מיתת שרה שנסמכה לעקדתו האירה את עיניו של יצחק להבין כי חטאו הוריו בגירוש ישמעאל, ומעתה עליו לפעול לאיחוד המשפחה. קריאה מפתיעה סביב היעלמותו המסתורית של יצחק מפרשתנו

צילום: יניב יעקובוביץ'

עומד יצחק, בעל מידת הדין, תוהה ושואל:

למה נסמכה פרשת חיי שרה לפרשת וירא? למה נסמכה מיתת אמי, שרה, לפרשת עקידתי? ואם מפני עקידתי מתה שרה, וכי זו תורה וזו שכרה? מדוע לא תספר בתורתך על מעט נחת של המשפחה הקטנה הזו, רווית הייסורים והניסיונות? מדוע לא יזכו יחד אבי ואמי לאחר קביעתך "עתה ידעתי!" לפסק זמן על מנת להכניסני בברית נישואיי?

איה שיבתה הטובה של אמי שבעלה טפל לה בנביאות? כיצד מתה מבלי מבט אחרון באהוביה, מבלי צוואה אחרונה על אודות האישה והכלה שתבואנה תחתיה? האם זהו הצחוק שהבטחת לה?

ועוד הגדלת עשֹה א-לוהי: אני עליתי על המזבח וירדתי אבל שרה אמי עלתה עמי בשברון לבה, עלתה ולא ירדה. ואיך, איך א-לוהי, לאחר כל הדברים הללו של עשרה ניסיונות באה מכפלת ניסיון? איך זה שגם בשעה הקשה מכל השעות ודווקא לאחר עמידה באם כל הניסיונות צריך אבי להניחני מידיו בשובו ולשאת באותן ידיים לאות את גופת אמי ולהיטלטל עמה נע ונד בהרי חברון למצוא לה מטמון? מיטלטל למצוא חלקת ארץ למנוחה נכונה בארץ ה'לך לך' – להנאתך ולטובתך?

כך היה יצחק תמה והולך, מצדיק את הדין ושואל עליו וממשיך: 

בין סופה של עקידתי למות שרה אמי נתבשרנו בלשון "ויהי אחרי הדברים האלה" על אחי-אבא,  נחור, שנותר מאחור ללא כל הבטחת זרע וארץ בטומאת אלילי הנכר. ומה בשורה שנתבשרנו? הקן של נחור ומלכה מתמלא בילדים לאין שיעור. ולא עוד, גם לו פילגש ושמה ראומה וגם לה ילדים לאין שיעור. וכולם רווים נחת וצופים מרחוק ב"ויהי אחרי הדברים האלה" של אברהם. א-לוהי! מה קורה לאח שההבטחה הדתית שלו הובילה לארץ גזירה מוכת רעב, ריבים ומלחמות, מהפכות רוע, עקידת בנים במדבר ובהר, גירושין מכוערים, אלמנות ויתמות? אין בשורה זו אלא הברגה של המאכלת שננעצה בלב ההר ובליבנו, ואם "איוב" לא כתבו אברהם-אבי אזי קרוב שנכתב עליו.

השופט כל הארץ לא יעשה מעט נחת ותתאחד כל המשפחה ותהיה לאחת – אב שבע ייסורים וניסיונות, אם-אישה עקרה ברוב ימיה, אחיין-אלמן נידח, ופילגש-אישה-גרושה ובן-אח פרא מנודה ובן הרואה מיתתו לנגדו תמיד?

פשפש יצחק אבינו ומשמש בדברי התורה, ומתוך שנתקשה בה ביותר נענה דרכה. אמר "אין הדבר תלוי אלא בי", עמד והלך.

החזיר גירושיו

אם אברהם בא לספוד לשרה ולבכותה היכן היה יצחק? להיכן הלך? כמעט אי אפשר לומר שלא היה עם אביו אלא שהתורה הצניעתו.

אברהם קובר את שרה ומתפנה לטפל ביצחק, בדור הבא. שוב היכן הוא יצחק? עשו בנו לקח בעצמו בנות. גם יעקב בנו לקח בעצמו בנות. היכן הוא יצחק בליקוחיו? להיכן הלך? הווה אומר: הלך אצל ישמעאל!

את יצחק נפגוש שוב בשובו לפגוש את רבקה: "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב". אמו קבורה בקברה הטרי בחברון והוא יושב בארץ הנגב? מפני מה? אין זאת אלא משום קרבתו לבאר לחי רואי – לא ב"הר ה' יראה" אלא בסמוך לראות אחרת, זו של ישמעאל אחיו: "באר לחי רואי" שנקראה כן על שם ראייתה של הגר (בראשית טז, יד). אך מה עושה הוא אצל ישמעאל?

ראינו כי ישמעאל חוזר אחר שילוחיו אל בית אביו בסוף ימיו ושמא לסוף ימיו: "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל-מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה". שיבה טובה של אברהם היא שבניו השניים עמו לעת עצימת העיניים. חזר הבן האובד אל הקן. ומי החזירו? הווה אומר יצחק. ויצחק שלמד צחוקין מישמעאל, ולא מצאו אלה חן בעיני אמו שרה המתה, מדוע יילווה עתה אל ישמעאל? וכי אין הוא נשמע לאמו? וכי אין צוואתה מחייבתו?

"וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה". שיבה טובה של אברהם היא שנשא אישה אל קינו ולא נותר אלמן. ואם נוסיף טובה ונציין שקטורה זו שנאים מעשיה כקטורת היא היא הגר המצרית שאספה אברהם אחר שילוחיה אל קינו המתרחב, הרי שיבה טובה אחת אפיים. לא נוכל להימלט ממקצב הלידה הפורה בקן משפחת אברהם המתאחדת והמתרחבת: "וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-זִמְרָן וְאֶת-יָקְשָׁן וְאֶת-מְדָן וְאֶת-מִדְיָן -וְאֶת-יִשְׁבָּק וְאֶת-שׁוּחַ. וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת-שְׁבָא וְאֶת-דְּדָן; וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים. וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה; כָּל-אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה". ממש כמקצב הלידות בבית נחור אחיו.

ומי החזירה לקטורה? הווה אומר יצחק. שעה שחיזר אברהם למצוא קבורה לשרה ושעה שחיזר אליעזר למצוא זיווגו של יצחק חיזר יצחק להחזיר גירושין שנתגרשו מעמו אשת אביו ואחיו. ושבה קושייתנו ומתעצמת כפליים: מה ראה לכך יצחק?

תיקון האחווה

תשובתנו: ראה מיתת אמו הסמוכה לעקידתו. ראה שמתה אמו מכך ששמעה כי נעקד, אף על פי שרגע לפני מלאך ה' מנע עולתו ועלייתו. ראה שדי באפשרות ההקרבה ואפילו יהיה זה קרבן לה' כדי להמיתה, ו"אל תראה במות הילד". ראה מעשה ונזכר במעין עקדה קודמת של ישמעאל אחיו. שם הוחלפו התפקידים: שרה מצווה וא-לוהים מגבה וישמעאל יוצא למדבר ומושלך אל תחת אחד השיחים ולולא מלאך ה' העוצר בעדו רגע לפני גסיסתו כמעט ואבד לאמו ולאביו.

ראה וזכר כי גם שם השכים אביו אברהם כשם שהשכים לעקדתו. גם שם נתן על שכמה של הגר את הלחם, המים והילד, כשם שהעמיס על שכמו את עצי עולתו. ראה שהצלתו של ישמעאל הייתה לאחר שפקח א-לוהים את עיני הגר לבאר מים כשם שהצלת יצחק עצמו הייתה מהאיל שנאחז בסבך אחר שנשא אברהם עיניו. ראה כי שמע ה' ברחמים לקול יבבות הנער ישמעאל באשר הוא שם כשם שראה ה' את יראתם ומסירת נפשם של אברהם ויצחק. עוד ראה שכשם שיצחק נתברך בריבוי הזרע במעמד עקדתו כן נתברך ישמעאל בברכה דומה.

כל אלה ראה יצחק ודרש סמוכין. דן דבר הלמד מעניינו ולמד כי אמו מתה ממקרה דומה למקרה חורגתו ואחיו. ואף אם לא מתה תיכף ובסמוך הלא אפשר ומתה משברון והלמות לב. ואם התורה הסמיכתן הלא ללמד יצאה. חלילה, לא שיש כאן מידה כנגד מידה. רק נאמר דן יצחק דין בעצמו אחר שהגיע למקומה של אמו. ראה והבין שמשמים מלמדים מעשה אמהות סימן לבנים לתקן להשיב אחור, להשיב את האחים הנידחים אל המשפחה.

ושמא יקשו בעלי מקרא: הן צו ה' היה לאברהם שאף על פי שרע בעיניו לשלח את ישמעאל מוכרח הוא לשלחם מביתו? תשובתם של אלה גם מדברי הרמב"ן וגם מסוף ימיו של אברהם.

דברי הרמב"ן: "חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי". העינוי ההוא כבר פתח חוב שהיה צריך לתקנו. השילוח הנוסף בדרך שנעשה הרחיבו.

גם הנולדים בקן המתרבה של אברהם שולחו מביתו לאחר שהוחלט כי לא יירשו עם יצחק: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת, וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל-אֶרֶץ קֶדֶם". אבל כאן השילוח הוא במתנות. השילוח הוא אל מקום מוגדר. ומכאן שניתן להיפרד בטוב אפילו כשהנסיבות בעייתיות. ואם בעיני אברהם רע היה לשלח את בנו האם זה מחייב כי ירע לבנו בשלחו אותו אל ארץ מדבר? הנה מצאנו תיקון המעשה אצל אברהם בסוף ימיו; ושמא את זאת למד יצחק ממותה ונסיבות מותה של שרה אמו? שמא בכך ביקש לתקן את  גזירת הרמב"ן שלא יענה זרע הגר את זרע יצחק "בכל מיני עינוי"?

סמיכות הפרשיות מלמדת שיש לדרוש את שילוח ישמעאל לעקדת יצחק ואת שניהם למות שרה. לא להותירם כצירוף מקרי שמעלה את שאלת הצדק הא-לוהי "השופט כל הארץ לא יעשה משפט".

יצחק למד כי אף שנענה אביו למצווה שבין אדם למקום עדיין בדרך הייתה פגיעה ביחסים שבין אדם לאחיו. ממקום שיצחק עלה עולה ושמים נשקפו בעיניו בהר הראות, המקום הזה הורידו אל הארץ לרוץ אל אחיו, לאחות את השבר, לתקן את האחווה, שיהיו שניהם תחת אותו אב ושיינשאו על כנפי אותה שכינה.

עשו יוכיח

ומנין שתשובתו של יצחק כך היא: שיבה מלאה לאחווה ולאיחוד משפחות? תשובתנו: מאהבת יצחק את עשו בנו בכורו. יצחק אוהב את עשו שהוא "איש יודע ציד איש שדה". וכולנו תמהים, כיצד? כיצד אוהב אב בן פרא שמצודתו פרושה על פני השדה? כיצד הוא מתפעל מריח בגדיו רק בשל היותם כריח השדה?

יצחק, בניגוד לאביו אברהם, הופך להיות חקלאי: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ ה'". מה ליצחק ולשדה? שמא נאמר זכרנו את השדה ששח היה בו יצחק בטרם המפגש עם רבקה. אכן נכון, אבל זו בדיוק השאלה: מה עושה יצחק עולה תמימה בשדה?

אם אמרנו כי יצחק בשדה אחר שבא מ"באר לחי רואי" הרי זה אחר שהשיב את ישמעאל אל אביו שבארץ השדה ולזה שבשמים. שמא שדה זה הוא שדה השיחים של ישמעאל? השדה שא-לוהים היה עמו ובו "וַיְהִי אֱ-לֹהִים אֶת-הַנַּעַר וַיִּגְדָּל"? שמא שדה זה הוא שדה המשחקים ששרה בו עם ישמעאל בילדותם?

שמא בנו בן השדה, זה עשו העשבוני שהיה בכורו, דומה עד מאוד לישמעאל אחיו? שמא ריח השדה העולה ממנו הוא הוא ריח השדה העולה מקין איש האדמה ומריחות ישמעאל שהיה "פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ"? שמא  ישמעאל, רובה הקשת, הצייד, הוא המצייד את אחיינו עשו בכלים להיות "איש ציד איש שדה"?

הלא דבר הוא כי לאחר מות אברהם אביו הולך יצחק לשכון בארץ מגורי אחיו: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם… וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי". כאילו אמרנו "וישב יצחק עם" ישמעאל ב"באר לחי רואי", ולכן עלינו גם לספר על "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית, שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם" וגו'. בטרם נספר את תולדות יצחק, נספר את תולדות ישמעאל כרקע להולדת עשו ולשאלת אהבת יצחק את עשו דווקא. כעת יצחק אוהב את עשו אף על פי שציד בפיו כי הפעם אין הוא מוכן לדחות את הבכור "השובב", האנרגטי, ההיפר-אקטיבי והרומנטיקן, איש הטבע הסוער וההרפתקן, מפני הבן הצעיר והתמים יושב האוהלים.

רבקה אמנם קיבלה הדרכה עצמאית ושונה: שני גויים – שני לאומים – ואין הם הולכים יחדיו ולא נועדו להיות זה עם זה. "ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד" את ה"צעיר". יצחק לא קיבל זאת. הוא לא יפריד בין הדבקים כשם שקרה עם אמו שרה. הוא ינסה לקרב, לשלב, לתמוך בכישרונות שבירכם ה'. אם נולד לו בקינו ילד כזה, אות שמימי הוא כי עשו עצמו הוא חלק מהתיקון הגדול שהחל בשל סמיכות שילוח ישמעאל לעקדה ושל זה למות אמו שרה. מאוחר יותר עשו זה ילך אל ישמעאל לשאת את בתו מחלת אחר שבנות הארץ היו למורת רוח להוריו. עשו זה ילך במצוות אביו אל השדה לצוד ציד בקשתו – קשת ישמעאל – להביא מטעמים לאביו, וזאת כדי שתתברך שדהו: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ".

יצחק החקלאי הזורע בדמעה את שדהו זקוק לאיש כעשו בעבודת האדמה, במקום שיש מריבות על בורות ובארות מים. מי ינהיג את רועי יצחק במריבתם עם רועי גרר? כיצד ימצא ברינה מאה שערים אם ברכת ה' לא תעבור דרך חריצותו וכוחו וברכתו של איש השדה, עשו בנו? שמא עשו יהיה זה שסוף סוף יתקע יתד בארץ הזו ויסיר את חרפת הנדודים של משפחת ההבטחה רועת הצאן? שמא בו יחל תהליך ההתיישבות? הלא לו ליצחק נאמר "שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת".

עשו וישמעאל ראויים לתשובה, ראויים לסליחה, ראויים לרחמים, ראויים לתיקון.

הנה כי כן, יצחק לימדנו עולה של תשובה וסגירת מעגל האחווה והרחמים. מוסד התשובה והרחמים הלא נגזר מיסוד האחווה, היסוד האמפתי המשותף לכל הבנים הברואים בצלם הא-ל. הלא אב אחד לכולנו.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'א בחשון תשע"ב, 18.11.2011