בשם האב / ראובן שבת

 

בספרות פשע קלאסית מככבת דמותו של הכומר הגמלוני והמסורבל למראה, אך מהיר בפתרונן של תעלומות בלשיות. עולם נשכח של נאיביות ומוסר השכל

תמימותו של האב בראון, ג.ק. צ'סטרטון; מאנגלית: אסף שור' הקיבוץ המאוחד, 2010, 382 עמ'

תמימותו של האב בראון, מפענח הפשעים, אינה רחוקה מתמימותם של הפושעים בסיפוריו הקצרים של ג"ק צ'סטרטון. דמויות הרעים הן נאיביות למדי, לעומת המוכר היום במקומותינו, ומעשי הפשע שלהם, על אף תכנונם ותחכומם, תמימים בהשוואה לפשעים המוכרים מן הכרונולוגיה היומיומית והשתקפותה בספרות הפשע של ימינו.

התמימות הזאת מוסיפה לתחושת ההנאה הספרותית הצרופה מסיפורים שהם בעלי אופי שמרני, ועדיין לא תובלו במיני חשיפות פרובוקטיביות וגסות שמאפיינות כיום חלק מהז'אנר המוביל של ספרות הפשע.

גילברט קית' צ'סטרטון הוא סופר אנגלי, שכתב בעיקר בתחילת המאה ה-20. הוא היה סופר רבגוני, ועסק גם בכתיבה של מסות וספרי הגות, שנגעו לתיאולוגיה הנוצרית בכללותה, תוך הצגת עמדה ביקורתית, שנונה אבל לא פוגענית. הוא חיבר גם שירה, ולבסוף הקדיש את רוב כתיבתו לדמות הבדיונית, הגמלונית והמגוחכת אפילו מבחינה חיצונית של הכומר בראון. על דמותו ועלילותיו בעולם הפשע האנגלי והאירופי הוא חיבר ארבעה קובצי סיפורים. שניים מהקבצים הללו -"תמימותו של האב בראון" ו"חוכמתו של האב בראון" – קובצו לכלל ספר אחד בתרגום לעברית.

קשה להשוות את סגנונו ויצירתו של צ'סטרטון לסופרי מתח אנגלים שכתבו בתקופתו או שפעלו אחריו. הגיבור שלו אינו מתחכם, אנין טעם או מיזנטרופ כמו שרלוק הולמס, אין בו הספקנות הכפייתית שיש להרקול פוארו של אגתה כריסטי והוא לא ניחן ברצון עז לשנות את פני החברה כמו הגיבורים של אדגאר וואלאס.

האב בראון הוא עוף מוזר לחלוטין שאינו דומה לכלום. ייחודי ושונה, פותר תעלומות פשע באופן מיידי (אפילו מיידי מדי) ותמיד מוסיף לכך איזו צדקנות נוצרית ונמיכות קומה משונה, שלעתים מעיבה על ליטושו של הסיפור. סיפורי הקובץ מתרחשים בחלקם באנגליה הכפרית, ששרידים רבים של ויקטוריאניות שמרנית עדיין ניכרים בה, וחלקם באנגליה העירונית, בעיקר בלונדון של תחילת שנות העשרים. שם, לרוב בחברת חברו הטוב, הבלש הפרטי הצרפתי פלמבו (שהוא פורץ מתוחכם שחזר בתשובה), פותר האב בראון במהירות מסחררת – העומדת בניגוד גמור להתנהלותו הפיזית המסורבלת – תעלומות פשע מורכבות, והפושע מובא תמיד על עונשו באופן כזה או אחר.

כמה סיפורים קצרים מרתקים למדי מופיעים בקובץ: ב"הגן הסודי" כולם מחפשים אחר מבצע פשע מסתורי שנעשה בביתו של מפקד משטרה בכיר, עד לסוף מפתיע באמת; "האיש הלא נראה" הוא סיפור ביזארי על החלפת דמויות, והיעלמויות מסתוריות, שמפוענח באופן בלתי צפוי; "הכבוד של ישראל גואו" הוא סיפור פילוסופי במהותו העוסק בחיפושי זהויות של אדם אחד; "פטישו של האל" ו"עינו של אפולו" הם סיפורי לקח של שכר ועונש המשולבים במעין אמירות מוסר קתוליות; "חטאיו של הנסיך סדרין" הוא מלאכת מחשבת של סיפור על בידוי ראיות והחלפת זהויות עד לחשיפה הבלתי נמנעת של האמת.

מרבית הסיפורים בקובץ הם טובים. מקוריותו של צ'סטרטון מתבטאת בכך שהוא אכן היטיב לרקוח עלילות קצרות ומרתקות שאינן דומות אחת לרעותה. המניע של הפושעים אינו הגיוני לרוב, אלא נעשה בסערת הרגע. זהות הפושע קשה לפענוח עד לרגע הגילוי עצמו על ידי האב בראון. צ'סטרטון יודע לכתוב עלילה מפותלת, ולדחוס אירועים לזמן התרחשות קצר, מבלי שהדבר יפגום באיכות הסיפור. הוא מצליח גם לתבל את כתיבתו באמירות המתוחכמות של האב בראון, ואפילו ליצור אווירת מתח בתיאור המרחב – בנופים, במראה הבתים, החפצים והרחובות.

אלא שהסיפורים אינם חפים ממגרעות. דמותו של בראון היא שמרנית מאוד, היצירתיות שלה היא סכולסטית. אין בה כל ספקות ושאלות פסיכולוגיות. גם האב בראון וגם הפושעים שסביבו נטועים בתוך איזו הוויה קפואה של התרחשות, שאמורה לסיים את העניין כמה שיותר מהר.  למרות עוצמתם ויופיים, חסר עומק בסיפורים ודמותו של הכומר הקתולי החכם, פותר הפשעים, נותרת למרות הכול מעט שטחית וצרה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ו באב תשע"א, 26.8.2011

פורסמה ב-28 באוגוסט 2011, ב-גיליון ראה תשע"א - 733, סיפורת ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: