חג הסוכות: פנים כפולות / מיכל ורשנר

 

עיון במעגל השנה מגלה שתי מערכות של חגים, האחת לאומית והשנייה אוניברסלית. מיקומו המפתיע של חג הסוכות מלמד על תפקידו לחבר בין שתי המערכות, ולבטא את אחריותנו לכלל העולם  

 

70 פרים

זה שנים מספר שמעסיקות אותי מחשבות הקשורות למעגל החגים היהודי שלנו. אנו חיים בתוך מעגל שנה כל כך ייחודי, כל כך מגוון, כל כך עמוק… כל חג מרעיד נימי נפש חבויים אחרים, אלו שקשורים למהותו הפנימית והייחודית של כל מועד ומועד…

את מועדי ישראל ניתן לחלק באופן כללי לשני מעגלים. המעגל האחד הוא מעגל החגים האוניברסלי. כלולים בו המועדים שנובעים מעצם בריאת העולם, מהיחס שבין הנבראים לבוראם. אלו הם מועדים שהתוכן שלהם נובע ישירות מהמבנה הנפשי-נשמתי של האדם, מעובדת היותו ברוא א-ל, הנושא את צלם הא-לוהים בקרבו. למעשה, אלו הם המועדים שהתאריך שלהם קשור לראש השנה האוניברסלי, זה של חודש תשרי.

במעגל חגים אוניברסלי זה ראש השנה הוא תרועת הפתיחה. "היום הרת עוֹלם", "זיכרון ליוֹם ראשון".  ביום זה אמור כל אדם בתבל לעמוד מול בוראו בלב מלא הכרת טובה, לתקוע לפניו ולהכריז על מלכותו: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו – ה' א-לוהי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה". זה אמור להיות היום הגדול של אחדות העולם. יום של שמחה, של אחוות-עמים שמבינים וחשים שהם בנים לאב-בורא-מלך אחד.

יום כיפור הוא ההמשך, התוצאה של ראש השנה. בעולם שבו הברואים מכירים בבוראם ויודעים שהבורא הוא גם המנהיג והמשגיח – יש לכל אדם אחריות על מעשיו, והוא צריך לתת עליהם דין וחשבון לפני קונו: "כי זכר כל היצור לפניך בא, מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש..". מלכות ה' הקוסמית של ראש השנה מתפרטת אפוא ביום הכיפורים למלכות אישית-פרטית. כאן טמונה השאיפה האוניברסלית להיתקן, להיטהר, לתקן את המעוות, להצליח להתעלות, שיסודה מונח בניצוץ הא-לוהי הטמון בכל אדם באשר הוא אדם.

ומראש השנה ויום הכיפורים – לסוכות. סוכות הוא ההגשמה בפועל של חיים בעולם שבו יש בורא, שופט, מנהיג ומשגיח. זו היכולת לשמוח. זו היכולת לאסוף את כל השפע שהבורא העניק לך, ולשמוח בו – בלי להיות משועבד לאותו שפע. זהו הרצון והיכולת לחסות תחת כנפי השכינה, ולהרגיש מוגן. להרגיש את חסד ה', את הגשם, זורם בפועל מן השמים למטה אל הארץ… לאו דווקא לארץ ישראל, אלא אל התבל כולה. גם תחושה זו היא אנושית, אוניברסלית ומשותפת לכל בני האדם.

מעגל החגים השני הוא מעגל החגים הלאומיים. אלו המועדים שנקבעו בעקבות אירועים היסטוריים שקרו לעם ישראל, ולכן הם מועדים הקשורים ל'ראש השנה' הלאומי שלנו, לחודש ניסן. "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה". למעשה, אלו הם שלושת הרגלים שלנו, החגים שבהם אנו מצווים לעזוב את בתינו, לעלות לירושלים ולהיות שוב ביחד כמו שהיינו אז, כשהתרחשו האירועים ההיסטוריים העצומים:

–         יציאת מצרים – שבה נגאלנו גאולת עולם שקשרה אותנו לעדי עד בשמו של הקב"ה.

–         מעמד הר סיני – שבו חווינו התגלות א-לוהית בלתי-נתפסת והתחייבנו לקיום התורה ללא סייג.

–         והישיבה ב'סוכות' – מה שסימל את השגחת ה' הפרטית, את ההגנה הטבעית והעל-טבעית עלינו כאחת.

נקודת חיבור

ההבדל שבין המועדים האוניברסליים למועדים הלאומיים בא לידי ביטוי בקרבנות המוקרבים בהם. בחגים האוניברסליים, בראש השנה, ביום כיפור ובשמיני עצרת, מקריבים פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים לעולה (ושעיר עזים לחטאת); ובחגים הלאומיים, בראש חודש, בפסח ובשבועות, מקריבים שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים לעולה (ושעיר עזים לחטאת). אך החג ש"מקלקל" את הסדר היפה הזה, את החלוקה המדויקת הזו, הוא חג הסוכות, כמפורט בטבלה:

ראש השנה, יו"כ וש"ע

ר"ח, פסח, שבועות

סוכות

1 פר

2 פרים

70 פרים (סך הכול)

1 איל

1 איל

2 אילים

7 כבשים

7 כבשים

14 כבשים

השוני הבולט בקרבנות חג הסוכות מתבטא לא רק במספר הפרים המוקרבים בו – 70 כנגד שבעים אומות העולם – אלא גם בכך שבמקום האיל האחד מקריבים שני אילים, ובמקום שבעת הכבשים מקריבים ארבעה עשר. יש כאן כפילות ברורה!

חג הסוכות בולט בחריגותו גם מצד התאריך שלו. מדוע הקב"ה 'תלש' את חג הסוכות מתוך המעגל הלאומי ו'שם' אותו בתוך המעגל האוניברסלי? הרי 'סוכות' הייתה התחנה הראשונה של עם ישראל כשיצאו ממצרים עוד  לפני קריעת ים סוף (שמות יב לז), כלומר בתוך ימי הפסח. לפי זה, היה עלינו לאכול את המצות בתוך הסוכה! מדוע עבר החג לחודש תשרי?

ועוד, אם חג הסוכות היה נשאר בתאריכו הנכון, אז מעגל החגים שלנו היה ברור ומסודר: בתחילת השנה העולמית – בחודש תשרי – היו נחגגים החגים האוניברסליים, "הימים הנוראים", ובתחילת השנה היהודית – בחודש ניסן – היו נחגגים החגים הלאומיים, אלו שנקבעו בעקבות ההיסטוריה שלנו. מדוע נוצר אם כן 'בלבול' בחג הסוכות?

התשובה אולי טמונה בשאלה. הבלבול נוצר כדי שיהיה בלבול, כדי שייווצר קשר בין שני המעגלים. לקיחת חג הסוכות הלאומי 'שלנו' ונתינתו ל'כולם' נועדה ללמד אותנו שיש לנו אחריות כלפי 'כולם', שאנו כמו גלגל שעון קטן שתפקידו לסובב יחד איתו את גלגל השעון ה'גדול'. אין לנו רשות להסתפק בעבודת ה' שלנו, תהיה מושלמת ככל שתהיה. משימתנו כעם היא להחזיר ולחדש לעולם את הקשר הטבעי שבין היצורים ליוצרם. לעזור לכל נברא לעמוד מול בוראו ברגש טבעי של אהבה, הכרת הטוב ויראת הרוממות. כפי שה' התנה עמנו עוד לפני מתן תורה כשאמר לנו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט).

חג הסוכות הוא אפוא החג ה'מחבר'. כל אדם בעולם רוצה להרגיש את עצמו חוסה תחת 'כנפי השכינה'. כל עם זקוק לגשם, לחסד, לדעת שגם כאשר הביטחונות הכלכליים מתערערים – עדיין יש על מי להישען… זהו רעיון שאיתו אפשר להתחיל את החיבור.

לכן בחג הסוכות יש מספר קרבנות כפול. חג הסוכות נושא שני אפיונים שונים. האפיון הראשון הוא היותו חג לאומי, ובכך הוא מצטרף לפסח ולשבועות שבהם אנו חוגגים אירועים היסטוריים המיוחדים לנו. האפיון השני הוא היות החג חג אוניברסלי, שבו אנו חוגגים את היות האנושות כולה חוסה בצל ה' ושמחה בו. על כל אפיון משני האפיונים הללו אנו מקריבים קרבן, ומכאן הכפילות בקרבנות החג.

חזרה מאוחרת

נראה לי שכפילות זו של חג הסוכות דווקא במשמעות הזו יכולה להסביר שאלה קשה על פרשת המועדים הכתובה בפרשת אמור. המבנה של פרשת המועדים בויקרא כג הוא כדלהלן:

–         פתיחה: "מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי…"

–         שבת: "ששת ימים תעשה מלאכה…"

–         פתיחה שנייה: "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם…"

–         רשימת המועדים על פי סדר השנה (שמתחיל בפסח ומסתיים בסוכות – שמיני עצרת)

–         סיום: "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש…"

היינו מצפים שבזה תסתיים פרשת המועדים. אך, להפתעתנו, התורה חוזרת שוב על חג אחד, הוא חג הסוכות. ולא ב'תזכורת קצרה', אלא בפרשייה של חמישה פסוקים! ולאחר התזכורת הנוספת מגיע קטע סיום נוסף, שכאילו אומר לנו: כעת, ורק כעת, הסתיימה באמת פרשת המועדות: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל". מדוע 'הוכפל' חג הסוכות?

עיון בפרשת המועדות מראה תופעה מעניינת. ישנם שני ביטויים שונים המבטאים את קדושת היום של החגים: "שבת" ו"מקרא קדש". בכל המועדים כולם (כולל שבת) מוזכר הביטוי 'מקרא קדש', אך רק במועדים ה"אוניברסליים", בנוסף לביטוי "מקרא קדש" מופיע גם הביטוי "שבת" /"שבתון": בשבת בראשית: "שבת שבתון", "שבת" (כג, ג); בראש השנה: "שבתון, זכרון תרועה" (כג, כד); וביום כיפור: "שבת שבתון… תשבתו שבתכם" (כג, לב). ומה בדבר חג הסוכות?

ובכן, באזכור הראשון של החג (פס' לג-לו) מופיע רק הביטוי "מקרא קדש", כמו בשאר שלושת הרגלים.   אך לאחר שכבר 'נסגר המעגל' ונכתב קטע הסיום, כאשר התורה חוזרת וכותבת בשנית על חג הסוכות, אז נקרא החג "שבתון", כמו בשאר חגי-תשרי: "…ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון" (כג, לט). הנה אפוא ההסבר לכפילות הפסוקים בחג הסוכות. החג הראשון שתואר היה חג הסוכות הלאומי ואילו החג השני שצוין היה החג האוניברסלי. הסבר זה מצטרף לכפילות מספר הקרבנות שעליו דיברנו לעיל.

ולסיום, סיפור קצת אישי. כשמשפחתי עברה לגור בירושלים הייתי ילדה בתיכון. מישהו סיפר לנו על "מצעד העמים" שנערך בחג הסוכות בגן סאקר והלכתי עם אחיותיי לצפות בתהלוכה. זוכרת אני את ההפתעה, ההתלהבות והשמחה שאחזו בי כשראיתי כל כך הרבה נציגי עמים צועדים ומכריזים על הכרתם בירושלים, בישראל ובה'. אספתי אז המון דגלי עמים יפים וצבעוניים שחלקם שמורים אצלי עד היום…

 כבר אלפי שנים אנו מסובבים את ה'גלגל' הלאומי שלנו ומכריזים בכל יום "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד". יהי רצון שנזכה לראות במהרה בהתגשמות נבואת זכריה (פרק יד) "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא ה' אחד ושמו אחד".

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד בתשרי תשע"ב,  12.10.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 בנובמבר 2011, ב-גיליון סוכות תשע"ב - 740 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: