שפה חדשה לזוגיות / עפר בשן

 

בתגובה ל'חפירות להצלת המשפחה' מאת ברוך כהנא, גיליון פרשת ואתחנן

במדור זה הופיעה ביקורת של ד"ר ברוך כהנא על הספר "מקדש החיים". הביקורת עסקה בעיקר בבעיות העומדות היום בפני המסגרת המשפחתית המסורתית מתוך התייחסות לתובנות של הוגים שונים, ופחות בספר עצמו. ככל שכהנא התייחס לספר, לדעתי הוא לא נגע במהותו ובייחודו.

"מקדש החיים" אינו עוד ספר על זוגיות וזהות גברית. "מקדש החיים" הוא שפה חדשה! שפה החושפת את שורשיו של המפגש בין איש ואישה. שפה של מושגי יסוד על מהויות, ולא של התמקדות בפרקטיקה. אין שם הוראה מעשית, לא סטטיסטיקות ולא השוואות. אבל יש שם התבוננות מעמיקה על המפגש המורכב הזה ועל החיים יחד.

הספר כתוב כסוג של פרשנות מקורית לסיפור גן עדן ובמרכזו תיאור הקשר הראשוני בין איש ואישה כהופעה הראשונית בחיינו לעץ החיים, כלומר לכוחות החיים החיוניים ביותר בתוכנו – הנפשיים והגופניים – והזיקה שלהם לעץ הדעת טוב ורע. מתוך חשיפת שורשי הקשר כפי שהם מתגלים בסיפור גן עדן, מציע הרב דב ברקוביץ' לקורא מערכת של קודים בהירים בייסוד החיים המשותפים. מניסיוני בהעברת חומר זה לציבור דתי וחילוני כאחד, ועל אף "ההתמקדות בעולם הקודש", הציבור כולו מקבלו בשקיקה מפתיעה.

צורת ההתנסחות בכתיבה מורכבת לעתים, והניסיון המורגש של הרב דב להתנסח במילים מדויקות יתר על המידה מקשה על הקורא להבין את סוד הדברים בקריאה ראשונה. אפשר "לרפרף" על דפיו של הספר ולהבין דבר או שניים, אך מי שמעוניין להיכנס להבנה עמוקה יותר חייב להיות מוכן לגשת ללמידת הספר לעומקו. הלומד המסכים להעמיק בהתבוננות יזכה בעיניים חדשות בהסתכלות על מציאות חייו. הרב דב חוזר על כך שהוא אינו מתיימר להעמיד את עצמו כ"מומחה" לזוגיות, ואין זו בעצם מטרת הספר. אבל כל מפגש נוסף עם הנאמר בו חושף ממדי עומק נוספים בנפשות הנפגשים סביב שולחן המטבח ובמצבים האינטימיים שביניהם.

כבר כמעט שנתיים שאני נפגש עם הנאמר בספר. ראשית, בסדנה שהרב דב הנחה לפני שחיבר את הספר, ולאחרונה עם הספר עצמו במסגרת של קבוצת גברים מרחבי הארץ המתכנסת לעבודה אישית על בסיס העיון בו. אנו קוראים את מילותיו, חושבים, מביאים דוגמאות מחיינו, כותבים ומתווכחים. המפגשים משלבים לימוד בית מדרש, סדנה ותהליך של חבורה במסע. מספר הולך וגובר של גברים כמוני חשים צורך מיוחד לעבוד יחד על נושאים בתורה עם התמקדות בחיי המשפחה והקשר הזוגי, המיניות והיחס לפרנסה ולמקצוע. 

כאשר אני קורא ב"מקדש החיים" אני חש כי הרב דב קיבל מתנה משמים. הוא מסתכל על תופעות חיים שגרתיות, תמונות מוכרות מחיי הנישואים – למשל על ההתמודדות של גבר עם חוויית האינטימיות – רואה בה סוד מסוים של עץ החיים ונותן לה שם. ראייה זו מאפשרת עבודה מול ה' מתוך החיים עצמם. ב"נתינת שם" לתופעות החיים הללו, שם המתגלה באופן מפתיע כמוכר לי מתוך נפשי, הוא מוליך אותי לזהות את אותה התופעה בפעם הבאה שאני נתקל בה בחיי הממשיים. הוא מעמיד דברים על דיוקם הפנימי. ללא ניסיון לתת מרשמים סגורים ופשטניים, הוא מזמין את הקורא לקחת את התובנות הנוגעות בחייו, להתמודד ולהשתנות עם בן או בת הזוג, להיכנס לשפה חדשה מחיה נפש, ולהחיל את ההבנות הללו על מערכת היחסים.

אחת התכונות החשובות והמחדשות של "מקדש החיים", על רקע ספרות אחרת על חיי זוגיות ומשפחה, היא המוכנות לדבר על הכול, על הגוף ועל המיניות, על מה שקורה בין איש ואישה ברגעים האינטימיים ביותר – הכול מתוך הסתכלות כי ממש שם מתחילה עבודת ה'. גבר המכריע כי החיים עם אשתו – ובתוכם ההתמודדויות השונות עם יצר המין, הרצון לחיי אישות קדושים, משמחים וטבעיים כאחד, התשוקה הגופנית והיחס לגוף – הם שער לעבודת ה', ימצא בוודאי את הספר כתורה של ממש.

למרות שעיקר העיסוק בספר הוא באחד וביחד הזוגי, הרב דב עומד על ממד הלבדיות בקשר הזוגי ומתאר את ההבדלים בין תודעת האיש לבין תודעת האישה ואת ההבדלים בעבודה של כל אחד מהם. בשבילי החידוש המשמעותי היה ביחס לגבריות לעצמה. כמה פרקים בספר מוקדשים לפריסת יריעה רחבה הן ביחס חיובי לזרע החי שבגוף הגבר היוצר חיים חדשים והן לתשוקות העזות הכמוסות בו והמוליכות אותו לחיים או למוות. רבים מהגברים אינם חיים מתוך מודעות למציאות פלאית זו שבגופם, אך אם מתוך מודעות זו תצמח עבודה על זוגיות מצד הגבר, שלא ישאיר את העבודה על הזוגיות רק בידי אשתו, תהיה זו לדעתי ממש גאולה (כפי שמכנה זאת הרב סולוביצ'יק).

הכתיבה בפרקים אלו פונה לגבר הבא לקראת אשתו – הן ברמה הנפשית והן ברמה הגופנית. אך היו חסרות לי אמירות המביעות עמידה גברית מובהקת יותר ולא רק אמירות המתארות איך כל אחד מבני הזוג חייב לבוא לקראת השני – עד כדי סכנת ניוון החיוניות של כל אחד. אמנם הרב דב "מחזיר לגבר את כבודו האבוד" ודורש מהאישה לקבל את האיש כפי שהוא – גם כאשר הוא מתכנס בעצמו בשתיקה ארוכה (בדרך כלל בשנות הנישואין הראשונות): "בשעה זו מוטל על האישה לשאת באמון ובאהבה את השתיקה וההתכנסות הבונה-אישיות של האיש שלה… הגם שהקצב שלו איננו הקצב שלה.." (עמ' 277). ובדברו על  יחסי האישות, לאחר שהוא מבקש מהגבר לבוא אל האישה ולא עליה, בעקבות השימוש המקראי, נותן הרב דב גם מקום חיובי והכרחי שיש לגבר "להיות בכוחו" ולסחוף את האישה אחריו, ולא רק להיענות לה.

כהקדמה לספר, אנו נפגשים בשיחה בין הרב דב והרבנית רבקה שפירא (העומדת בראש מדרשת שובה), והיא מהווה פרק משמעותי ועמוק ביותר. ההבחנה של רבקה באשר ליסוד האישה כגורם "מאחד" והאיש כחווה בתוכו את מציאות "האחד" – מתפיסת הא-לוהות השונה אצלם ועד המתרחש בישיבה סביב שולחן השבת, מביאה איתה סיפור יפהפה ויומיומי ויחד איתו גילוי סוד של ממש.

ספר זה, כפי שכתב לפניי ד"ר ברוך כהנא, אכן "מותיר לאחרים את המשך העבודה". ויש הרבה עבודה. מיד לאחר החגים מתעתדות להיפגש אחת לשבוע קבוצות גברים, דתיים וחילונים מכל הארץ, החיים בזוגיות, ללימוד והעמקה ב"מקדש החיים", ליצירה ולדיבור משותף על הנושאים החשובים לנו כגברים החיים עם נשותינו. נוותר בשביל זה על יום עבודה שלם. מפסידים פרנסה ומרוויחים חיים.

עפר בשן הוא מנהל מכון "מצעדי גבר" (לבירור סוגיות זוגיות ואישיות בחיי איש)

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ד באלול תשע"א, 23.9.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 בספטמבר 2011, ב-ביקורת ספרים, גיליון ניצבים - וילך תשע"א - 737, תגובות ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: