לא בזכות אלא בחסד / הלל אורי (לפרשת כי תבוא)

 

בהביאו את הביכורים מספר האיכר העברי את סיפור יציאת מצרים בדרך המעלימה את זכותנו הטבעית וההיסטורית על הארץ. דווקא מקראות אלו נבחרו לשמש כמכונני הזהות של ליל הסדר

איור: מנחם הלברשטט

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ
אֲשר יי אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה
וִירִשתָּהּ וְיָשבְתָּ בָּהּ.

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה
אֲשר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ
אֲשר יי אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ
וְשמְתָּ בַטֶּנֶא;
וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם
אֲשר יִבְחַר יי אֱ-לֹהֶיךָ לְשכֵּן שמוֹ שם

וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו:
הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיי אֱ-לֹהֶיךָ
כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ
אֲשר נִשבַּע יי לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ

וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ
וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יי אֱ-לֹהֶיךָ.

הבאת הביכורים מחדשת בכל שנה ושנה את הקשר בין עובד האדמה לארצו ולא-להיו. מביא הביכורים מצהיר "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיי אֱ-לֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ אֲשר נִשבַּע יי לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ", הכהן לוקח מידו את הטנא, וכעת עומד מביא הביכורים לספר את סיפור יציאת מצרים וביאת עם ישראל לארצו – נוסח המוכר לנו כ'מקרא ביכורים'.

מביא הביכורים מדבר בגוף ראשון, על מנת לבטא ולהפנים את העובדה שלא מדובר אך בסיפור היסטורי, אלא בסיפורו שלו. הסיפור מסופר בצורה תמציתית מאוד – חמישה פסוקים בסך הכול – ומכאן שהמילים והרעיונות נבחרו בקפידה כך שיתאימו למטרה שלשמה מתקיים המעמד. מביא הביכורים אמור להזכיר לעצמו, כל שנה מחדש, את המענה לשאלה הפשוטה: מה אני עושה פה?

בחינת פסוקי מקרא ביכורים מעלה שהתשובה שהם מציעים לכך שונה מזו שהיינו מצפים לה.

וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יי אֱ-לֹהֶיךָ:
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי
וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שם בִּמְתֵי מְעָט
וַיְהִי-שם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.

הפרשת פותחת בהצגת הישראלי כחסר שורשים וזהות: "ארמי אובד אבי". לא כל כך ברור מי הוא 'אבי', ונחלקו בכך המפרשים, כמו גם בשאלה מה כוונת המילה 'אובד'. אפשר להבין זאת כמשהו כללי: "אבי", השורשים שלי, הם "אובדים", תלושים, חסרי זיקה למקום. ההצבעה היחידה בפסוק זה על זהות כלשהי היא במילה "ארמי". בוודאי שלא מוצגת זיקה מיוחדת לארץ כנען. ההתעצמות של משפחת עם ישראל והיותה לגוי מתרחשות במצרים – "וַיְהִי-שם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב".

נעבור לתיאור הסיבות שהובילו ליציאת מצרים:

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ
וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשה.

וַנִּצְעַק אֶל יי אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵינוּ
וַיִּשמַע יי אֶת קֹלֵנוּ
וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.

הסיפור שלנו מהדהד את פסוקי ספר שמות המתארים את אותם אירועים עצמם בעת התרחשותם:

"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה. וַיִּשמַע אֱ-לֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשרָאֵל וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים".

הסגנון הדומה והשימוש באותם פעלים אך מדגישים את ההבדל בין הפרשיות: "וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ" לא מופיע בפרשת מקרא ביכורים!

בספר שמות, זעקת עם ישראל מן העבודה "מזכירה" לא-לוהים את בריתו עם האבות, ובעקבות כך הוא מוציא את עם ישראל ממצרים. אולם לפי המוצג בפרשת הביכורים, א-לוהים הוציא את עם ישראל ממצרים מתוך רחמים על מצבו העגום. שבועת ה' לאבות מוזכרת בהצהרה של מביא הביכורים קודם שהוא מספר את סיפור יציאת מצרים – "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ אֲשר נִשבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" – אך לא בסיפור עצמו.

כך גם בהמשך:

וַיּוֹצִאֵנוּ יי מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה
וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים

וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה
וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָש.

הפסוק המתאר את הביאה לארץ ישראל אמנם מציין את טובהּ של ארצנו, אך לא מצביע על קשר מיוחד לכאן. ניתן לקרוא את הפסוק כהמשך הפסוק הקודם – כביכול, אחרי שא-לוהים הוציא אותנו ממצרים מסיבות "הומניות", הוא היה צריך מקום ליישב אותנו, ואז הביא אותנו לארץ הזאת, הפורייה והטובה.

נסכם את הסיפור המכונן של עם ישראל, שאותו עובד האדמה מספר בכל שנה בעת הבאת הביכורים: עם ישראל במקורו הוא עם חסר שורשים וזהות, ממוצא ארמי. אבותינו התגלגלו למצרים ושם נהיו לעם, אך שועבדו באכזריות. א-לוהים ריחם עליהם, הוציא אותם מהשעבוד ביד חזקה, והושיב אותם בארץ טובה. נחמד, אבל קצת דל בשביל סיפור מכונן…

לא ארצך

שני פנים לסיפור יציאת מצרים, ומהם נגזרים שני פנים לקשר בין עם ישראל לארצו. כבר בפסוקים מספר שמות שציטטנו לעיל ראינו שהסיבה ליציאת מצרים כפולה – גם מפני עינוי עם ישראל, וגם מפני ברית האבות. בכל אופן, עיקר ההתמקדות בפסוקים הללו הוא בסבל שחווה עם ישראל. פרשות אחרות בספר שמות מעלות על נס דווקא את הברית של א-לוהים עם האבות כסיבה ליציאת מצרים, והבולטת שבהן מצויה בפתיחת פרשת וארא ("וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב… ואזכר את בריתי… והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב – ונתתי אותה לכם מורשה").

בהתאם לשתי הסיבות ליציאת מצרים, גם בקשר בין עם ישראל לארצו יש שני פנים. הסיפור התולה את יציאת מצרים בברית ובשבועה שנשבע א-לוהים לאבות מתקשר לזיקה מהותית ונצחית בין העם לארץ. הסיפור שלפיו יציאת מצרים נעשתה מתוך רחמים מציג זיקה בין העם לארץ התלויה בחסדו של א-לוהים. פן זה מודגש מאוד בספר ויקרא: "כִּי גֵרִים וְתוֹשָבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה כג) – כפי שהייתם גרים במצרים תחת שלטון אנושי, כעת אתם גרים בארצו של א-לוהים. מכאן נגזרת מחויבות מוסרית עמוקה, שהפרתה מביאה לכך שעם ישראל אינו יכול יותר לשבת בארץ.

הפנים השונים של הקשר בין עם ישראל לארצו מוצגים במקומות שונים במקרא. תחילת ספר דברי הימים היא דוגמה קיצונית להצגה מהפן ההפוך לסיפור שבמקרא ביכורים – עם ישראל מוצג כ"עם ילידי", כביכול "בארץ ישראל קם העם היהודי". השורשים שלו הם מאדם הראשון, וממנו מתפתחת משפחת עם ישראל. בסיפור שבתחילת דברי הימים אין זכר לירידה למצרים, לשעבוד מצרים או ליציאת מצרים. מתוארות תולדות בנים ובני בנים, וערים שונות שהם בונים בארץ ישראל הנקראות על שמם. משתמע שמשפחת בני ישראל מעולם לא יצאה מארץ ישראל…

הבחירה לספר בכל שנה את סיפור יציאת מצרים דווקא מהזווית הזו מאירה את מטרתו של טקס מקרא ביכורים. מסתבר שמטרת הטקס איננה למנוע מעובד האדמה לשכוח את זיקתו לארץ, אלא להיפך – למנוע ממנו לחוש אותה יותר מדי. אמנם חשוב לזכור את עומק הקשר בין עם ישראל לארצו, שיסודו בשבועה שנשבע ה' לאבותינו – וכפי שהערנו, זו אכן נזכרת בפתיחת טקס הבאת הביכורים; אך הדגשת יתר של הזיקה לארץ עלולה להשכיח שהיא ניתנה בחסד א-לוהי, ושעם ישראל צריך להיות ראוי לה בשביל לשבת בה. בעת שאדם אוחז בראשית פרי אדמתו, גאוותו עלולה להפיל אותו לשכחת החסד הא-לוהי. דווקא אז צריך להדגיש את פן החסד שבישיבתו בארץ.

תהליך זה מונע מהקשר שבין האדם לנחלתו להיות טריוויאלי. כשהאדם נזכר שנחלתו ניתנה לו בחסד א-לוהי גמור, הוא מקבל אותה במתנה מחדש. בדומה להתרעננות הקשר בין האיש והאישה הנולדת מתקופות הריחוק וההתקרבות, דווקא המתח בין שני הפנים בקשר שבין עם ישראל לארצו מחדש את ההתרגשות והחיוניות במשולש אדמה-אדם-א-לוהים.

לאומיות אחרת

חז"ל קבעו שהסיפור שבמקרא ביכורים ישמש לקיום מצוות 'והגדת לבנך' בפסח. בלילה שבו אנו מספרים כל שנה מחדש את סיפור יציאת מצרים, שהוא סיפור זהותנו הלאומית – ולכן גם האישית – בחרו חז"ל להעמיד במרכז דווקא את הסיפור שבו עם ישראל מוצג כחסר שורשים וזהות.

חז"ל הלכו בכך בעקבות התורה. המקום היחיד בתורה שבו מתקיים טקס שנתי של סיפור יציאת מצרים הוא במקרא הביכורים. חז"ל העתיקו את הסיפור מהטקס השנתי של מקרא ביכורים לטקס השנתי של 'והגדת לבנך'. אך חז"ל הרחיקו לכת יותר, מפני שבתורה סיפור מקרא ביכורים מכונן את הקשר בין עובד האדמה הישראלי לנחלתו, ואילו חז"ל הפכו אותו למכונן הזהות הישראלית עצמה.

זהותנו הלאומית איננה רק דבר המשתלשל מהשבועה הנצחית שניתנה לאבותינו בזכות צדקתם. יש צד שבו בחירתנו להיות לעמו של א-לוהים היא חסד גמור, שאינו נובע ממעלה יתרה הקיימת בנו. ביטוי חריף לבחינה הזו מוצג ביחזקאל (טז ג): " … מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית", בפרק שבעלי ההגדה של פסח אף שיבצו פסוקים ממנו במדרשם על פסוקי מקרא ביכורים. סיפור יציאת מצרים באמצעות פסוקי מקרא ביכורים מזכיר לנו בכל שנה מחדש את צד החסד הא-לוהי שבבחירתנו. בכך אנו מונעים מהזהות הלאומית שלנו להפוך טריוויאלית ולהתאבן, מחיים את המתח הקיים בבסיסה, ומרעננים את הקשר המיוחד שלנו עם א-לוהים.

הלל אורי הוא סטודנט לפיסיקה, בוגר ישיבת ירוחם. המאמר מבוסס על דברים שהתלבנו בהסבת הסדר המשפחתית

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ז באלול תשע"א, 16.9.2011

פורסמה ב-17 בספטמבר 2011, ב-גיליון כי תבוא תשע"א - 736, הגיע למערכת - פרשת שבוע ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: