שם האב / שלום רוזנברג (לפרשת חיי שרה)

 

 

 

מבנה המשפחה מגדיר הן את המוסר המיני והן את משמעותם של חינוך ואחריות. חברה שמוותרת על האב מביאה לניוול והתפוררות

איור: מנחם הלברשטט

"וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל". מה כלול במילה 'בַּכֹּל'? אבן עזרא מפרש: "באורך ימים ועושר וכבוד ובנים מכל חמדת האדם". בתוספתא (קידושין ה, יד; וראה גם בבא בתרא קמ"א א) פירשו התנאים אחרת את הביטוי: "רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, ר' יהודה – שהיתה לו בת… אחרים אומרים בת היה לאברהם ו'בַּכֹּל' שמה".

 כל אב לבת או בנות, מרב חסדא ורש"י ועד ימינו, יבין מיד את דברי ר' יהודה, ויסכים איתם. אולם מה חשב ר' מאיר? הרמב"ן הסביר את דבריו: "שלא היתה לו בת לאברהם, וזו לו לברכה, כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים". "ואם ישלחנה לארצו?", שואל הרמב"ן. ואולי התשובה היא שעל גורלה העתידי יכולים היינו ללמוד ממעשיו של לבן. כך או כך, לפנינו השורש הראשוני של המאבק נגד נישואי התערובת, מאבק המלווה אותנו עד עצם היום הזה.

אך מה ההבדל בין בנות הכנעני לבין בני עיר נחור? הלוא הללו וגם הללו עובדי עבודה זרה הם. הרשו לי להשיב על שאלה זאת בעזרת תיזה שלמדתי מחכם מיוחד במינו שישב בשיקגו, ארה"ב, ד"ר שניאור זלמן רקוף (Rockove) ז"ל, רב ואנתרופולוג. ד"ר רקוף עמד על חשיבות ההבחנה בין שני סוגי חברות, שלהן מבני-משפחה שונים. את המבנים הללו אכנה בעזרת צמד מושגים תלמודיים: 'משפחת-אב' ו'משפחת-אם'. בשפה טכנית ניתן לדבר על משפחה 'פטרילינאירית' (patrilineal) ומשפחה 'מטרילינארית' (matrilineal), אם כי לצמד זה יש גם מובנים אחרים.

אסביר את השוני שבין המשפחות על ידי דוגמה שליוותה את ד"ר רקוף בשנות עבודתו באחת מגטאות המיעוטים שבעירו. נחשוב על תלמיד שהתנהגותו בעייתית ובית הספר מבקש ליזום שיתוף פעולה עם משפחתו כדי למנוע את הידרדרותו המסוכנת. הזמנה נשלחת לבית התלמיד. מי יתייצב בבית הספר כאשר מדובר בחברה בעלת מבנה מטרילינארי? שאל וענה: "הדוד, אחיה של האם". אין אב, את מקומו יתפוס אחד מאחי האם. בחברה כזו, הקשרים המיניים מתקיימים בחירות מוחלטת, מחוץ לכל מסגרת מחייבת. אין שואלים את הילדים מי האב: הילדים 'שייכים' למקום שאליו הם נולדו, כלומר למשפחת האם, ושם הם גדלים. פעמים רבות, רבות מדי, האמהות הן בגיל התיכון, והסבתא מגדלת את נכדיה. מתוך כך, מבנה זה משכפל את עצמו מדור לדור.

נוכחות ואחריות

ההבדל בין המשפחות יוצר הבדלים נורמטיביים ומוסריים. חברה המבוססת על משפחת-אם שומרת על איסורי העריות עם קרובים: "שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא" (ויקרא יח, יז). אך כזו המבוססת על משפחת-אב מוסיפה את איסור הניאוף, את החובה לשמור על הנאמנות במשפחה, חובה הדורשת נוכחות ואחריות. אין לי ספק שהיו סגנונות שונים של משפחת-אם, ואולי על שרידיה מעידים רמזים במקומות שונים במקרא, אולי גם במוסד ה'פילגש'. גם השפה שמרה רמזים, כמו למשל עצם המילה 'דוֹד'. ברור שהיא הייתה קיימת בעמי הסביבה. רק עובדות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות מעין אלו מסבירות את קלות היציאה לזנות, גם עם זרים: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב" (במדבר כה, א). לסיפור שיטים יש מקבילות ברורות בתולדות פלישת הספרדים לדרום אמריקה ולביקורי האירופים באיי דרום האוקיינוס השקט.

אכן, מבנה המשפחה והמוסר המיני כרוכים זה בזה, אבל יש לכך גם השלכות בתחומים אחרים. במשפחת-אם חסר האב. במשפחת-אב מקבל האב הביולוגי אחריות על צאצאיו. האחריות לצאצאים לא נולדת בעקבות מקרה ביולוגי, כמקרה הדוד, אח האם, אלא מתוך רצון ובחירה. "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים" (תהילים קג, יג) אומר הכתוב, אך בהמשך הוא מוסיף "כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ". רחמי האב נולדים רק בעקבות הניצחון על היצר. אחריות גוררת אחריות. האחריות שהאב לוקח על עצמו תוך חירות יוצרת באותם צאצאים את תחושת החובה. חיפוש בנות זוג הולמות עבור הבנים, על ידי האמהות והאבות בספר בראשית, מעיד לא על החשש מנשים חוטאות, אלא על סלידה מהנורמות הבסיסיות של חברת 'משפחת-אם': "קַצְתִּי בְחַיַּי… אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה… לָמָּה לִּי חַיִּים" (בראשית כז, מו).

ארשה לעצמי להוסיף להיבט האנתרופולוגי היבט פסיכולוגי, וזאת באמצעות ביטוי משיטתו של הפסיכולוג הנודע ג'ק לאקאן: 'שֵׁם האב'. לאקאן מתאר לנו כיצד בשלב מסוים של התפתחות התינוק מתנגשים שני יסודות, התשוקה או האיווי ו'שם האב'. אולם באירוניה ניתן לומר שלכך מספיק 'שם הדוד', שממנו נובעים איסורי העריות. 'שֵם האב' מוסיף לאיסור העריות מחויבות נוספת, מחויבות לצאצאים, לנאמנות, לאהבה המכילה בתוכה את התשוקה המינית אך הולכת מעבר לה. האב הוא סמל הכרחי לסמכות המוסר והערכים.

הרס המשפחה

שנים רבות של עבדות וניצול מיני תרמו להרס המשפחה בגטאות המיעוטים. ההלכה שמרה על הגטאות היהודיים מהרס זה. והנה עתה אנחנו מתמודדים עם כיוונים מאיימים מקבילים ל"משפחת-אם", המתפתחים בחברה המערבית ובחברתנו אנו. כיוונים אלה ניזונים דווקא מהחירות והשפע, מה"אין לי כוח" לרסן את היצרים, מהמיניות שהפכה לספורט ולבידור, מהמתירנות שהפכה נורמטיבית. אין ספק ש'משפחת-אב' חטאה רבות, בריבוי נשים, בראיית האישה כרכוש, בהפיכת הנישואין לאמצעי פוליטי או כלכלי, בסטנדרט מיני כפול, ברצח על כבוד המשפחה שחולל. מהצד השני, להבדיל, אנו חיים להוותנו טרגדיות הגורמות לריבוי משפחות חד-הוריות, וזאת בעת שהמשפחה הופכת למצומצמת וגרעינית.

למרות חטאי העבר, יש לגאול ולתקן את משפחת-האב, להציל אותה מתרבות המשתילה בתוכנו אי-נחת ממחויבות האדם למשפחתו. חברה כזאת מתאבדת, ואחוז הילודה ההולך ומתמעט יעיד על כך.

אך מיהי 'בַּכֹּל'? מה מקומה במערך זה? על כך בהזדמנות אחרת.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'א בחשון תשע"ב, 18.11.2011 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 בנובמבר 2011, ב-גיליון חיי שרה תשע"ב - 745 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: