תיקו, קינות, תיקון / אוריאל ליכטנשטיין

 

החורבן השית עלינו מציאות של ספקות וקושיות הזוקקות את פתרונן. הדרך לשם, לפי ר' נחמן, גלומה ביכולת להתאבל ולהנכיח את החיסרון עם מטרה ברורה לתיקון העתיד

קינות בכותל

תנאים ואמוראים, אתם שבאתם מצד מידותיו של הקדוש ברוך הוא שטרחתם רבות לנקות את ביתי שהיא ההלכה מאלו הקליפות של הערב רב, קושיות רעות שאין להן תירוץ ולא יישוב, שעליהן נאמר מעוות לא יכול לתקון וחסרון לא יכול להמנות, אלא נאמר תיקו בהן, וכל תיקו של איסור לחומרא, והוא תיקו חסר האות ן', שאין לו תיקון, חסר נון שהוא עולם הבא… (זוהר פרשת צו, תרגום, רעיא מהימנא, דף כז ע"ב).

מהו ה"תיקו"? לכאורה מצב ניטרלי, מצב של איזון ושל הימנעות מהליכה לקצוות. אולם הזוהר מלמד כי התיקו הוא מציאות מקולקלת וחסרה, מציאות הזועקת להשלמה, שאלה נוקבת ללא פתרון המניח את הדעת. הקליפות של הערב רב ערבבו ועיקמו את עצמות הדברים, את האופן שבו יש להלך במציאות, ויצרו נפרדות ופער, כך שעיוותים מסוימים בחיים כבולים בכבלי הקושיה והספק. בירורי ההלכה, המאבקים האינסופיים של התנאים והאמוראים בגמרא ובמשנה באין ספור מחלוקות, מטרתם לנקות את אותם ספקות וליצור דרך והליכה שהיא ישרה ונהירה.

חורבן וספק

ההלכה אמורה להצעיד אותנו בהליכה ישרה, אך במקרים שבהם המחלוקת עומדת בעינה היא מבטאת דווקא את המציאות הנעדרת של התיקו והספקות. ריבוי החומרות הוא ביטוי מובהק לעובדה שאנו חסרים את התיקון. המחלוקת שנותרה ללא הכרעה היא הביטוי העמוק לכך שיש מציאות שאין לה מענה שלם, שאינה מסוגלת להיות מתורגמת למעשה ממשי בצורה מוחלטת. מצב זה הוא למעשה מעין חץ גדול ומתריס המצביע על חסרונות העולם ולא מאפשר להתעלם מכך שהקיום הינו קיום של תיקו ולא של תיקון.

המחלוקת שנותרה ללא מענה היא גם המחלוקת הקשה השוררת בין בני אדם האוחזים בדעות שונות, והיא אולי הבסיס למחלוקות שהובילו בסופו של דבר לחורבן בית המקדש. שהרי התיקו הוא במידה רבה תולדה של התפוררות מוסדות ההנהגה היהודית רגע לפני החורבן, לפני המעבר למציאות של כיתתיות ופירוד. מיום שהפסיקו הרומאים את פעולתה של הסנהדרין, זמן קצר לפני חורבן הבית השני, אין יותר עמדה אחת ברורה, וספרות חז"ל הופכת להיות ספרות של מחלוקות ודעות שונות ומגוונות. מספר המחלוקות המוכרות לנו מהתקופה שלפני תום פעולת הסנהדרין היא מועטה ביותר, בעוד מספר המחלוקות מאז החורבן הוא אינסופי, ורק הולך ומתרבה.

המחלוקות, כך ניתן להבין את הזוהר, הן תולדה של מציאות לא מתוקנת, שכן המענה לתיקו איננו הכרעה ברורה או תשובה קולעת, אלא דווקא תיקון, כלומר שינוי יסודי בסדרי המציאות בעולם למצב ברור והרמוני. החורבן הוליד אפוא מציאות של קושיה ושל ספק. קושיה וספק בבחירת ישראל, בהנהגה הא-לוהית, וגם ברבדים התחתונים של איסור והיתר, טומאה וטהרה, המהווים שיקוף למצב עמוק יותר של חיסרון.

התיקון, המתפרש פעמים רבות בזוהר גם במשמעות של קישוט, הוא היכולת להנכיח את האות נ' שמקורה בעולם הבא (בבחינת שער ה-נ', המעבר ממצב של הטבע המסומל במספר שבע ובכפולותיו למספר חמישים) בתוך העולם הזה, ובכך ליצור מטמורפוזה שלמה ולהפכו לממותק וברור, בדומה לשינוי המתחולל במילה תיקו עם הוספת האות ן'. זוהי בדיוק גם משמעותו של בית המקדש, שם נוכח הא-ל ומשרה את שכינתו, ובנוכחותו עונה על הקושיות כולן. ה-ן במובן זה היא ייצוג של משהו שהוא מעבר לעולם הזה. אין הדבר אומר בהכרח כי לכל שאלה תהיה תשובה, אך הנוכחות של העולם הבא בעולם הזה יוצרת מעין קישוט וייפוי של הקושיה, הפיכתה ליותר מתקבלת מעצם הנוכחות הא-לוהית המשרה אמפתיה וקבלה של מציאות הקושיה בעולם הזה.

הנון הכפופה

בין התיקון שהוא ההרמוניה של העולם הבא, עולם של בית מקדש, לבין התיקו שהוא חוסר השלמות של העולם הזה, עולם החורבן, מוסיף ר' נחמן מברסלב מרחב נוסף, המשמש כגשר בין שתי גדות נהר רחוקות:

אִיתָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁ"תֵּיקוּ" הַנֶּאֱמַר בַּשַּׁ"ס הוּא בְּחִינַת מְחֻסַּר תִּקּוּן, דְּהַיְנוּ שֶׁנֶּחְסָר הַנּוּן שֶׁל תִּיקּוּן וְנַעֲשֶׂה תֵּיקוּ. וְדַע שֶׁזּאת הַנּוּן פְּשׁוּטָה כְּשֶׁנֶּחְסֶרֶת מֵהַתִּיקּוּן וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת תֵּיקוּ כַּנַּ"ל אֲזַי הִיא נִשְׁפֶּלֶת וְנִכְפֶּפֶת וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת קִינוֹת שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת תִּיקּוּן, רַק שֶׁהַנּוּן נִכְפֶּפֶת כַּנַּ"ל ה' יִגְאָלֵנוּ וְיִתְהַפְּכוּ הַקִּינוֹת לְתִּיקּוּן, וְיִתְתַּקֵּן הַתֵּיקוּ הַנַּ"ל"איתא בזוהר הקדוש (רעיא מהימנא צו כ"ז:) : ש"תיקו" הנאמר בש"ס הוא בחינת מחסר תקון דהינו שנחסר הנון של תיקון ונעשה תיקו ודע שזאת הנון פשוטה כשנחסרת מהתיקון ונעשה בחינת תיקו כנ"ל אזי היא נשפלת ונכפפת ונעשה מזה בחינת קינות שהוא אותיות תיקון, רק שהנון נכפפת כנ"ל ה' יגאלנו ויתהפכו הקינות לתיקון, ויתתקן התיקו הנ"ל (ליקוטי מוהר"ן ח"א, רמ"ז).

ר' נחמן מגיב לזוהר על ידי כך שהוא מוסיף נקודת מפגש הכרחית בין שני הקצוות הרחוקים של התיקו מחד והתיקון מאידך. הדרך לתיקון לדידו של ר' נחמן עברת אומנם דרך הנון, אך אין מעבר ישיר אל הנון הגאה והזקופה, אלא דרך הנון הנשפלת והנכפפת. העולם הבא אשר נפגש עם העולם הזה אינו נוכח בו באופן  חלק, והוא נדרש לכופף עצמו, להתאים עצמו למציאות.

השילוב של התיקו והנון הנשפלת איננו יכול ליצור בשלב זה את התיקון בשלמותו, אך הוא יכול ליצור מילה אחרת והיא "קינות". הקינות הן הביטוי לכיסופים לעולם הבא הנובעים מתוך ההימצאות בעולם הזה והביטוי הנפשי של האדם לצער על החיסרון הטבוע במציאות.

ר' נחמן מלמד אותנו שאדם שחש צער נוכח העדר התיקון של התיקו, אדם המסוגל לקונן ולבכות, ומכיר בגודל הריחוק והפער העצום הקיים בהוויה שאינה שלמה, הוא חלק מתהליך התיקון, ופועל להפיכת הקינות האלו לתיקון ממשי. הווקטור של הקינות על פי ר' נחמן מופנה אל העתיד, ומציאות של חיסרון ולב נשבר מייצרת את האפשרות הממשית לתיקון.

אולם הדברים אינם כה פשוטים. לשקיעה תמידית בקינות יש מחיר כבד, שכן לעצבות ולצער דינמיקה משלהם. הקינות והיללה, הבכי והמספד, רגישים ביותר לנפילה בידי כוחות נפשיים דמוניים אשר מושכים את האדם לטביעה עצמית בתוך היגון והייאוש. לעומת מציאות של שמחה, המופיעה כהתעלות רגעית וחד פעמית, המרה השחורה דומה לכדור שלג של עצב אשר בגלגוליו הרבים מערים על עצמו עוד ועוד סיבות להשתקעות בעצב וייאוש.

בשל כך, הדריך ר' נחמן את חסידיו להקדיש זמן מועט ביום לעבודת השם מתוך לב נשבר, בעוד שאר היום צריך להיות מוקדש לשמחת הלב (שיחות הר"ן, אות כ). וכמו בחיי הנפש של הפרט, כך גם בחיי האומה. הזמן היחסי המוקדש לקינות הוא מועט ומצומצם, שלושה שבועות בלבד, וזאת מתוך הנחה שלא ניתן לקיים חיים ציבוריים תקינים מתוך עמדה נפשית של אבל תמידי.

קינה כתובה מראש

אך בל נטעה. הזמן המועט המוקדש לקינות צריך להקרין בעוצמה על הזמן הנותר. היכולת להתמסר ברגעים המתאימים לקינות מייצרת תיקון לא רק באמצעות קירוב האוטופי, אלא גם ואולי אף בעיקר באמצעות מניעת החורבן הרובץ לפתחם של אדם ואומה תמיד.

חז"ל מלמדים אותנו כי את מגילת איכה כתב ירמיהו עוד בטרם החורבן, והיא "מגילת הספר" המוזכרת בירמיהו פרק לו. מטרתה של מגילה זו הייתה להשיב את העם מדרכו הרעה ולחולל תנועת תשובה אשר תמנע פורענות: "אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם – לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם" (ירמיהו לו, ג). אולם יהויקים נמנע מהקדשת הזמן לקינות איכה, וביוהרה משליך אותה לאש. הוא אינו רואה ערך באבל ובפחד מיותר: "וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת-בִּגְדֵיהֶם הַמֶּלֶךְ וְכָל-עֲבָדָיו הַשֹּׁמְעִים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שם, כד). תיאור הדברים בחז"ל מציג מציאות שבה אין מקום לקינות ולאבל בשל ביטחון ויוהרה:

אמרו ליה ליהויקים: כתב ירמיה ספר קינות. אמר להו: מה כתיב ביה? (איכה א, א) איכה ישבה בדד. אמר להו: אנא מלכא. אמרו לו (איכה א, ב) בכה תבכה בלילה. אנא מלכא. (איכה א, ג) גלתה יהודה מעוני. אנא מלכא. (איכה א, ד) דרכי ציון אבלות. אנא מלכא. (איכה א, ה) היו צריה לראש. אמר להו: מאן אמרה? (איכה א, ה) כי ה' הוגה על רוב פשעיה. מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש, והיינו דכתיב (ירמיהו לו, כד) ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם (מועד קטן, כו ע"א)

יהויקים מציג דגם של ביטחון עצמי מופרז, של חוויה ש"לי זה לא יקרה" ושל מצב נפשי של ניכור והעדר יכולת להרגיש את החיסרון ולהתאבל עליו. בתחושה של "אנא מלכא" אין מקום לחוויה של חיסרון ואין יכולת לקונן. מצב כזה מוביל באופן טרגי להפיכת הקינות לחורבן של ממש.

נראה כי המטרה המקורית של מגילת איכה לא הייתה ליצור אבל על העבר, אלא דווקא למנוע את החורבן העתידי, ואולי זוהי גם מטרת הקינות בימינו אנו. פעמים רבות קשה לנו להתאבל כיוון שאנו תופסים את האבל כשייך לעבר, כמשהו שאינו רלוונטי עוד בימים של שיבת ציון ושל ביטחון ושגשוג. אולם כפי שניתן ללמוד מהזוהר ומר' נחמן, מירמיהו ומחז"ל, לקינות יש מקום בתהליך התיקון בכך שהן יוצרות זיקה לעתיד ולאו דווקא לעבר, בכך שהן מאפשרות ערנות תמידית לאפשרות של חורבן ממשי, ושל נפילה קרבה, ובעיקר כיוון שהן מטעימות  את מה שחסר ואיננו, את ההעדר שעדיין נדרש להשלים. קינות אלו ראויות להפוך בסופו של דבר לתיקון השלם ולתשועת עולמים, במהרה בימינו.

הכותב הוא תושב נופי נחמיה, סטודנט לפסיכולוגיה ופילוסופיה יהודית בבר אילן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באב תשע"א, 5.8.2011

פורסמה ב-4 באוגוסט 2011, ב-גיליון דברים תשע"א - 730 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: