סובי ממטרה, הכירי יוצרך / יעקב אריאל

 

חג הסוכות מזכיר לנו כי חרף היכולת האנושית המתפתחת תמיד אנו תלויים בברכת שמים. בעקבות נבואת זכריה

התקנת ממטרה בשדות כפר חב"ד, 1949. צילום: קלוגר זלוטן, לע"מ

בשנה שעברה, כשהתמהמהו הגשמים לרדת, הכריזה הרבנות הראשית על יום תפילה. והנה נשמעו זעקות: מה הפאניקה? הרי הממטרות מסתובבות והמים זורמים בברזים. מדוע הרבנות זורעת בהלה לחינם? מדוע היא מטריחה כביכול את הקב"ה לשווא?

לצערנו החרדה לא הייתה לשווא. כמות המשקעים שירדה בדרום הארץ הייתה נמוכה ביותר והאזור הוכרז כמוכה בצורת. אמנם גם בדרום הממטרות עודן מסתובבות והמים זורמים בברזים ומשקים את השדות, בעיקר בזכות המוביל הארצי ומי הקולחים של גוש דן, אולם מי שראה לאחרונה את הכנרת לא יכול שלא להיבהל מהצטמקותה.

אנו זקוקים מאוד לברכת שמים – לכך שאגן ההיקוות של הכנרת יהיה גשום, ושהמוביל הארצי יספק את חלקו בתצרוכת הארצית, יאפשר לממטרות להסתובב ויזרים מים לברזים בגוש דן כך שמי הקולחים ישקו את הנגב הצחיח. גם שאר הברכות כולן תלויות בגשמי ברכה, ואפילו התפלת מי הים זקוקה הרבה לסייעתא דשמיא כדי שהיא תפעל ללא תקלות ובעיקר בעלות סבירה (ולשם כך צריך חשמל זול, אולי באמצעות הגז בעזרת השם).  

חג אוניברסלי

על כל אלו בא ללמדנו חג הסוכות העומד בפתח הסתיו של השנה החדשה. את רעיונות החג נשאב מדברי זכריה (פרק יד; הפטרת יום טוב ראשון של סוכות):   

וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָא-וֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. והָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָא-וֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם.

דרישת זכריה לא מובנת לכאורה. הגויים לא נצטוו מעולם לחוג את חג הסוכות. רק עם ישראל נצטווה לחוג את החג. זהו חג ישראלי ייחודי, ונימוקו עמו: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". מדוע נדרשים אפוא הגויים שלא יצאו ממצרים לחוג חג לא להם? ועוד מוטלות עליהם בשל כך סנקציות חמורות?!

חג הסוכות איננו רק חג האסיף, המציין את סוף העונה החקלאית של השנה שעברה. הוא גם פותח את העונה החקלאית החדשה וכולו עומד בסימן הגשם. רש"י, בפירושו לזכריה, מביא בשם התוספתא:

 לפי שמצוות החג על הגשמים הם ארבעת מינים שבלולב וניסוך המים לרצות על המים על שהחג זמן גשמי שנה הוא ואלו המפקפקין בחג הסוכות לא עליהם יהיה הגשם.

ארבעת המינים הם צמחים המבטאים זיקה ייחודית למים. התמר גדל בערבה רק במקום שבו יש מי תהום. ההדס גדל בעיקר בהרי הצפון הגשומים. האתרוג גדל "על כל מים", כלומר הוא אינו מסוגל לגדול רק על מי הגשם. הוא זקוק להשקיה מתמדת. הערבה גדלה רק על שפת הנחלים וידועה ברגישותה הגבוהה למים. לכן היום האחרון של חג הסוכות הוא יום הערבה. מנהג חביטתה מבטא את צימאונה הגדול למים.

גם המוטיב המרכזי של ההושענות הוא המים. בלולב ומיניו מנענעים לכל רוחות השמים כדי לבקש מה' רוחות טובות, גשמי ברכה מעל והפריה ראויה מתחת.

הצורך במים הוא גורם המשותף לאנושות כולה. ללא מים אין חיים. בנושא זה התלות בחסדי שמים מורגשת יותר מכול. אין אדם בעולם שאינו זקוק לברכת שמים זו. זהו תחום אוניברסלי, חובק יבשות ומדינות. הדבר בא לידי ביטוי במדרש (בראשית רבה פרשה יג):

עובד כוכבים אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה: בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים, ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים, ואימתי אנו ואתם שמחים? בירידת גשמים… [שנאמר] "הריעו לה' כל הארץ".

כל עוד שלטת בעולם התרבות השטחית, המתנכרת להשגחה הא-להית בעולם, אין לבוא לנוכרים בתביעות. במצב זמני זה רק ישראל חוגגים את חג הסוכות. אך לעתיד לבוא, כאשר יהיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה שם), הנורמות הנדרשות מכל האנושות יהיו גבוהות יותר. גם הגויים ייתבעו לחוג עמנו, לפחות רעיונית, את חג הסוכות.

אידיאולוגיה מתרברבת

אלא שיש אידיאולוגיה אחרת בעולם. הערצת הטכנולוגיה האנושית מסנוורת את עיני האנשים. האדם חושב שביכולתו לספק לעצמו את כל צרכיו, כולל המצרך הבסיסי – המים. כביכול הוא איננו זקוק לברכת שמים.

בדיוק כנגד אידיאולוגיה זו יוצא זכריה, בשם ה', באומרו:

וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם…

ופירש רש"י: המצרים אין צריכים לגשמים שנילוס עולה ומשקה אותם.

התרבות המצרית התגאתה במפעלי ההנדסה האדירים שלה. המצרים משכו מים מהנילוס דרך היאורים והרוו באמצעותם את המדבר הצחיח. המהנדס המצרי המציא גלגל שאיבה שאותו היה החקלאי מניע ברגליו ומעלה באמצעותו מים מן היאור להשקות את שדותיו. הוא לא נזקק לגשם כלל. אין  לו בצורת, לא צמא ולא רעב. הוא סמך על כוחו ועוצם ידו בלבד.

אידיאולוגיה זו בוטאה על ידי יחזקאל (כט, ג): "הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי". ופירש הרד"ק: "לי יאורי – המשקה אותו וארצי השובע נמצא בה ברוב השנים ואינני צריך למטר ולא לילך למדינות אחרות בעבור תבואה. ואני עשיתי ותקנתי לי היאור להשקות את ארצי".

מצרים איננה רק מקום גיאוגרפי; היא אידיאולוגיה השלטת במקומות רבים בעולם. זו התרברבות מנופחת, המתעלמת מכך שבעצם גם הנילוס זקוק לברכת שמים, של מטרות העוז היורדים בשפע באפריקה המשוונית. אלא שאת זה אין המצרי רואה בעיניו. הלקח של ההתרברבות המצרית יהיה כנבואת יחזקאל: "וְהָיְתָה אֶרֶץ מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה וְחָרְבָּה וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' יַעַן אָמַר יְאֹר לִי וַאֲנִי עָשִׂיתִי".

גם זכריה מאיים על מצרים ועל כל הנוהים אחריה:

זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.

בניגוד לכפירה זו נדרשת מישראל אמונה. לכן נתן לנו ה' את  ארץ ישראל. אין בה נהרות גדולים, מטר השמים יורד בה במשורה, והאדם חש בעליל שחייו תלויים לו מנגד, ברצון ה'. 

כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (דברים יא, י).

צא מהקיבעון

למצוות חג הסוכות יש שני נימוקים: האחד, חקלאי – ואותו ראינו בארבעת המינים. והאחר – היסטורי, זכר ליציאת מצרים. ומעניין ששני הנימוקים משתלבים יחד בנושא האמוני של התלות בה'. וזו לשון הרשב"ם (ויקרא כג, מג):

למען ידעו דורותיכם – וזה טעמו של דבר. חג הסוכות תעשה לך באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה… ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? כי ה' א-להיך מביאך אל ארץ טובה [וגו'] ואכלת ושבעת [וגו'] ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' א-להיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזיכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת.

וכאן ראוי להביא את דברי הר"ן בדרשותיו (הדרוש העשירי) על הפסוק שצוטט בדברי הרשב"ם:

אמת שיוכל העשיר לומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. עם כל זה, עם היות שהכוח ההוא נטוע בך, זכור תזכור הכוח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא. והוא אומרו וזכרת את ה' א-להיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל… ר"ל כי עם היות שכוחך עושה את החיל הזה, תזכור נותן הכוח ההוא, יתברך.

הדבר מתבטא בהלכות סוכה. מצד אחד נאמר "חג הסוכות תעשה לך". יש חיוב בעשייה האנושית. תעשה ולא מן העשוי. מאידך, הסכך חייב להיות מחומר טבעי, מן הצומח, שיד אדם לא פסלה אותו בעשיית כלים לשימושו. יש לשלב אפוא את המעשה האנושי עם ההכרה בבורא העולם. על הגורם האנושי להכיר במקור כוחו הא-להי.

הדברים חוזרים למים. גם בארץ ישראל שבה התלות בה' נראית ישירה יותר, יכול אדם להיגרר  אחרי התפיסה המצרית. יש מוביל ארצי, יש  התפלה, הממטרות מסתובבות, הכישרון האנושי מתגבר בזכות תבונתו ועשייתו כביכול גם על בצורת, יש לטכנולוגיה ולמדע מענה לכל צרה וצוקה. הדבר נכון במידה ידועה. אולם מי חונן את האדם בדעת? מי נותן ליעף כוח? מי מבטיח שמאמצי האדם יישאו פרי? מי ימנע תקלות?

בא חג הסוכות ואומר לאדם: צא מדירת הקבע שלך לסוכה. צא מהקיבעון המחשבתי שלך, מהביטחון העצמי המופרז. דע מה למעלה ממך. הסתכל בסכך שמעליך ותראה שהכול תלוי בברכת שמים. אתה יכול לנסר את העצים ולעצב מהם כלים כרצונך אולם הסכך חייב להיות מעץ טבעי, ואת טבע העץ אינך מסוגל להמציא. אתה זקוק לאותו מלאך מן השמים העומד על כל צמח ואומר לו גדל!

סובי סובי ממטרה, אך פזזי רסיסי תורה: אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו. אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר.

הרב יעקב אריאל הוא רבה הראשי של רמת-גן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד בתשרי תשע"ב,  12.10.2011

פורסמה ב-13 באוקטובר 2011, ב-גיליון סוכות תשע"ב - 740 ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: