הכמיהה אל האינטימי / אבישי אוברמן

 

הביקורת המופנית כלפי תרבות הריאליטי אינה מתייחסת לעובדה שרצון כן לאותנטיות ולאינטימיות עומד בבסיסה. קריאה למחנכים

ליאון מהעונה הראשונה של 'האח הגדול'

"אני רוצה לספר לכם משהו אישי". לא הייתי צריך מילה נוספת. חבורת הנערים והנערות התוססים שעד לפני רגע מיאנו לשמוע אפילו ציוץ ממדריך הטיולים שלהם, פתאום שָׁקטה. דממה השתררה. אפשר לומר שכמעט הובכתי, הרי אני כבר חצי יום מנסה למצוא כל דרך מתודית אפשרית כדי למשוך את לב המטיילים אליי, ופתאום משפט פשוט עשה את כל העבודה. מה טומן בחובו אותו משפט שמצליח למשוך תלמידים להקשיב אליי?

עד לפני שנים ספורות, שטפו את המסכים תוכניות אקסטרים שהציגו מציאות שחורגת אל מעבר לגבולות היומיום הנורמלי. עם הזמן הבינו המפיקים שצפייה בחיים באופן פשוט, כפי שהם נראים אצל האחר, תסב הנאה רבה יותר לצופים וסגנון התוכניות שונה לכיוון הריאליטי. ז'אנר זה הביא לביקורת רבה הכוללת בעיקר קריאות גנאי כלפי המפיקים וקריאות זלזול כלפי ההמון שנופל ברשתם של המפיקים בטלוויזיה ובאינטרנט.

מקום נוסף שבו אפשר לעסוק בחיים של האחר הוא רשת פייסבוק. נראה כי הכול כבר נכתב על היצירה המפליאה הזו, אך אפשר ללכת עוד צעד אחד אל תוך הישיבה בכיסא מול מסך המחשב ולהתגלגל אל תוך הדקות היותר אפורות של הבילוי בפייסבוק.

לאחר שפטפטת עם חברים, העלית תמונות חדשות לדף שלך, זרקת כמה הערות מצחיקות ומרגשות על תמונות של חבריך, הצטרפת לקבוצה נוספת שהוקמה ותיכף תהפוך את העולם, סיימת כביכול את תפקידך מול המחשב לזמן הקרוב (בין לדקות הקרובות או עד לחודש הבא). בשלב זה החוויה הופכת מבילוי צבעוני ו"פעיל" להתענגות פסיבית, שוטטות אקראית מדף של אדם אחד לדף אחר, ממַכָּר לידיד, לחבר וחוזר חלילה, צלילה עמוקה אל החיים של האחר תוך חיפוש אחר הנקודות העדינות והחבויות שבהם. ניתן לומר כי בדרך כלל, רוב שעות הבילוי בפייסבוק נבלעות באותו בילוי מפוקפק שלאחר הבילוי.

אם חושבים אתם שהמאמר מתיימר לקרוא קריאה חינוכית, לזעוק זעקה נרגשת לכל מחנך, הורה ואדם באשר הוא, למצוא לדור האבוד שלנו אידיאלים חדשים, לחנך אותם לדברים בעלי ערך ולמצוא להם עיסוקים בעלי משמעות מוך ראייה שתוכניות הריאליטי והפייסבוק משתמשות ברצונות הרדודים של הצרכנים – טועים אתם. לא יישמעו בהמשך המאמר קריאות חדשות כלשהן, אלא לחישות עדינות לרצונות העתיקים של אנשי הפייסבוק והריאליטי.

מענה אישי

במבט פשטני, צמד המילים "פייס בוק", ספר פָּנים, עשוי להיות מסקרן ומעורר עניין. בואו נדמיין לרגע מצב שבו באמת כל אדם יכול היה לכתוב ספר חי על עצמו, ספר המלווה אותו, שניתן לשנות את צורתו ואפיוניו בכל עת. בואו נדמיין שאנשים שונים היו יכולים להתבונן בספר זה, לראות את ההתרחשויות שבו ואף להגיב להן.

גם צמד המילים "תוכנית ריאליטי", תכנית מציאות, מעורר עניין לא מועט. דמיינו לעצמכם שבאמת היו תוכניות שהיו מראות לנו את המציאות. אנשים היו יכולים להדליק את מסך הטלוויזיה ולראות ממש מה מתרחש באוכלוסיות מגוונות, אצל אנשים שונים ובמדינות רחוקות. חוויה כזו יכולה להיות מעוררת השראה.

במבט חיצוני ניתן לומר שגם הפייסבוק וגם תוכניות הריאליטי "משחקות" על הרצון למציצנות. אותו מבט המצקצק ואומר שכל אדם באשר הוא מעוניין לחטט ולהתפלש  בחיים האישיים של האחר. לעומת זאת, הבה ננסה לפרוש את הרצונות היותר עמוקים ואותנטיים של האדם – החיפוש אחר חיים אמיתיים, הרצון להזדהות עם האחר, להתגבר על הבדידות השורשית על ידי חוויות מחשבתיות ומעשיות משותפות. הלחישה העדינה והנרגשת של מאמר זה היא שהאנשים הנסחפים בפייסבוק ובתוכניות הריאליטי מחפשים את אותם רצונות שורשיים – משהו נוגע ללב, במובן העמוק של הדבר.

תוכניות הריאליטי והפייסבוק עושות עבודה מדהימה על ידי כך שהן מספקות את היצרים הבראשיתיים של המשתמשים בהן על מגש של כסף. מגש עקום, מזויף וזוהר, עד כדי סינוור הלב.  נכון, ניתן לראות ריאליטי בתוכניות הטלוויזיה, ובהחלט אפשר להכיר חברים בפייסבוק, אך אין אדם שיאמר שהתוכניות הן המציאות האמיתית ושחברים בפייסבוק הם חברים. כיף למשש ולחוש את הריאליטי שבתוכניות וכיף להרגיש שמכירים חברים בפייסבוק, אבל ב"כיף" זה התחושות האמיתיות של האדם נענות באמצעות חוויות ריקות. ב"כיף" זה לא ניתן מענה לרצון ולחיפוש האמיתי אחר משהו נוגע ללב; רק מין טשטוש של הרצון ודחיקתו עד כדי שכחה.

"אני רוצה לספר לכם משהו אישי", זהו המענה הנכון. המענה צריך להיות עוצמתי ונגיש לא פחות מתוכניות הריאליטי והפייסבוק. לא זעקה נרגשת, נאומים חוצבי להבות, שיחות מוסר מרטיטות לב, אלא משהו אישי. שפת הנאומים והזעקות עוברת מעל ראשיהם ולִבם של אנשי הריאליטי. זו שפה שאינה מובנת להם, אינה מושכת אותם, ואינה יוצרת רצון להיקלט. השפה צריכה להיות אישית ואינטימית, שתיגע באדם שמקבל אותה בצורה מצועצעת במסגרות החברתיות הווירטואליות.

שפה מתחדשת

 בזמנים אלה, מוטלת עלינו האחריות ללמד שפה, שפת השיתוף. כל מי שרואה עצמו ולו במקצת כמחנך ילמד מהי הצצה לחיים של האחר, היכרות אישית רווית תוכן ומשמעות, ומשמעות המילה "חבר" בכל רבדיה. כדי ללמד שפה יש להתמקצע בה ולדבר בה כשפת אם. האדם צריך לקחת צעד קדימה ולהעז טיפה יותר, לחרוג בתנודה קלה מדמות המחנך ולהפוך לדמות המשתף, לדבר באינטימיות (לא מצועצעת) ולגרום להיכרות אישית במובן המלא של הדבר. במפגש עדין של נותן ומקבל תיווצר היכרות של המקבל עם שיתוף בריא ושיח נכון ופורה. שיח מסוג זה יעורר סקרנות בקרב המשתתפים בו וייתן למשתתפים מענה לאותו חיפוש אמיתי אחר משהו נוגע ללב.

מאז שאליעזר בן יהודה החיה את השפה העברית, מתעוררים גלים נוספים של חידוש ושינוי של השפה. השפה משתנה דרך סופרים ומשוררים, דרך סרטים ישראליים, ובעיקר דרך שיחות הטלפון, הודעות הדוא"ל, המסרונים והצ'טים. הטכנולוגיה מחדשת שפה. תוכניות הריאליטי והפייסבוק משנות בוודאי את צורת השיח הבינאישי בחברה. השאלה היא רק באיזה אופן. לפנינו הזדמנות גדולה למנף את השיח למקום חיובי. כל מה שעלינו לעשות הוא להיות מודעים להזדמנות ולהחליט לאמץ את השינוי באופן אישי.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ז באלול תשע"א, 16.9.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 בספטמבר 2011, ב-גיליון כי תבוא תשע"א - 736 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: