לא הכול שלילי / יעל לוין

 

שלושה קטעים מפירושו של רלב"ג שנעלמו מעיניו של פרופ' אברהם גרוסמן בספרו "והוא ימשול בך?" מעידים על יחס מאוזן יותר של חכם ימי הביניים כלפי הנשים

אשה בעבודה, 1842

פרופ' אברהם גרוסמן הקדיש פרק בספרו "והוא ימשול בך?" ליחסו של רלב"ג (1288-1344) כלפי נשים (פרק שישה עשר, עמ' 439-462). החומר על רלב"ג לא נדפס קודם לכן כמאמר בפני עצמו, ועיקרו רואה אור כאן לראשונה. זאת, בשונה ממרבית פרקי הספר שראו אור מכבר בתור מאמרים. עם זאת, גרוסמן מתייחס קצרות להשקפתו של רלב"ג ביחס לנשים בחיבורו "חסידות ומורדות" (עמ' 27-30).

עיון בפרק על רלב"ג חושף כי נעלמו מעיניו של פרופ' גרוסמן שלושה קטעי פרשנות חשובים ובעלי רלוונטיות מרובה, קטעים השופכים אור מחודש על הנושא והנחוצים כדי לצייר ולשרטט תמונה שלמה בדבר יחסו של רלב"ג לנשים. מקורות אלה צריכים להשתלב בנוסח מעודכן של הפרק, ומזקיקים ניסוח מחודש של חלקים אחדים ממנו, לרבות חלק מהמסקנות.

מעמד של נביאוּת

לדידו של גרוסמן, יחסו הכללי של רלב"ג כלפי נשים היה שלילי. הוא השקיף עליהן כנחותות מבחינה ביולוגית ואינטלקטואלית, וניכר יחס של זלזול כלפיהן. לעומתן, חכם זה תיאר באור חיובי דמויות נשים פרטניות אחדות; שרה, רבקה, לאה, יוכבד, דבורה וחנה.

גרוסמן מקדיש מקום מסוים לדמותה של מרים הנביאה כפי שהיא משתקפת בביאוריו של רלב"ג. זאת בעיקר ביחידה הנוגעת לנחיתותה האינטלקטואלית של האישה. עם זאת, מסיבה בלתי ברורה לא הוזכרו שני קטעים חשובים על אודות דמות זו.

גרוסמן מזכיר כי הרמב"ם כותב ב"מורה נבוכים" שמרים זכתה למיתת נשיקה, שהיא המעלה הרוחנית הגבוהה ביותר שאדם מסוגל להגיע אליה, ותמה על כך שרלב"ג לא הביא עניין זה. אולם, לאמיתו של דבר, רלב"ג מזכיר רעיון דומה בפירושו לשיר השירים, שם הוא מבאר את המאמר שלפיו משה, אהרן ומרים מתו בנשיקה בהוראה "שהם בשעת מיתתם היו דבקים בשם ית'[ברך]" (ר' לוי בן גרשום, פירוש לשיר השירים, מהדורת מ' קלנר, רמת-גן תשס"ב, חלק א: א 1-8, עמ' 77). יצוין כי הקביעה שמרים מתה מיתת נשיקה, בדומה לאחיה, מקורה בבבא בתרא יז ע"א.

בשני מקומות במהלך הפרק מביא גרוסמן את דעתו של רלב"ג בדבר חלקה של מרים בעניין האישה הכושית. תחילה מציין גרוסמן, עדיין ביחידה על נחיתותן האינטלקטואלית של הנשים, כי לדעתו מרים לבדה דיברה נגד משה על אודות האישה הכושית. רעיון זה מוזכר אצל גרוסמן בשנית בהקשר לדבריו על חנה ביחידה על מעלותיהן של הנשים. גרוסמן מציין כי חנה מתוארת על ידי רלב"ג באור חיובי וכמי שהייתה נביאה, וכי לדידו מעלתו של שמואל הושפעה רבות משני הוריו גם יחד. בהערת שוליים מרחיב גרוסמן ביחס למרים, וכותב שרלב"ג מתח עליה ביקורת בסוברו שהיא לבדה התלוננה על משה רבנו. הוא נשען בכך על הכתוב "ותדבר מרים ואהרן במשה" (במדבר יב, א), ועל העובדה שהיא לבדה נענשה.

והנה, בפרשת חוקת מופיע קטע חשוב ומרכזי ביותר שיש בו משום הכרה ברורה בסגולותיה הרוחניות של מרים ובהשפעתה המרובה, ואולי המכרעת, על העם כולו. קטע זה מוסב על ראש פרשת מי מריבה, שהתרחשה סמוך לאחר הסתלקותה של מרים. וכה דבריו: "מרים היתה מושכת לב ישראל בחכמתה לעבוד השם יתעלה. וכאילו אמר שאם היתה מרים בחיים לא הרסו ישראל בזה האופן לשאול המים ממשה בדברי קנטורין כאלה" (רבנו לוי בן גרשום, פירושי התורה, מהדורת לוי, במדבר כ, ב, עמ' קיא).

על פי דבריו אלה של רלב"ג, מרים קירבה את ישראל לעבודת ה', וכל זמן שחיה לא העזו ישראל להרים ראש ולהתלונן לפני משה בעניין המים. לפי תפיסתו מדובר בהשפעה שנודעה על כלל ישראל, כאשר יש להניח שמאמציה לקרב את העם לעבודת ה' ניזונו מידיעותיה בתורה.

רלב"ג אף מעלה אפשרות אחרת בביאור עניין זה: "במה שצוה השם יתעלה אותם 'ודברתם אל הסלע' (במדבר כ, ח). והיתה היא סיבה לשמרם מהכשל בזאת המצוה. כי היא היתה נביאה גם כן והיתה גדולת השנים מהם וידמה שהיו חולקים כבוד לה לקחת עצה ממנה" (פירושי התורה, שם). מגישה זו אנו שומעים שייתכן כי משה בכבודו ובעצמו וכן אהרן היו נועצים בה, ומכאן שהתנהלותו של עם ישראל אפשר שהתקיימה לא במעט על אושיות חכמתה של מרים.

נשות מופת

ראיית מרים הנביאה באור חיובי עולה בקנה אחד עם יחסו של רלב"ג לדמויות ספציפיות נוספות, שכאמור גרוסמן עצמו מזכירן. שרה, רבקה ולאה מוכתרות בכינוי "שלֵמות", דבורה מתוארת כבעלת דרגה נבואית גבוהה, יוכבד אף היא מתוארת כנביאה, וכן חנה מצטיירת באור חיובי. אגב אורחא יוער כי גרוסמן מציין כי לא מצא מקור להיותה של יוכבד נביאה, אולם עניין זה מוזכר בביאורו של רש"י לסוטה יב ע"א. בתלמוד שם מוסברות התיבות "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב, ב) בידי רבי נחמיה במשמעות "הגון לנביאות", ורש"י על אתר כותב: "שראתה ברוח הקודש שעתיד [להיות הגון] לנבואה". נראה כי דברי רלב"ג "ואפשר שכבר ידעה יוכבד בנבואה שהוא יהיה מושיע את ישראל ולזה השתדלה בהצלתו" (רבנו לוי בן גרשון, פירושי התורה, מהדורת לוי, שמות, ב, ג, עמ' ה; גרוסמן, עמ' 457) מכוונים לסוגיה התלמודית בסוטה שם ולביאורו של רש"י על אתר.

יצוין עוד כי גישה חיובית זו כלפי מרים באשר לסגולותיה הרוחניות תואמת גם מקורות נוספים, המשקיפים עליה כאחת ממנחילי התורה ומורי התורה. על נושא זה פרסמתי בשעתו את המאמר "הוראת התורה על ידי מרים", ונוסח מעודכן ומורחב שלו, הכולל מקורות נוספים, עומד לראות אור. בין היתר ניתן לציין כי בפירוש במדבר רבה לר' יצחק בן ידעיה, חכם בן המאה השלוש עשרה מפרובאנס, מופיע תיאור נרחב למדי בדבר תרומתה של מרים בתחום הרוחני, כפרשנות למוטיב קיומה של הבאר בזכות מרים שאמרה שירה על הים (במדבר רבה, א, ב, ב ע"ב). לדברי ר' יצחק בן ידעיה מרים הייתה נביאה חכמה, ונשות ישראל היו באות אליה כדי לבקש את ידיעת הא-לוהות. לעתותי ערב, שעה שכל אישה שבה לביתה, הייתה אומרת לבעלה את אשר שמעה ממרים. ממקור זה משתמע כי הגם שמרים הורתה בפועל לנשים, הוקנה ידע זה באמצעותן לבעליהן (פירוש במדבר רבה לר' יצחק בן ידעיה, כתב יד בית המדרש לרבנים באמריקה Mic. 5028). נוסחו של קטע זה עומד כאמור להתפרסם.

באהלה של תורה

בביאורו לשירת הים מביא רלב"ג עשר תועלות, דהיינו מסקנות שאפשר להסיק מהכתובים. התועלת העשירית והאחרונה היא "להודיע שאין מהראוי שיכנסו הנשים לספר שבחי השם יתעלה בכמו אלו העמוקות, לחסרון דעתן. ולזה לא זכר בשירת הנשים כי אם מלות מועטות. ואולם בני ישראל שרו כל השירה הנפלאה הזאת. ולזאת הסיבה בעינה לא חייבה התורה הנשים בתלמוד תורה ובשאר המצוות הנוהגות מנהגה. אמרו ז"ל כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות" (רבנו לוי בן גרשון, פירושי התורה, מהדורת לוי, שמות, טו, כ, עמ' קטו).

בהקשר לדבריו אלו של רלב"ג מציין גרוסמן כי רלב"ג לא מתייחס בביאורו לשירת הים למרים ולמעלותיה, כי אם נדרש בצורה שלילית לכלל הנשים כקטגוריה. אך הנה, מלבד הקטעים מפירושו לפרשת חוקת ולשיר השירים שציינו, נעלם מעיניו של גורסמן גם קטע בעל חשיבות מרובה בביאורו של רלב"ג לספר שופטים, שבו הוא מציג את סוגיית תלמוד תורה לנשים באור אחר. וכך כותב רלב"ג בפירושו לשופטים ה, כד: "אמנם יעל תהיה ברוכה, כי היא עזרה להם בהריגת סיסרא; ויותר מנשים, שהם באהל, תבורך. או ירצה בזה, שהיא תבורך מהנשים, שהם באהל ללמד תורה, כמו דבורה; ויהיה הרצון בזה: כי קללת מרוז אמר מלאך ה', ואולם ברכת יעל אמרה דבורה על צד התפלה והברכה" (רלב"ג, מקראות גדולות, הכתר, יהושע שפטים, מהדורת מ' כהן, ירושלים תשנ"ב, שפטים, עמ' 113).

אפשר להעניק שני אופני ביאור לקטע פרשנות זה. לפי הנאמר בראש הקטע, יעל ברוכה מיתר הנשים אשר כרגיל יושבות באוהל, או לשון אחר, מן האישה מֵהַשּׁוּרָה היושבת באוהל. על פי הביאור השני, עולה כי נודעת מציאות של נשים השרויות באוהלה של תורה, קטגוריה המודגמת בדבורה, וכי לנשים אלה יכולת וסגולה להאציל ברכה, ומכוח זה נתברכה יעל מפיה של דבורה.

אברהם גרוסמן מציין במהלך הפרק על רבי יצחק עראמה, בן המאה החמש עשרה, כי בפירושו האליגורי למזמור "אשת חיל" מעלה חכם זה את הרעיון ש"הבית המעולה" הוא בית שהוגים בו בתורה ובחכמה הן הבעל "החכם" והן האישה "המשכלת החשובה". גרוסמן כותב בהקשר זה כי "אין בוחרים, גם לא לצורך משל, תמונה שאין לה בסיס כלשהו במציאות הריאלית המוכרת לכותב או בעולם האידאי שבו הִרבה להגות" (עמ' 479). נדמה כי דברים אלה ראויים להיאמר גם לגבי רלב"ג, המתייחס למציאות של נשים הוגות בתורה, אם גם יחידות במספר כמו דבורה, נשים "שהם באהל ללמד תורה", נשים שהן בעלות דרגה רוחנית כזו שבכוחן גם להאציל תפילה וברכה לאחרים. אין זה מן הנמנע כי מציאות כזו הייתה קיימת בזמנו והייתה מוכרת לו עצמו.

סיכומו של דבר, שלושת קטעי הפרשנות שהוזכרו במאמר זה ואשר פרופ' גרוסמן לא הסתייע בהם, מתקנים במידת-מה את עמדתו של רלב"ג כלפי נשים, ומעמידים אותה באור מאוזן וחיובי מעט יותר.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'א בחשון תשע"ב,  18.11.2011 

פורסמה ב-17 בנובמבר 2011, ב-גיליון חיי שרה תשע"ב - 745 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. ראו גם פירוש הרלב״ג למשלי בפרק אשת חיל ותמצאו דברים נפלאים.

  1. פינגבק: איבדו את הראש « האחות הגדולה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: