השינוי מתחיל בבית הספר / עינט קרמר

 

איכות הסביבה כעוד מקצוע במערכת החינוך, וגם מבצעים כאלו ואחרים של מחזור בקבוקים, אינם כלים נכונים להעמקת המודעות הסביבתית. יש צורך במסר כולל המחובר ליהדות ולציונות

ילדי גן ברעננה ממחזרים

במאה ה-21 נראה כאילו מערכת החינוך כולה התגייסה לקידום הנושא הסביבתי: ימי ניקיון, תחרויות מחזור בקבוקים ומבצעי חיסכון במים הפכו להיות חלק מהשגרה הבית ספרית, לצד שזירת הנושאים  הסביבתיים בשיעורי המדעים לסוגיהם.

אך למרות כל העשייה, נראה כי המסר אינו עובר: סקרים מראים כי מדי שנה הילדים חומרניים יותר, משתמשים ביותר ממשאבי כדור הארץ ומייצרים יותר פסולת. בכך מצטרפים הילדים למחול הצרכני של הוריהם המשאיר את העולם ואת ישראל בתוכו מזוהם ומדולדל ממשאבים, ומחזק בהתנהלותו עוולות חברתיות רבות (שעל חלקן שמענו במחאת האוהלים).  

עולם ערכים מלא

אחת הסיבות לכך ש"המסר לא עובר" הינו המקום שמקבל החינוך הסביבתי בבית הספר. החינוך הסביבתי נתפס פעמים רבות כנדבך של שיעורי המדעים ולא כנושא רחב הנוגע במגוון תחומים חינוכיים. שינון זמני התכלות החומרים לא יוביל תלמיד לשנות את הרגליו כל עוד הוא לא מלווה במסר ערכי חד משמעי ומגובה בהתנהלותו השוטפת של בית ספר. תחרות מחזור בקבוקים ככל הנראה לא תוביל ילדים לעשות את השינוי האמיתי הנדרש בתחום זה – מעבָר לשתיית מי ברז – היות שעולם הערכים המועבר על ידי התחרות נוגע פעמים רבות לחשיבות הניצחון וחגיגת הפרס ולא בשאלות היסוד שראויות לעלות בנושא מכירת המים המבוקבקים.

מחנך דגול (בעיניי) אמר לי פעם כי לילדים יש "ססמוגרף זיוף" המזהה מתי ערכים שבית הספר מכריז עליהם לא מתיישבים עם הערכים שהוא מתנהל לפיהם. לדבריו, הילדים תמיד "יישרו קו" עם ההתנהלות בפועל של בית הספר, כלומר עם המסר הסמוי, בעוד הערכים המוכרזים יתקבלו על ידם בציניות או בביטול.

בעיה נוספת מתחום ההטמעה הינה ייחודית לחינוך הממלכתי דתי – שבו מרגישים המורים וההנהלה פעמים רבות כי הנושא הסביבתי הינו גחמה שהזמן גרמה. לתפיסתם, הנושא הסביבתי הינו משא עודף על עגלתם המלאה בערכי נצח ואמת, וזה המסר המשודר לתלמידים בגלוי או בשפת הגוף הבית ספרית. 

המסקנה של הדוגמאות האמורות היא אחת: על מנת שחינוך סביבתי יוטמע בבית הספר ויוביל לשינוי אמיתי, הוא חייב להשתלב כחלק מה'אני מאמין' של בית הספר ולבוא לידי ביטוי בהתנהלותו השוטפת של המוסד החינוכי. 

אבל מהו בעצם אותו חינוך סביבתי, החורג מגבולות המקצוע?

חינוך הומניסטי

אריה ונגר, דוקטור למדעי הסביבה, טוען כי הגדרה מדויקת של מטרות החינוך הסביבתי חייבת להתחיל בהגדרת מטרת החינוך בכלל, שהרי חינוך סביבתי הוא קודם כול חינוך. מתוך כך הוא כותב:

 אני סבור שאם מערכת החינוך רוצה לעסוק בחינוך ולא רק בהקניית כלים להצלחה אישית, עליה לטפח בוגרים שהם "בני אדם" או "בני תרבות". אני סבור כי לחברה הישראלית אין תקווה אם בוגרי מערכת החינוך לא ילמדו להזדהות עם מטרה ערכית-חברתית גדולה מרווחתם האישית. לחינוך סביבתי-ערכי-חברתי יש פוטנציאל לספק למערכת החינוך שלנו אופק פדגוגי אמיתי.

חינוך סביבתי בעל כיוון אנושי אינו עוסק רק ובעיקר במדע, אלא גם ובעיקר בתכלית קיומנו, בזיקתנו לאחרים ולעצמנו, ביחסנו לכל אלה – בני אדם, בעלי חיים וצמחים – החולקים עמנו את החיים בכדור הארץ. החינוך הסביבתי ההומניסטי עוסק במהותו של האדם – האם הוא יצור כלכלי אנוכי שפועל למען רווח אישי, חושב לטווח קצר, מנצל וחומס את זולתו ואת העולם, או שמא רואה עצמו חלק ממכלול אנושי ועולמי ומחויב אליו, דואג לדורות החיים ולדורות הבאים (שאינם יכולים לדאוג לעצמם). חינוך סביבתי ראוי הוא אפוא החינוך ההומניסטי של ימינו (מתוך חינוך יהודי הוא חינוך הומניסטי , התפרסם בהד החינוך, 2008).

לדברי ונגר, על החינוך החברתי-סביבתי-הומניסטי להיות יסוד מרכזי שסביבו מאורגנת מערכת החינוך כולה, כאשר הוא נשען על שלושה עמודים:

עמוד אינטלקטואלי בין-תחומי המקדם את הבנת המורכבות וקשרי הגומלין הענפים בין המערכות הטבעיות והאנושיות; עמוד אזרחי-פוליטי  הפועל לקידום אכפתיות, מעורבות ואמונה ביכולת לשנות, ועמוד מוסרי הקורא לאחריות, להתחשבות בזולת, לרגישות אנושית ולצניעות.

היהדות כבסיס

אני מניחה כי רבים מאיתנו לא יכלו שלא למלמל לעצמם בעת קריאת "חזון שלושת העמודים" של ונגר את הציטוט החז"לי – "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". ואכן, במדינה יהודית, ראוי כי  החינוך הסביבתי יהיה מחובר למקורות היהדות – מתוך תפיסה ערכית וחשיבה פרקטית כאחד.

מורשת ישראל מחזיקה מאז ומעולם תפיסת עולם ערכית הקוראת לקיום אורח חיים ראוי בעולמו של הקב"ה. רעיון תיקון העולם ותיקון החברה הוא רעיון יהודי עתיק יומין, העומד במרכז התרבות היהודית ושזור בכל מקורותיה. מהי השבת אם לא הגבלת שלטונו של האדם בטבע, והפניית מבטו אל מה שמעבר לכל טבע? מהי תכליתה  של מצוות לא תחמוד בימינו, אם לא להגביל את שאיפת האדם להתפשטות עד אין קץ? ובל נשכח את מצוות בל תשחית – השומרת על משאבי העולם, את החובה להימנע מצער בעלי חיים, המכירה בזכויות כלל היצורים החיים, וכן הלאה.

במישור המעשי, חיבור התחום הסביבתי לעולם היהדות ימנע את ה"דיסוננס הקוגנטיבי" שבו שרויים מוסדות רבים, שכן בניגוד לתחום איכות הסביבה שזה מקרוב בא, היהדות שזורה בחשיבה, בתרבות ובהתנהלות של הארץ הזו ושל מערכת החינוך שלה.

מדינת ישראל הוקמה על בסיס החזון הציוני של הקמת מדינה יהודית ריבונית וכינון חברת מופת שתהיה "אור לגויים" ברוח חזונם של נביאי ישראל. המאבק החברתי הנוכחי מראה שהחזון השני של הציונות עוד לא נגנז, וכי בכוחו לשנות מציאות.

לתפיסתי, קידום האתוס הציוני של חברת מופת, באמצעות חינוך סביבתי-חברתי מוסרי כולל, יסייע לשימור הציונות כגורם מרכזי בחיי בית הספר ויוביל לשינוי תפיסתי ומעשי בחברה הישראלית. 

על מנת להוביל מהלך כזה יש לשלב בין מחשבה לפעולה, בין ידע לאחריות ובין בתי הספר לקהילה שבה הם שוכנים. על החינוך הציוני לצאת מתחום ההיסטוריה או לימודי האזרחות ולפעול ליצירת אזרחות מעורבת ופעילה, בעלת כלים לפעול לשינוי. בתי הספר חייבים להוציא את התלמידים מהכיתות אל הקהילה. עליהם לגרום לתלמידים לגלות מעורבות בעולם שסביבם, להשתתף בדיון הפוליטי העוסק במה שצריך לשנות, ולגרום להם ליטול חלק בתהליך השינוי עצמו.

תלמידים העוסקים במחויבותם לתיקון עולם במסגרת מקצועות היהדות והרוח, לומדים עובדות על עולם הטבע הסובב לנו בשיעורי מדעים ונקראים לעשייה חברתית-אזרחית בשיעורי אזרחות – חזקה עליהם שיפנימו את מחויבותם לחברה ולסביבה בישראל.

הטמעת הנושא הסביבתי-חברתי בכלל התנהלות בית הספר, בשיעורי המדעים כמו בשיעורי המורשת, במשימות החקר של התלמידים כמו גם במחויבות האישית, היא זו שתוביל לתפיסה הוליסטית של התלמידים, תפיסה של חיבור בין זהותם כיהודים, כישראלים וכאזרחי העולם לבין מחויבותם לאורח חיים בר קיימא.

כנס: חינוך יהודי סביבתי

ביום שלישי, י"ד אלול, 13.9, יתקיים כנס בנושא "חינוך סביבתי יהודי" במשכן העירוני למוסיקה ולאמנויות ברעננה, בשיתוף עיריית רעננה. בכנס נדון בחיבור בין יהדות, ציונות וסביבה ובדרכים להטמיע זאת במערכת החינוך.

משתתפי הכנס יקבלו שי – חוברת "חגים וזמנים לסביבה", וכן החסן נייד עם חומרים לימודיים בנושאים אלו.

לפרטים – כנסו לאתר שלנו www.tevaivri.org.il

עינט קרמר היא מנהלת הארגון "טבע עברי – אחריות סביבתית יהודית"

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' באלול תשע"א, 9.9.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 בספטמבר 2011, ב-גיליון כי תצא תשע"א - 735, שבת קיימא ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: