים שעוברים על החברה ועל המשפחה החרדית, שמושפעת בגלוי או בזרמי עומק מהתרבות והחברה הישראלית ובאופן מיוחד מהלכי הרוח של ספרות הילדים העברית העכשווית. יש לברך על שינויים אלה, ועם זאת יש לזכור שהתהליך מתרחש קמעא קמעא ולא באופן גורף. יש לקוות שכיוונים חיוביים אלה ימשיכו להוביל את הספרות להתפתחות שתהווה מודל לספרות יפה, מגוונת ופתוחה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ח בחשון תשע"ב, 25.11.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 בנובמבר 2011, ב-גיליון תולדות תשע"ב - 746 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: