ארץ האפשרויות / אהרון פוגל

 

כמחנכים והורים עלינו להבין לאילו צרכים מספק הפייסבוק מענה, וללמוד מכך על הדרישות החינוכיות של הדור הצעיר. מבט חיובי על עידן האינטרנט

כמחנך הוזהרתי רבות מפני הפייסבוק – הבנתי שהוא יוצר אשליה של חברות ושיש בו הרבה סכנות: גנבת זהות, סטיות, ניצול, חרמות וגידופים, יצירת קשרים בעייתיים ועוד. הבנתי שחשוב להיות שם, כלומר לפתוח חשבון פייסבוק אישי, להתחבר לילדים או לתלמידים שלי ומדי פעם להפגין נוכחות. אך להתמודדות עם שורש הבעיה לא זכיתי. לא דיברו איתי על מהותו של הפייסבוק, על אותו צורך חזק שלו הוא נותן מענה. הרי הנוער הדתי נמצא בפייסבוק בממוצע 5.4 שעות ביום, וזה עוד בתקופת הלימודים (!). אם נצרף לכך את הזמן שהוא משקיע בצפייה בתוכניות הריאליטי, יתברר שבסך הכול ראשם ורובם של בני הנוער מונחים בעולם המדיה הווירטואלית. המציאות המדומה. מהיכן הדבר נובע? מדוע זה קורה?

עלינו להבין שהנוער כאן זועק זעקה. לא רק זעקה לעזרה והצלה מהחושך ומתחתית התרבות אלא זעקה אחרת, זעקה של צימאון אדיר אך לא מסופק שמוצא את מקומו בפייסבוק ובאינטרנט וגם ב'אח הגדול'. להלן ננסה להצביע על כמה נקודות שעומדות בבסיס זעקה זו של הנוער.

חברים

בפייסבוק אתה נמדד במספר החברים שמחוברים אליך. מהיכן נובע הצורך בכל כך הרבה חברים? פעם היו מספיקים לנו שלושה ארבעה, אולי חמישה חברים קרובים שאיתם היינו מבלים, יוצאים לטיולים, משוחחים ונפגשים. אך מה עושים עם 600 או 1,000 חברים?

אנו מצויים בעיצומה של תקופת ההעצמה האישית. פיתוח האינדיבידואל, הפרט, בא על חשבון הקבוצה, החברה והעם, שנעלמו יחד עם האידיאולוגיה. אלא שהאינדיבידואל צריך קבוצה כדי להתפתח בה. הוא לא יכול לעשות זאת לבד. ביטוי לכך ניתן למצוא בעוצמת הרייטינג של 'האח הגדול'. אדם אחד בתוך בית סגור למשך שלשה חודשים לא היה מעורר עניין רב כמו הקבוצה. הדינמיקה שנוצרת בין האנשים היא שיוצרת עניין.

זו הסיבה לכך שהנוער מתמכר לפייסבוק. בקישור לכמות חברים כה גדולה הילד או הילדה מרגישים את עצמם, את ממשותם. הם מוגנים ומועצמים, ואת מקומם איש לא יוכל לקחת מהם. 

לכן, אם ברצוננו לספק מענה לצורך זה איננו יכולים להשאיר את המסגרות החברתיות כפי שהן כיום. הכיתה איננה יכול להיות רק מקום הוראה ומפגש חברתי. הפרט צריך יותר מזה. הכיתה צריכה להיות מקום שבו הנער או הנערה ירגישו מוגנים, מקובלים ומועצמים באופן אישי.

חשיפה

מאפיין נוסף של הפייסבוק הוא החשיפה. בפייסבוק נחשפות תמונות אישיות, פרטים אישיים. ממה הדבר נובע? בעומק הדברים, נראה שיש כאן בקשה לאינטימיות מסוג אחר, שדור המבוגרים אינו מכיר. יש כאן צורך עצום במקום התומך, הקשוב, המקבל לגמרי, האמפתי לחלוטין, לאו דווקא המסכים.

הבה נתבונן על עצמנו ונשאל – האם אנו כהורים יודעים ליצור זמן אינטימי עם ילדינו? האם כמורים או כבני זוג אנו יודעים ליצור אינטימיות עם תלמידינו או עם בנות זוגנו? אינטימיות שכזו לא תיווצר אלא מבנייה משותפת, מזמן איכות, מתוכן משמעותי, ושוב – קבלה. אי אפשר ליצור אינטימיות עם בן זוג תוך כדי שמעירים לו הערות. זה לא הזמן. גם עם תלמיד אי אפשר ליצור אינטימיות על בסיס ביקורת בונה או הורסת. אינטימיות יכולה להיווצר רק על בסיס זמן איכות שבו אנו נמצאים עם ילדינו או תלמידינו ללא ביקורת. פשוט כך, בגובה העיניים – מדבר, מקשיב, משתף. זוהי חשיפה עמוקה, טובה ואמיתית.

מגע

יש משהו מאוד ממכר בגלישה בפייסבוק. מה גורם לו למשוך את לב ילדינו כל כך הרבה שעות? התשובה היא מגע, חיבור. באותו צ'אט שנענה על ידי חבר, הנוער משתוקק למגע מלטף, לפרגון, ל'מה נשמע', גם אם הוא חוזר על עצמו אלף פעם ולא מתקדם, שכן הוא בא ממקור שבאמת שואל 'מה נשמע'. ועל כך מאוד כיף לענות בסתם 'בסדר' או בשאלה זהה או להתחיל להשתפך.

האם אנחנו יודעים לספק לנוער את אותו מגע? כמה קרירות חווה תלמיד במשך היום בבית הספר, ואולי גם בבית כאשר אף אחד לא מדבר איתו בגובה העיניים, כאשר אף אחד לא נוגע בו? האם איתנו – המבוגרים, המורים וההורים – הנוער מרגיש נוח באותה המידה כמו עם המחשב? האם אנו נוגעים, מלטפים, יוצרים קשר בלתי אמצעי?

מגע פיזי אוצר בקרבו אינסוף של רגשות ומחשבות. טמונה בו היכולת להתחבר באמת, להגיע לאינטימיות. נסו לדמיין תרחיש שבו ילדינו ותלמידינו יתחילו את סדר יומם בבית הספר בישיבה במעגל במרכז הכיתה, ייתנו ידיים ופשוט ישתקו למשך חמש דקות. זה מדהים ועוצמתי. אגב, באחד מבתי הספר המצליחים ביותר בארה"ב עושים כך פעמיים ביום למשך עשרים דקות, והדבר מוכיח את עצמו אפילו ברמת הציונים.

פריצת גבולות

האינטרנט, הפייסבוק והצ'אטים מאפשרים פריצה של הגבולות הממשיים המוכרים לנו. אנשים רוכשים לעצמם בקלות רבה חברים מעבר לים ומעיר אחרת. אינני מדבר כאן על חיבורים שיש בהם סכנה אלא על חיבורים חיוביים. חשבו כמה חיובי מצב שבו נער בן שש-עשרה משוחח בפורום עם נער באיראן ומדבר איתו אידיאולוגיה וציונות. פעם זה לא היה אפשרי.

נכון, בפריצת הגבולות יש משהו שמרתיע את עולם המבוגרים. משהו שמזכיר לנו תוהו ובוהו, חוסר איזון, חוסר שקט ואף חשש מפגיעה קשה בדת ובמסורת. אולם מה עומד בעומק של פריצת הגבולות? הנוער מבקש רוחניות לא מוגבלת. ארבע אמותיה של ההלכה אינן מספיקות לו וגם לא חוויות רוחניות פה ושם. הוא מבקש את המעבר, עולם שכולו טוב, עולם ללא גבולות. וכאן המשימה של המבוגרים לא קלה ואף מאתגרת ביותר. מה זה אומר לתת לילדינו עולם ללא גבולות? הרי מלמדים אנו חסידות, קבלה, מחשבה, אמונה, תנ"ך, תלמוד, חז"ל, מדרשים, הלכה ומחשבת ההלכה. אנו מנסים לחיות את עולם המצוות עם המשמעות הרוחנית שלו והעומק שלו, אז מה אפשר עוד?

כאן ניצב אתגר קשה בפני עולם הרוח היהודי. ניתן להתחיל מדברי נבואה, מרעיונות רוחניים. להביא לכך שכמיהה לא-ל חי במובן של חיים לא תהיה עוד נחלתם של יחידי סגולה אלא של ההמון. נכון, לעתים להמון אין היכולת לעשות את הדברים נכון והוא צריך הכוונה, אך הכמיהה קיימת והצורך בפריצת הגבולות ובשאיפה אל ה'מעבר' קיים. וצריך לכוון.

וכאן ברצוני להעיר שתי הערות. בעבר, רבים בעם ישראל מצאו מענה לצימאון האדיר הקיים בתוכם בתנועות מגזריות שונות, מתוך הבנה כי השתייכות מגזרית מאפשרת אורח חיים שלם ומלא. אלא שלעניות דעתי בא האינטרנט ומעיד כי הדבר כבר איננו מספק. אנשים מחפשים משהו גדול יותר, שלא מתקבל מהשתייכות מגזרית מסוימת. חיבור בין אנשים שונים בדרכם, במהותם ואף באמונתם הוא שמשלים את העולם בעבור אותם אנשים המחפשים שלמות גדולה יותר. בכוחות אלו ממש ניחן הדור הזה, שמסוגל לנהל דיאלוג כן, עירני ומשמעותי עם אנשים שונים בקצה העולם, בעלי דעות, אמונות ותפיסות שונות ואף הפוכות.

ההערה השנייה נוגעת בכלי נוסף שבאמצעותו ביכולתנו לספק את צימאון ילדינו – הדמיון. תארו לעצמכם שיום ראשון בבית הספר נפתח בתהליך של דמיון ויום שישי מסתיים בתהליך דומה, מסכם. למי שהתנסה בתהליכים אלו הדברים ברורים יותר. אפשר להגיע רחוק מאוד עם התלמידים ועם שלוות הנפש הנגזרת מפעולה זו. יתרה מזו, הדמיון הוא היכולת הכביכול הלא ממשית שלנו לראות דברים לא שכליים, לא הגיוניים, ובעצם להרחיב את הגבולות שלנו. האם לא זה מה שמבקשים מאיתנו ילדינו – להרחיב את הגבולות, להאמין שהרבה יותר דברים אפשריים ממה שאנו חושבים על עצמנו? ברור שסוגיה זו ואחרות נוספות מצריכות למידה; אין זה דבר שנעשה כלאחר יד, אך לכך אנו נדרשים.

מיידיות

האינטרנט מאפשר סיפוק מיידי של כאן ועכשיו: תקשורת מיידית, מסחר והזמנות מיידיים, חדשות מעודכנות בכל עת, ועוד ועוד. כל מחנך מתחיל יאמר כי סיפוק מיידי הוא בעייתי ביותר, שהרי על זה עובדים עם ילדים מגיל צעיר ביותר, דחיית סיפוקים. ובכל אופן, אי אפשר להתעלם מהשינוי הרווח בעולם של תעשייה שלמה שמעודדת זאת. על מה הדבר מלמד?

לטעמי המקור שממנו הדבר נובע הוא האפשרות והצורך לשינויים בחיים. ככלל, עצת הזקנים היא שמרנות ועצת הצעירים היא התחדשות. המילה שינוי מעוררת אצל רבים פחד וקושי, והנוחות שבהרגל נעימה יותר. אולם ברור שהצורך היום בשינויים גדול מבעבר. אנשים משנים מקומות עבודה לפחות פעם או פעמיים במחזור חיים של עבודה ואף יותר. כחברה, הן בהיבטים הכלכליים והן בהיבטים של תפיסת עולם, השינוי בעיצומו. כנראה שצריך לתת מקום שמאפשר יותר לעשות שינויים, שלא בהכרח מצריכים תהליך ארוך טווח. האם אין בכך קירוב של התהליך אל התכלית? לחיות כאן ועכשיו.

אתגר

ברקע דברינו מהדהדים דברי חז"ל על הימים של עקבתא דמשיחא, 'ייתי ולא אחמיניה'. חז"ל כבר הבטיחו לנו שלא יהיה קל, אבל יחד עם זאת היו גם אלו שהיו מוכנים לשבת בצל גלליו של החמור, ומה יותר 'גללים של חמור' ממה שיכול האינטרנט לספק בצד הרע שלו?

אלא שבאינטרנט משמשים חושך ואור בערבוביה. אם נבין את העוצמה האדירה שיש בו, את ההיבטים החיוביים שניסינו להציע בדברים שלעיל, ונהיה קשובים לבקשת הדור, סבורני כי נוכל לתת להם עולם טוב יותר, עמוק יותר, נוגע יותר ומשמעותי יותר.

אהרל'ה פוגל הוא מנהל תכנית לבנים, 'מסע אל גיל ההתבגרות והכנה לחיי זוגיות ומשפחה',מכון ליברמן שבמדרשת רמות שפירא

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ג בתשרי תשע"ב,  21.10.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-20 באוקטובר 2011, ב-גיליון בראשית תשע"ב - 741 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: