מה רוצים מהחזיר? / עמוס רובין (לפרשת ראה)

 

סקירה קצרה על הרתיעה היהודית מה'דבר האחר'

 

איור: מנחם הלברשטט

מקדמת דנא ועד ימינו קיים ביהדות דימוי של גועל ומיאוס בנוגע לחזיר. אכילתו של החזיר נחשבת כתועבה כבר במקרא (ישעיה סה ד): "האוכלים בשר חזיר ומרק פיגולים כליהם", ובמקום אחר אומר ישעיהו: "שוחט השור מכה איש זובח השה עורף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבונה מברך אוון, גם המה בחרו בדרכיהם ובשיקוציהם נפשם חפצה" (סו ג), ובהמשך בפסוק יז: "המתקדשים והמיטהרים אל הגנות אחר אחת בתווך, אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר, יחדיו יסופו נאום ה'".

דומה לאדם

מדוע דווקא החזיר מתועב? בפרשתנו נאמר: "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, ולא גרה, טמא הוא לכם, מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו". קיומו של סימן טהרה לחזיר מסביר, לדעת כמה חוקרים, את השנאה המיוחדת כלפיו. כך למשל טוענת האנתרופולוגית מרי דגלס (בספרה 'טוהר וסכנה', רסלינג 2004). שכן לפי התפיסה הקוגניטיבית הפסיכולוגית, החזיר יוצר בלבול בין חיות טהורות וטמאות. דגלס כתבה עבודת דוקטור על שבט לאלה בניגריה, שלו חוקים דומים לחוקי הכשרות שלנו. גם ד"ר אבשלום אליצור ('זכר עמלק וטעם החזיר', אימגו 2004) רואה ברתיעה מן החזיר עניין שיסודו פסיכואנליטי, הנובע מכך שהחזיר דומה לאדם בכמה תכונות (ראה להלן), בדומה לשנאה שבין ישראל ועמלק שהם ממוצא משותף (עמלק בן תמנע שהייתה פילגש של בן עשו).

הזואולוג הישראלי היינריך מנדלסון , חתן פרס ישראל (2002-1910), הזכיר בהרצאותיו שמבנה השיניים בבני אדם ובחזירים דומה, וכן ציין את העובדה ששני היצורים האלה הם אוכלי כול (בשר, צמחים ופירות). ידוע שהיום משתמשים בעור, בלבלב ובשסתומים של חזירים לצורך השתלות בבני אדם.

מעניין שכבר בתקופת הגמרא, לפני כ-1,500 שנה, ידעו חז"ל על הקרבה בין בני אדם לחזירים, כמו שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת תענית (כא ע"ב):

אמרו ליה לרב יהודה: איכא מותנא בחזירי (יש מגיפה בחזירים). גזר תעניתא.

נימא קסבר רב יהודה: מכה משולחת ממין אחד, משולחת מכל המינין?!

לא, שאני חזירי, דדמיין מעייהו לבני אינשי (מעיהן דומין למעי בני אדם).

רש"י: בני מעיין שלהן שאין להן כרס הפנימי כשאר בהמה, וסימן רע הוא.

אוכל זבל

הגמרא אומרת במסכת ברכות (נה ע"א): "מגדלי חזירים ומלוי בריבית – פרנסות קלות בלא טורח", וקוראים לו: "דבר אחר" (שבת קכט ע"ב). בעקבות דין המשנה במסכת בבא קמא (פ"ז מ"ז): "אין מגדלין חזירין בכל מקום", אומרת הגמרא (פב ע"ב): "תנו רבנן: כשצרו בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ. ובכל יום היו משלשלים להם בקופה דינרין, והיו מעלין להם תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמה יוונית, אמר להם: כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכן. למחר שילשלו דינרין בקופה, והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה  על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו: ארור האיש שיגדל חזירים, וארור האיש שילמד את בנו חכמה יוונית".

הרמב"ם כותב במורה הנבוכים (ג, מח, תרגום מיכאל שוורץ): "החזיר לח יותר ממה שראוי והפסולת שלו מרובה. התורה מואסת בו בעיקר בגלל לכלוכו הרב והיותו ניזון מלכלוכים. יודע אתה כמה מונעת התורה ראיית הזוהמה אפילו במדבר במחנה, כל שכן בתוך הערים. ולו היו נוטלים חזירים כמזון, היו השווקים ואף הבתים מלוכלכים יותר מבית הכיסא כמו שאתה רואה בארצות הפנקים (מערב אירופה) עכשיו… הדם והנבלה אף הם קשים לעיכול ומזון גרוע. וידוע שהטרֵפה תחילה נבלה היא".

הפרזיטולוג פרופ' גדעון ויטנברג כותב ש"החזיר נגוע במחלת הטריכינוזה שנגרמת על ידי  Trichinella spiralis . התולעים הנימיות [נמטודות] הבוגרות הללו משריצות עד ל-1,500 זחלים זעירים באורך 0.1 מ"מ, שחיים כטפילים במעי החזיר, בצורת ציסטות בשרירים המשורטטים, והאדם עשוי להידבק על ידי אכילת חזיר. הפרעות בעיכול וסימני הרעלה בשרירים הביאו במגיפות לתמותה של עד 15 אחוז מהאוכלוסייה בימי הביניים. למרבית הצער היהודים, שלא אכלו חזיר ולא נדבקו, הואשמו על ידי הנוצרים בהרעלת נוצרים. כיום המחלה נדירה" (אנציקלופדיה עברית).  

הספרות העכשווית מאמתת שהמחלה שנגרמת מאכילת בשר חזיר (חזיר בר בעיקר) נדירה ברוב ארצות תבל גם כיום, ובארה"ב נרשמים רק כ-100 מקרי תחלואה לשנה. הטריכונוזה אף איננה נכללת בחובת הדיווח של 70 המחלות במחלקה לאפידמיולוגיה של משרד הבריאות בישראל. ד"ר אתי מרוא ממעבדות בריאות הציבור בירושלים מסרה לי שבין 1998 ל-2004 היו 10 התפרצויות של המחלה בקרב 200 תאילנדים שצדו חזירי בר או קנו אותם מציידים. עד 1997 חלו בה רק ערבים נוצרים או ציידים בודדים.

לא נורא

לסיום נזכיר כי בניגוד לעמדות אלה, מקובל לומר שעניין המאכלות האסורים הוא רוחני ולא בריאותי. הרי הגויים באירופה מרבים לאכול חזיר ואינם ידועים כחולניים במיוחד, ואף ידועים דברי חז"ל שאדם אינו אמור לפתח רתיעה פשוטה מאכילת חזיר, אלא להימנע ממנה רק בשל גזירת הבורא ("אפשי לאכול חזיר, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר על כך", על פי ספרא, קדושים, פ"ט). ולא נחה דעת אמוראים עד שטענו שניתן לטעום טעם חזיר בדג "שיבוטא… שהוא דומה לחזיר" (חולין קט ע"א).

דרך זו אף מביאה לתפיסה חיובית של החזיר: הרדב"ז (1573-1479, שו"ת חלק שני תתכ"ח), ובעקבותיו רבי חיים בן עטר (1743-1696) בפירושו לתורה "אור החיים", מביאים בקשר לפסוק על החזיר (ויקרא יא ח) את האמרה: "ולמה נקרא שמו חזיר – שעתיד הקב"ה להחזירו להיות מותר". 

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ו באב תשע"א, 26.8.2011

פורסמה ב-25 באוגוסט 2011, ב-גיליון ראה תשע"א - 733, הגיע למערכת - פרשת שבוע ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: