פנטה ריי[1] ומסקנת הטאו (מִסִּפּוּרֵי עוֹף הָחוֹל) / אלחנן בלומנפלד

 

א. הַכֹּל זוֹרֵם

 אָמַר חָכָם הַיְוָנִי[1],

"הַמְּצִיאוּת – מַבּוּעַ.

הַכֹּל זוֹרֵם, הַכֹּל זְמַנִּי.

אֵין בָּהּ דָּבָר קָבוּע –

*

אִם תַּעֲמוֹד בְּתוֹךְ נָהָר

בְּלִי לָזוּז, לָנוּעַ,

תִּרְאֶה, הָרֶגַע לֹא נוֹתָר,

קְבִיעוּת הִיא תַּעְתּוּע.

*

בּוֹ, בַּנָּהָר תּוּכַל לִטְבֹּל,

אֲבָל לֹא פַּעֲמַיִם –

בְּכָל חֶלְקִיק זְמַן שֶׁתִגְבֹּל

הֵן מִתְחַלְּפִים הַמַּיִם.

*

וְהַחַיִּים בְּקִרְבְּךָ

(בְּרוֹמָאִית: 'לָה וִיטָה'),

גַּם מִשְׁתַּנִּים, וְגַם אַתָּה

אֵינְךָ מָה שֶׁהָיִיתָ".

*

כְּבָר עֲנָפֶיךָ, צֵל נוֹפְךָ[2],

שׁוֹנֵי פָּנִים וָסֵבֶר.

כָּך גַּם פְּרוּדוֹת בְּכָל גּוּפְךָ,

מִיּוֹם לֵידָה עַד קֶבֶר.

 

ב.

אֲבָל אֶפְשָׁר גַּם, בַּגֵּאוּת,

לִרְאוֹת זָוִית אַחֶרֶת,

לִצְפּוֹת אֶל גְּדוֹת הַמְּצִיאוּת

מִתּוֹךְ סִירָה חוֹתֶרֶת –     

*

מִמֶנָּה הַמַּבָּט נַפְנֶה,

וְכָל עֲלֵה כּוֹתֶרֶת

יִפְשֹׁט צוּרָה וְיִשְׁתַּנֶּה,

בְּכָל שְׁנִיָּה עוֹבֶרֶת.                 

*

וְאִם נֵשֵׁב, שְׁפוּפִים, סְפוּנִים,

אוֹ נִזְדַּקֵּף כְּתֹרֶן,

וַדָּאי אָז יֵרָאוּ שׁוֹנִים

כָּל דֶּשֶׁא וְכָל אֹרֶן.

*

אִם כָּךְ, אוֹ כָּךְ, זוֹ חַוָּיָה –

בְּשַׁיִט, אוֹ בְּלִי נוּעַ,

לִבְחוֹן אֱמֶת וַהֲוָיָה,

חֲלוֹם וְתַעְתּוּעַ.

 

ג.

אַךְ לִפְעָמִים, מֵרוֹב שִׁנּוּי,

סִחְרוּר בָּנוּ פּוֹגֵעַ.

אוֹ אָז, וַדָּאי, נִרְצֶה פִּנּוּי,

לַחוֹף נִתְגַּעְגֵּעַ.

*

לָשׁוּב אֶל אִמָּא אֲדָמָה,

לְהֵאָחֵז בְּסֶלַע,

לוּ רַק לְרֶגַע, כְּסוּמָא,

לְהִתְמַזֵּג בְּצֶלַע.

*

כִּי כֵן, נוֹלַדְנוּ יְצוּרִים

רוֹדְפִים עִקְבֵי הַקֶּשֶׁת,

אַךְ בְּלִי כְּנָפַיִם, סְנַפִּירִים,

תְּלוּיִים בִּכְנַף יַבֶּשֶׁת.

*

וְהֶחָשָׁשׁ עָמוֹק בִּפְנִים

הוּא מִן הַלֹּא יָדוּעַ.

פֶּן נִסָּחֵף חַסְרֵי אוֹנִים

נֹאבַד כְּעֵץ גָּדוּעַ.

 

ד.

אִם נִנָּצֵל, שְׂרוּעִים עַל חוֹף,

לְלֹא כֹּחוֹת בָּעֶרֶב,

אוּלַי נִרְאֶה מִבַּעַד לַנּוֹף

תּוֹפְסֵי קְשָׁתוֹת וָחֶרֶב

*

אֲשֶׁר תָּקְעו מוֹטוֹת גְּדֵרוֹת

מָגֵן כְּנֶגֶד פַּחַד,

מִצְטוֹפְפִים סְבִיב מְדוּרוֹת

דְּחוּקִים, דְּחוּסִים בְּיַחַד.

*

מִפְּנֵי חַיּוֹת חַדּוֹת נִיבִים,

מֵרַחֲשֵׁי מִפְלֶצֶת,

בְּרָקִים וּרְעָמִים קְרֵבִים,

גַּחֶלֶת מִתְנַפֶּצֶת.

 

ה. אַשְׁלָיוֹת הַחֲלוֹם וְהַמְּצִיאוּת

בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁנָּגוֹז חֲלוֹם,

הַמְּצִיאוּת אַחֶרֶת.

הִנֵּה נָחַתְנוּ בְּשָׁלוֹם

בְּפַאֲתֵי הַקֶּרֶת.

*

וְלִכְאוֹרָה הַכֹּל תָּקִין

בְּאוֹר יוֹם פַּס הַפַּחַד.

אוּלַי עוֹד בְּשָלוֹם נַזְקִין,

עַד שֶׁנִּגְלֶה הַפַּח, עַד…

*

עַד יִתְבָּרֵר כִּי הַפְּחָדִים,

גַּם יְצִירֵי רוּחֵנוּ,

כָּל הָרוּחוֹת וְהַשֵּׁדִים,

הֵבֵאנוּ בְּמֹחֵנוּ.

*

מִן הַנָּהָר וְהַיְּעָרוֹת,

הַשֵּׁד יֵדַע מִנַּיִן.

מַמְשִׁיךְ הַמֹּחַ לַהֲרוֹת

וּלְטַפְּחָם עֲדַיִן.

*

הַמְּעָרוֹת, כָּעֵת בָּתִּים,

אַךְ גַּם אֶל תּוֹךְ עֲרֵינוּ,

הֵבֵאנוּ אֶת הַבִּעוּתִים,

לַנֶּפֶשׁ הֶעֱרֵינוּ.

*

וְגַם בָּעִיר מִינֵי חוֹמוֹת,

חֲפִיר, גְּדֵרוֹת תֵּיל מַחַט,

שֶׁיְּחַזְּקוּ הַנְּשָׁמוֹת,

מִן הָאֵימָה, מִבַּעַת.

*

כְּנֶגֶד צַיָּדֵי גּוֹרָל,

מַלְאָךְ וְחַיְתּוֹ טֶרֶף,

בְּתוֹךְ הָמוֹן נִשְׁאַב מוֹרָל,

וּבוֹ נֹאבַד בְּלִי הֶרֶף.

*

בַּצְּלִיל שֶׁלָּנוּ, שֶׁנַּגְדִּישׁ,

נַסְוֶה תִּסְכּוּל וָעֶצֶב,

נַתְרִיס כְּלַפֵּי יְקוּם אָדִישׁ

בִּמְלֹא עָצְמָה וָקֶצֶב.

*

וּכְנֶגֶד רִיק בֵּין כּוֹכָבִים,

אוֹרוֹת נֵאוֹן יַצִּיפוּ.

הַסַּנְוֵרִים, כָּךְ מְקַוִּים,

דַּלְתֵי מֹחוֹת יַגִּיפוּ.

 

ו. "עֻצוּ עֵצָה…"

וְאֵיךְ נֵדַע שֶׁלֹא נֹאבַד,

שֶׁלֹא לַשָּׁוְא חָיִינוּ?

נַבְלִיט עַצְמֵנוּ (לֹא לְבַד),

שֶׁיִזְכְּרוּ, הָיִינוּ.

*

כְּנֶגֶד כָּל פִּגְעֵי הַזְּמַן

נָקִים קִירוֹת וְסֶכֶר

נִבְנֶה מִגְדָל, רֹאשׁ בֶּעָנָן,

אַרְמוֹן-קִבּוּעַ-זֵכֶר.

*

נָקִים גַּנִּים תְּלוּיֵי עָקֵב,

פְּסָלִים וּפִירָמִידוֹת –

מִבְנִים מִפְּנֵי זְּמַן הַנּוֹקֵב;

וְנַחֲרֹת הָאוֹדוֹת[3].

*

נִצֹּר: רְכוּשׁ וִיְרֻשָּׁה,

שִׁיּוּךְ חֲסַר כָּל שַׁחַר[4]

שֶׁלִּי, שֶׁלָּנוּ, אִישׁ, אִשָּׁה –

אָהוּב, גַּם הוּא בְּסַחַר.

*

וּבְשֶׁלָּנוּ, נֶאֱסָר

עַל אֲחֵרִים, לָגַעַת.

וּמוֹסֵרוֹת – חֻקִּים, מוּסָר,

מוֹנְעִים לָחוּשׁ, לָדַעַת[5].

 

ז. מַעְיַן הַנְּעוּרים וְתִקְווֹת אֲחֵרוֹת

יֵשׁ הָאוֹמְרִים לַנֶּצַח גּוּף,

אִם רַק נִחְיֶה עַל פִּיהֶם.

אִם רַק יָשָׁר בְּלִי כָּל אִגּוּף;

וְתוֹרָתָם כּוֹפִים הֵם

*

וּמַצִּיבִים מוּל גַּל הוֹמֶה,

חוֹמַת מָגֵן – מָסֹרֶת.

(הִיא תִּשָּׁמֵר, כָּךְ נְדַמֶּה,

אִם תִּמָּנַע בִּקֹּרֶת),

*

"אִם תְּקַיְּמוּ כָּל הַמִּצְווֹת,

תֹּאכְלוּ רַק מִן הַטֶּבַע,

יִהְיוּ לָכֶם שָׁנִים טוֹבוֹת,

תּוּכְלוּ לִחְיוֹת פִּי שֶׁבַע.

*

אִם תַּאֲמִינוּ, בְּלִי לִשְׁאוֹל

תִּרְאוּ כִּי טוֹב בְּחַרְתֶּם,

אַחֶרֶת, דַּרְכְּכֶם לַשְּׁאוֹל.

רְאוּ, הִנֵּה הֻזְהַרְתֶּם!"

*

חָשָׁשׁ מַפְעִיל תְּחוּשַׁת חָבוּת,

אִם כִּי קְצָת מְעֻקֶּמֶת,

וְכָל תּוֹרַת הַיַּצִּיבוּת

בַּזֹּאת הִיא מִסְתַּכֶּמֶת:

*

אִם הַצִּבּוּר יִנְהֶה אַחַר

שָׁלִיט, אוֹפְנָאי, אוֹ גּוּרוּ,

אֲזָי יִשְׁלֹט הוּא גַּם מָחָר,

כִּי אַחֲרָיו יָסוּרוּ.

 

ח. סוֹד הָאֹשֶׁר –  וְאַשְׁלָיַת הַיַּצִּיבוּת

וְהַצִּבּוּר, מְאֻשָּׁרִים?

הֵן אִם עוֹד לֹא נִתַּנּוּ,

נַמְתִּין עַד בּוֹשׁ לְאִשּׁוּרִים

שֶׁיְּאַשְּׁרוּ אוֹתָנוּ.

*

מִן הַהוֹרִים, מִן הַמּוֹרָה,

חִבּוּק, חִזּוּק אוֹרָאלִי,

מִן הַיְּלָדִים, בְּנֵי זוּג, חֶבְרָה,

מִבּוֹס נֵאָנְדֶּרְטָלִי.

*

אִם לא סֻפָּקְנוּ, נְאַרְגֵּן

סְבִיבָה, מִמְסָד, תִּרְגֹּלֶת –

מֵרְגָשׁוֹת לְהִתְגּוֹנֵן,

מִפְּנֵי כָּל מְעַרְבֹּלֶת.

*

נִסְגֹּר פְּתָחִים מְפֻלָּשִׁים,

אַף אִם עִתִּים בְּכֹחַ.

כָּל כָּךְ קְטַנִּים וְחַלָּשִׁים

וְכֹה נוֹטִים לִשְׁכּוֹחַ

*

נַקְפִּיד עַל יַצִּיבוּת, שְׁלִיטָה,

בְּטִימְבּוּקְטוּ, אוֹ כְּנַעַן,

לִשְׁמֹר עַל הַקַּיָּם – עַת+ָה.

אֲבָל גַּם לָהּ אֵין מַעַן.

*

אִם נְבַקֵּר בָּרְחוֹבוֹת

שֶׁל כָּל עֲרֵי הַקֶּדֶם,

מִתּוֹשְׁבֵיהֶן נוֹתְרוּ אוֹבוֹת,

מִפִּירָמִידוֹת, גֶּדֶם.

 

ט. עֻצוּ עֵצָה וְתוּפָר

וְשׁוּב נִשְׁאַל לַשָּׁוְא אֵי כֹּה,

עִגּוּל אֵיךְ לְרַבֵּעַ?

וְהַנָּהָר מַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ

בִּצְחוֹק מְבַעְבֵּעַ.

*

בְּנִסָּיוֹן נוֹאָשׁ, נוֹאָל,

בְּעֹגֶן לְקַבֵּעַ,

סִירַת חַיֵּינוּ תְּאֻנְקַל[6],

בָּעֹמֶק נְטַבֵּעַ.

 

י. הַכֹּל זוֹרֵם וּמַסְקְנַת הַטָּאוֹ  (וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ)

אוּלַי עוֹד, פַּעַם, אִם נַבְרִיא

מִן הַפְּחָדִים, נַצְלִיחַ,

לִצְלֹל עָמוֹק אוֹ לְהַמְרִיא,

כָּךְ הַמַּדָּע מַבְטִיחַ.

*

אַךְ זְכוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ נִקְנֶה,

חוּץ לְמִגְבְּלוֹתֵינוּ,

אִם אֶת עַצְמֵנוּ נְשַׁנֶּה,

לֹא רַק אֶת סְבִיבָתֵנוּ.

*

לָשֶׁבֶת עַל סַפְסָל בָּעִיר

בְּלֵב שְׂדֵרָה מוּצֶלֶת

וּלְהַבִּיט – הַס! פֶּן תָּעִיר,

בְּקַן- יוֹנָה, צוֹצֶלֶת.

*

סָבִיב לְךָ, בַּהֲמֻלָּה,

בָּרֶכֶב וּבָרֶגֶל,

תּוּכַל לִרְאוֹת (גַּם זוֹ סְגֻלָּה)

פְּשׁוּטֵי עַם וְהַסֶּגֶל

*

וְלֵיהָנוֹת, מִבְּלִי לָזוּז,

מִשֶּׁטֶף עוֹבְרֵי קֶרֶת,

בְּלִי לְבַזְבֵּז פְּרוּטָה, אוֹ זוּז,      

מִן הַמְּצִיאוּת, כְּסֶרֶט.

*

שְׁלֵוִים, נִטְבֹּל נָא, יְדִידַי,

בִּשְׂחוֹק מֵי הַמַּבּוּעַ.

הֵן הַחַיִּים קָשִׁים מִדַּי

אִם אֵין בָּם שַׁעֲשׁוּעַ.

*

וּבְלִי חֲשָׁשׁ לְהִסָּחֵף,    

לְהֵעָלֵם בְּטֶרֶם –

פָּשׁוּט לָשׁוּט וּלְרַחֵף   

קְלִפַּת אֱגוֹז בַּזֶּרֶם.


2.  הפילוסוף היווני הרקליטוס (חי לפני כ-2,500 שנים).

 

[1]  Panta Rhei (יוונית): הכול זורם

[2] נוף – מראה הסביבה, פנורמה, וגם – כלל (היקף) ענפי העץ מעל לגזע.

[3] אוֹדָה (במלעיל) – שירת הלל.

[4] הרי יותר משהאדמה שייכת לנו, אנחנו שייכים אליה.

[5] (גם במובן התנ"כי, כמובן).

[6] מלשון: אנקול, וו, קרס, אך גם מלשון תאונה  (מ"חידושי" המחבר)

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד בתשרי תשע"ב,  12.10.2011

מודעות פרסומת

פורסם ב-17 באוקטובר 2011,ב-גיליון סוכות תשע"ב - 740. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: