חפירות להצלת המשפחה / ברוך כהנא

 

מבנה המשפחה המסורתי הולך ומתערער, יש הרואים זאת כהתפתחות טבעית ויש הנחרדים מכך. הרב ברקוביץ מציע קריאה מעמיקה במקורות לדיון במהות הקשר שבין איש ואישה

מקדש החיים- זוגיות-משפחה וסוד עץ החיים, דוב ברקוביץ; מגיד, 2010, 298 עמ'

מה קורה למוסד המשפחה? המוסד, שהיה הבסיס לכל תרבות, סופג מהלומה אחרי מהלומה. לומר שעבר זמנו כבר לא נחשב אפילו נועז או חדשני. האושר המשפחתי, שהיה מהולל ונשאף, מתואר לרוב (לפחות בעיתונות) תחת הכינוי "דביק", ואילו הכאב, הייסורים והמחיר הנפשי של המשפחתיות זוכים להבלטה רבתי. אתר האינטרנט של "המשפחה החדשה" מלא בסטטיסטיקות מפחידות (לדעתי), או מלהיבות (לדעתם). פחות צעירים נישאים. יותר ילדים גדלים במה שנקרא "משפחות חדשות" ("חד מיניות", "פתוחות" וכל מיני אחרות). הדברים מאיימים, ולא רק בגלל משמעותם המיידית. השאלה היא לאן יוביל הקו העכשווי, אם ימשיך. האם מוסד המשפחה עומד לגווע? 

 אנתרופולוגים מסבירים שהמשפחה המוכרת לנו (אבא, אמא, ילדים) היא מבנה חדש, שנולד בעידן המודרני, ומאפיין אותו בלבד, שהרי פעם – חלקנו עוד  זוכרים – אנשים חיו במשפחות מורחבות, שבהן היה הזוג ה"גרעיני" (אבא ואמא) חלק ממערכת מורכבת של סבתות ודודות, וכולם חיו תחת שלטון ה"פטריארך". המשפחה המוכרת לנו, הבנויה על קשר רגשי בין בני זוג, היא תוצר של תקופה היסטורית מסוימת. כשם שהיום היא נראית מובנת מאליה, כך נראתה מופרכת לדורות קודמים. זוכרים את טוביה, הכנר שעל הגג, שואל את אשתו אם היא אוהבת אותו והיא לא ממש מבינה את השאלה? אם זוגיות כזו נראית לנו כסיוט, האם ייתכן שהמשפחה המודרנית תיראה כך לדורות שיבואו? משהו בלב כמעט מתפלץ למחשבה כזו. כמה חן, כמה יופי יש בעולם המשפחתי שאנחנו מכירים (למרות מחירו, הכבד לפעמים). האם אפשר שכל זה ייעלם? מצד שני, גם במשפחה הפטריארכאלית היה קסם משלה, שאנחנו לא מכירים היום. האם עולמנו הרגשי אינו אלא "הבניה חברתית" ותו לא?

יש רגליים לסברא שדווקא לא. בסופו של דבר, העובדה היא שרוב התרבויות יצרו מודלים משפחתיים דומים להפליא אלה לאלה. כמעט תמיד מדובר באבא, אמא וילדים הנתונים בהקשר חברתי כלשהו. ההיררכיה בתוך המבנה הזה משתנה בקיצוניות רבה בין תרבות לתרבות, היחס בינו לבין החברה הסובבת משתנה, אבל המבנה המשפחתי עצמו נותר קבוע, כמעט בכל התרבויות (לא בכולן. יש יוצאים מן הכלל, אבל נדירותם רק מדגישה את עוצמתו של הכלל השכיח). האם הנתון הזה הוא מובן מאליו? ממש לא. די להביט על המינים הקרובים אלינו כדי לראות את מגוון האפשרויות הלא מנוצלות. בחלק מהמינים יש מאבק שנתי בין הזכרים, והמנצח זוכה בכל הנקבות. בחלקם אין שום העדפה מינית, והאווירה דומה קצת ל"אהבה חופשית" שההיפים דגלו בה פעם. יש אחרים, שבהם כל פרט חי לעצמו, והמפגש המיני אינו יוצר שום יחס מתמשך. פשוט ממשיכים כל אחד לדרכו (וגם הצאצאים ממשיכים לדרכם, לאחר שגדלו). מישהו מכיר תופעות כאלה אצלנו, ה"הומו-ספיאנסים"?

אינני מתכוון לעצם קיומן של תופעות. האדם הוא מספיק יצירתי כדי שבסופו של דבר כל אפשרות, הזויה ככל שתהיה, תתממש בשלב זה או אחר. השאלה היא אם אנחנו מכירים תרבות יציבה המתבססת על דפוסים כאלה, ואם היא אפשרית לאורך זמן. הכלל הוא, כנראה, שהכול אפשרי, אבל לכל אופציה יש מחיר. לפעמים המחיר הוא כזה שפשוט אי אפשר לעמוד בו, והתרבות הנדונה פשוט מתפרקת בסופו של דבר. אפשר להציע שהנתונים מצביעים על האפשרות שבכל זאת יש מבנה משפחתי מוגדר, הטבוע עמוק בנפש האדם ומסוגל לקבל וריאציות מגוונות – כל זמן שהמבנה הבסיסי נותר בעינו. אם נוטשים את המבנה הזה עצמו, המחיר הנפשי נעשה כבד מדי וההמשכיות התרבותית בסכנה. מה זה אומר עלינו? מה זה אומר על משמעותן של הסטטיסטיקות המופיעות באתר "משפחה חדשה"? האם אפשר לקשר בינן לבין נתונים אחרים המאפיינים את תקופתנו, כמו  הנסיקה בשכיחותו של הדיכאון?

בספר "מקדש החיים" מנסה הרב דב ברקוביץ לבחון את תרומתה האפשרית של החשיבה היהודית למציאות המתוארת. מדובר בחפירות הצלה. הרב ברקוביץ (כמוני) אחוז חרדה מהתפוררות המשפחה, והוא מנסה לחפור במקורות היהודיים כדי למצוא מזור לתחלואיה. הוא מודע לכך שעצם האסטרטגיה שבחר מגבילה מאוד את קהל היעד שלו. לכאורה, הפנייה היא רק לאלה שהתורה היא המיתוס המכונן של חייהם. אלה שעבורם פרקי בראשית הם התיאור הממצה ביותר של נדבכי היסוד של הקיום וסיפור אדם וחווה הוא התיאור העמוק ביותר של יחסי איש ואישה. אלה, גם אם הם רבים, הם עדיין מיעוט בעולם העכשווי. אלא שצלילה עמוקה באמת למחוזות הקודש עשויה לחשוף רובד מציאות עמוק ולא נודע. רובד כזה, לאחר שנחשף, עומד בפני עצמו ומשפיע את השפעותיו. פרופ' מרדכי רוטנברג אוהב להזכיר שפרויד, למשל, בנה את תפיסת ההורות שלו על מיתוס יווני עתיק, שסופוקלס גיבש במחזהו הקלאסי "אדיפוס המלך". האם מישהו טוען שתפיסתו של פרויד נפגעת משום שהיא מסתמכת על מיתוס יווני?

המקור המרכזי למחשבת המחבר הוא ספר בראשית (כמובן, בצירוף לתהודה שקיבל בספרות חז"ל), והוא אכן מצליח להעלות תובנות מרתקות. אתאר דוגמה אחת בלבד, והיא פותחת באחד הנושאים הנדושים ביותר לכאורה, היחס שבין פרק א' ופרק ב' בבראשית. בדומה לרב סולובייצ'יק, הרב ברקוביץ מתפעם מהעוצמה הבוטחת שבה מתוארת הבריאה בפרק א. אבל לעומת איש ההדר המושל במאמרו הקלאסי של הרב סולובייצ'יק, הרב ברקוביץ' אינו מעמיד "איש אמונה בודד" אלא להפך, את שלמות הקשר האנושי, ההדדי והעמוק. בהשוואת הפרקים הוא מגלה פרדוקס: דווקא הבריות שנבראו בפרק ב', "בעולם שבו מתגלה הבורא בשם המיוחד", הן חסרות יכולת עמידה עצמית. החוסר והתלות הם תכונתן הבולטת. ובכך מובעת אמירה עמוקה להפליא: שלמותם העצמאית של הנבראים שבפרק א' היא באמת החוסר הגדול מכולם. דווקא העובדה שאנו חסרים ותלויים אלה באלה היא המאפשרת את החיים.

והנה, אותו פרדוקס עצמו חוזר בבריאת האדם. האדם המתואר בראשית הסיפור, טוען המחבר, חש את עצמו כשלם. אין לו צורך בהתקשרות כלשהי עם אף אחד. זהו סיפור על "אדם אשר בתחילת דרכו אינו יודע שהוא לבד משום שהוא אינו מכיר מציאות אחרת. מצב הלבדיות נראה לו טבעי ביותר, ולכן הוא זקוק בשלב זה לגירוי חיצוני" (79). לכן הוא עצמו אינו יודע ש"לא טוב היות האדם לבדו". הוא צריך לשמוע זאת מבחוץ… רק לאחר זמן, כשהוא פוגש אישה, הוא מגלה כמה היה בודד עוד קודם: "ציור זה מוכר לנו אצל הבחור המתבגר ה'קלאסי', הוא מלא בעיקר בעצמו… הוא חש את לבדיותו כברכה, כמצב המעניק לו עוצמה פנימית" (שם).

מצב זה, טוען הרב ברקוביץ, מאפיין את הגבר דווקא. האישה – כך למדנו בבראשית – נוצרה מלכתחילה בתוך מציאות של התקשרות ויחס הדדי. היא לא צריכה לעבור את שלבי הנרקיסיזם וההתפכחות הכואבת ממנו. היא מודעת להיותה חסרה ומצפה למלא את חסרונה בקשר עמוק, ודווקא בכך יתרונה הגדול על הגבר. האם מדובר ביתרון או בחיסרון? הנה שב אותו פרדוקס שזיהינו בראשית בראשית. שניהם חסרים, אלא שהוא חסר את המודעות לחסרונו. הוא, הגבר הצעיר, סובל מגרנדיוזיות בלתי אפשרית. הוא מלא בחלומות על כיבוש הארץ ורדייה בה. עליו ללמוד בדרך הקשה כמה הוא חסר, כמה הוא זקוק לקשר אנושי פשוט (כמה פעמים אנחנו נכשלים בלימוד הזה, וכמה קשה מחיר הכישלון!). לעומתו, האישה הצעירה חיה מתוך מודעות לכך שתכליתה העמוקה היא הקשר עצמו.

האם באמת יש יתרון מהותי לאחד הצדדים? איפה היינו ללא הנרקיסיזם של "איש ההדר" ה"גברי"? איפה היינו אילו היה הוא לבדו מושל במציאות, מתוך היהירות של "אני ואפסי עוד"? האם היה העולם מתקיים ללא היחס המדויק שבין שני היסודות, המנוגדים לכאורה? הנה הגענו למסקנתו של הרב ברקוביץ (אמנם, יש להודות, מסקנה שאליה חתר לכתחילה). החיפוש אחר האיזון המדויק שבין גבריות לנשיות, ומציאת ההשלמה ההדדית ביניהן, אינם הבניה חברתית, ולא תוצר של מקריות היסטורית. זהו קשר בסיסי ועמוק שמקורו ביסודות העמוקים ביותר של ההוויה. אי אפשר לוותר על האיזון הזה. מ.ש.ל.

אין ספק שלפנינו אמירה הגותית חדשה ומשמעותית, המתמודדת עם המציאות העכשווית בדרך היהודית ה"קלאסית" של מדרש מקורות. חסרונו של הספר, לפחות לטעמי, הוא שכולו, מראשית ועד אחרית, מחפש את תשובותיו בתחום המוגדר של ספרות הקודש. אין בו גלישות לעולמות חיצוניים, ולא התמודדות עם טיעונים פסיכולוגיים, אנתרופולוגיים או היסטוריים. אני מודה שיש יופי רב בהתמקדות בעולם הקודש, אבל אם ברצוננו להתמודד עם המציאות ההולכת ומתפוררת מול עינינו אין בכך די.

המחבר היה יכול לחזק את הטיעון, למשל על ידי הקבלת מסקנותיו למושגי ה"אנימה" וה"אנימוס" של יונג, ולו משום שיש באמת דמיון רב בין התיאורים. הוא היה יכול גם להעשיר ולדייק את טיעונו על ידי הטענה היונגיאנית שלפיה החילוק שבין ארכיטיפ ה"גבר" (האנימוס) וארכיטיפ ה"אישה" (אנימוס) אינו חופף במדויק לחילוק שבין גברים לנשים במציאותם הריאלית, משום שבכל אחד מאיתנו נמצאים שני הארכיטיפים, וההשאלה היא רק מהי עוצמתם היחסית. הוא היה יכול לצטט מספר שיצא לא מזמן על "המוח הנשי", ולספר לקוראים שבהתאמה גמורה להנחותיו, המחקר החדש מראה שכבר ברמה הנוירולוגית אפשר להבחין כיצד האישה מכווננת יותר לתקשורת בינאישית. היה ראוי להתייחס למורי מרדכי רוטנברג שמשנת הצמצום שלו דומה מאוד לתפיסת השלמות שבחיסרון שהרב ברקוביץ מגלה בפרקי בראשית. לטעמי, חסרונן של התייחסויות להקבלות מעין אלה מורגש מאוד בספר. אלא שהמחבר יענה לי, מן הסתם, שהיא הנותנת. בענוותו הוא מותיר חיסרון מסוים בספר, אינו מנסה לכבוש את הכול, אלא בונה את ביתו האישי ומותיר לאחרים את המשך העבודה, והרי למדנו שההכרה בחסרון היא השלמות העמוקה ביותר.

ד"ר ברוך כהנא הוא פסיכולוג קליני, מלמד במכללת הרצוג ובמרכז רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ב באב תשע"א, 12.8.2011

פורסמה ב-11 באוגוסט 2011, ב-גיליון ואתחנן תשע"א - 731, יהדות, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ד"ר ברוך כהנא בעלון שבת של מקור ראשון פרשת ואתחנן עושה סקירה של ספרו של הרב דב ברקוביץ "מקדש החיים-זוגיות משפחה וסוד עץ החיים". הוא מציין בין היתר שהמסקנה של הרב דב ברקוביץ' היא שהמשפחה אינה תוצאה של הבניה חברתית או תהליך אקראי אלא בסיס ליסוד עמוק הטבוע בהוויה ולכן אני מסיק שהמשפחה המסורתית מהווה את המסגרת האידאלית להתפתחות בריאה של הילד וסוד אושרו ורווחתו.
    הייחוד של המחקר של הרב ברקוביץ' הוא שהוא מביא את מסקנותיו מתוך מקורות יהודיים בכלל וספרות הקודש בפרט. עבורו פרקי בראשית הם התיאור הממצה ביותר של נדבכי יסוד הקיום וסיפור אדם וחווה הוא התיאור העמוק ביותר של יחס איש ואשה. העולם לא היה יכול להתקיים ללא היחס הגברי והנשי ומציאת ההשלמה ההדדית בינהם. לא מדובר בהבנייה חברתית ולא תוצר של מקריות הסטורית. זהו קשר בסיסי ועמוק שמקורו ביסודות העמוקים ביותר של ההוויה. אי אפשר לוותר על האיזון הזה וזו כנראה גם ההצדקה המדעית לחובה הדתית של מוסד הנישואין.זו מסקנה שהרב חתר אליה מלכתחילה במטרה להציל את המשפחה המסורתית על פי דר' ברוך כהנא בעצמו. משום מה הביקורת של כהנא עברה כלאחר יד על עובדת היות מסקנה קבועה מראש ואין ספק שמהלך זה של הרב הוא פסול מעיקרו ונוגד כל כלל מחקרי מדעי ולכן ראוי לכל גינוי. אבל לא על זה אני מתרעם . מחאתי היא על עצם הניסיון להפוך את היהדות למקור אלוקי למימצאים מדעיים. "הפוך והפוך בה דכולא בה". אפשר להתווכח לגבי נחיצותו של מוסד הנישואין והמשפחה. ולמיטב ידיעתי , אין שום מחקר מדעי המאשש את עליונות המשפחה המסורתית על פני מסגרות חלופיות : חד-הורית , חד-מינית , משפחה פתוחה , חילופי זוגות ועוד…ולכן אין לחפש הרמוניה פלאית בין הדרישות הדתיות מקשר בן-זוגי לבין חוקי הטבע הקובעים מה תהיה החממה האידאלית להתפתחות אנושית. שם לא נמצא פתרון להעמקת הרגש הדתי או להפגת החרדה מאובדן המשפחה אם זו הייתה הכוונה של הרב. אין להתייחס להשאת אשה תחת חופה וקידושין מצווה הבאה לשרת את אושרו ורווחתו של האדם היהודי אלא יש לראות בה קיום רצונו של הקב"ה. וככה יש להתייחס לכלל המצוות . הן מבטאות בראש ובראשונה את ערך קבלת עול מלכות שמים וכניעה לרצונו של הקב"ה . ואין מטרתם להשיג אושר ורווחה באשר הם תואמים את הטבע הבלתי נגלה של הקיום האנושי. ולכן יש לראות במחקרו של הרב המשך לאותם נסיונות פסדו-מדעיים של התכנון התבוני.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: