סודם השמור של אנשי סדום / עקיבא לונדון

 

בקעת הירדן הייתה 'עמק הסיליקון' החקלאי, מרכז המו"פ עתיר הידע של העולם המקראי. הנתונים הארכיאולוגיים והניתוח החקלאי-כלכלי שלהם חושפים את המניע להידרדרות המוסרית של אנשי סדום ולניכורם כלפי זרים

גפנים בבקעת הירדן. צילום: פאני אלימלך

"וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב…. וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים, וְלֹא נָשָא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶבֶת יַחְדָּו, כִּי הָיָה רְכוּשָם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶבֶת יַחְדָּו" (בראשית יג, ב).

מקנה רב מחייב שטח מרעה רחב ידיים, בייחוד כאשר הרועה מבקש לשמור על שטח המרעה לשנים מרובות ולא רק לנצלו. ככל הנראה, שטחי המרעה הטרשיים הפנויים במרחב שבין הר חברון לבאר שבע לא הספיקו להכיל את כל עדרי הצאן של אברהם ולוט – זאת מאחר שבאזור זה התגוררו גם רועים כנענים, פרזים (בראשית יב, ו) וגם חיתים (בראשית כג, י) – ועל כך התגלע ריב בין הרועים שלהם (רש"י, בעקבות מדרשי חז"ל, מציין סיבה מוסרית למריבה זו).

לאחר המריבה והצעת אברהם להיפרד, בוחר לוט להתיישב בכיכר הירדן למרות שהכתוב מדגיש את חטאם של אנשי סדום וסביבתם. המקרא אינו מפרש במה חטאו אנשי סדום, ורק מדרשי חז"ל מספרים לנו על בעיות של קמצנות, חוסר בגמילות חסד, דחיית הזר, אכזריות ועוד. אך מה היה המניע להתנהגות זו? מדוע אנשי סדום היו כה מושחתים? הממצא הארכיאולוגי שנאסף ממספר אתרים הפזורים לאורכו של הבקע הסורי אפריקני, ואימוץ ההנחה כי התנאים האקלימיים לא השתנו באופן מהותי ב-4,000 השנים האחרונות באזור זה, עשויים לספק לנו תשובה לכך.

מרחב פורה

הבקע הסורי אפריקני ממוקם במזרחה של הארץ לכל אורכה. הבקע שרוי ברובו בצל הרים גבוהים הנמצאים ממערב לו, ובשל כך מצויים בו מאפיינים אקלימיים ייחודיים: משקעים מועטים מאוד, חום רב, קרינה והתאיידות מרובות, ימי שמש רבים, הפרשי טמפרטורה נמוכים בין היום ללילה וחורף מתון למדי.

במרחב שבין הכינרת לים המלח זורם נהר הירדן התחתון. בעבר עוצמת זרימתו הייתה חזקה בהרבה מהמצוי כיום וסיבות אחדות לכך:

  1. בפתחה הדרומי של הכנרת לא ניצב סכר.
  2. לא שאבו מים מהכנרת.
  3. לא שאבו ממימי הנחלים המזינים את הירדן ההררי הנשפך אל הכנרת.
  4. לא שאבו מים ממימי הירדן (היוצא מהכנרת), וגם לא מנחלי האיתן הנשפכים אל הירדן.

מימי הירדן ונחלי האיתן שזרמו אליו החיו את אזור הערבה והפכו את בקעת הירדן ואת האזור הסובב את ים המלח לחבל ארץ חקלאי נרחב אשר התבסס על גידולי שלחין בלבד – וכפי שהכתוב מכנה זאת: 'ארץ משקה' (בראשית יג, י). ככל הנראה התקינו החקלאים תעלות השקיה אשר הובילו את מימי הנחלים הזורמים אל הירדן, ואולי אף את מימי הירדן, לשטחים המרוחקים מאפיקי הזרימה של הנחלים, על מנת להגדיל את שטחי העיבוד החקלאי – עד שהיה נדמה כי כל בקעת הירדן הייתה ארץ נושבת, פורייה, ירוקה ומושקית לאורך כל ימות השנה (בדומה למתרחש שם כיום). המקרא מדגיש זאת פעמיים בפסוק אחד וכותב כי כל ככר הירדן היה כולו ארץ משקה.

עוד ייתכן כי רשת תעלות ההשקיה נעשתה בדומה לנעשה במצרים, שם נחפרו תעלות מים (כבר בעבר הרחוק) היוצאות מאפיק הזרימה של הנילוס, ואלה השקו שטחים נרחבים גם בריחוק ממנו. כמדומה שזה הסבר הכתוב 'כגן ה' כארץ מצרים' (בראשית, שם).

בעקבות פעילות חקלאית זו, היווה אזור הירדן וסביבות ים המלח מוקד משיכה ממשי לאזור כולו, ובתוך כך גם לאנשי ההר, אשר גידוליהם בשדה ובמטע היו גידולי 'בעל' התלויים 'בברכת שמים'.

ביות בלבנט

האקלים השורר לאורך נהר הירדן וים המלח מכתיב את סוג הגידולים שניתן לגדל שם. זמן קצר לפני מותו מפרט משה את איכויותיה של הארץ ובתוך כך מונה שבעה מינים שנשתבחה בהם: "כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶמֶן וּדְבָש" (דברים ח).

מן הראוי לתת את הדעת על מספר שאלות ביחס לפסוקים אלו: מתי החלה האנושות לביית מיני פירות לשימושו של האדם, ומתי החלו לגדלם? היכן התרחש תהליך זה? מתי מיני פירות אלו הובאו לארץ? ומתי מינים אלו נשתקעו בחקלאות הארץ והפכו למרכיביה החשובים? להלן ננסה לתת מענה על חלק מהשאלות על סמך מספר חוקרי בוטניקה ידועים (זוהרי, לפשיץ, כסלו ועוד).

גפן – אחת העדויות המוקדמות ביותר על ביות הגפן נתגלתה לראשונה בתל שוּנה בצפון בקעת הירדן, באתר כלקוליתי (4,500–3,300 לפנה"ס), שם נתגלו גרגרי גפן מיובשים שהכילו 2-3 זרעים. בכמה אתרים נוספים באזור נתגלו חרצני ענבים מבויתים מתקופת הברונזה (2,700–2,000 לפנה"ס), ובתוכם יריחו, לשון ים המלח וערד. היות שגפן בר אינה גדלה באזור זה או בקרבתו, מעיד הדבר על ביותה המוקדם של הגפן באזור זה.

זית – ממצאים ראשונים של גלעיני זית המצביעים על תחילת ביות הזית נמצאו בתחומי ארץ ישראל וירדן במספר אתרים כלקוליתיים. בתולילאת א-גסול, תל קטנטן בקרבת קצהו הצפוני של ים המלח (3,700–3,500 לפנה"ס), נתגלו שיירי מזון ובתוכם גרעיני תבואה, גלעיני תמרים, קטניות, וכן גלעינים חרוכים של זית תרבותי. ממצאים דומים נתגלו בתל אבו חמיד ובתל שונה צפון, המצויים במרכזה ובצפונה של בקעת הירדן. שם נמצאו שיריים של זרעי זית כתושים גם מתקופת הברונזה, שהם ככל הנראה תוצר של עיבוד הזית.

מאחר שזיתי בר אינם גדלים באזורי הירדן וסביבתו, ממצא של זרעים וזרעים כתושים מספק הוכחה שזיתים בויתו באזורנו כבר בעת הזו. זיתים אלו גודלו בהשקיה בצורה דומה לגידול זיתים בהווה בעמק הירדן.

תאנה – קיים קושי בזיהוי הזמן שבו החלו בביות עץ התאנה והפיכתו לעץ תרבות, זאת מאחר שכמעט בלתי ניתן להבחין בין זרעי תאני בר ותאני תרבות (גן). קרוב לוודאי כי ביות התאנה החל בתקופה הכלקוליתית, אותה תקופה שבה החלו לביית זיתים וגפנים. במספר אתרים בבקעת הירדן נמצאו זרעי תאנה מאובנים, וביניהם: תל שונה צפון, תל אבו חמיד, תולילאת א-גסול ויריחו.

מאחר שתאני בר אינן גדלות באזורי הירדן וסביבתו, ממצא של זרעי תאנים מספק הוכחות מעשיות לכך שתאנים בויתו בלבנט (= מזרח אגן הים התיכון) כבר בעת הזו. תאנים אלו גודלו בבקעת הירדן בהשקיה מלאה.

רימון – זרעי רימונים מאובנים וחלקי קליפות רימונים, מסוף התקופה הכלקוליתית ומתקופת הברונזה המוקדמת, נמצאו במספר אתרים בארץ, וביניהם: יריחו, מצדה, עין גדי, ערד ועוד. ככל הנראה, הרימון טופח ובוית לראשונה כצמח תרבות באזור פרס, ומשם נפוץ לאגן הים התיכון. מופע הרימון בארץ כבר בסוף התקופה הכלקוליתית ותחילת תקופת הברונזה המוקדמת מרמז אולי על ביות הרימון גם באזורנו.

תמר – ממצאים מוקדמים של תמרים מבויתים נמצאו במסופוטמיה התחתונה (דרום עיראק). מסמכים מראים שלכל המאוחר בתקופת הברונזה הקדומה גידלו בערי שוּמר (איסין, שׁוּרוּפַּךּ, אֶרֶך, לַרְסָה, אוּר, נִיפּוּר, לַגַשׁ ועוד) מטעי תמרים מרשימים למדי. נראה כי עיבוד מטעי תמרים תרבותיים התרחב בתקופה הכנענית או מעט מוקדם יותר (במחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה) למזרח הקרוב, לאזורים החמים שבהם מצויים מקורות מים זמינים לאורך השנה כולה, וביניהם עמק הירדן התחתון ועמק הנילוס. הענף התבסס היטב והפך לגידול שפריו מבוקש.

חיטה – חיטה נאספה מן הבר קרוב לוודאי זמן רב לפני ביותה. גידול חיטה ושעורה היה ככל הנראה תחילת תרבות הגידול החקלאי במזרח הקרוב. שרידי זרעי חיטה מפויחת מזן איינקורן (Einkorn) נמצאו במספר חפירות ארכיאולוגיות, בתל אבו חורירה ובתל מורבית שבסוריה. גידול חיטה זה התפשט דרומה אל אזור בקעת הירדן ויריחו. באתרי בקעת הירדן נמצאו ממצאים מועטים באופן יחסי של חיטת איינקורן, הדומה לחיטת הבר ובעלת זוג אחד של כרומוזומים. בעזרת הכלאות לא מעטות נוצרו זנים איכותיים יותר, בעלי שני זוגות כרומוזומים. המפורסמת שבהם היא חיטת אֶמֶר (Emmer). זן זה היה נפוץ בארץ ישראל לאורך בקעת הירדן החל מסוף התקופה הכלקוליתית ובתקופה הכנענית המוקדמת (3,300–2,700 לפנה"ס).

שעורה – גם גרגרי שעורה נאספו מן הבר קרוב לוודאי זמן רב לפני ביותה. השעורה (Barley) היא אחד הדגנים הראשונים שבויתו וגודלו כגידול תרבות. אחד האתרים המוקדמים שבהם נמצאה שעורה מתורבתת דו תורית (Hordeum distichum) הוא נתיב הגדוד מצפון לים המלח. הממצא מתוארך ל-7,700 לפנה"ס. שעורה מתורבתת בעלת שש טוריםH. Hexastichum) ) הייתה הדגן העיקרי של בקעת הירדן, הלבנט ומסופוטמיה, החל מ-4,000 לפני הספירה.

לסיכום: מכלל העדויות הארכיאולוגיות והממצאים הבוטניים עולה כי למעט התמר, אשר ככל הנראה בוית בחלקו המזרחי של 'הסהר הפורה' ובהמשך התאקלם באזורנו, יתר הפירות שנזכרו בויתו כנראה בלבנט ויתכן אף ממש באזורנו. נציין כי דגנים נוספים ואף ירקות גודלו באזור זה לאחר ביותם, ומפאת קוצר היריעה לא נרחיב בהם. עדויות אלו מתייחסות לתקופה הקרובה לתקופת אברהם ולוט על פי המסורת היהודית, תחילת האלף השני לפני הספירה.

הצלחה אזורית

מהממצאים הארכיאולוגיים עולה כי אזור הסהר הפורה, שתחילתו באזורי שפך הפרת והחידקל במפרץ הפרסי, צפונה במעלה הנהרות עד סוריה, ומשם מערבה ודרומה אל הבקע הסורי אפריקני, בקעת הירדן וים המלח, היה מוקד מרכזי לפיתוח חקלאי בעולם העתיק. חלקו המערבי של הסהר הפורה, מים המלח ועד לים הכנרת, שפע פעילות חקלאית אינטנסיבית ובכללה הביות. תנאי גידול השלחין בבקעת הירדן התאפיינו ביציבות רבה, וזאת משום שמים רבים היו זמינים לאורך השנה כולה. האקלים אפשר לגדל ירקות במספר מחזורי גידול כמעט בכל חודשי השנה, הפירות והדגנים הושקו היטב והניבו יבולים גבוהים, ושנות בצורת השפיעו במידה פחותה על אזור זה, מאחר שממילא כמות המשקעים שם מעטה. כך, איכות התוצרת החקלאית שגדלה באזור הייתה טובה מאוד בהתייחס לגידולי הבעל במרחב כולו שסבל מתנודתיות אקלימית רבה.

הממצאים מלמדים שחלק מהפירות והדגנים החשובים (כגון: זית, שקד, גפן, תאנה) בויתו או גודלו כגידולי תרבות לראשונה באזור זה, דבר שהצריך את אקלומם. אקלום מיני פרי באזור שאינו בית הגידול הטבעי שלהם אינו מלאכה קלה, ובהחלט מלמד על התפתחות חקלאית חשובה ביותר, על ידע חקלאי מפותח, על יכולות ריבוי וסלקציה של זנים, על התאמת זנים למקום הגידול, על יכולת הולכת מים, על שיטות עיבוד חקלאי, על פעילות אגרוטכנית מפותחת ועוד.

היכולות הכלכליות המשופרות שבאו בעקבות הצלחה זו תרמו גם הן לפיתוח שיטות גידול מתקדמות, דבר שהתבטא בכלי העבודה, בפיתוח זני דגנים, ירקות ופירות ועוד. כך יצרו תושבי אזור זה יתרון משמעותי על פני תושבי המרחב, דבר שהשפיע לא רק על התחום החקלאי בלבד, אלא אף על חיי הכלכלה והמסחר וייתכן אף על תחומים נוספים. עדות לכך אנו מוצאים במקרא (בראשית יד, א-י) המלמד על כך כי במהלך השנים כוחם של ערי כיכר הירדן והיישובים לאורכה של בקעת הירדן (כחלק מיישובי הסהר הפורה) היה מרובה אף מעבר למספרם ולכוחם היחסי במציאות. עם זאת, נראה כי למרות התנאים הטובים חששו תושבי הבקע לחלוק את הידע וההצלחה עם תושבי האזור, והכנסותיהם לא שימשו תמיד לטובה, כמאמר קהלת: "יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתו" (ה, יב).

הד למסקנתנו זו מוצאים אנו בספר איוב, בתיאור מעמדה החקלאי של בקעת הירדן – והעונש שניתן לתושביה בגין התנהגותם: "אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ. מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ. נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה. לֹא הִדְרִיכֻהוּ בְנֵי שָׁחַץ לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל. בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים" (כח ה-ט).

בחזרה לאברהם

לוט ואברהם התגוררו כאמור בין חברון ובאר שבע, אזור שאינו משופע במי מעיינות וניזון בעיקר ממטר השמים. ריבוי הצאן והמחסור במרעה זמין הביאו למחלוקות ומריבות ביניהם. לוט מעיף מבט מזרחה ורואה אזור אשר כולו משקה, שבו תנאי האקלים יציבים, אזור שעליו חקלאי ההר יכלו רק לחלום. לוט, אשר חש את הלחץ הכלכלי בהר, רואה במקום מפלט ופיתוי גדול מאוד.

נראה כי תושבי בקעת הירדן בתקופה זו חשו כי בידם מצוי 'אוצר' – מידע חקלאי ייחודי ורב חשיבות – המעניק להם יתרון רב על פני חקלאים באזורים אחרים. הם חששו מן הסתם כי מסירת מידע זה לחקלאים אחרים תוביל לאיבוד יתרונם היחסי על פני מתחריהם ולאיבוד פרנסתם. אך טבעי היה כי גישה זו תביא אותם להרחיק מעליהם את כל המעוניין להתגורר בשכנותם ושאינו תושב האזור, למעט במספר התושבים, וכך יישמר 'סודם'. אציין, כי אף בשנות ה-80 של המאה העשרים חזיתי בעיניי ביישובים בארץ אשר מנו מספר משפחות מועט, ולא רצו לקלוט לתוכם משפחות נוספות פן ייאלצו לחלוק את רווחיהם בין מספר אנשים גדול יותר. במהלך השנים הם הצטערו מאוד על החלטה זו.

הד למסקנותינו ניתן למצוא במאמרי חז"ל על סדום (סדום כעיר מרכזית באזור זה מבטאת את התנהגותם של כלל אנשי בקעת הירדן). במכילתא דרבי ישמעאל נאמר:

…וכן את מוצא באנשי סדום שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם שנאמר: "ארץ ממנה יצא לחם"…  אמרו הסדומיים: אין אנו צריכין שיבוא אדם אצלנו, אלא הרי מזון יוצא מאצלנו, וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מאצלנו, בואו ונשכח תורת רגל מארצנו. אמר להם הקב"ה: שוטים שבעולם, בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים? אתם אמרתם נשכח תורת רגל מארצנו, אף אני אשכח אתכם מן העולם.

ועל כך הוסיף הספרי מספר דגשים:

וכן אתה מוצא באנשי סדום שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע, מה נאמר בהם: "ארץ ממנה יצא לחם" (איוב, שם)… אמרו אנשי סדום הרי מזון אצלנו הרי כסף וזהב אצלנו נעמוד ונשכח תורת הרגל מארצנו… (דברים פיסקא מג, טז; וביתר הרחבה, בספרי דברים פיסקא שיח טו).

נראה כי מדרשי חז"ל עמדו במדויק על סיבת חוסנם ויתרונם החקלאי והכלכלי של תושבי בקעת הירדן. לאור זאת, מתחוורים היטב דברי הכתוב: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹוד" (יג, יג). מתוך שרצו לשמור על סודם החקלאי, אסרו על בני אדם שאינם מקומיים להתגורר או להלך באזור ללא כוונה ברורה. מכאן גם נולדו חשדנות ואיסור על הזמנת אורחים, ומכאן האיסור לסייע לחלש ולדל, לגמול חסד ועוד (בראשית יט, א-ו). גישה אנוכית זו היא שהביאה אותם בהדרגה במהלך השנים להשחתה מוסרית וחברתית כבדה, והיא שהביאה לבסוף עליהם את עונשם הגדול.

ד"ר עקיבא לונדון מהמחלקה ללמודי א"י וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן משמש אגרונום של הרבנות הראשית לישראל

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' בחשון תשע"ב,  4.11.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-3 בנובמבר 2011, ב-גיליון לך לך תשע"ב - 743 ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: