מהפכה או משאל עם? / ברוך בן יוסף

 

הרב מאיר כהנא היה מן הראשונים בציבור היהודי שהתעמת חזיתית עם המוסכמות השלטוניות בישראל וחש את נחת זרוען. קריאה חוזרת בדבריו, 21 שנה אחרי הירצחו

במלאות 21 להירצחו של הרב מאיר כהנא הי"ד, כאשר אנו רואים מסביבנו את העולם הערבי מתפטר מרודנים על יד מהפכות אלימות, ראוי לחזור על כמה מהרעיונות שעלו מספרו האחרון, "ישראל: מהפכה או משאל עם?". הרקע לכתיבת הספר היה פסילת רשימת תנועת "כך" מריצה לכנסת בטענה כי היא מפלגה גזענית ואנטי-דמוקרטית. פרסום ספרו האחרון הוכיח שלמעשה הגזענים והאנטי-דמוקרטים היו דווקא אלה שפסלו אותו, ולא מפלגת "כך" או הרב עצמו.

"המחויבות הבסיסית ביותר של ממשל – מקור הסמכות והלגיטימציה לשלוט על אנשים – הוא מחויבותו לשמור על חייהם וביטחונם של האזרחים. תחת חוסר-היכולת או הסירוב למלאות מחויבות זו, הוא מתייצב בפני איבוד סמכותו המוסרית והחוקית" (עמ' 22). 

 דברים אלו נכתבו שנים רבות לפני איום הגרעין האיראני, התקפות הטילים מהצפון ומהדרום על ערי ישראל ואפילו קודם למלחמת הר הבית שבה פתיחה באש ומחבלים מתפוצצים הפכו לחלק מחיינו. כך מסכם הרב כהנא את המצב דאז: "כך הוא אינו יכול להמשיך. התהליך שדרכו חלום אדיר – חלום א-לוהי! – של 1,900 שנה נהפך באופן יום יומי לחלום בלהות, אינו יכול להמשיך. שהרי אם נתעקש ללכת בדרך זו, המדינה היהודית עומדת בפני אימת האימים – טרגדיה לאומית נוראה. הוא אינו יכול להמשיך כך, ואכן לא ימשיך כך. השאלה היחידה היא האם תהליך ההתפוררות וההתמוטטות יימנע על ידי מהפכה או על יד משאל עם?" (עמ' 23).

המדינה בשביל העם 

הרב כהנא העמיד בפני הקורא את ההבדלים בין התפיסה היהודית ביחס לשלטון לבין זו המערבית ליברלית. לאחר סקירה ארוכה של הדעות של מייסדי השלטון של אמריקה הגדולה וצרפת מלפני יותר מ-200 שנה, והצגת השיטה היהודית ממקורות התורה, התלמוד והפוסקים, הוא מגיע בסוף למסקנה מדהימה שבה שתי התפיסות מתחברות. "התפיסה היהודית של ממשל ברורה: הממשלה קיימת לשרת את המדינה. המדינה קיימת לשרת את העם. העם קיים לשרת את הא-להים. ברגע שכשל העם במילוי חובתו, מתמוטטים החוק והסדר, והעונש הא-להי בוא יבוא. ברגע שהממשלה מתנגדת לחוק, היא יוצרת אנרכיה ומאבדת כל זכות מוסרית וחוקית לדרוש צייתנות מהאזרח הרוצה לחיות על פי חוק… אמנם יוצא מדברינו שלמרות ההבדל הבסיסי בין היהדות לבין התפיסה החילונית של ממשל, שניהם מסכימים על אכסיומה אחת בסיסית: הממשל מחויב להגן על חייהם ורכושם של היהודים המאוימים, וכישלונו מלעשות כן נחשב להפרה בוטה של מחויבות זו. הן היהדות והן החשיבה המערבית-דמוקרטית-ליברלית מסכימות שבעבור הגנה עצמית מותר ליחיד להתעלם מממשלה המסרבת להגן עליו – וגרוע מכך – מונעת ממנו להציל את עצמו" (עמ' 57).

 בהמשך התייחס הרב כהנא למה שכונתה "הדמוקרטיה הישראלית", זו שלמעשה פסלה אותו ואת רשימתו מלהתמודד לכנסת ומנעה מהמצביעים הרבים לממש את בחירתם. "דמוקרטיה? שלטון החוק? דגלים אלו המונפים גבוה על ידי הסמכות השלטת בישראל אינם אלא בבחינת מתיחה גרועה. עבורם, 'דמוקרטיה' אינה אלא מילה לניצול, בדיוק כפי שהם מנצלים בני-אדם. זה יותר מאשר זיוף, זוהי הונאה – הונאה מתוחכמת. רק אלו שפעם התגוררו בדמוקרטיות אמיתיות מסוגלים להעריך את ריקנות ה'דמוקרטיה' של הממסד בישראל. רק אלו שטעמו את איבת הממשל בישראל, מסוגלים להעריך במלואו את טבעו הטוטליטרי. ולכן, כשקוראים תיגר על הממשלה, שאף אחד לא ייתפס לרגשות אשמה, כשבעלי הסמכות יזעקו שהם מאיימים על ה'דמוקרטיה'" (עמ' 87).

ולבסוף, הרב כהנא נאלץ לסכם שיש רק שתי דרכים לצאת מהמבוי הסתום של השיטה הקיימת:  משאל עם או מהפכה, כאשר העדיפות כמובן היא למשאל עם שניתן לערוך בדרכי שלום לעומת ברירת המחדל של מהפכה האלימה. "במבנה הממשלתי-הביורוקרטי רב-העוצמה ובעל היד הקשה שנקרא המערכת הפוליטית בישראל, מפלגות וחברי כנסת יצרו מצב שבו בעל הריבונות – העם – כורע לאלו העושים את רצונו – הנציגים והמפלגות. אלה האחרונים שולטים על חיי העם ומדכאים כל מאמץ לייסד מחדש את השפיות, הטוהר והחוקיות של הדמוקרטיה האמיתית – זכותו של העם לשלוט, להחליט ולגזור… הפתרון הוא בוודאי מובן מאליו; משאל-עם. תנו לעם לדבר.  תנו לעם לדבר בעצמו. תנו לו להרגיש שעתידו ועתיד אוהביו הוא בידיו. תנו לו להחליט באותם נושאים בסיסיים ויסודיים, שהיום קורעים את האומה בוויכוח חסר פירות, עקר ומלא שנאה. די לוויכוח, די לכעס, די לשנאה ודי לחוסר האונים. תנו להעמיד את השאלות במבחן. תנו לעם להחליט באמצעות משאל-עם, באמצעות ביטוי ישיר לרצונו" (עמ' 135). 

 מעניין איך הייתה נראית המדינה היום אילו העם היה מרים את הכפפה של קריאתו של הרב כהנא לפני 22 שנה והיה בוחר בדרך של משאל-עם או מהפכה. השאלה היא, כאשר רואים ששום דבר אצלנו לא השתנה ואנו עדיין בידיהם של הנציגים והמפלגות, האם כבר איחרנו את המועד ואיבדנו את היכולת להחזיר את השלטון לידי העם.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'א בחשון תשע"ב, 18.11.2011 

פורסמה ב-17 בנובמבר 2011, ב-גיליון חיי שרה תשע"ב - 745 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: