דברים שרואים משם / ניר מן

 

הבעיות של מערכת החינוך הערבית נמצאות במקום אחר משחושבים, והאינטרס לשיפור המערכת הוא של החברה הישראלית כולה. רשמי מסע עם ד"ר צבי צמרת לנצרת, רגע לפני שעזב את משרד החינוך

צבי צמרת

לקראת סיום תפקידו כיו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך ערך ד"ר צבי צמרת ביקור בשני בתי ספר ערביים בנצרת. בתום הסיור נערכה לכבודו ארוחת פרידה חגיגית ומרגשת מראשי אגף החינוך הערבי, באווירה משפחתית חמה. "יומיים לאחר כניסת צמרת לתפקידו", סיפר אחד מבכירי המשרד בדברי ברכתו, "הוא קבע לוח פגישות עם המפמ"רים (מפקחים מרכזים) הערבים באגף, שחמשת יושבי ראש המזכירות הפדגוגית לפניו לא נפגשו איתם במהלך כל שנות כהונתם".

נדמה כי אנקדוטה זו, פעוטת ערך כביכול, מגלמת בחובה עולם ומלואו במסכת היחסים שבין הממסד השלטוני למגזר הערבי במדינה; ועוד יותר מכך היא מיטיבה לשקף היבט בעייתי בהתייחסות חוגים מהשמאל הפוסט-ציוני כלפי הערכים הלאומיים.

אבל לפני הדי ההתכתשויות, שבוא יבואו בהמשך הדברים, האירה שמש סתווית את מרחבי עמק יזרעאל במלוא הדרם. המנהרה החדשה שנפרצה בבטן רכס נצרת, בין הר קדומים (הר הקפיצה) להר כְּסוּלוֹת – מעל המועצה המקומית איכסל, מקצרת מאוד את הדרך לנצרת, וכבר מועדות הפנים אל חטיבת הביניים אלזהראא שבלב השוק הישן בעיר הערבית הגדולה בארץ.

אחריות עצמית מלאה

עביר חכים, כלת פרס החינוך הארצי לשנת 2011, מקדמת במאור פנים את פני צמרת ופמלייתו הצנועה. 12 שנים היא מנהלת את בי"ס אלזהראא, הנושא את שמה של פאטמה אלזהראא, בִּתו היחידה של הנביא מוחמד, שבשכונת המצוקה הקשה בנצרת. במקום 18 כיתות דחוקות במתחם לחוץ של 12 כיתות, הנתון בבעיה מעיקה של כביש גישה צר ותלול, היעדר חניה ומחסור קריטי במעבדות. "התחלנו לפני 20 שנים עם 227 תלמידים, רבים מהם עם תיקים אלימות וסמים במשטרה, וכיום יש לנו 562 תלמידים עם תיקים של ספרי לימוד", מציינת חכים בגאווה מאופקת. "כל התלמידים ממשיכים לתיכון במסגרות של מערכת החינוך. כ-80% מהתלמידים שנקלטים בכיתה ז' נכשלים בבחינות הכניסה בערבית ובמתמטיקה. ההשקעה הבית-ספרית ממוקדת במתקשים ובמעקב שלא ייפלו בין הכיסאות, אבל לא שוכחים את המצטיינים".

במה זה בא לביטוי?

"אנחנו רואים עצמנו מחויבים למציאת מענה לבעיות ולא 'זורקים' אותן לעירייה ולממשלה. המוטו שלנו – ייזום עצמי ונטילת אחריות מלאה על בית הספר. כל בעיה זוכה לאוזן קשבת. הִנהגנו מדיניות של ביקורי בית במשפחות נזקקות לחיזוק הקשר עם הקהילה. המפתח להצלחה טמון בהתגייסות ההורים למפעל החינוכי".

כלומר?

"ועד ההורים הוא גורם דומיננטי בפעילות המוסד. כאשר המוסד נחשב לבעייתי נרתם ועד ההורים לגיוס מורים איכותיים ותלמידים מבתי הספר היסודיים. ההורים הקימו במו ידיהם וכספם את ספריית בי"ס. בבוקר כל שבת ראשונה בחודש נערך מפגש חופשי של הורי התלמידים עם המורים והצוות החינוכי. נערכות ישיבות משותפות להורים, למורים ולתלמידים. בהשראת ההורים מכוונים את התלמידים לתמוך אחד בשני, למשל בהכנת שיעורי בית. ועד ההורים משלם בונוס לתלמידים מצטיינים מדי שליש, ואפילו מימן טיסת פרס ל-56 תלמידים מעל שמי העמק.

"עם זאת הורים רבים לא מסוגלים לספק הדרכה וסיוע לימודי. מתקיימות סדנאות הדרכה שבועיות להורים של נוער בסיכון בנושאי גיל ההתבגרות וסמכות הורית. בי"ס מגדיר עצמו כבית חינוך לערכי שייכות לקהילה ולמדינה, וביוזמת חט"ב אלזהראא נוסד 'קרנבל הספר' השנתי של כל בתי-הספר בנצרת".

איך אתם מתמודדים עם בעיות משמעת ואלימות?

"מדיניות הענישה היום שוללת תכלית השלילה את הסילוק הביתה. להיפך, תלמידים שסרחו נשלחים להשלים את החומר הלימודי אצל המורים בשעות הפנאי, או לעבוד בחצר בי"ס ובספרייה. השאיפה היא להיאבק על המשך לימודיהם של התלמידים הבעייתיים, ובמיוחד אלה שבאו מבתי מצוקה".

צמרת מקשיב רוב קשב לדברים, ומעלה את שאלת הקשר עם הנוער היהודי והזיקה למדינה.

"לאחר שריפת יערות הגליל מקטיושות במלחמת לבנון השנייה", אומרת חכים, "הצטרפנו לתוכנית השיקום שיזמה החברה להגנת הטבע. תלמידי אלזהראא אימצו את חוף עין-רקת, שבין טבריה למגדל, והצטרפו למפעל 'הולכים על כנרת נקייה'. כיום הרתיעה ממפגשים היא מהצד היהודי. תלמידי מגדל-העמק סירבו לבקר בנצרת ובכנסיות ההיסטוריות, והוחלט לערוך את פגישת ההיכרות במקום 'נייטרלי'. המפגש נערך בקיבוץ יגור ובו נשבר הקרח. כיום יש פעילויות משותפות לתלמידים משלוש הדתות. בביקור במגדל-העמק בחנוכה הציגו לנו נרות מייצור עצמי, וממנו צמח הרעיון להקים את מפעל הנרות שלנו. בחט"ב אלזהראא הוקם מפעל לייצור נרות מעוצבים מארץ הקודש, שזכה במקום הראשון בתחרות יזמים צעירים לפני כמה שנים".

לא פחות ממהפכה

בתום הביקור מתפעל צמרת מרוח היזמות ותפיסת האחריות שנושבת בחט"ב אלזהראא. "החינוך הערבי במדינת ישראל מורכב ביותר ונתון בקונפליקטים מהותיים", הוא אומר בדרך ליעד הבא. "מעבר לסכסוך הלאומי הוא מושפע מפערים תרבותיים ומסורתיים במשפחה, בחמולה ובקהילה; מהבדלים גיאוגרפיים (ערביי הצפון לעומת הבדואים בדרום); ממתחים עדתיים בין מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים. מה שכל כך הרשים אותי בביקור בחט"ב אלזהראא הייתה הצגת הנתונים העניינית והלוקל-פטריוטיות ללא בכיינות והתקרבנות".

זאת גישה שמייחדת את אלזהראא לבדה?

"זאת גישה שבולטת מאוד באלזהראא, ולאישיותה של עביר חכים יש תרומה משמעותית מאוד לכך. ביקורי הראשון במערכת החינוך הערבית היה בבית ספר באום אל-פחם. בית הספר היה נקי ואסתטי בצורה פנטסטית, בשונה לחלוטין מהדימוי התקשורתי והפוליטי. לאחר מכן התרשמתי מאוד מתוכנית לימודי איכות הסביבה במאהלי הבדואים שהונהגה בפזורה בנגב. ראשי מערכת החינוך הערבית טוענים במפורש שאין בעיית תקציבים, אלא בעיות בינוי ומורים".

כלומר?

"יש קשיים ביורוקרטיים בתחום הבינוי של מוסדות החינוך בגלל בעיית התשתיות המוניציפליות במגזר הערבי. כמו כן יש מחסור קריטי במורים. במערכת החינוך הערבית קיימות ארבע בעיות יסוד:

"לימודי השפה הערבית (מפליא אולי, אבל רמת ההוראה בתחום ירודה); לימודי השפה העברית – יש בציבור הערבי מי שנלחמים בלימוד השפה העברית, כאשר בפועל השפה היא הגשר הבסיסי לתקשורת בין אנשים – בעבודה, בביקור אצל רופא, בבנק, ביכולת ההבעה בכתב ובע"פ באוניברסיטה. ידיעת העברית והערבית תקבע את כושר ההידברות ההדדית בינינו ואת גורלנו בארץ; תוכניות לימודים – שלגביהן יש מאבק מתמיד מצד פוליטיקאים וחוגים קיצוניים נגד המדיניות שמבוססת על זהותה הלאומית של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ועל שוויון זכויות מלא למיעוט הערבי; והמבנה הארגוני.

"פעלנו לעדכון התכנים הלימודיים כדי להתאימם למציאות העכשווית. הכנסנו את לימודי השואה למערכת החינוך הערבית וחטפנו מכל הכיוונים. התכופפנו, וכעת זה התמסד. מהלך זה נעשה ללא תופים וחצוצרות וללא כותרות צעקניות, והוא לא פחות ממהפכה של ממש. ראוי להדגיש נושאים מההיסטוריה בת זמננו על חשבון לימוד אבות הציונות, ואת הדברים אני אומר כהיסטוריון ציוני. לגבי העניין המבני, המזכירות הפדגוגית משנה כיום פניה. בבניית מבנה האשכולות עמדתי על כך שהתלמידים הערבים ישולבו באשכולות של כל מערכת החינוך, ולא יופרדו לאשכול נפרד. המאמץ שלי התמקד ביצירת שותפות ושילוב של החינוך הערבי במערכת הכללית".

התנועה ברחוב פאולוס השישי, עורק התעבורה המרכזי בעיר העתיקה, משותקת ופקוקה מכל עבר. המכונית נחלצת לסמטה צדדית וממנה מתמרנת ליעד הבא בניתוב פתלתל בין הרחובות במעלה הר צמרת המתנשא ממערב לנצרת.

דחיקת הנוצרים

אוכלוסיית נצרת מונה כיום כ-77 אלף נפש. המועצות המקומיות שסביב העיר – יפיע, ריינה, משהד, כפר-כּנא, עיילוט ואיכסל – יוצרות גוש מטרופוליני ערבי בן למעלה מ-150 אלף תושבים.

בתחילת השלטון המנדטורי בארץ היו בנצרת 8,000 תושבים, מהם 66% נוצרים, וערב מלחמת העצמאות היו בה כ-17 אלף תושבים. במבצע 'דקל' ביולי 48' נכבשה העיר, וב-1957 הוקמה העיר היהודית נצרת-עלית. באירועי 'יום האדמה' בשנות ה-70' נודעה העיר בתהלוכות המחאה הלאומניות בהנהגת הקומוניסטים. לקראת שנת המילניום גובשה תוכנית ממשלתית 'נצרת 2000' לקידום תשתיות התיירות בעיר, שהתדרדרה לעימות פנימי קשה בגלל כוונת המוסלמים לבנות מסגד מתריס מול כנסיית הבשורה. באינתיפדה השנייה (אוקטובר 2000) נהרגו שניים מתושבי נצרת בהתפרעויות האלימות, ובמלחמת לבנון השנייה נהרגו שני ילדים מקטיושות החיזבאללה.

האוכלוסייה הנוצרית בנצרת מצטמצמת ומתבגרת, ושיעור הילודה שלה נמוך מזה שבמשפחות המוסלמיות. בתחילת שנות ה-80' כמחצית מתושבי העיר היו נוצרים, וכיום הם מהווים פחות מ-30% מהאוכלוסייה. תלמידי התיכון מוואדי ערה ומהמשולש שלמדו בעבר בנצרת, לומדים כיום בעריהם, אולם במקביל חל תהליך של הגירת משכילים ובעלי מקצועות חופשיים מכפרי הגליל לנצרת. מרבית התלמידים הנוצרים לומדים בבתי ספר פרטיים.

בחט"ב אלזהראא רק שישה אחוזים מהתלמידים הם נוצרים; בבית הספר הפרטי 'נזירות המושיע' התמונה שונה בתכלית. "70% מהתלמידים הם נוצרים, ו-82% מהם מנצרת. השאר מכפרי הגליל ויישובי ואדי ערה. פניות ספורות של משפחות מעולי חבר העמים מנצרת-עלית לא נענות", אומר מנהל בי"ס, עאוני בטחיש, בפתח סקירתו. בבי"ס 1,477 תלמידים בגילאים 4–18 שנים, כלומר מגן ילדים עד השלמת הבגרויות.

בית הספר נוסד ב-1963 ע"י נזירות גרמניות על כיפה שוממה, הנמצאת כעת במרכז רובע אלמוטראן במערב נצרת. המוסד הוקם כפנימייה לנערות נוצריות שלא זכו להשכלה על-יסודית. משנת 2000 זהו בי"ס הנוצרי היחיד בארץ שלא מנוהל ע"י הכנסייה, אלא ע"י מורים מקצועיים המועסקים בחוזים אישיים. בי"ס מוגדר במעמד 'בי"ס מוכר שאינו רשמי', הנמצא בבעלות פרטית ללא תקצוב ממשלתי. המימון מגיע מתרומות מגרמניה. עם זאת משכורות סגל ההוראה וההנהלה צמודות לאלו של משרד החינוך.

המבנים רחבי הידיים של בי"ס, המעבדות המאובזרות, הספריות המרווחות, מתקני הספורט והשירותים הנלווים משרים אווירה היי-טקית. בבי"ס מופעלת תיקייה ממוחשבת ובה דיווח על כל שיעור ועל כל תלמיד און-ליין להוריו. בסקר היזון חוזר שנערך בין ההורים נמצא כי 80% מההורים נכנסים לאתר.

"בעבר סבל בי"ס מתדמית בעייתית, ונאלץ לקלוט את נפלטי בתי-הספר הפרטיים האחרים", מספר בטחיש. "כיום יש ביקוש גדול להצטרפות. נקלטים תלמידים מחתך סוציו-אקונומי שמייצג את האוכלוסייה הכללית. למורים ולתלמידים יש תחושת שייכות וגאוות יחידה. אנחנו מלמדים את כל מקצועות הליבה, מעבר למכסה הנהוגה במשרד החינוך, למרות שבי"ס מחויב ללימוד רק 75% מהם".

מה כוללת תוכנית הלימודים?

"לימודי אנגלית ועברית מתחילים מכיתה א', ומחשבים מכיתה ג'. כל מגמות הלימוד הן ברמה של חמש יחידות, ובחטיבה העליונה נלמדים המקצועות המדעיים ביחידות 4–5 נקודות. 85% מהתלמידים בחטיבה העליונה לוקחים חמש יחידות בעברית ו-15% בערבית. הלימוד מתנהל בעברית כדי להקל על התקבלות הבוגרים לאוניברסיטאות בארץ (כ-15 אלף סטודנטים מערביי ישראל לומדים בחו"ל, בעיקר במקצועות שקשה להתקבל בישראל – רפואה, פסיכולוגיה, רוקחות). 88% מבוגרי ביה"ס מסיימים עם זכאוּת מלאה לבגרות. עם זאת הבעיה הקשה ביותר מתמקדת בלימודי השפה הערבית: רוב המורים לא מכירים את היצירות הקנוניות בערבית".

צמרת מספר שהוא ניהל ויכוח לא קל עם ועדת המקצוע לספרות הערבית על הכנסת סופרים ערבים קלסיים לתוכנית הלימוד בערבית, במקום היצירות שחברי הוועדה עצמם כתבו. המאבק שלנו הוא להוציא את הפוליטיקאים הערבים ונציגי החמולות מתוכניות הלימוד במערכת החינוך הערבית, ולהחזיר את התכנים הקלסיים.

אלוף הבג"צים

צופה מן החוץ כמעט שלא יבחין בהבדל בין התכנסות זו לדיון כלשהו בחדר הישיבות בכל בית ספר יהודי בארץ. הריהוט הישראלי הסטנדרטי, הפלקטים של משרד החינוך, הקרנת המצגות המתוקתקת. אפילו השתייה החמה מרוכזת בפינת האולם בכוסות קלקר חד-פעמיות, ללא צל-צִלם של גינוני מזיגת הקפה מהפינג'אן במדאפה הלוונטינית. ציורי התלמידים התלויים על קירות בית הספר מסגירים שמץ מההבדלים, וצַלָם האירוע מכיתה י' מעיד על ייחודיות המפגש. צמרת חוקר ודורש בשלל ענייני המוסד החינוכי.

"כל התלמידים בעלי לקויות למידה וצרכים מיוחדים משולבים באורח מלא בכיתות רגילות", אומר בטחיש, "ויש תנאים אופטימליים לתלמידים נכים. המדיניות שלנו היא אפס סובלנות לאלימות, כולל אלימות מילולית. בבי"ס אין בעיית אלימות, ובעימותים בלתי נמנעים שקיימים בכל מערכת חינוכית עם תלמידים והורים ניתן למורים גיבוי מלא. אין אצלנו נשירה ואין הנשרה. חינוך מיני מתחיל מכיתה ה' ובשיעורי החברה מועלים לדיון נושאי הנכּבּה, הבעיות בחברה הערבית, אלימות במשפחה, סמים, הפלות, זכויות הנשים, חופש הפרט, דמוקרטיה תקשורתית ועוד.

"הטיולים השנתיים נערכים בכל הארץ ונמשכים שלושה-ארבעה ימים. פוליטיקה ודת הן מחוץ לבי"ס באופן מוחלט. לנציגים פוליטיים, כולל נציגי ועדת החינוך של ועדת המעקב הערבית אין כניסה לבי"ס. מי שרוצה לעסוק בפוליטיקה – מחוץ לתחומי בי"ס! עם זאת לבי"ס נכנסים מרצים מקצועיים בנושאי בריאות, בטיחות בדרכים, איכות הסביבה ועוד".

מה ביחס לשירות הלאומי?

"לבי"ס אין עמדה עקרונית בעד או נגד, אם כי מעודדים שירות במד"א ובבתי-חולים. את הקונפליקט הערבי–ישראלי אנחנו מלמדים דרך שני הנרטיבים – הנרטיב הפלסטיני ותוכנית הלימוד של משרד החינוך. במערכת החינוך היהודית מלמדים רק את הנרטיב הציוני, ואצלנו כל תלמיד רשאי להפנים את התפיסה לפי השקפת עולמו".

צמרת מעיר שהחינוך לשני נראטיבים הוא בעייתי. "עלינו להתמקד בעיקרון של חיים ביחד ולאו-דווקא להתכתש על נרטיבים. נועדנו לחיות ולהתקדם ביחד, וכאן מגשימים זאת מאוד יפה". הוא שואל על פעילות משותפת עם בתי-ספר יהודיים, ובטחיש מספר על ניסיון שלא צלח; צמרת שואל אותו אם אינו חש בעייתיות שבית הספר הוא פרטי. "ניתנת לכם אפשרות לקיים את מערכת החינוך בצורה הטובה ביותר, ברמה שמעוררת קנאה. התלמידים הטובים הולכים לבתי ספר פרטיים, והדימוי של בתי הספר הממלכתיים בעייתי. לא כל בתי הספר במדינה יכולים להיות פרטיים, ואין כל הצדקה שהתקציב המוגבל של החינוך הממלכתי יופנה למוסדות הפרטיים –".

בטחיש לא נשאר חייב. "אנחנו נאבקים בַּהתנגדות של משרד החינוך לבתי הספר המוכרים שאינם רשמיים. אני אלוף הבג"צים נגד משרד החינוך, כולל שימוש בהשפעת הבישופים של הכנסייה הקתולית. אינני תלוי פוליטית או חמולתית באף אחד, וגם משרד החינוך אינו יכול לפטר אותי. זה מקור הכוח שלי. המאבק על תקציבים נובע מקיפוח המגזר הערבי לעומת מערכת החינוך היהודית. באמצעות פגיעה בבתי הספר הפרטיים, משרד החינוך רוצה להראות שהישגי בתי הספר הממלכתיים מוצלחים יותר".

החטא והעונש

אם עלול להיווצר רושם כאילו המפגש הסתיים בטונים צורמים, הרי שלא אלה היו פני הדברים. אדרבה, בתום הדיון נערך סיור לבבי בכיתות בית הספר וסדרה אין-סופית של צילומים למזכרת. צמרת – שהייתי תלמידו בכמה קורסים ב'יד בן צבי' – ניחן באישיות שוחרת טוב ובַסגולה המופלאה לנהל את הוויכוחים הנוקבים ביותר ברוח חברית ובהגינות עניינית. בשנות כהונתו כיו"ר המזכירות הפדגוגית הבעיר את חמתם של חוגי שמאל מסוימים, שהאשימו אותו בפוליטיזציה של מערכת החינוך בגלל העמקת התכנים הציוניים והיהודיים בלימודי האזרחות. בהרצאה שנשא לאחרונה בירושלים אמר צמרת: "אין שחר לאמירה כאילו אני מערב בין חינוך ופוליטיקה. מעולם לא הייתי איש פוליטי, ובוודאי שלא במשמעות המפלגתית של המילה. לפחות שלוש פעמים הוצע לי, על ידי בעלי תפקידים בכירים במפלגות שונות, להצטרף לפוליטיקה. תמיד דחיתי זאת. תמיד טענתי כי בעיניי ה'ימין' וה'שמאל' דומים ל'חטא ועונשו'. מעולם לא היה ברור לי מי החטא ומי העונש, אבל ברור לי כי הפיצול המוחלט ביניהם הוא גם החטא וגם העונש".

לא פעם התעוררה תמיהה מוּקשה איך אדם כל כך פרגמטי ומשכין שלום הדוגל בשביל הזהב המגשר הצליח להצית קמפיין כֹּה בוטה ומתוזמר של נושאי בשורת השלום והדמוקרטיה, לפחות בעיני עצמם. קשה היה גם להבין את הדממה התקשורתית ממסדרונות השלטון של ממשלת הימין שרוממות הנחלת הערכים הלאומיים בגרונה. אולי מקור האיוּם שזוהה מכיוונו של ד"ר צמרת נבע לאו דווקא מתפיסתו הציונית, אלא מחשש מפני נחישות הפעולה של מי שמנוי וגמור היה מעִמו לנער את מערכת החינוך ולחולל בה שינויים ממשיים.

חוצבי הלהבות המתיימרים בפטרונאז' מתנשא לייצג את המיעוט הערבי במדינה בשם השוויון וזכויות האדם, יצאו למלחמת חורמה נגד מי ש'שדד' את אחוזתם הפרטית, הפקיע את המשרות המשוריינות, ועוד הוסיף חטא על פשע כשהעז לקדם במלוא התנופה את מערכת החינוך הערבית. אשר לגמגום הממשלתי המהוסס, נראה כי קל יותר לנאום על מנהיגות זקופת קומה מאשר ליישמה בפועל.

אפשר לומר שהשקפת עולמו של צמרת מייצגת את רובו המכריע של הציבור היהודי בארץ, וייחודיותו טמונה ביכולתו לתרגם אותה הלכה למעשה. ההתמודדות עם מלאכת העשייה המפרכת של ימי הקטנות הייתה והינה מקור כוחו של המפעל הציוני משחר ימיו. הכישרון להגדיר את המטרות המעשיות מהחזון העתידי, האמירה הישירה, ההתפשרות הכאובה והמחויבות להתגייסות אישית. למרבה הכאב, המציאות הישראלית הנוכחית מתקשה כנראה לאפשר לכל זה לפעול ולתקן.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ח בחשון תשע"ב, 25.11.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 בנובמבר 2011, ב-גיליון תולדות תשע"ב - 746 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: