האחווה בתורתו של אבא / נעמי וולפסון

 

המילה 'אחיו' והטיותיה השונות כמו קפצו מן השורות של ספר התורה אל עיניו של אבא, שראה בהן מפתח לכול. לזכרו של הרב משה בוצ'קו זצ"ל, שנסתלק בערב יום כיפור תשע"א

הרב משה בוצ'קו

ממש סמוך ליום פטירתו, שחל בערב יום הכיפורים בעת אמירת כל נדרי, סיים אבא פעם נוספת לכתוב את רעיונותיו על פרשיות השבוע, ובמשפטים האחרונים כתב על מיתת משה רבנו המוזכרת בפרשת "וזאת הברכה". חז"ל אמרו: "משה רבנו לא מת". הוא לא מת, מסביר אבא, כיוון שכל מי שלומד את תורת משה ממשיך להיות מושפע ממנו, מקבל ממנו חיות, ובכך ממשיך להחיות אותו.

כשקראתי את דבריו אלה הבנתי שניתן להמשיך את השפעתו של אבא – הרב משה – בעולם הזה על ידי כך שנלמד מתורתו ונמשיך לשאוב מאורו ומכוחו. ואכן במהלך השנה האחרונה הגברנו את הלימוד בתורתו, לימוד שהביא אותי להרגיש כיצד, מדי שבוע, נבנה בתוכי עוד נדבך של אמונה, עוד נדבך של קִרבה לקב"ה, בזכות תורתו שמצד אחד כה מבינה את נפש האדם ויחד עם זאת מרוממת אותו מהמקום שבו הוא נמצא. התגלה בפניי, בשפה פשוטה, השווה לכל נפש, עומק נפלא המחבר יחד, כמנגינה נפלאה, את כל ההתמודדויות של האדם, ונותן לו מענה דרך התורה. "צדיקים במיתתם קרויים חיים", רגילים אנו לצטט. ואכן, במשך השנה הזו, על ידי הלימוד במשנתו, הפכה לי אִמרה זו לחוויה פנימית עמוקה.

בכל מאמר, בכל משפט, עולה האמונה המופלאה של אבא בקב"ה, ואמונה זאת מוצאת את ביטויה באמון בכל אדם, באמונה בדרך, ובאהבה אין קץ.

בתוך ציר האמונה שהיא כמעין מעטפת לכל פירושו, בחרתי להרחיב דווקא בקומה הראשונה של "הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". האחווה, הציר האופקי שבין אדם לחברו, המהווה את היסוד לתורה כולה. במאמר זה, אנסה לצייר תפיסה כוללת של תורתו של אבא בנושא האחווה, כפי שהיא עולה ונבנית מתוך העיון בכל כתביו. על ידי חיבור בין המקומות השונים שבהם ישנה התייחסות מפורשת לסוגיה זו, מתבארת השתלשלות רעיונות היוצרים יחד תמונה שלמה.

הבל אחיו

הפעם הראשונה שבה סוגיית האחווה עולה היא כמובן עם הופעת המושג "אח" עלי אדמות. וכמה טראגי, בפעם הראשונה שישנו אח ישנו גם רצח. קין הורג את אחיו. קין הוא רוצח, קין הוא רשע, והבל הצדיק ששילם בחייו את צדקותו.

האמנם? אבא קרא את הפסוקים אחרת: "ויאמר קין אל הבל אחיו", ומיד לאחר מכן "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". סתם הכתוב ולא פירש מה הייתה האמירה שקדמה לרצח, והמפרשים מנסים לפענח ונותנים תשובות שונות. אבא שם את הדגש בפסוק על המלה "אחיו". לא כל כך חשוב מה אמר, חשובה עצם פנייתו. קין, במצוקתו, פנה אל הבל כאח. חיפש אחווה, הבנה, קשר, אמפתיה. אולי הבל יוכל לעזור לו, לגלות לו את הסוד, מהי הדרך הראויה לעבוד את ה'. בפנייה זו היה "חיפוש אהבתו והדרכתו של הבל" (הגיוני משה, עמ' 27). ואולם, פניית קין נפלה על אוזניים אטומות. הבל לא הקשיב ולא האזין לו, "ומתוך כך, קם קין להורגו".

הסתכלות זו על שני האחים היא בעיניי לימוד עצום, גילוי סוד האחווה בעולם. ההתבוננות על השניים כשחור ולבן, כצדיק ורשע, היא הסתכלות שטחית, רדודה וממילא מזויפת. לכל אחד ואחד הבחירה והיכולת, בכל מערכת יחסים, להטות את הקו לכיוון האחווה והאהבה או חלילה לכיוון הפירוד והשנאה. האם אני, הבל, רוצה להראות שאני הצודק? הרי הקב"ה בחר בקרבן שלי! או, לחלופין, אולי אני רוצה להכניס את אחי קין לתוך הסוד ונהיה שנינו ראויים להארת הפנים של ה'. לו היה הבל מביע חמלה כלפי אחיו, כי גם "אח חוטא נשאר אח… אולי לא היה הוא עצמו נהרג… וכפל טובה היה מאיר לכל הדורות הבאים, לכל בני האדם על הארץ" (שם). אין אדם פטור מאחריות בשום מצב.

מתברר כאן מושג ה"אח": לראות את האחר, לגלות אחווה, לגלות אחריות כלפיו, לרצות את טובתו. קין והבל מייצגים את בעיית האנושות כולה. האם אנו בתחרות או ששנינו באותו צד? האם אני בקרב או ברצון לקִרבה? האם אני רוצה לנצח או לאהוב?

דיברו אחיו

עם ישראל נדרש ומסוגל לתקן את החטא הבסיסי של האנושות. האם יצליח? יוסף ואחיו. 12 אחים. היצליחו לתקן את המעוות וליצור את האחווה?

פעם כשביקרתי את אבא בבית החולים לאחר ניתוח מצאתי אותו בתמונה המוכרת, מחזיק בידיו את החומש, ואני רואה שעיניו לחות. שמא מן הכאבים של הניתוח? אבא, מה שלומך, איך אתה מרגיש? והוא נאנח בכאב גדול. "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום", קורא אבא את הפסוק וגרונו נחנק. ומוסיף אבא: "זו סיבת הגלות. כמה נורא, אחים ששונאים זה את זה". שנים אחר כך, מספר חודשים לפני פטירתו, הגעתי להוריי ביום שישי, ערב שבת פרשת 'וישב'. אבא יושב עם החומש, קורא את הפרשה, מתרגש, מתעצב ומתמלא דמעות כאילו הייתה זו הפעם הראשונה בחייו (מראה זה עצמו עורר בי השתאות גדולה). וכך הוא כותב: "שנאת האחים… היא היא ההסבר לגלות הארוכה והמרה. כמאמר חז"ל, מפני שנאת החינם אין אנו רואים סוף לגלות".

יוסף, הוא יוסף הצדיק, מבין שעל מנת להביא את הגאולה לעולם יש להחליף את השנאה באהבה. ועל כן, בתחבולה מתנכר הוא לאחיו כדי להוביל אותם לחרטה עמוקה על מעשה השנאה שלהם. התחבולה שיוסף נוקט אמנם מביאה את האחים להכרה שהם חטאו, אך "מכת שנאת החינם עוד לא נתרפאה". ישנה הכרה שכלית, אך הניכור לא הוביל לשום שינוי ברמה הרגשית. אלה שוב יחסי "קין והבל" – בתפאורה קצת אחרת. אולם, ברגע שיוסף נוטש את תחבולת הניכור ובמקומה פונה לאחיו ברגשי אהבה וחום, ברגע שהוא אומר להם שאין בלבו כעס ושהקב"ה הוא הוא שגלגל את כל הסיפור, "הנה כאן עשתה האהבה את שלה. יוסף מנשק לאחיו, בוכה על צווארם – 'ואחרי כן דברו אחיו אתו'… נתגלתה מידת האחווה, עתה תפסה האהבה את מקום השנאה… זוהי רפואת המחלה ואין בלתה, ורק כך נסלול דרך אל הגאולה השלמה. גדולה אהבה שמקרבת את הגאולה!" (עיוני משה עמ' 46).

וכך אבא ממשיך לאורך כל הפרשיות. בכל פעם שבה המילה "אח" מופיעה בתורה, היא תופסת את עינו של אבא. הוא שם עליה פרוז'קטור, וכאילו אומר: "הנה ראו, במילה הקטנה הזאת טמון סוד הגאולה".

משה ואחיו

עם ישראל בגלות. והסיבה הפנימית לגלות – שנאת אחים. כיצד ייוושעו? ומדוע נבחר משה להיות מושיעם של ישראל? "ויגדל הילד… ויגדל משה" – מה סיבת הכפילות? משה גדל בבית פרעה, מנותק מאחיו. ולמרות זאת, ואף על פי כן, "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". מהי גדולתו? – "ויצא אל אחיו" – למרות היותו בבית פרעה, כשהוא נהנה שם מכל טוב, הוא חש בסבלות אחיו וגם פועל למענם, יוצא אליהם. וכשיהודי מכה יהודי משה זועק "למה תכה רעך". משה איננו יכול לסבול אי צדק שכזה. הוא לא רק אומר "אוי וי", הוא עושה כל שביכולתו עד כדי סיכון חייו. לאחר שהרג את המצרי, הוא מזדעק: "אכן נודע הדבר". מה נודע? לכאורה, נודע שהרג את המצרי ושעליו לברוח. מסביר אבא:  יהודי שמכה יהודי, "אכן נודע הדבר"! אכן נודע פשר הגלות והשעבוד!

האחווה שחש משה כלפי אחיו אפילו שלא גדל איתם ולא חונך לאהבתם, הכאב שחש מתופעת השנאה, כאב שמניע אותו לפעול – הם היסודות האישיותיים של משה. מבחירתו העצמית, לפני כל גילוי א-לוהי, מעומק רגישותו ואהבתו לאחיו. על בסיס אותן תכונות נעלות יטפס משה במדרגות הרוחניות.

עוד לפני שאנו מתבוננים על אהבתם ומסירותם של משה ואהרן לעם ישראל, הם מתגלים כסמל ומופת לאחווה בין אחים. הם נמצאים אחד עבור השני, ללא שמץ של תחרות אלא אך ורק במסירות זה לזה. שני אחים (יחד עם אחותם מרים) שבהזדמנויות שונות התורה מספרת לנו עד כמה התנהגותם היא אנטיתזה מוחלטת לקין והבל.

לדוגמה, בפרשת תצווה שמו של משה לא מוזכר בפירוש על אף הנוכחות והעשייה שלו. וכיצד הוא מוזכר: "ואתה, הקרב אליך את אהרן אחיך"; "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך". משה, ראש הנביאים, טפל לאהרן בכהונה, ובענווה אין קץ ובאהבה גדולה מסייע לו! "פניהם איש אל אחיו". משה ואהרן מתגלים כמתקנים את קין והבל.

להחליף שנאה באהבה

אין אנו מלאכים, וביחסים בין בני אדם אין מנוס כך שמדי פעם יתעוררו רגשות שליליים. אז מה לעשות?  

לשנוא רק בלב, בלי לבטא? להדחיק? ידוע שההדחקה גורמת אך ורק להתגברות השנאה. וכבר ראינו, ישנה מצווה מפורשת: "לא תשנא את אחיך בלבבך". נראה שאין עצה. התורה ניתנה לבני אדם והיא מכירה בחולשות וברגשות השליליים המתעוררים בנו. על כן, מדריכה אותנו התורה כיצד לנהוג כאשר מופיע הרגש השלילי: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". מפסוק זה אנו לומדים את מצוות התוכחה. בתוכחה של אהבה יוכל אדם לסייע לחברו. אך עיקר המצווה תלוי ברישא של הפסוק – "לא תשנא את אחיך בלבבך". מצוות התוכחה מכוונת כדי לעקור כל שנאה מלִבו של המוכיח, "שאם ישתוק, תתסוס השנאה בתוכו" (עיוני משה, עמ' 91).

כשאנו כועסים, לרוב אנו נוקטים אחת משתי דרכים אלה: או לשמור בפנים, או לדבר את שנאתנו לאחרים. בשתי הדרכים האלה, במקום לפתור את הבעיה אנו מלבים אותה. התורה מדריכה אותנו לנהוג בישרות עם עצמנו ועם זולתנו. ישנה כאן מצווה מפורשת בתורה לדבר ישירות עם מי שגרם לך עוגמת נפש. אין אנו נדרשים לשקר לעצמנו ובוודאי לא לזולתנו. מאחי יוסף, ששנאתם לאחיהם המיטה עלינו את הגלות הזו, למדו חז"ל: "מתוך גנותם אתה לומד שבחם שלא דברו אחד בפה ואחד בלב". מעטים הם האנשים המאמצים דרך זו. רובם מכירים את הדרכים העוקפות והמזיקות. כמה אהבה ושלום נביא אם נתרגל לאמץ דרך זו של יושר ואמת. חטא שנאת האחים שבעטיו הגלות והסבל – שזור לאורך כל הדרך. כדי להביא גאולה לעולם, אנו נדרשים להעמיד מול עינינו בכל עת את התביעה האחת: להחליף את השנאה באהבה.

אזכיר עוד זיכרון ילדות קצר המדגים עד כמה תורתו היא גם אישיותו: יום אחד חזרתי מבית הספר עצובה. למדתי בבית ספר של גויים. מורה אחד (שאני ממש זוכרת את שמו וכיצד הוא נראה) העליב אותי בהיותי יהודייה. סיפרתי לאבא. באותו רגע ממש אבא הרים את הטלפון והתקשר לאותו מורה. אני קצת חששתי מה יגיד לו ומה יהיה לאחר שידבר איתו. להפתעתי, לאורך השיחה שנמשכה מספר דקות אני רואה את אבא יושב בנחת על הספה, מחייך חיוך גדול ומדבר בעליזות. אינני יודעת מה אמר לו. אני רק יודעת שמאותו יום, המורה התייחס אליי כאל נסיכה.

האדם השלם, הוא כותב, הוא זה "שלא יהיה דיבורו סותר את מחשבתו, שלא תהיינה פעולותיו סותרות את פנימיותו ורוחו, אלא יהיה שלם בכל כוונותיו, כל האדם כולו – הוא ונפשו, רוחו וכוונותיו, מעשיו ופעולותיו – כל כוחותיו כאשר יתאגדו באופן בלתי נפרד, אזי יגיע לשלמות האמיתית" (מובא בספר הגיוני משה על הש"ס, חלק ב, עמ' תלז).

כזה היה אבא. מחליף שנאה באהבה, עם כל אדם, קטן כגדול, בלי לוותר בקוצו של יו"ד על האמת הפנימית שלו, אמת של תורה.

בזמן השבעה, ניגש אליי אחד הנוכחים שישב זמן מה עם אחי כשנושא השיחה היה סביב אישיותו של אבא כרב ומחנך. ואז ניגש אליי ושאל: שמעתי מי היה אבא כרב, אך מי היה כאבא? ומיד עניתי: אבא אף פעם לא כעס עליי, אבא אף פעם לא הרים את קולו. אכן, זאת חווייתי העמוקה מאבא. גם כשהיה לו מה לומר, תמיד אמר בנועם ועם כל כך הרבה אהבה.

שני הכרובים המביטים זה בזה מבטאים אהבה, וכפי שנאמר: "ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה". זכינו שבביתנו ראינו וחווינו מהי אהבת אמת בין אדם לא-לוהיו, הבאה לידי ביטוי בכל המישורים, ובאופן מופלא בקשר עם אמא, שתזכה לחיים ארוכים בבריאות ובשמחה. אהבתם בגיל ה-90 כאהבת נעורים, ויהי לפלא בעינינו.

יהי רצון שדברים אלו יהיו לעילוי נשמתו, ושנזכה להמשיך לינוק מאמונתו ומאהבתו ולהתחזק מכוחן, ולהוסיף עוד נדבך של אהבה בדרך אל הגאולה השלמה.

 הכותבת, בתו של הרב בוצ'קו, היא פסיכותרפיסטית ומחברת ספרים על זוגיות בגישה יהודית

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' בתשרי תשע"ב,  7.10.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-10 באוקטובר 2011, ב-גיליון יום כיפור תשע"ב - 739 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: