להפריט את מוסדות הרבנות / צבי ליפשיץ

 

הבעיה המרכזית של הממסד הדתי כיום איננה שר דתות כזה או אחר אלא תלותו בפקידות השלטונית. פעילות 'צהר' היא רק פירור קטן במהפכה שיש לעשות

רק אצבע בסכר. צהר

השמים נפלו. כוכבים נעו ממסילותם. שבוע ויותר רעשה הארץ. חברי כנסת הגישו שאילתות. השר הרשקוביץ אמר ש"זה יותר חשוב ממאחזים". דיקן מכללת "שערי משפט" הגיש קובלנה בשם "מרשיו". רבנים האשימו את שר הדתות בגרימת שמד! וכל זאת למה? מפני שמיזם החתונות של "צהר" הועמד בסכנה. אין ספק, זהו מיזם מרענן ומועיל מאוד. אבל, האמת צריכה להיאמר, זה לא יותר מאצבע בסכר. בעיות העגונות ומסורבות הגט, היחס לנשים בבתי הדין הרבניים, פסולי החיתון, שערוריית הגיורים ופסילתם, "ועדת חריגים" במערך הגיור הממשלתי, המחליטה על בסיס גזעני מי רשאי לבוא בשערי העם היהודי – כל אלה מתקבלים כגזירת גורל, או גרוע מזה – כ"פשלה" של המצביעים שלא הצביעו למפלגה "הנכונה".

רישום בתאילנד

גילוי נאות – אנו, רעייתי ואני, נפגעים ישירים של המערכת הנוהגת בישראל, המפקירה את הדת לגחמות השלטון. את סיון, אז סיוויני, פגשתי בתאילנד, ארץ מוצאה. משנקשרו נפשותינו זו בזו החלטנו לקשור את גורלנו זה בזה. התנאי היה, כמובן, שסיון תצטרף לעמי ותקבל עליה את א-לוהיי, צעד שאותו הסכימה לעשות בלב שלם, אחרי שהכירה דרכי את משמעותו.

מהר מאוד התברר שאין די באמירה "עמך עמי וא-לוהייך א-לוהיי", וגם לא בנכונות לקבל עול מלכות שמים ותרי"ג מצוות. לרות המואבייה לא היה שום סיכוי לעבור את מחסום "ועדת החריגים", במיוחד אם מוצאה מארץ "לא נכונה". למצער, יבקשו מאיתנו לחיות שנים רבות כזוג נשוי, טרם גיור, על מנת שהפקידים מאיישי הוועדה יואילו להעלות את תיקנו לדיון.

נפלאות דרכי ההשגחה, והיא הקרתה לפנינו את הרב ישראל רוזן, דווקא על גדות תעלה בוונציה. לדברי הרב, שנאמרו שנה אחר כך בעריכת חופתנו, כבר אז ראה שנשמתה של סיוויני נוכחת הייתה במעמד הר סיני. הרב רוזן פרש עליה את חסדיו, וללא לאות הובילנו, דרך בית הדין (הפרטי) לגיור של הרב עדין שטיינזלץ, עד החופה בירושלים שנערכה כדת משה וישראל.

וכאן טמון האבסורד. מדובר בבית דין שאינו "מוכר", ותעודות הגיור שהוא מנפיק שוות כקליפת השום בעיני פקידי משרד הפנים. הרב שיערוך את חופתנו בירושלים עלול להיות מואשם בעברה על החוק, באשר הוא מחתן "לא יהודים". כדי לחסוך את הסיבוך הזה, וגם כדי שנוכל לבקש "מעמד" עבור סיון, מצאנו את עצמנו, שבוע לפני חתונתנו בירושלים, במשרדי רשם הנישואים בבנגקוק. בתאית הרצוצה שלי אני עונה לשאלות פקיד חמור סבר השולח אותנו לסיבוב קצר אצל עוד כמה פקידים, ובסופו אנחנו מקבלים תעודת נישואין שעליה מתנוסס סמל ממלכת תאילנד, תעודה כשרה למהדרין בעיני החוק במדינת היהודים, בניגוד לטקס שערך הרב רוזן שבוע אחר כך, עם חופה, טבעת, עדים, כתובה, שבע ברכות, שבירת כוס, שירת "אם אשכחך", וכמובן טבילה במקווה בלילה שלפני כן.

תמונה נוספת, כמה חודשים מאוחר יותר. אנחנו ב"שימוע" במשרד הפנים, כחלק מהליך "איחוד משפחות". זה אירוע שבו מראיינים אותנו בנפרד כדי להשוות גרסאות, כמו בסרט "גרין קארד" עם ז'ראר דפארדייה ואנדי מקדואל. לא נשאלתי על צבע מברשת השיניים שלה (אצל סיון הכל סגול, כולל שמה סיון-סגולה), אבל נשאלתי, בין השאר, על מעשינו בשבת הקודמת. סיון אחריי. הפקידה מבקשת ממנה את סדר היום שלנו בשבת, וסיון מספרת, אתם יודעים, הדלקת נרות, תפילת ערבית בבית הכנסת, סעודת ליל שבת, תפילת שחרית וכו'. הפקידה, שניכר בה שספק אם אי פעם ראתה בית כנסת מבפנים, תולה בה זוג עיניים פעורות כלא מאמינה, ושואלת: "באמת, את הולכת לבית כנסת?". אותה פקידה בוחנת אחר כך את המסמכים שהבאנו "להוכחת זוגיות", נתקלת בתעודת הגיור של הרב שטיינזלץ, ומפטירה "זה לא שווה שום דבר".

אבל אנחנו מקרה קל. בסופו של דבר הסתדרנו לא רע. מה לנו כי נלין לעומת מאות, אלפים, ואולי עשרות אלפים אזרחים שחייהם תקועים בעטיה של תלות בממסד הדתי?

עצמאית בשטח

רבנים ופוליטיקאים של "המגזר" נוטים להאשים במצב השערורייתי הזה את הבוחר, או את הפילוג במפלגות הדת"ליות. אם רק היה בידינו הכוח, הם אומרים, היינו מאיישים את המערכת באנשים "הנכונים", ואז הכול היה בא על מקומו בשלום. ראו את "צהר", כמה הם נפלאים. זו לא רק אשליה, אלא גם עיוורון נפשע. יהיו אשר יהיו שר הדתות והרב הראשי, או כל נושא משרה בממסד הדתי (ואני דווקא מאמין לרב עמאר שהמערכת השתפרה פלאים מאז היכנסו לתפקידו). הממסד נתון בידי השלטון וידיו של זה אף פעם אינן נכונות. בסופו של דבר מי שקובע כאן מיהו יהודי, מי נשוי, מי גרוש, מי רב ומי משגיח כשרות, הוא פקיד ממשלתי שפעמים רבות אין לו דבר עם הדת וההלכה. במקרים קיצוניים ההכרעה עוברת לבית המשפט העליון, שגם הוא לא בדיוק חלק משרשרת הסמיכה מאז משה רבנו.

הרבנות הראשית לישראל הומצאה לפני תשעים שנה על ידי המנדט הבריטי. בן גוריון קיבל את הירושה בשמחה, בידיעה שכך הוא יוכל לשלוט במערכת הדתית במדינה. תמכו בו בהתלהבות אנשי "ראשית צמיחת גאולתנו" שראו במדינת ישראל "יסוד כיסא ה' בעולם" וברבנות הראשית תשתית לכינון הסנהדרין. הם רק שכחו, בתמימותם הקדושה, שהסנהדרין, כמו כל הנהגה דתית ראויה שעמדה לנו אי פעם, לא רק שמעולם לא ינקה את סמכותה מהממסד השלטוני, אלא שלרוב הייתה בעימות חריף איתו. דוד המלך לא מינה את נתן הנביא, יאשיהו לא מינה את ירמיהו, הורדוס לא מינה את הסנהדרין, וראשי הגולה לא מינו את אביי ורבא. ומי מינה את הרמב"ם, את ר' יוסף קארו ואת הרמ"א? התקדימים הבולטים ביותר בהיסטוריה היהודית להנהגה דתית "ממלכתית" הם ההנהגה הצדוקית וארבע מאות נביאי הבעל אוכלי שולחן איזבל.

ארגון רבני "צהר" יאה לשמו. חבריו מטפסים על חומת הרבנות הראשית וחורצים להם בעמל רב צוהר, שדרכו הם משתחלים על מנת ללקט פירורים. אך לנו אין צורך בפירורים, ולא בצוהר. יש לנו צורך בהנהגה רוחנית אמיצה, שתוציא את השולחן מבין כותלי "היכל שלמה" ותערכהו ברחובה של עיר. המאכלים יהיו מגוונים ויוגשו על ידי רבנים ונותני שירותים ממגזרים שונים ובעלי גישות שונות. כל הרוצה ליטול יבוא וייטול, כל אחד לפי טעמו והסמכות הדתית המקובלת עליו. ומי שלא רוצה – פטור.

הערה מוסגרת במישור המעשי. הצעות להפרטת שירותי הדת במדינה, וביותר הצעות כשלי להפרטת הסמכות הדתית (שאגב דבר אין לה עם "הפרדת הדת מהמדינה"), נתקלות בהתקפה חריפה בנוסח "הדבר ירבה ממזרים בישראל". כל מי שמבין מעט בהתנהגות צרכנית בשוק חופשי יודע שחשש זה אינו אמיתי. נסו לייצר ולמכור בזיל הזול מכשיר טלפון סלולארי שכל רואיו גומרים עליו את ההלל, אלא שיש לו בעיה קטנה – ניתן לשוחח בו רק עם מחזיקי מכשיר מאותו דגם בדיוק. לא תצליחו למכור אף לא מכשיר אחד. בדומה, מי שיזדקק לסידור גט או לגיור במערכת מופרטת, יעשה את הכול על מנת להגיע אל האינסטנציה המוכרת והמקובלת ביותר. אף אחד לא ירצה לגרום בעיות לעצמו או לצאצאיו עקב פקפוק בכשרות גירושיו, ביהדותו או ביהדות בן זוגו. דווקא החוק הקיים, הכופה נישואין כדת משה וישראל על אנשים שדבר אין להם עם הדת ועם מחויבות דתית לקדושת הנישואין, הוא חוק לריבוי ממזרים.

על התורה וההלכה היהודית להיות עצמאיים ובלתי תלויים בשלטון בשר ודם. רק אז ידושן ראשם בשמן תפארתם ורגישותם, וכוסם תשקה לרוויה קרובים ורחוקים.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ח בחשון תשע"ב, 25.11.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 בנובמבר 2011, ב-גיליון תולדות תשע"ב - 746 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 15 תגובות.

  1. הערה לגבי המאמר – הוא הופיע בעתון בצורה מצונזרת. בנוסח שאני שלחתי כתוב על "צהר" שהם "מלקטים פירורים משולחן איזבל"

  2. תודה צבי !!!
    חבקוק הגדיר זאת באופן קצר וקולע :
    " עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל."

  3. מרגש ומצמרר. פגשתי בחיי את התפלצת המתקראת 'ועדת חריגים' שדומה למבוך קפקאי שלא ברור אפילו איך נכנסים אליו – בודאי שלא איך ומתי יוצאים.

    • מה שאנשים לא יודעים, זה שהדבר הזה שנקרא 'ועדת חריגים' אין לו שום קשר עם תהליך הגיור או עם דרישות ההלכה. זה מנגנון ממשלתי המסנן על בסיס גזעני את הרשאים להיכנס בשערי תהליך הגיור. כדי לעלות לדיון בוועדה צריך לעבור תנאי סף, אותם קובע משרד המשפטים. בין אלו שהוועדה תפסול על הסף – עובדים זרים (למה בעצם? למה שעובדים זרים לא יתגיירו ויהפכו כך לעובדים לא זרים?), "תושבי האזור" (מילה מכובסת לערבים – לא תודה אנחנו לא מעוניינים בגרים ערבים), תושבים במעמד א/5 פחות מחמש שנים (קרי נשואים לאזרח ישראלי במעמד "איחוד משפחות" – אלו מתבקשים לחיות בחטא חמש שנים טרם יתאפשר להם להתחיל בתהליך גיור), וכו' וכו'.

  4. ועדת חריגים 'כיכבה' בכמה וכמה דו"חות של מבקר המדינה: מעבר למה שציינת, יש שם מצב קפקאי מוחלט: אין שקיפות של קריטריונים, כך שיתכן שאדם מתאים/לא מתאים ואין לו שום יכולת לדעת זאת. הועדה מתכנסת מתי שבא לה – אין זמנים קבועים, אי אפשר לדעת את זה מראש. היא אינה מנמקת את החלטותיה והיא מציבה מצב אבסורדי – אדם על אשרת תייר אינו יודע מה לעשות – כי אי אפשר לדעת כמה זמן יארך עד שיתנו לו תשובה, כי אף אחד לא יודע מתי בכלל הועדה תתכנס. זה עינוי דין נורא. ואכן, הוא לא שייך לענייני ממסד רבני אלא לממסד בירוקרטי-ממשלתי וזה לא עושה את זה פחות גרוע

    • אכן כך.

      לפרוטוקול וועדת ביקורת המדינה בנושא בה השתתפתי:

      http://www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/bikoret/2011-12-14.rtf

      בעניין אשרת תייר המצב עוד יותר קפקאי. האשרה נשללה מתיירים שפנו לוועדת החריגים.

      • שתי הערות:

        א. הרבנות הראשית הוקמה ע"י הראי"ה קוק, בשאיפה ליצור קונסנזוס של הנהגה תורנית המייצגת את רוב המנהיגים הרוחניים המקובלים על הצבור. דרך בחירת הרבנות, שמאז רק הולכת ומשתכללת, מבטיחה שבמועצת הרה"ר יהיה ייצוג רחב לרבנים ונציגי צבור מכל רחבי הארץ.

        ב. כדי לקבוע קריטריונים אמינים במקום שצריך שיפוט, צריך גוף בעל הסכמה צבורית רחבה שיקבע את אמות המידה, ויפקח על מסדרי הקידושין, בתי הדין לגיור ומשגיחי הכשרות. אחרת נהיה כאמריקה, בה איש הישר בעיניו יעשה ותמורת כמה דולרים אפשר להשיג הכל.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • ארבע הערות:

          א. הרבנות הראשית הוקמה ע"י המנדט הבריטי, שהעמיד בראשו את הראי"ה. הרבנות של הראי"ה לא הייתה כפופה לשלטון, מה שאין כן הרבנות של היום שהיא רבנות של אוכלי שולחן איזבל בלי קשר לאיכות אנשיה.

          ב. זה נכון שצריך גוף בעל הסכמה ציבורית רחבה כדי לנהל את החיים הדתיים, אבל זה לא חייב להיות גוף מונופוליסטי, ובשום אופן אסור לו להיות כפוף באיזושהי צורה לשלטון. גוף כזה צריך לינוק את סמכותו מהאנשים המקבלים אותה על עצמם.

          ג. דווקא את אמריקה מצאת כדוגמה ל"איש הישר בעיניו יעשה"? הרי שם הדברים מתנהלים בצורה הרבה יותר מסודרת ואמינה מאשר בארץ, ואדם יודע בדיוק שמה שאפשר להשיג "תמורת כמה דולרים" לא יהיה שווה יותר מאשר כמה דולרים.

          ד. ראה כאן: http://toravoda.org.il/node/3694

      • בסעיף א' שורה 3: …מבטיחה שבגוף הבוחר את מועצת הרה"ר יהיה ייצוג רחב…

      • ש.צ. לוינגר

        בס"ד ד' בתמוז ע"ג

        רבנות מופרטת התלויה בתורמים או במנהיגי הקהילה יוצרת תלות של הרב בנותני שכרו, שלא תמיד הם חפים מאינטרסים.

        ארגון כשרות המקבל את מימונו מבית החרושת, המלון או המסעדה, שעל כשרותו הוא אמור לפקח, הרי הוא תלוי בו. כשיש תחרות בין ארגוני כשרות, יבחר בעל העסק בנותן הכשרות הזול יותר והפחות מקפיד ו'משגע את השכל'.

        בכשרות 'מהדרין' מתאזן הדבר על ידי דרישות הקהל שלא יתפשר וידרוש את נותן הכשרות הטוב ביותר, אך בכשרות 'רגילה' שבה הקהל אינו מהמדקדקים ב'קוצו של יוד' – תשפיע התחרות על ירידה ברמת ההשגחה.

        ברבנות ממלכתית – אמנם יש מעורבות פוליטית במינוי הרבנים , אך ברגע שנבחרו הם עובדי מדינה שמעמדם ושכרם מובטח על פי חוק. והם לא תלויים בנותני שכרם.

        לעומת זאת, בהיותם עובדי מדינה, הם נתונים לפיקוח של מבקר המדינה, נציב תלונות הציבור ובג"ץ, המפקחים שהתנהלותם תהיה בהגינות ובצדק.

        לרבנות קהילתית יש יתרון בתחום הרבצת התורה, שאין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ. אך בדברים בהם צריך שיפוט ופיקוח – יש יתרון לרבנות הממלכתית. גופי פיקוח פרטיים טובים כהשלמה וסיוע לרבנות הממלכתית, לא כאלטרנטיבה לה.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        מי שמעוניין בסמכות של הרבנות, לא תמיד יש לו כלים לקבוע מי ראוי ומי לא. היותו של אדם נחמד, עלולה להיות פגם חמור כאשר התפקיד הוא להיות 'שופט' או 'שוטר'.

        לא ראינו ששופטים או שוטרים נבחרים על ידי כלל הציבור. הם נבחרים בידי רשויות המדינה ואין פוצה פה ומצפצף. מי שיטען כלפי שופט שהוא 'מאוכלי שולחן איזבל', עלול למצוא את עצמו 'מאוכלי שולחן הפנסיון הממשלתי' בעוון 'בזיון בית המשפט'.

        כשם שבבחירת שופטים יש משקל גם לנציגי השופטים וגם לנציגי הציבור, כך בתהליך בחירת הרבנות יש משקל רב הן לרבנים והן לנציגי הציבור. גם בבחירתם של רבני ערים ויישובים (שלהם משקל רב ב'גוף הבוחר'), יש משקל רציני לקהל באי בתי הכנסת ולנציגי הציבור הכללי.

        כך שבסופו של דבר הרבנים שנבחרים מקובלים גם על הציבור וגם על עמיתיהם. כך ראוי!

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        החידוש שהתחדש השתא, קמפיין עוצמתי הממומן על ידי תורמים, מחייב התקנת תקנות שיסדירו את מתן התרומות, עד כמה וממי ניתן לקבל, ויבטיחו את שקיפות התהליך. כפי שמקובל בכל מערכת בחירות.

        • אם אין לו כלים לקבוע, באחריותו לשאול את מי שלדעתו יש לו כלים. ההשוואה לשופטים מופרכת, כי השופטים אחראים על החוק, שאינו וולונטרי, ואילו רבנים אחראים על ההלכה, שכל משמעותה היא היות קבלתה וולונטרית. מי שלא מעוניין בהלכה אין משמעות לכפייתה עליו. אי אפשר לומר את זה בשום אופן על מי שלא מעוניין בחוק.

          טוב שהזכרת את איזבל. השופטים הם אכן אוכלי שולחן איזבל, וזה ממהות תפקידם וסמכותם. ואילו אנשי דת האוכלים משולחן איזבל הם ביזיון לדת וחילול השם.

          בעניין הרבנים "המקובלים על הציבור", כמה אחוז מן הציבור מקבל את הרבנים? אולי שלושה, וזה אם יש להם רייטינג גבוה במיוחד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: