הזקן בן המאה העשרים / חבצלת פרבר

 

באמצעות קומדיה פרועה על זקן הרפתקן, מגולל סיפורה של המאה שעברה. זה עשוי להיות משעשע, בעיקר אם אתה שבדי (ולא מתעניין בשואה, למשל)

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם, יונס יונסון; משבדית: רות שפירא, כתר, 2011, 360 עמ'

"… באותו יום מלאו לאלן מאה. נותרה פחות משעה לתחילת חגיגת יום ההולדת במועדון בית הבאות. חבר המועצה המקומית בכבודו ובעצמו עמד להשתתף במסיבה, והעיתון המקומי, וכל הקשישים. וכל צוות העובדים ובראשם אליס המרשעת. רק הגיבור הראשי לא התכוון להתייצב שם."

הגיבור, אלן קרלסון, יצא באותה עת מחלון חדרו שבקומה הראשונה בבית האבות, כשהוא לבוש "מקטורן חום שתאם את מכנסיו החומים ולרגליו זוג נעלי בית חומות". הוא מחליט לוותר על הרעיון לטפס בחזרה לחדרו ולהצטייד בכובע ונעליים. יש לו ארנק בכיס מקטורנו והוא מסתפק בכך. עכשיו הוא יוצא לדרך חדשה.

הוא מגיע לתחנת האוטובוס, ובעת ההמתנה מבקש ממנו צעיר זר לשמור על המזוודה שלו בעת שהוא נכנס לשירותים. אלן יודע שעוד מעט יתחילו לחפש אותו. הוא רוצה להימלט מהר ככל האפשר מן העיר ולהתרחק מבית האבות. וכשאחרי שלוש דקות מגיע האוטובוס, והוא רואה שהצעיר עוד לא חזר – הוא נוטל עימו את המזוודה הגדולה והכבדה, מעלה אותה איתו לאוטובוס ויוצא לדרך. כאן מתחילה, כצפוי, פרשת הרפתקאות, חלקן מסמרות שיער למדי, שבהן מעורב הגיבור הפזיז, בעל הברכיים החלשות והמוח הצלול. היעלמותו מבית האבות משלחת בעקבותיו את המשטרה, ואילו אובדן המזוודה, מדאיג, כפי שמתברר, חבורה של גברים שלא כל כך כדאי להתעסק איתם. וזאת, בקיצור, תמצית העלילה.

אבל המרדף הכפול אחרי אלן קרלסון הוא רק חוט אחד של הספר. יום הולדת הוא תמיד הזדמנות לחשבון נפש, ועל אחת כמה וכמה כשאתה בן מאה. ובמקביל לעלילות הבריחה, אנחנו עוקבים אחרי מאה שנות חייו הארוכות ושופעות התהפוכות של הגיבור. מאה שנים של חיי אדם, הן גם כמובן מאה שנים של היסטוריה. וכך ההיסטוריה של המאה ה-20, בגרסה האישית המיוחדת של אלן, או של המחבר, יונָס יונָסון (כלומר: בן-יונס), היא החוט השֶני העובר בספר.

מאחר שזוהי היסטוריה שנכתבה על ידי שבדי, יש בה כמובן חלקים המיוחדים לשוודיה, וחלקים אחרים שנוגעים לעולם כולו. אלן עמנואל קרלסון נולד ב-2 במאי 1905, אחרי שיום קודם לכן, ב-1 במאי, אמו צעדה בתהלוכת האחד במאי "והפגינה למען זכות ההצבעה לנשים". אחר כך מביא האנרכיזם הסוציאליסטי הכלל-אירופי את אביו של אלן לרוסיה הצארית ונותן לו שיעור במהפכה הקומוניסטית, שלאחריו הוא נגמל לעד מתורות הצדק החברתי של לנין. מצד שני, הבן אלן, אנרכיסט-מטעמי-תורשה או סתם ילד מופרע על פי דרכו, מסתבך בתעלולים מסוכנים ומגיע לידיו של דוקטור לונדברג.

לונדברג, כפי שמצוין בהערה, היה דמות היסטורית אמיתית. הדוקטור, מומחה בפסיכיאטריה ו"ביולוגיה של הגזע" הקים את המכון הראשון באירופה ל"השבחת הגזע" ועסק, בין השאר, "בעיקור של בני אדם בעלי מאפיינים גנטיים 'שליליים'…". אלן, שהוא כאמור נער קצת מופרע ופזיז, מאובחן כסובל מפיגור קל ועובר טיפול מידיו של הדוקטור האמור. הסיפור על העיקור מטעמי גזע ואי-התאמה חברתית (אַאוּגֶניקה) הוא פרק בלתי ידוע ברבים בהיסטוריה של שבדיה, שכמובן לא הייתה לבדה בעניין הזה. כמוה עסקו בכך לא רק בגרמניה הנאצית, אלא גם בקנדה, דנמרק ואוסטרליה (בשלושתן בעיקר כנגד ה"ילידים") ובמדינות אחרות, כולל בארה"ב.

וכך, תוך שאנחנו עוקבים אחרי מאמציו של מפקח המשטרה ארונסון למצוא את הזקן הנעדר, ואחרי מאמציהם של בעליה החוקיים-הפושעים של המזוודה לגלות לאן נעלם הבלדר שלהם עם האוצר, אנחנו צועדים עם אלן קרלסון בשבילי הביוגרפיה העקלקלה שלו ושל המאה ה-20.

"אלן היה אומנם מומחה בחומרי נפץ…". המומחיות הזאת מביאה אותו כנער לידיו של המומחה לענייני גזע, אבל אחר כך היא מסייעת לו לעשות קריירה בינלאומית: תחילה הוא מתגלגל לספרד של מלחמת האזרחים ואחר כך לחברתם של הנשיא האמריקאי המכהן, רוזוולט, ושל המיועד-לנשיאות  סגן-הנשיא טרומן. הוא מגיע אל עסקי המהפכה הסינית והסיוע האמריקאי לצ'אנג קאי-שק כנגד מאו טסה-טונג,  ואל הבסיס בלוס-אלמוס ופצצת האטום שהוטלה על הירושימה (משעשע במיוחד המפגש הבדיוני עם הפיזיקאי אופנהיימר). אחר כך פוקדים אותו עוד גלגולים והרפתקאות, שלתוך כולם הוא נקלע לגמרי במקרה וללא שום יוזמה פעילה מצידו. כזה הוא אלן, וכך, באמצעותו, מתאר המחבר את אירועי המאה ה-20.

הספר הוא כמובן קומדיה פרועה, כתובה בהומור ציני על ידי בנה של ארץ שישבה בצד בזמן שכל הדברים הנוראים התרחשו אצל השכנים, והתעשרה בזכות הניטרליות שלה, וממכירת ברזל לאותו צד שלא נעים לה כל כך כיום להיות מזוהה איתו. יתכן שהאסוציאציה בין פרס נובל, המצאת חומר הנפץ, והיומרנות השבדית לחלק ציוני שלום לכל העולם, עמדה גם ביסוד תהליך היצירה של הספר שלפנינו. בכל אופן, אין זה סיפור תמים על זקן שטיפס החוצה מן החלון בהחלטה רגעית ויצא להרפתקה. הספר, שנראה בתחילה כמו עוד סיפור על זקן הזוי במקצת, שיוצא לחופשי ולהרפתקה חדשה בגיל שמעטים מגיעים אליו, הופך מהר מאוד למשהו אחר לגמרי.

שאלה בפני עצמה היא האם הגרסה של הספר להיסטוריה היא הגרסה שאנחנו, כישראלים ויהודים, רוצים לקרוא על תולדות המאה האיומה ביותר בתולדותינו? אותי לפחות הספר עצבן לאורך חלקים גדולים שלו, או, במילים אחרות, אותי זה לא מצחיק! לעומת זאת, לקוראים ילידי שנות ה-80 ואילך, שמרבית האירועים שמוזכרים בספר אינם מבחינתם אלא היסטוריה רחוקה למדי, המעורבות המדומה של אלן קרלסון באירועים ההיסטוריים החשובים והדרך שבה הם מוצגים בספר, יכולה להיות משעשעת ואפילו מעשירה. ההמלצה הפעם היא אפוא: תחליטו בעצמכם! מטקסט הגב של הספר אנחנו לומדים ש"אחרי מאבק בין עשר חברות הפקה" נמכרו גם הזכויות לסרט. בכל מקרה, יהיה מעניין לראות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד בתשרי תשע"ב,  12.10.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 באוקטובר 2011, ב-גיליון סוכות תשע"ב - 740, סיפורת ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: