לכה דודי לפגישת כלה / יעקב עציון (לפרשת כי תצא)

 

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כ"ב); "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים כ"ה)

  

שם המדור הפותח את גיליון 'שבת' הוא "לקראת כלה". הצירוף 'לקראת כלה' מוכר בפי העם משירו של ר' שלמה אלקבץ, ממקובלי צפת, שהשתלב בסדר קבלת השבת בכל תפוצות ישראל.

ר' שלמה נטל את הביטוי מדברי הגמרא במסכת בבא קמא, שבה נאמר כי מי שרץ והזיק את חברו בערב שבת בין השמשות פטור מתשלום הנזק, כיוון "שרץ ברשות". שואלת הגמרא מדוע ניתנה רשות לרץ לרוץ עם בוא השבת, ועונה: "כדר' חנינא, דאמר ר' חנינא: בואו ונצא לקראת כלה מלכתא; ואמרי לה: לקראת שבת כלה מלכתא. רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר: בואי כלה, בואי כלה" (לב ע"ב).

דימוי זה של יציאה לקראת כלה נזכר בתלמוד גם בהקשר אחר – בעניין ברכת ההודאה על ירידת גשמים. האמורא הארץ-ישראלי רבי אבהו מלמד במסכת תענית (ו ע"ב): "מאימתי מברכין על הגשמים – משיצא חתן לקראת כלה". ביארו המפרשים שכוונתו שיש לברך רק לאחר שרוותה הארץ ונקוו עליה מרבצי מים – ואלה מקפצים ועולים לקראת הטיפות היורדות ממרום, כחתן היוצא לקראת כלתו. כך למשל מנסח זאת הרמב"ם להלכה:

מאימתי מברכין על הגשמים? משירבה המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר על פני המים וילכו האבעבועות זה לקראת זה (הלכות ברכות פרק י).

מהיתקלות להתרחשות

דרך כלל, בעברית כמו גם בשפות אחרות, אנו נותנים את דעתנו ל'מילות התוכן' שבמשפטים ובצירופים השונים, אך נמנעים מהתייחסות ישירה ל'מילות היחס' המרובות המשובצות בין המילים השונות ומקשרות ביניהן.

כך למשל, בצירוף כמו "משיצא חתן לקראת כלה" הדעת נתפסת מיידית למושגים "חתן" ו"כלה", ומנסה להבין את הקשרם לעניין הנדון, אך המילה "לקראת" נותרת בצל, ומבחינת התודעה היא יכולה הייתה להיות מוחלפת במילות יחס אחרות, כמו "לכיוון", "כנגד", "לעבר", "מול" ועוד.

ברם, מחקר השפות מלמד כי כמעט כל מילת יחס החלה את דרכה כמילת תוכן, ואיבדה אט אט את משמעותה המקורית טרם ששימשה אחת מאבני הבניין של המשפט. כך למשל, כשאומרים "מפני" או "לפני" איש לא מצייר מול עיניו פָּנִים כלשהם, וכשאומרים "מאחר" או "אחרי" איננו נותנים דעתנו למילה "אחור", אף שהיא העומדת בבסיס מילות היחס. לעתים מעניין דווקא להתחקות אחר מקורן של מילים אלו, ולנסות זהות את הדרך שעברה עליהן.

ובכן, מה מקורה של המילה "לקראת"? שורשה של המילה הוא לכאורה קר"א. מה פירוש קר"א? על פניה, התשובה ברורה – השורש קר"א הוא אחד הנפוצים בעברית המקרא, ועניינו קריאה בקול, הכרזה, מתן שם. ברם, המעיין במילונים המקראיים יגלה כי לצד השורש קר"א הרגיל ישנו קר"א נוסף, שעניינו היתקלות ופגישה.

הנה, כך נאמר בפרשתנו – "כי יִקָּרֵא קַן ציפור לפניך". אין מדובר כאן בקריאה או בהכרזה, אלא בהיפגשות עם קן ציפור שנקרה בדרך. השורש קר"א במובנו זה הינו זהה לשורש הרגיל קר"ה, והוא אף מתחלף עִמו לא פעם במקרא. כך, לעומת המילה "יִקָּרֵא" הכתובה באל"ף בפסוקנו – בפרשת בלק קראנו: "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק, הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה' אוּלַי יִקָּרֵה ה' לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי". בשני המקרים מדובר על פגישה בדרך, אך הכתיב כאן הוא בה"א – "יִקָּרֶה".

בדומה לכך, בפרשת מקץ מספר המקרא: "וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן", ואילו בפרשת ויגש מובא בפי יעקב עצמו: "וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן". המילים "יקראנו" ו"קרהו" הן שוות משמעות, וההבדל היחיד הוא שבראשונה מדובר בשורש קר"א ובמקרה השני בשורש קר"ה.

אנו משתמשים כיום רבות בפועל קר"ה במשמעות של התרחשות כללית ("אחי, מה קורה?", "שמעת מה קרה?")  – אך במקורו משמעות הפועל היא מעניין פגישה עם דבר מה. כך נאמר בפרשת השבוע ביחס לזכירת מעשה עמלק במדבר – "אשר קָרְךָ בדרך ויזַנב בך כל הנחשלים אחריך". קָרְךָ בדרך היינו פגשך ומצאך בדרך.

תשלח מוצאות חיים

אדם המעוניין להתקבל כיום לעבודה כלשהי, נדרש לשלוח מסמך קורות חיים. מקור המילה קורות בפרשת יוסף ואחיו שהזכרנוה לעיל. האחים חוזרים נסערים אל אביהם לאחר שנחשדו כמרגלים, ומספרים לו את שעבר עליהם: "וַיָּבֹאוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר". "הקורות אותם" היינו האירועים שמצאו אותם, שעמם נפגשו בדרך. כך עולה מהלשון המקבילה המופיעה בפתח ספר יהושע, הפעם בפי מרגלים של ממש: "וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר, וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם".

משמעם של השורש קר"א וקר"ה הוא אפוא פגישה והיתקלות – ובהרחבה: כל התרחשות שמזדמנת לאדם בדרכו. מילת היחס "לקראת" עניינה אם כן מעין "לפגישת". חתן היוצא לקראת כלה יוצא על מנת לפגשה, כמעשה הטיפה המנתרת ופוגעת בחברתה הבאה ממעל.

תופעה מקבילה להתרחבות המשמע של קר"ה וקר"א אירעה לשורש הארמי המקביל, ער"ע.

בתרגום אונקלוס, השורש ער"ע הוא מקבילו הקבוע של השורש העברי פג"ש. לדוגמה, הפסוק האמור במשה ואהרן "ויפגשהו בהר הא-להים" מתורגם: "ועָרְעֵיה בטורא דאתגלי עלוהי יקרא דה'" (שמות ד כז).

אותו השורש, ער"ע, בא גם כתרגום השורשים קר"ה וקר"א (כשהוא במשמעות פגישה ולא הכרזה). נדגים קצרות בציטוטים שנזכרו לעיל מפרשת השבוע: "כי יִקָּרֵא קן ציפור" – "ארי תְּעָרַע קִינָא דְצִיפְרָא"; "אשר קָרְךָ בדרך" – "דְּעָרְעָךְ בְּאוֹרְחָא".

השורש ער"ע הוא זה שתרם לעברית את האירוע – מקבילו של המקרה. כאמור, כפי שההיקרות התרחבה מ'פגישה' לכל התרחשות, כך האירוע חרג ממשמע הפגישה והמציאה, והוא משמש בפינו הן בהקשרי שמחה ("אולם אירועים") והן בהקשרים קשים יותר ("אירוע לבבי"), כמו גם בהקשרים כלליים, כב"לוח האירועים" המתפרסם בגיליון זה.

ישאל השואל – אם השורש הארמי הוא ער"ע, מדוע אנו אומרים אירוע ולא עירוע? ובכן, כפי שהשורשים קר"א וקר"ה התחלפו ביניהם, כך התחלף השורש ער"ע באר"ע. קשה ללשון להגות פעמיים את העי"ן הגרונית זו אחר זו, וכך נוצר בידול שהוליד את השורש אר"ע. תופעה מקבילה קרתה (או אירעה) במילה הארמית ל"עץ" – "אע". העיצור צד"י הומר במקבילה הארמית עי"ן (כמו במילה "ארעא" תחת "ארץ"), וכך לכאורה היינו צריכים לומר "עע" – אך בא הבידול והמיר את העי"ן הראשונה באל"ף, וכך התקבלה המילה "אע".

עראי או ארעי

מילה עברית נוספת שנוצרה מן השורש הארמי ער"ע היא "עראי", היינו שימוש זמני ומקרי. במסכת סוכה (פרק ב) נאמר: "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי".

ברם, במקורות רבים במקום "עראי" נמצא את המילה "ארעי", כשהעי"ן והאל"ף מחליפות מקומות. האם מדובר בטעות? קשה לומר. כיוון שמקור הצורה בשורש ער"ע, ובהיבדלות של העיצורים זה מזה – בצד הצורה הרגילה "עראי" ש'אילפה' את העי"ן השנייה, התפתחה גם הצורה המקבילה "ארעי", שבחרה לאלף דווקא את העי"ן הראשונה, ולהשאיר את זו השנייה על מכונה.

על פי מילוני המונחים של האקדמיה ללשון העברית, ההנחיה היא לבדל בין הצורה "עָרַאי", הנכתבת בעי"ן תחילה, לבין שם התואר "אֲרָעִי", הפותח באל"ף.

————————————————————————————————-

 

קורות חיים, רזומה וויטמין

חֵלֶף המונח העברי 'קורות חיים', נשמעים לא פעם השם הלועזי 'רזומה' או הקיצור CV.

CV  הם ראשי התיבות של המילים הלטיניות curriculum vitae – שתרגומן המילולי הוא 'סיכום חיים'. קוריקולום פירושו סיכום, ו-vitae היא חיים, כמו בתואר 'ויטאלי' (חיוני) ובמונח 'ויטמין'.

מקור המילה 'רזומה' הוא בצרפתית, ופירושו סיכום או תמצית. לפני כשבעים שנה החלו להשתמש בה בהקשר של סיכום העבר ההשכלתי או המקצועי, וכיום כבר יש לה רזומה מכובד כמונח בינלאומי.

yetsion@gmail.com

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' באלול תשע"א, 9.9.2011

פורסמה ב-8 בספטמבר 2011, ב-גיליון כי תצא תשע"א - 735, עוד מילה / יעקב עציון ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: