ראוי יום הכרזת החינוך הממלכתי להיחקק בתולדותינו / דוד בן גוריון

 

בר"ח אלול תשי"ג קיבלה כנסת ישראל את חוק החינוך הממלכתי. היעדים שהציב לו דוד בן גוריון מעוררים כבוד וגעגוע לשיח ערכי שאולי מתבקש לשוב אליו

 

דוד (גרין) בן-גוריון (1886-1973), הידוע גם בכינויו "הזקן", היה ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון של מדינת ישראל, ונחשב לאדריכלה של המדינה. במהלך שנותיו בראשות הממשלה עיצב בן-גוריון את דמותה של המדינה הצעירה. הוא היה "איש המעשה והכוח הפוליטי" אך גם "הוגה סקרן", איש ספר ולומד, "שתרבותו העניקה לעשייתו ממד היסטורי ורוחני מרהיב" (מיכאל בר-זוהר, 'בן גוריון – האיש מאחורי האגדה', עמ' 151).

במהלך כל חייו, גם בשנים שבהן מילא תפקידים מרכזיים בהנהגת היישוב והמדינה, גילה דוד בן-גוריון התעניינות בתחומי ההגות, התרבות וההיסטוריה. הוא כתב ספרים רבים, ובהם קבצים של מאמרים ומסות בנושאים עיוניים והיסטוריים. על כתיבתו וספריו זכה דוד בן-גוריון לפרסים ספרותיים, ובהם פרס ביאליק לחכמת ישראל (תשי"א, 1951).

במסה המקיפה "נצח ישראל", שפורסמה בשנות החמישים, הציג דוד בן-גוריון סקירה תמציתית של התנועה הציונית ושל המדינה בשנותיה הראשונות, תוך התמקדות באפיונים ובמגמות, באתגרים  ובקשיים. במסה שרטט בן-גוריון גם את דיוקנה הרעיוני של מערכת החינוך הממלכתית שזה עתה קמה. חוק החינוך הממלכתי אושר על-ידי הכנסת ביום א' באלול תשי"ג – 1953, והוא ביטל את שיטת הזרמים (המפלגות)  בחינוך שהייתה נהוגה קודם לכן, במהלך תקופת היישוב ועד לאישור החוק. קביעתו כי "ראוי יום הכרזת החינוך הממלכתי על-ידי ממשלת ישראל להיחקק אף הוא בתולדותינו" נבעה מן הייעוד המרכזי (והלאומי) שהציב למערכת החינוך: לעצב "במידה רבה, ואולי מכרעת" את "קלסתר פניו הרוחניים של הנוער ועל-ידי כך – של העם".

עיקרי הדברים – ובהם הגדרת המגמות והיעדים – יפים ונכוחים גם לימינו. כך לדוגמה, ביקש בן-גוריון לקבוע תוכנית ליבה למערכת החינוך, שאותה הגדיר כ"מינימום חובה", "מינימום המחייב כל בתי הספר". בניגוד לדימויו הציבורי הרווח (והמוטעה) – לא ביקש בן-גוריון לעקור או לעקֵר את לימודי היהדות. נהפוך הוא: בן-גוריון הכיר בחשיבותו של זרם  חינוך מיוחד ונפרד לציונות הדתית, ואף הדגיש את מרכזיותם של "ערכי ישראל" בחינוך הממלכתי הכללי, כפי שיעידו מילותיו המעמיקות בנושא זה בקטעים שיצוטטו להלן. ניתן למצוא בדברים גם התייחסות לבניית חברת מופת לאור חזונם של נביאי ישראל, להשתלבות במדע, להכרת הארץ בדרך בלתי אמצעית ולהקניית ערכי העבודה. 

דוד בן-גוריון חזה את הקשיים הצפויים במימוש חזון החינוך הממלכתי, ושילב במסה גם שאיפות שאינן קשורות לחינוך, אך הן מובאות כאן כי הן מתכתבות עם השיח המתנהל בשבועות האחרונים סביב חזון 'חברת המופת' ושאלת עיצובה של החברה הישראלית.

בפתח המסה "נצח ישראל" העמיד דוד בן-גוריון שתי מובאות מן המקורות.

האחת, כצפוי, מן התנ"ך, על מאבקו של אבי האומה: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל,  כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים – וַתּוּכָל" (בראשית לב, כו).

השנייה – מדברי הגמרא, על  עם ישראל ותנודות גורלו: "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים: כשהן יורדין – יורדין עד עפר, וכשהן עולין – עולין עד לכוכבים" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה דף ט"ז ע"א).

בסיכום המסה כתב בן-גוריון כי המאבק הלאומי המתמשך הוא אמנם כורח המציאות, שהרי "אין קיום לישראל – בלי חיל וכוח"; אך מעבר לו עומדת לעם ישראל "האמת העמוקה של עליונות הרוח" – אמת שעליה "מושתתת אמונת העם היהודי בעתידו".

להלן מובאות עיקריות מן המסה, חלקן בדילוגים. הן לקוחות מן החיבור "נצח ישראל", הוצאת ספרים עיינות, תשכ"ד–1964, עמ' 133-186. ההדגשות במקור. 

מתיה קם

 ————————————————————————————————

ראוי יום הכרזת החינוך הממלכתי על-ידי ממשלת ישראל להיחקק אף הוא בתולדותינו: הפקעת החינוך מרשות המפלגות והעמדתו ברשות המדינה – יש בו צעד מכריע לכינון המדינה ולליכוד העם.

ברור שהחינוך בכללו והחינוך היסודי בפרט אינו המכשיר היחיד לעיצוב דמות הדור הצעיר. הרחוב, העיתונות, הקולנוע, ההווי המשפחתי וגורמים אחרים משפיעים. אבל אין ספק שבית הספר בכללו, והחינוך  היסודי במיוחד, קובע במידה רבה, ואולי מכרעת, קלסתר פניו הרוחניים של הנוער ועל-ידי כך – של העם.

שמואל יבנאלי, שליח תנועת הפועלים הארצישראלית, והרב י"ל הכהן מימון, שליח 'מזרחי', יסדו רשתות החינוך של העובדים ושל 'מזרחי' […] לשניהם לא הייתה זרה החרדה לליכוד היישוב ולאחדות העם, אבל היו להם נימוקים כבדי משקל בהקמת בתי הספר הנפרדים […] ברשת בתי הספר של העובדים רצתה [תנועת הפועלים הארצישראלית] לחנך את בניה במגמת עבודה, חלוציות, שיתוף ושוויון. 'מזרחי' רצה למזג בחינוך הנוער ערכי המסורת וזיקת למצוות הדת עם התכנים הציוניים, ולהכשיר נוער שהוא מחנך לבניין הארץ, להגשמה ציונית ולהמשכת המסורת התורנית והדתית.

הממשלה התקינה חוק חינוך ממלכתי שכוונתו לחנך עם אחיד בתרבותו, בהכרת רציפותו ההיסטורית, נאמן לשליחותו וחזונו. החינוך הממלכתי מקיים במלואם הערכים החיוביים שהונחו ביסודות שני הזרמים הראשונים, אבל הוא מבטל ואוסר כל זיקה מפלגתית ומדינית בסדרי החינוך ובהנהלתו, ומחייב כל בתי הספר למינימום חובה.

המדינה אחראית ליסודות הכלליים של החינוך, אבל היא מכירה בזכות ההורים לגוון את החינוך בלי לפגוע במינימום המחייב כל בתי הספר והיא גם מבטיחה, לכל ההורים הרוצים בכך, חינוך דתי לילדיהם.

מטרתו של החינוך הממלכתי היא לחנך דור צעיר שיוכשר למזג הגלויות בעם אחיד, מושרש בעברו וראוי לעתידו, מסוגל לבצע משימותיה ההיסטוריות של  מדינת ישראל כפי שהוגדרו בהכרזת העצמאות: 'מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לכל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל'.

על החינוך הממלכתי להקנות לכל ילד וילדה, נער ונערה במדינה ערכי ישראל. אין ההיסטוריה שלנו מתחילה מייסוד מדינת ישראל, מהקונגרס הציוני הראשון, מעריכת ה'שולחן ערוך', מסידור המשנה או מחתימת ספר התנ"ך […] אפילו לא ממעמד הר סיני ויציאת מצרים. כל אלה הם תחנות חשובות בדרכנו הארוכה, וקדמו להם מאורעות ועלילות, מבחנים ומסות מימי האבות ובניהם אחריהם. מאחורינו ארבעת אלפי שנה של מאבק ויצירה, שהטביעו את חותמן על תולדות האנושות, ועיצבו את רוחנו, גורלנו וייעודנו. מעטות האומות בעולם שיש להן היסטוריה רצופה במשך תקופה כה ארוכה ועבר כה עשיר בעלילות גבורה רוחנית, ביצירות מופת יחידות במינן ובאישים דגולים ומורי עולם כאשר יש לעם ישראל. עושר רב זה שמור עכשיו רק למעטים, ויש לעשותו נחלת הכלל, החינוך במדינה יחטיא אם לא יפתח אוצרות גנוזים אלה לנוער כולו, ועל ידיו – לעם.

עלינו להקנות לנוער, בצד ערכי ישראל, הישגי המדע בימינו. הבנת תהליכי הטבע ושליטה באיתניה הן הנשק העיקרי במלחמת קיומנו והמכשיר הנאמן לבניין המשק, לביסוס הביטחון ולטיפוח התרבות. ובית הספר היסודי יעניק לכל הנוער התחלות ראשוניות ביסודות המדע של זמננו אנו. 

החינוך הממלכתי יקנה לדור הצעיר הכרת המולדת […] למען הכשיר העם בציון לבנות המולדת ולהגן עליה מתוך אהבה ומסירות, לא מספיקה הזיקה לארץ ישראל של מעלה, אלא יש להכיר את הארץ כמות שהיא, על הריה ועמקיה, חליפות נופה ושלל צבעיה, עתיקותיה ואון עלומיה. יחידה במינה ומופלאה היא ארץ קטנה זו במבנה, בריבוי אקלימיה, בעושר גווניה, במעמדה הגיאוגרפי… לטבע המנומר של ארץ זו יש חלק לא קטן בעיצוב דמותו המיוחדת של עמנו ואופיו, וככל שנרבה להכיר הארץ – נכיר יותר את עצמנו ונגלה היכולת העצומה הגנוזה גם בה וגם בנו.

החינוך הממלכתי הנועד להכשיר עם לחידוש מולדתו הנשמה יאמן כל נער ונערה בעבודה גופנית, בעבודת אדמה או במלאכה אחרת; לא כייעוד מעמדי אלא כייעוד לאומי. העבודה תיקבע כערך יסודי ומחייב בחינוך הנוער.

בחינוך הנוער לא נוכל להתעלם מהיעודים האנושיים הגדולים שבישרו נביאנו, ייעודי הצדק והחסד, האחווה האנושית, אהבת הבריות; עלינו לנטוע בלב הילדים משחר ילדותם שאיפה לחברה מתוקנת שאין בה קיפוח ועוול וניצול, אלא שוויון וצדק, ואחוות יצירה וחירות וסובלנות הדדית.

ככל צעד מהפכני ומקדם ייתקל גם החינוך המלכתי בהפרעות ובהתנגדות של נטורי קרתא מימין ומשמאל ותהיה זאת אופטימיות יתרה וקלה להניח שיש כבר כל הכלים וכוח האדם המספיק לתרגם לשפת המציאות את המגמות המונחות ביסודו של החינוך הממלכתי. אבל בהתקנת חינוך זה תעשה המדינה אחד הצעדים המכריעים לביצור אחדות ישראל ולעיצוב דמותו הרצויה של העם.

* * *

אין בכוחו של בית הספר כשהוא לבדו לאחות כל הקרעים ולתקן כל הפגימות בעם גלותי החוזר למולדתו, והמדינה אינה רשאית להתעלם מהסכנה הצפונה בהבדל הרב שבין רמת החיים הכלכלית והתרבותית הגבוהה של היישוב הוותיק ברובו הגדול לבין הרמה הנמוכה והירודה של העלייה החדשה ברובה הגדול, והמדינה והעם נתבעים למאמץ דחוף לסתום פרץ הרה אסון זה. עלינו לחתור בכל המאמצים להגיע בזמן הקרוב ביותר לידי מינימום לאומי בשיכון, בהתיישבות, בתרבות. הדבר שנעשה במאמצים גדולים ובתוצאות חיוביות בצבא – מתן מינימום של חינוך יהודי וכללי לכל המגויסים – יש לעשותו להמוני העולים החדשים גם בתחומי התרבות וגם בתחומי הכלכלה.

עוד רחוקה וקשה הדרך להבטחת מינימום האחדות הדרוש לישראל למען יוכשר העם לבנות מדינתו […] אבל לא נבצר הדבר מאתנו, אם נעקור הפגימות היתרות במשטרנו במדינה, נתגבר על ההתפצלות המופרזת והחולנית, המערערת יציבות המדינה, נתייחס בכבוד הדדי לדעות ואמונות מנוגדות, ונהיה נאמנים לחתימתנו על מגילת העצמאות.

אם נראה פגימות חיינו ראייה אכזרית, ללא כל אונאה עצמית, ולא נירתע מקשיים; אם אהבת ישראל תגבר בתוכנו על כל נטייה אחרת ונפעיל מלוא יכולתנו – יכול נוכל.

————————————————————————————————-

אין כמו ספר דברים

אם כבר בן-גוריון, הנה כמה דברים שאמר על ספר דברים – מתוך הרצאתו בכינוס הי"ג לתנ"ך, בשנת תשכ"ה

אין בדעתי להכריע כאן בדברַי על זמנֵי הופעת ספרי התורה – מגילות-מגילות או שלמים וחתומים. המאמין במסורת המקובלת אינו זקוק לשום ראָיה. אבל לכל הדעות ספר דברים כמו שהוא בימינו קיים כבר למעלה מאלפיים וחמש מאות שנה, והתהלך איתנו כל השנים האלה, והשאיר בלי ספק עקבות עמוקים בחיי עמנו וברוחו – ועל סגולותיו של ספר זה אייחד מעכשיו את הדיבור בקיצור.

כאמור, ספר דברים אינו אלא משנה תורה, כלומר הוא חוזר על סיפורים ומאורעות מיציאת מצרים, קבלת התורה, הנדודים במדבר ועד כיבוש ארצות האמורי – סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן בעבר הירדן. הוא חוזר על הרבה מצוות, חוקים ומשפטים, אבל הוא מצטיין בהדגשה יתרה של אחדות הבורא ואהבתו, מניעת עוול ואהבת הצדק והשלום, עזרה לעני, לגֵר, ליתום, לאלמנה, והיות עם ישראל עם סגולה ועם נבחר.

בספר זה נאמר הפסוק הנערץ ביותר באמונת ישראל: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו) ואחריו: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ". אף באחד מספרי התורה לא מודגשת במידה כזו החובה לאהוב את ה' כפי שאנו מוצאים בספר דברים. פסוק זה חוזר גם בפרק י: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (שם). ושוב נאמר: "אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (שם יא) ושוב באותו פרק: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ" […]

בשום מקום בתורה אין שלילת ההגשמה של א-לוהים גדולה מזו של פסוקים 15-19 בפרק ד של דברים – שלילת כל תמונה, פסל, תבנית של אדם, בהמה, ציפור, דגה, שמש, ירח, כוכבים וצבא השמים, כל מה ששימש אז בארצות השכנות כדמות אֵלים. ודבר יחידותו של א-לוהים חוזר במקום אחר בקיצור נמרץ: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (שם ד).

השפעת הנבואה התובעת צדק בולטת בספר דברים יותר מבכל ספרי התורה. רק בפרק יט בויקרא – אחד הפרקים הנעלים ביותר בתנ"ך – נאמר: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", ושוב: "מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם". לעומת זאת חוזרת התביעה לצדק בספר דברים בצורות שונות כמה וכמה פעמים: "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ" (א), "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (ד); [..] "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ … וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים… צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (טז); […]

וכשם שספר דברים מצווה על צדק כך הוא מצווה על מניעת ניצול: "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ" (שם כד).

ספר דברים היה הראשון שהכריז את העיקרון כי אין בני המשפחה אחראים לפשע קרובם: "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת. אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (כד) […] רעיון פשוט זה, המקובל בזמננו בין כל עמי תרבות, שרק הפושע אחראי למעשיו ולא קרוביו – היה יוצא דופן ורעיון מהפכני כשהוא נשמע לפני למעלה מאלפיים וחמש מאות שנה בארצנו. ואל ייפלא הדבר שאחד הרעיונות המרכזיים של ספר דברים היה – היות עם ישראל עם קדוש ועם סגולה. עוד בספר שמות סופר כי א-לוהים ציווה על משה להגיד לבני ישראל: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים … וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (יט). בספר דברים נאמר דבר זה ביתר תוקף והחלטיות: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱ-לֹהֶיךָ, בְּךָ בָּחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים…" (ז). ושוב הוא חוזר על כך בפרק יד: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם…  כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱ-לֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה…". והוא חוזר על כך בסיום דברי משה בפרק כו: "וה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת, וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר".

פיקחים ואנשי מעשה מלגלגים על הייעוד השובניסטי כביכול של עם ישראל להיותו עם סגולה. לא קשה למצוא בדברי נביאנו, הגדולים שבהם, הטוענים כי עם ישראל הוא "גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים". אלה הם דברי ישעיהו (א), וירמיהו אומר: "כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ" (ד). והושע קובל (ד א-ב) […] ועמוס מַרעים  (ב ו-ז) […] ומיכה מקונן (ב א-ב) […]

ודווקא דברים מרים וקשים אלה בפי הנביאים על בני ישראל, שהעם שמר עליהם מאות ואלפי שנה, מוכיחים גדלותו המוסרית של עם זה. ולכן אמר ישעיהו השני […] על עם "חוטא וכבד עוון" זה דברים גאים אלה: "אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם" (מב), ומי שמכיר את ההיסטוריה היהודית מוכרח להודות שאין אלה דברים ריקים, כי היסטוריה זו היא אחת המופלאות ביותר, אם לא יחידה במינה, בתולדות העמים.

פיקחים ואנשי מעשה מלגלגים על אלה המוסיפים לדגול בהבטחת משה רבנו להיותנו עם סגולה ובייעוד של ישעיהו להיותנו אור לגויים. ודאי שאסור להתעלם מהצללים המרובים המתגלים בחיינו פה ושם – הוללות, ציניות, צביעות, מעילות, תככים ומרמה – אבל אין בכל אלה כדי להאפיל על המאור הגדול הבוקע ממפעל התקומה היהודית בישראל, מאותם הגילויים המרנינים שאין כמעט דוגמתם בארץ אחרת: תאי חברה חדשים בהתיישבות העובדת, המגשימים שאיפות גדולי החוזים החברתיים בימי קדם ובימינו; האופי החלוצי של צבאנו היחד במינו; העלאה תרבותית, כלכלית וחברתית של מאות אלפים עולים שהיו שקועים בארצות גלותם הירודות בעוני ובבערות; ניצנים ראשונים של הפרחת השממה ויישוב המדבר; עזרה יעילה ומבורכת שישראל הקטנה מושיטה לעמים חדשים ביבשות מתעוררות.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ו באב תשע"א, 26.8.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 באוגוסט 2011, ב-גיליון ראה תשע"א - 733 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: