בגבול שני העולמות / יובל שרלו

 

סתירות בין עולם המדע ובין עולם התורה מוצאות מנוחה בספרו של הרב עמית קולא, באמצעות סינון הנחות יסוד לא מחויבות ופתיחות לאופקי אמונה חדשים. ספר לחוקר המאמין

מימות רבי סעדיה גאון נתחדש קו חשיבה חדש בתלמוד תורה בישראל – קו שנולד מתוך מפגש בין התורה כפי שהיא מופיעה בפשוטה ובין לומדי התורה שרגליהם נטועות בעניינים שהם גם מחוצה לה. בימי הראשונים הייתה זו הפילוסופיה היוונית, שחייבה את כל מי שבא בשעריה לעמת את העולה מתוכה עם הקריאה האמונית של התורה. מתוך הנחה כי סתירה בין שני התחומים אינה אפשרית, שהלוא הקב"ה הוא גם נותן התורה וגם בורא עולם, עלתה והתפתחה קריאה פילוסופית של התורה עצמה. מכאן נולדה תורת התארים, קריאת ביטויים בעייתיים כמושאלים, ועוד כלים אחרים שנבעו מהמפגש המיוחד הזה. הראשונים לא ראו זאת כאסון אלא כהזדמנות. הקריאה הפילוסופית של התורה מאפשרת לכוונן את עצמנו למהותה האמיתית של התורה, ולא ליפול בשבי הקריאה השטחית והפרימיטיבית של חלק מביטוייה.

כיוון ששקעה שמשה של הפילוסופיה האריסטוטלית, ורגלי לומדי התורה ניטעו במקומות אחרים – צצו ועלו עימותים אחרים. הולדתה של הארכיאולוגיה המודרנית חייבה ליהנות מפירותיה, ולכוונן את האמור בתורה למקום מדויק יותר; היווצרותם של הגיאולוגיה, הדרוויניזם ושאר התיאוריות השונות בדבר גיל העולם חייבה לקרוא מחדש את פרשת הבריאה, ולהציע דרכים שונות שנולדו מתוך עימות זה, למן הטיעון כי ששת ימי הבריאה אינם נמדדים בדקות ובשעות הקיימות היום, ועד פיתוח דרכו של הרמב"ן בקביעה כי פרשת הבריאה כלל אינה מספרת את סיפור הבריאה במישור ההיסטורי. צמיחתה של תורת מוסר אוטונומי חייבה את קריאת התורה במבט מוסרי, ואת הצורך לחשוף בתוכה את ההצדקות למעשים בעייתיים מבחינה מוסרית; עולם מדעי הטבע חייב תובנות חדשות בדרכה של תורה; הקריאה הפילולוגית המדויקת הביאה לחשיפת תורת הבחינות שבתורה ועוד ועוד. לפעמים הדבר נבע מאילוץ ולעתים מעמדה לכתחילאית של עימות התורה עם תפיסות העולם התרבותיות של קוראיה. קשה להמעיט מחומרת מספרם של אלה שנפלו בצדי הדרכים ונטשו את התורה כתוצאה ממפגשים אלה, אולם במבט מקיף יותר ניתן לומר כי אף שהוכתה קשות בגיד הנשה שלה ונותרה צולעת – באה התורה שלמה למפגש הבא.

דיאטה רוחנית

ספרו של הרב עמית קולא, 'הוויה או לא היה: היסטוריה וספרות, שפה דתית ודמות הא-ל', הוא חלק מספרות ענפה זו, ואף הוא תוצאה של עימות בין העולם התרבותי הביקורתי של תלמידיו ובין הקריאה האמונית הטהורה של התורה. הרקע הפעם הוא השאלה ההיסטורית, והפער הקיים בין המתואר בתורה ובין תרבותנו ההיסטורית, ההבנות השונות בתחום מדעי החברה והקשיים המרובים העולים מתוך נוסח התורה. בספר זה אנו מוצאים פעמים רבות את אי-הנכונות להסתפק בטיעונים אפולוגטיים ואת העמדת התנאי של יושרה עצמית בבואנו לבחון את הטיעונים השונים. זו אינה ספרות המיועדת לשכנע את המשוכנעים, או להציב בפני בעלי תשובה בסמינריונים שונים תשובות לשאלות המציקות להם. החיבור הזה מיועד למי שנטוע עמוק בעולמה של תורה מחד גיסא, אך העולם המדעי והמחקרי אינו זר לו, והעימות שביניהם מציב בפניו שאלות שהן אכן קשות מאוד. הרוח הכללית שבספר מזכירה את הדברים שמצטט בעל המאור בפתיחה לספרו: "ריב לאמת עם אפלטון ושניהם אוהבנו אך האמת אהוב יותר".

ההצעה המרכזית שבספר היא "דיאטה רוחנית", לאמור: חלק בלתי נפרד מהעימות נובע מעומס יתר של הנחות, שנראות לנו כמחויבות, ובשל כך נוצרת התנגשות גדולה. המטרה הראשונית אפוא היא, כבדיאטה, להשיל מעלינו חלק גדול מהנחות אלה. ההנחות נוגעות הן להנחות אמוניות בדבר משמעות היותה של התורה תורה מן השמים והיחס שבין דבר א-לוהים לכתיבה הספרותית של האדם, והן ביחס למדע והנחותיו. יש שיראו בהצעתו של הרב עמית כפירה של ממש, שכן הרבה מההנחות שהוא מציע להשמיט נתפסות בעיני אחרים כיסוד האמונה. הספר אינו מיועד אפוא לאיש הירא ורך הלבב החושש לבחון מחדש הנחות יסוד. יש שיראו בהצעתו של הרב עמית דחייה של המדע, שכן הרבה מההנחות שהוא מציע להשמיט נתפסות בעיני אחרים כמדע טהור ומוכח. הספר אפוא אינו מיועד לאיש הירא ורך הלבב החושש לבחון מחדש את הנחות היסוד המדעיות.

כבדיאטה, הרב עמית אינו מציע להרוס לחלוטין את אחד מהצדדים, ולהתחיל לקרוא את התורה בקריאה שאינה היסטורית כלל וכלל, או לשלול את המדע בנוסחים המקובלים בעולם החרדי. בעדינות ובזהירות הוא בוחן לא רק את ההנחות שניתנות להשמטה, אלא גם את אלו שחיוני להותירן על כנן. בסופו של דבר ניצבת האמונה עם היגדים מועטים וגם זוהר ההנחות המדעיות מעומעם. הדבר מביא אפוא לצמצום משמעותי בסתירות שבין העולמות, ומאפשר חיים משותפים. דיאטה זו היא אפוא תנאי הכרחי, אולם לא בכך מסתיים תפקידו של הספר.

כיוונים אחרים

ככל דיאטה, היא גם מאפשרת פינוי תודעתי למקומות אחרים. כאשר האדם מקל את העומס הרובץ עליו הוא יכול להתפנות לכיוונים אחרים של התודעה האמונית. הרב עמית אינו מחפש בספרו רק את התשובות לשאלות הסתירה אלא גם את היכולת לבוא "קל" יותר למרחבים אחרים של חיי האמונה. בשעה שאנו מפנים את המכשול התרבותי ובד בבד מקלים מעלינו את עולן של ההנחות הבלתי חיוניות – מתאפשר לנו למצוא את דרכנו אל ריבונו של עולם במחוזות אחרים ומגוונים של הנפש. לא מדובר על הוכחות "מדעיות" לקיומו של הקב"ה ולהיותה של התורה מן השמים, אלא על חיי אמונה, התקשרות ודבקות, ועל מציאת הדרך לריבונו של עולם בעולם התרבותי שאנו חיים בו היום.

למי אפוא מיועד הספר? הספר הוא כמים קרים על נפש עייפה לכורעים תחת עול שייכותם לשני העולמות – התרבותי והתורני – ומבקשים ביושרה לחיות בשניהם, ולא לדחות את האחד מפני השני. הם אלה שהולכים בדרכם של גדולי ישראל מימות רבי סעדיה גאון, אלא שהשאלות שלהם שונות בצורה משמעותית מאלה שנידונו בספרי הראשונים, שכן התרבות שבה אנו חיים שונה משמעותית מימיהם של הראשונים. לא זו בלבד – הנחות מתודולוגיות שונות יוצרות תהום עמוקה בין התשובות שניתנו אז לבין תהליך החיפוש שאנו מצויים בו היום. המתייחסים בכנות וביושר הן לתורה והן לעולם התרבותי שבו הם חיים, ומבקשים הצעה לסדר ולמבנה חדש של העימות הזה וממילא של דרכי החיים בתוכו – ימצאו בספרו הנפלא של הרב עמית את מבוקשם.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד בחשון תשע"ב,  11.11.2011 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-10 בנובמבר 2011, ב-גיליון וירא תשע"ב - 744 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: